מה בתעמולה: בתקווה חדשה חוזרים לחייך

על פניו, היה צפוי שאחגוג כאן על תמונותיו של גדעון סער, מרים כוסית ומריק בקבוק בסיוריו היומיים והליליים בחוצות הערים. תמונה אחת שלו, גומע אוזו, הוגדרה ברשתות כ"פיגוע" לקמפיין. אני דווקא לא סבור כך. להפך, אין דבר ששובה את ליבי יותר מפוליטיקאי שמוכן לרגע לשחרר, גם מול המצלמות. מועמד, שדווקא בשיא הקמפיין מתמסר לרגע לסובבים אותו, שלהרף קל מניח לשאלה הטורדנית, "איך זה ייראה מחר בבוקר". באת להיות עם אנשים - תהיה עם האנשים. זה בסדר גמור. פגשת פרצופים מחייכים, רחובות תוססים, שווקים רוחשים, פאבים הומים - מה יותר אנושי וטבעי מאשר להשתלב באווירה?

לא. אין לי בעיה עם פוליטיקאי שנהנה מהחיים, וגם גאה להראות את זה. מה שאני פחות מבין הוא המעבר הנונשלנטי מקמפיין שצבע את קיומנו כאן בגוונים קודרים של ייאוש וכישלון - לפיזוזים ספונטניים עם עוברים ושבים ברחובותיה העולצים של ישראל. אני משוטט לאחור בחומרי התעמולה של תקווה חדשה ומוצא שם, בין השאר, הדמיות ויזואליות של ועדת החקירה שתוקם כאן אחרי אסון הקורונה, תוך השוואה מצמררת למחדל יום הכיפורים. עוד תמצאו שם שלל אזכורים לשיסוי, לפילוג, לאווירה העגומה - שרק בגללה כל כך צריך כאן תקווה חדשה, שתרפא, תאחד, תאחה, תבריא ותשקם את ישראל מחורבותיה.

והנה, ברגע שאפשר, יוצאים מבועת הטוויטר לקמפיין שטח בשווקים ובשדרות, ומה מגלים? שאזרחי ישראל חוגגים את הצלחת מבצע החיסונים ונרגשים לפגוש אלה את אלה ברחובות, במקומות הבילוי ובכל מקום. ובאמת עולה השאלה, האם איש בצוות הקמפיין לא עצר לרגע לשאול, שמא תמונות הפיזוזים והדרינקים ממחישות שהמחדל הוא לא כזה מחדל, ושהשסעים הם לא כאלה שסעים? אך מעבר לסתירה שקשה ליישב בין שני חלקי המקפיין, מתגנבת גם מחשבה מרושעת, על האופן שבו רגעי השמחה והחגיגות בקצה קמפיין התקווה מעניקות משנה תוקף, אם לא המחשה ממש, לסיסמה שהוצאה אל מחוץ לחוק, "חוזרים לחיים"? אם ביבי אומר שחוזרים לחייך, מי אנחנו שנבכה?

• • •

ואגב שמחה: אפשר היה ממש לחוש בה גואה עם ביטול ביקורו של נתניהו באבו דאבי. שפרשנינו ועיתונאינו יפספסו הזדמנות להוכיח שנתניהו הוא לא גאון מדיני, אלא פיאסקו אסטרטגי מהלך שרק מחריב את יחסינו העדינים עם מדינות האזור? לעולם לא! אלא שלא רק בשמחה לאיד אפשר לחוש, אלא גם באבסורד. להציג את נתניהו כפשלונר מדיני בגלל דחיית ביקור באחת המדינות שהוא עצמו הביא שלום עימה, זה כמו לשלול את רישיון המהנדס מהמתכנן של בורג' ח'ליפה - כי אחד הפועלים שכח לצבוע שכבה שנייה על משקוף בחדר המדרגות בקומה 61.