"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הדרך מ"בוגדת" ל"בלונדינית מפגרת"

הכנסת מעולם לא הייתה מקום רגוע, אבל פעם לצועקים לפחות היה היגיון בכעס - אידיאולוגיה • היום, חלק מהח"כים הידרדרו לשפת ביבים ירודה • דעה

,עודכן
קשה להתעלם מההידרדרות המתמשכת. מליאת הכנסת ריקה // צילום: דוברות הכנסת - יניב נדב // קשה להתעלם מההידרדרות המתמשכת. מליאת הכנסת ריקה

כשהייתי ילד ורבתי עם אחי, היו נזרקות לחלל האוויר קללות "קלות", דרג ג', בסגנון "מטומטם" או "סתום". אמא היתה מתערבת ומאיימת במשפט הקלאסי "אני אשטוף לך את הפה עם סבון". ובכן, נדמה שכנסת ישראל צריכה לרכוש גלונים של סבון ולהעמידלא מעט ח"כיםבתור לשטיפה הפה.

כנסת ישראל מעולם לא היתה מקום רגוע, לא סתם מטבע הלשון בין שני אנשים שצועקים באותו פורום זוכה למשפט "פה זה לא הכנסת". היא ידעה ויכוחים קשים מאוד.

"יאללה מספיק להיות בבית". הרמיקס של נוי אלוש

לדוגמה, לפני עשור התרחש אחד הדיונים הקשים במליאה אחרי שחנין זועבי חזרה ממשט המרמרה וזכתה למתקפות חסרות תקדים: "מחבלת", "בוגדת" ו"רוחי לעזה יא חאינה" אחד זכור במיוחד.

נכון, מדובר בביטויים קשים מאוד, לא לגיטימיים, לא מוצדקים - אבל לצועקים היה לפחות היגיון בכעס, אידיאולוגיה. היום, לחלק מהח"כים יוצאת שפת רחוב ככה סתם בריבים פנימיים מטופשים. שפת ביבים ירודה כמו"בלונדינית מפגרת"ואפילו שורש ז.י.ן הבלתי נסבל כיכב במסדרונות כנסת ישראל. לא ייאמן.

שפת ביבים ירודה. ח"כ ברק // צילום אורן בן חקון
שפת ביבים ירודה. ח"כ ברק // צילום אורן בן חקון

גם אם השפה הירודה היא תקלה חד פעמית, קשה להתעלם מההידרדרות המתמשכת בניסיונות של הח"כים לקבל תשומת לב תקשורתית. פעם אלו היו קריאות ביניים אידיאולוגיות, אחר כך הצעות חוק ריקות ופופוליסטיות שתכליתן היתה אייטם בעיתון, ובחודשים האחרונים נראה שעברנו לטקטיקה אחרת - צעקות.

משפט ידוע אומר "אם תצעק - ישמעו אותך, אם תדבר - יבינו אותך", ובכן נראה שלא מעט ח"כים לא ממש מחפשים שיבינו אותם. יכול להיות שהם חושבים (במידה רבה של צדק) שוויכוחים פוליטיים בעידן הנוכחי כבר לא משנים דעות של אנשים, ימין נשאר ימין, שמאל נשאר שמאל, מה שנשאר זה לעורר מהומה, לבלוט, לצעוק, לקבל כותרת בעיתון ותמיכה בפריימריז.

גם לתקשורת ישלא מעט אשמה בזה.בשם הרייטינג, הצורך בפרובוקציה והדחף להפוך לוויראליים נותנים במה למי שיצעק, ישתולל, ויתפרץ. היום הטלוויזיה שלכם מכילה הרבה פחות בני בגין והרבה יותר אסנת מארק.

זה נורא. נבחרי הציבור הם יחידי סגולה. 120 נבחרים מתוך תשעה מיליון אזרחים. ח"כ אמור להיות דוגמא ומופת. כזה שבתחילת שנה מתרגשים להזמין אותו לבתי הספר לפתיחת הלימודים, זה שינהל שיח עמוק ומורכב עם תיכוניסטים על מדינה יהודית ודמוקרטית.

הח"כים הצעקניים הופכים את עצמם ממודלים לחיקוי לכנסת שהיא על גבול הביזוי. אפשר לריב, אפשר לצעוק, אבל שפת הביבים שאליה מידרדרים הח"כים מתחילה לחצות כל גבול. עוד לפני הקמת קבינט הפיוס, כדאי להתחיל בקבינט הנימוס.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר