היועמ"ש מנסה לאחוז במקל בשני קצותיו

היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, מודע היטבלביקורת המקצועיתכלפיו ויודע כמה חמור אי־האמון הציבורי הגובר בהחלטותיו.

לכן הוא משקיע משאבים ואנרגיה לשיקום תדמיתו, ובין השאר נפגש תדיר עם אנשי תקשורת רבים. קולו המאיים בהכרזת נבצרות "תפקודית נורמטיבית" כלפי ראש הממשלה הרעים בכלי התקשורת רק לאחרונה, ובאותה הזדמנות אף טרח להכריז סיסמה נבובה: "החלונות בצלאח א־דין אטומים לרעשים מבחוץ".

כל כך אטומים החלונות, שעוזרו האישי, ד"ר גיל לימון,כתב מאמר בעיתון זה.ואולי שווה להזכיר: האלוף, מזכיר הממשלה, פרקליט המדינה והיועמ"ש מנדלבליט לקח איתו לכל תחנה בחייו המקצועיים את ד"ר גיל לימון, עוזרו הבכיר.

בתפקידיו השונים כ"איש אמון" של הבוס, לא היה צריך ד"ר לימון לעמוד למכרז ככל אזרח אחר המבקש לשרת את הציבור בשירות המדינה. מנדלבליט מעוניין שד"ר לימון יירש את דינה זילבר כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה הבא, ובכך ימשיך את דרכו לאחר שיעזוב את המבצר בצלאח א־דין. לכן דאג להאריך לזילבר את הקדנציה בת שמונה השנים, שהסתיימו זה מכבר, בניגוד למתחייב.

ד"ר לימון מקביל במאמרו בין ה"פייק־ניוז" שעליו הלין איש התקשורתקלמן ליבסקינדלבין המתקפות על היועמ"ש ועל הפרקליטות, ומדגיש כי "אין באמור כדי לחסום ביקורת עניינית ולגיטימית, שחשיבותה רבה בחברה דמוקרטית... אמצעי התקשורת מסקרים את עבודתנו, לטוב וגם לרע". תודה רבה באמת, אלא שבמציאות אלה קלישאות חלולות. זה פשוט מעולם לא קרה.

מתי הגיבו היועמ"ש או הפרקליטות ברצינות על הביקורת סביב התנהלותה הבעייתית של ליאת בן ארי, מינוי מ"מ פרקליט המדינה, ממצאי השופטת גרסטל, ואפילו הגילויים האחרונים בפרשת חאן אל־אחמר? אפילו עכשיו, עם בג"ץ ההדלפות - אף שנשיאת העליון ביקשה מהם מפורשות לבדוק או לקיים חקירה - הם מתבצרים בסירובם העיקש. על זה בדיוק אמרה להם נשיאת העליון בדיון, שזה פוגע גם באמון הציבור בהם. כלום לא עזר. פשוט מתבצרים בבונקר בלי מראות.

מי שעוקב אחר עלילות הפרקליטות והיועמ"ש יודע שהחלונות בקומה 2 בצלאח א־דין אטומים לביקורת, ובעיקר לביקורת מקצועית כלפי מנדלבליט עצמו ובכירי מערכת אכיפת החוק.

הדלתות, לעומת זאת, פתוחות לרווחה לקולות מחנה "רק לא ביבי" ולאנשי התקשורת הפועלים לאתרג את היועמ"ש. אין פלא שמנדלבליט בחר להדהד את טורו האישי של ליבסקינד בציוץ של הפרקליטות, בהודעת דובר משרד המשפטים, ובטור הדעה של ד"ר לימון. ממאמריו הקודמים, העוסקים בניגודי העניינים של שופטי בג"ץ ובביקורת על מערכת אכיפת החוק, התעלם היועמ"ש בנוחות.

תתמודדו ברצינות עם הביקורת

בהדהוד טורו האישי של ליבסקינד שבחר בדרכו לעודד מחנה מרוסק, היועץ לא רק מבקש לעודד ריב ומדון בקרב מבקריו, מעכשיו הוא גם מחלק ציונים למבקריו ומכתיב לאומה מהי ביקורת מותרת ומהי ביקורת אסורה. דמוקרטיה במיטבה. עכשיו הוא גם טופל האשמות מופרכות על אנשי תקשורת הפועלים בהתמדה לחקר האמת ולבניית מערכת אכיפת חוק ראויה ומקצועית שתפעל על פי החוק ולא מעל לחוק.

קביעותיו הנחרצות כי מבקריו בחרו באסטרטגיית "טמטמו אותו", כלשונו, הן לא פחות מהפצת פייק־ניוז במטרה להסיט את הביקורת הנוקבת המוטחת בו עצמו.

ובכן, הפוסל במומו פוסל: לא תצליחו לטמטם אותנו. אתם עובדים אצלנו, לא להפך. תתמודדו ברצינות עם הביקורת המקצועית והציבורית כלפיכם, או שפשוט תודו שאין לכם תשובות - ונסיק את המסקנות. נשמח לגלות שטעינו.

עד אז אין אלא להסיק שטור הדעה של ד"ר לימון מוכיח, שוב, כי מנדלבליט לא כשיר למלא את תפקידו, ושכל החלטותיו עד היום מחייבות בחינה חדשה. ויפה שעה אחת קודם.