בשונה מלא מעט מקודמיו, תמיר ידעי מסיים את תפקידו כאלוף פיקוד המרכז עם תחושה לא מבוטלת של סיפוק. הוא ספג אמנם ביקורת חריפה מכל עבר, כמעט על כל נושא, אבל זה בעיניו חלק טבעי מהתפקיד. מבחינתו, הירידה החדה בנתוני הטרור של פלשתינים ושל יהודים, ותחושת הביטחון המשמעותית בתחומי הפיקוד, הם מבחן התוצאה שעליו הוא חתום.
ההישג העיקרי של ידעי הוא מניעת ההתפרצות של יהודה ושומרון במהלך מבצע שומר החומות. בניגוד לרצועת עזה, לערביי ישראל ואפילו ללבנון ולסוריה, הגדה נותרה רגועה יחסית. זה קרה, לדעתו, בגלל הפעלה נבונה ומדויקת של כוח, שגם עליה הוא ספג לא מעט ביקורת - בעיקר על מספר ההרוגים בצד הפלשתיני.
בראיון בלעדי מתמודד ידעי עם הביקורת הזאת, ועם עניינים נוספים: מעתידה של הרשות הפלשתינית והחשש שחמאס ישתלט עליה, דרך הקמת המאחז אביתר, הפעילות המבצעית השוטפת והטענות שידי צה"ל כבולות, ועד לסוגיות שונות שנוגעות לתפקידו הבא כמפקד זרוע היבשה - מוטיבציה לשירות, והחשש התמידי מהפעלתו של צבא היבשה וכשירותו להילחם בה.
"כשרע - צצות השאלות"
"הרשות הפלשתינית נמצאת במשבר אידיאולוגי עמוק", אומר ידעי. "הטיעון הבסיסי שלה, שכל הסדרה במזרח התיכון צריכה לעבור דרך רמאללה, נשחק סביב הסכמי אברהם. גם הלגיטימציה הפנימית שלה מול הציבור כבר לא נשענת על אידיאולוגיה, אלא על פונקציונליות יומיומית".
זאת הסיבה שאבו מאזן החליט ללכת לבחירות, שבוטלו לבסוף. "זה אפשר לנו לקבל הצצה לאיך ייראו הבחירות האלה: פת"ח מפוצל ועם הרבה יריבויות פנימיות, ומנגד חמאס שבונה בצורה איכותית תשתית ארגונית פוליטית, שבעתיד היתה מכוונת לשמש עבורו גם תשתית צבאית".
לו הבחירות היו יוצאות לפועל, חמאס היה מנצח?
"אני לא מניח שהוא היה מנצח, אבל הוא היה הופך לגורם משמעותי בגדה שאי אפשר להתעלם ממנו. מכאן רק אפשר לדמיין שרים שהם אנשי חמאס, ומפקדי מנגנונים ומרחבים שהם אנשי חמאס".
שמה זה אומר?
"היום מתקיימת בינינו לפלשתינים רמת תיאום ביטחוני טובה. היא עלולה היתה להישחק ולקבל אופי אחר. הבחירות אמנם בוטלו, אבל חמאס התחזק בכל זאת. זה קרה בגלל מבצע שומר החומות, שבו לקח הארגון את ההובלה על האג'נדה הפלשתינית. נוסף על כך, תהליך הבחירות עצמו - שבו היה חמאס מתמודד לגיטימי - אפשר לו להזרים כספים ולהתארגן".
ועדיין, בשומר החומות הגדה היתה רגועה יחסית.
"לציבור ביו"ש יש אהדה לחמאס, אבל ברגע המבחן, כשצריך לצאת החוצה, הוא מעדיף את חייו. אחרי הכל, אם תשאל פלשתיני בגדה אם הוא צריך לבחור מקום במזרח התיכון לחיות בו, הוא יגיד יהודה ושומרון".
והם לא מבינים שאם הם יעלו את חמאס לשלטון, יקרה להם מה שקרה לתושבי עזה?
"הם מבינים היטב. ולכן, הם מוכנים להזדהות עם המאבק של הר הבית באמצעות ציוצים בטוויטר ופחות בהפגנות אלימות. יש היום ביו"ש עייפות מהמאבקים האידיאולוגיים. אנשים רוצים לחיות. בעיקר 1.2 מיליון הצעירים בגדה, שכבר לא ממהרים למות על קידוש האידיאולוגיה של הפת"ח או של חמאס".
רמת החיים ביו"ש, הוא אומר, היא סבירה. "יש מקומות שבהם היא טובה מאוד, ומקומות אחרים שבהם היא פחות טובה, בעיקר במחנות הפליטים. תיכנס היום לקניונים ברמאללה או בשכם, ותראה מה הולך. בג'נין אתה לא מוצא מקום בבתי קפה. ברוואבי אתה משלם כמו בכפר סבא. אנשים חיים. אתה יכול לנסוע מג'נין עד חברון, ולא לראות אפילו מחסום אחד בדרך".
