בשלוש חזיתות: הימין נערך לקרב פנימי שצפוי לשנות את המפה הפוליטית

גדעון סער לא תיאם את פרישתו עם קבוצת תומכיו בליכוד - אלה שתמכו בו בפריימריז לראשות המפלגה כמו יואב קיש, שרן השכל וחיים כץ. הוא לא עדכן אותם ולא שוחח איתם. סוליקו לגמרי. עם כמה מהם שוחח אחרי - ומכולם שמע אותו דבר. אתה עושה טעות, אמרו לו. על הבית נלחמים מתוך הבית. אנחנו איתך לא באים, הבהירו.

יוצאת מן הכלל היא ח"כ מיכל שיר, נאמנתו המובהקת, שאמנם הודיעה כי היא נשארת בליכוד אולם לרבים במפלגה נראה כי מדובר בהכרזה הפיכה. שהמחיר לפרוש כעת מהכנסת גבוה מדי, אולם אחרי שיוכרזו הבחירות שמור לה מקום של כבוד ברשימתו החדשה. כך גם יפעת שאשא־ביטון שנמצאת על הכוונת של סער.

סער התאושש מהר מהמכה שספג מחבריו והתנחם בתמיכתם של צמד חברי דרך ארץ, יועז הנדל וצביקה האוזר. אם המהלך של סער השבוע נחשב לבלתי צפוי, הרי שהחבירה יממה לאחר מכן של האוזר והנדל היתה צפויה וטבעית יותר. השניים מחפשים בית שיעביר אותם את אחוז החסימה. נפתלי בנט ממש לא מיהר לקלוט את השניים ואילו סער צמא לפלטפורמה פוליטית וכספי מימון מפלגות שיעניקו לו לקמפיין הבחירות.

לגנץ כדאי לעצור את הבחירות בגלל התרסקותו בסקרים, וגם לנתניהו כדאי לנהוג כך, בשל האפשרות שהסלט שיצר סער במערכת יוליד קואליציה אלטרנטיבית בלעדיו. למרות זאת, קשה עדיין להעריך אם זה יסתיים בסוף בהסכם, או בפתיחת הקלפיות בקרוב.

נפתלי בנט מעדיף לראות את הצד הטוב בהתמודדות סער, אבל הוא מודע גם לסכנה. האפשרות להרכיב ממשלה ללא הליכוד גדלה עם סער, כאשר שתי מפלגות ימניות עם שתיים שמאלניות יחליק טוב יותר בגרון, אם יגיעו יחד ל־61 מנדטים. מנגד, סער יושב ישירות על האלקטורט של בנט - אנשי ימין שמאסו בנתניהו. מתומך נלהב למערכת בחירות מהירה, הפך בנט בן לילה למי שמייחל לדחייה. פוטנציאל השחיקה של סער גדול בהרבה משלו. הזמן, אם יהיה, ישחק לטובתו. סער הקדים את בנט בתוכניותיו לגייס את האוזר והנדל. בנט התבושש אבל היה קרוב לגמור אומר בליבו לנהל מו"מ לפחות עם אחד מהם. כבר ביום שלישי בלילה, עוד לפני הודעתם הרשמית, הבין שאיחר את המועד.

בנט מקווה שסער לא יתרומם ושהסקרים הנוכחיים יהיו רחוקים מתוצאות האמת. הוא נזכר בו עצמו, כשהקים את הימין החדש. את התמיכה התקשורתית הגורפת, את המומנטום שבא מוקדם מדי, ואת ההתרסקות ברגע האמת.

מה שיכול לשנות את התמונה היא הצטרפותו של גדי איזנקוט למפלגתו של סער. שמות כמו האוזר, הנדל ושאשא־ביטון טובים למימון המפלגות שהם מביאים איתם - אבל הם לא טובים להוספת קולות. איזנקוט זה סיפור אחר. הילת הרמטכ"ל שיביא איתו, יכולה להתגלות כקלף מנצח. להעלות את המפלגה החדשה למעמד המפלגה השנייה בגודלה אחרי הליכוד ולעקוף את בנט.

גם יאיר לפיד לא יכול להיות מאוד רגוע. האירוע השבוע הופך את מחנה הימין לרלוונטי יותר מתמיד כשהקרבות הפנימיים מתנהלים בתוכו, כאשר המחנה השני נשאר בצד. אם אכן כך תישאר התמונה, לא מן הנמנע שגם בוגי יעלון יבקש להצטרף לחגיגה, ינטוש את לפיד ויבקש לעבור לאחת ממפלגות הימין.