יגידו לך שבכך אתה מסכן את חיי היהודים שנוסעים באותם הכבישים.
"חטפתי משני הצדדים, אבל אני בוחן את עצמי על בסיס תוצאות, ולא לפי מה שאומרים. בשנה החולפת היו ביו"ש שני הרוגים - אסתר הורגן ויהודה גואטה. זה הרבה פחות מאשר בשנה רגילה, וזה קרה בגלל שתשתיות הטרור מסוכלות בצורה יומיומית על ידי צה"ל והשב"כ, ללא פשרות וללא מצמוצים וללא שום מגבלה.
"שלוש סיבות נוספות להצלחה בסיכול הטרור הן התיאום הביטחוני האפקטיבי עם מנגנוני הביטחון של הרשות הפלשתינית, פגיעה בתשתית הארגונית של חמאס (בעיקר במנגנון המימון) ושימוש בטכנולוגיות מתקדמות כחלק מתוכנית "מרחב חכם", ש"מאפשרת לנטר את פעילות הטרור באופן שמקשה על הוצאת פיגועים, ואם כבר בוצע פיגוע אז אנחנו יכולים להתחקות אחר הבן אדם ולהגיע אליו בתוך זמן קצר. פיגועים שבעבר לקח לנו ימים לפענח אותם, מפוענחים היום בתוך שעות. זה גרם לרבים להבין שהטרור הוא חסר תוחלת".
אבל ניסיונות פיגוע יש כל הזמן.
"וזה בדיוק פרדוקס הביטחון. כשטוב, אף אחד לא יודע שיש בעיה. כשמתחיל להיות רע, צצות השאלות".
מי שמוביל את מאמצי הטרור הוא חמאס, בעיקר מעזה. הוא עושה זאת כחלק מפעולות ההתנגדות שבבסיס האידיאולוגיה שלו, וגם משום שהוא מזהה בחולשת הרשות הפלשתינית ואקום שדרכו הוא יוכל להיכנס לגדה. "הוא גם מלבה את הרוחות, ומנסה לקחת בעלות על כל מאבק או אירוע. זה חלק מהמאמצים שלו לבסס את הקרקע להתמודדות עתידית ביום שאחרי אבו מאזן".
ומה האינטרס שלו לבצע פיגוע גדול ביו"ש כמו שהוא מנסה לעשות? הרי הוא ישלם על זה מחיר כבד.
"הוא רוצה לערער את המציאות הביטחונית בגדה, והוא חושב שאם יהיה פיגוע רחוק מעזה הוא לא ישלם על זה מחיר".
והוא ישלם?
"בוודאי. אם יהיה פיגוע, כל התשתית הצבאית, הפוליטית, הארגונית שנדע להגיע אליה - תיפגע באופן משמעותי".
"פוגעים רק במי שצריך"
חולשת הרשות הפלשתינית גורמת, לדבריו, להיעדר משילות בכמה אזורים בגדה. הבולט ביניהם הוא מחנה הפליטים בג'נין, שהופך לזירת קרב בכל פעם שצה"ל נכנס לבצע במקום מעצר או פעילות אחרת.
"כל הסיפור של המלחמה בטרור ביו"ש נשען על שני רכיבים: עליונות מודיעינית וחופש פעולה מבצעי. והדירקטיבה שלי היתה שבשני הרכיבים האלה אין שום פשרות. כי ברגע שאתה מאבד חופש פעולה מבצעי, ואתה לא יכול לעשות כל מעצר בכל מקום ובכל נקודת זמן, כל השליטה ביו"ש תתפרק ברגע. ולכן, על אף המחיר שהפעילות הזאת גובה מאיתנו, ועל אף הסיכון - אין פשרות. הסיבה לכך שיש יחסית מעט הרוגים בפעילות הזאת היא בגלל שחיילי צה"ל נוהגים במידתיות רבה, ומקפידים לפגוע רק במי שצריך".
אתה חושב שעל רקע האנרכיה שתיארת יותר ויותר נשקים יופנו כלפי צה"ל?
"ב־99 אחוז מהמקומות, הפעילות המבצעית שלנו עוברת בשקט, או שהיא נתקלת במחאה עממית מינורית. המקרים של מחנות הפליטים בג'נין, בלאטה, אל־פאוור - הם חריגים, ואנחנו גם נערכים אליהם אחרת. אני מאמין שככל שנהיה נחושים ונמשיך בפעילות הזאת, ההתנגדות תלך ותדעך".
אם תהיה מערכה נרחבת בצפון, או שוב מערכה בעזה, יו"ש תישאר שקטה?
"הפרמטרים יישארו אותם הפרמטרים: הסלידה של הרשות מאלימות, העייפות של הציבור ממאבקים, הזיכרון הקולקטיבי הטראומטי מחומת מגן. כשהפלשתיני הממוצע מסתכל על מה קרה בסוריה, בעיראק, באפגניסטן, במצרים, בלוב, בעזה, הוא לא בדיוק רוצה להיות שם".
וכשיאמרו לו שאל־אקצא בסכנה?
"עובדה, אמרו לו. ואפילו ערביי ישראל בחרו להתקומם, ועזה בערה, וירדנים מגבול עיראק הגיעו עד לגדר הגבול, והפלשתינים ביו"ש בחרו להישאר בבית. אבל אסור שנשלה את עצמנו. לא מדובר בחובבי ציון, ואף אחד מהם לא קורא בלילה את 'קיר הברזל' של ז'בוטינסקי. הם פועלים מתוך שיקול רציונלי שלהם".
בתחילת שומר החומות דווקא היתה אלימות בגדה.
"נערכנו לכך, ונתנו מענה. כל הפיגועים והפרות הסדר הסתיימו עם הרוג אחד לצערי, ועם מחיר כבד שנגבה מהצד השני. זה העביר להם מסר לא רע".
ובדיוק על זה טוענים כלפיך שהיתה מאז שומר החומות עלייה תלולה במספר הנפגעים הפלשתינים. שהאצבע קלה על ההדק.
"מדיניות הפעלת הכוח לא השתנתה. אלה היו אירועים אלימים מאוד. היו לנו בהם יותר מ־40 חיילים פצועים - חייל שחטף כדור ברגל, חיילים שגמרו עם לסת או כתף שבורה. אני לא מתרשם מהדיבורים על פלשתינים חפים מפשע שנהרגו. הדבר האחרון שאפשר להגיד על מי שבא לירות זיקוקים על חייל מטווח של 20 מטר זה שהוא חף מפשע.
"בכל מקום שבו חיי חייל נמצאים בסכנה, יש לו את כל הלגיטימציה להשתמש בנשק שלו כדי להסיר את הסכנה. חלק מההרוגים יצאו עם 16־M לירות. חלק היו עם מטענים בידיים. חלק תקפו חיילים. אף אחד מהם הוא לא חף מפשע בעיניי".
והיה ילד בן 12 בבית אומר שנורה ונהרג.
"הילד הזה נכנס לקטגוריה של חף מפשע. זה אירוע שהיה בו צבר של נסיבות טרגיות. אני כבר אדם מבוגר, אני נשוי ויודע מה זה ילד. האמן לי שאין אירוע שהופך לי את הבטן יותר מזה".
ובכל זאת, זה קרה.
"היו באירוע שגיאות מקצועית. החיילים ישבו בעמדה שהגנה על כביש 60, סמוך לבית אומר. הם ראו מישהו מגיע סמוך לעמדה, חופר באדמה ומטמין בה שקיות. זה אירוע שאין לו תקדים, ולכן נתפס כחשוד. כשהוא סיים, הם ירדו מהעמדה לבדוק במה מדובר. הם פתחו את השקיות, וראו שתי גופות של תינוקות בני יומם.
"מבחינתם מדובר בפשע מסוכן, והם מיהרו לדווח עליו. תוך כדי כך, הם רואים רכב דומה לזה שפרק את הגופות שמגיע לאזור. הם בטוחים שמדובר באותו אדם, ומורים לו לעצור. הרכב מנסה לחמוק, והם מבצעים נוהל מעצר חשוד, ויורים שלושה כדורים לגלגלים. אחד מהם נורה גבוה מדי והרג את הילד".
מה העלה התחקיר?
"קודם כל, שאם תינוק מת סמוך ללידתו לא קוברים אותו בבית קברות רגיל, אלא במקום הזה. לא ידענו על זה כלום. מנגד, גם אם החיילים חשבו שבוצע פשע, זה לא פיגוע טרור שצריך לבצע בגללו נוהל מעצר חשוד. מדובר בעיניי בתקלה מבצעית שצריכה להיות מטופלת במישור הפיקודי, בטח שלא בבעיה ערכית".
ובכל זאת, יש לא מעט ביקורת על אצבע קלה על ההדק. פורסם אפילו שהרמטכ"ל ביקש מכם להוריד את גובה הלהבות.
"אין לי מושג מי הוציא את זה, אני יכול רק לומר שהדברים האלה לא נאמרו. הרמטכ"ל עמד על ההבחנה בין טעות, שגיאה מקצועית, לבין תקלה שחורגת מההוראות. כשתוארו לו כל האירועים הוא הבהיר שמדיניות הפעלת הכוח היא נכונה".
ועדיין, עיתון הארץ קרא להדיח אותך.
"כדאי שמי שבוחן את הפעילות שלנו, לטוב ולרע, יעשה את זה על בסיס עובדות ונתונים, ולא על בסיס אג'נדות אישיות או פוליטיות. אני בעד ביקורת, ואני אפילו חושב שהיא נחוצה, אבל קשה לי לצדד באמירות שהן לא מבוססות, לא מקצועיות ולא ערכיות".
"התיאום עם ירדן טוב מאוד"
הוא בן 51, נשוי ליפעת ואב לשלושה. גדל בחטיבת גולני, ועשה בה את כל המסלול עד למפקד החטיבה. בהמשך פיקד על אוגדת אילת ועל אוגדת יו"ש, בתקופה שבה נחטפו ונרצחו שלושת הנערים. אחר כך היה אלוף פיקוד העורף, כולל בראשית מגיפת הקורונה.
לפיקוד המרכז הוא הגיע ביולי אשתקד. לצד המשימה העיקרית של התמודדות עם הטרור הפלשתיני, הוא נאלץ לטפל גם בלא מעט אירועים שהיו קשורים ביהודים. אחד הבולטים שבהם היה הקמת המאחז אביתר, סמוך לצומת תפוח.
הניסיון הראשון להקים את המאחז הזה היה כבר ב־2013 (בתגובה לרצח אביתר בורובסקי, שנרצח בצומת תפוח, שעל שמו נקרא המאחז), והניסיון השני היה במאי השנה בעקבות רצח יהודה גואטה. בתוך זמן קצר הפך המאחז ליישוב עם מבני קבע ותשתיות, שאכלס 53 משפחות. הוא פונה רק לאחר שהושגה הסכמה שלפיה מעמד הקרקע ייבחן, ובעתיד תוקם עליו ישיבה.
צה"ל ספג ביקורת חריפה על כך שלא פינה את המאחז מייד כשעלה לקרקע ואִפשר לו להתבסס, ובכך הפך את פינויו לסוגיה פוליטית נפיצה. "אני מכיר את יו"ש היטב כבר לא מעט שנים, וכמעט אחרי כל פיגוע מוקם מאחז. עולים אנשים, מתיישבים על איזו גבעה, ואחרי כמה ימים עוזבים", אומר ידעי.
"זה מה שחשבנו שיקרה גם הפעם. צריך לזכור שסדר העדיפויות שלנו היה קודם כל לעצור את המחבל, שנע באותה העת בשטח והיה חמוש. היינו עם מעט סד"כ, וכל המאמצים שלנו כוונו לעניין הזה.
"אני מזכיר שזה היה ערב הרמדאן, ונערכנו לאירועים אלימים, ולכן אמרנו לעצמנו שבשבוע שלאחר מכן נפנה. אלא שאז החל שומר החומות, ומי שאמורים היו לפנות - משטרת ישראל ושוטרי מג"ב - היו עסוקים במשימות אחרות, ואחר כך נלקחו מאיתנו לטובת האירועים האלימים בערים המעורבות".
ואחרי שהמבצע נגמר?
"זאת היתה הכוונה. אבל אז היה מצעד הדגלים, והמפכ"ל הבהיר שהם לא מסוגלים לבצע את זה, וביקש דחייה. בעקבות זאת הוצאנו צו תיחום לשטח, וזה עבר למישור המשפטי".
מבחן התוצאה הוא לא טוב. מה מונע הקמה של מאחז חדש בכל יום?
"עובדה שניסו מאז פעמיים, וזה נקטע אחרי דקה".
אז אולי היה נכון לקטוע גם את אביתר אחרי דקה?
"אם מסתכלים על הסיפור מסופו, אתה צודק. אבל כשנכנסנו לתוכו, זה לא נראה כך".
טוענים שאתם גם לא מפעילים יד קשה מספיק נגד פעילי הימין הקיצוני.
"בוא נדבר בעובדות. לפי נתוני השב"כ, היקף הפעילות האלימה של הימין הקיצוני ירד בשנת 2020 ב־80 אחוז. זה קרה כי בדיוק כמו מול הטרור הפלשתיני, גם פה אין לי חוש הומור. מי שחצה קו, מי שהשתתף בפעילות אלימה נגד פלשתינים, מי שפגע בחיילי צה"ל - אשתמש בכל הכלים שיש לי כדי לעצור את זה".
ועדיין, זה נמשך. וכבר למדנו בעבר שצריך אירוע חריג אחד כדי להדליק את כל השטח.
"ולכן, בכל מקום שזיהיתי שהדבר הזה חורג, שיש לו פוטנציאל - פעלתי. הוצאנו צווים, הרחקנו אנשים. עשינו את זה מתוך הבנה שאם יש מי שמסוגלים לערער את המציאות הביטחונית ביו"ש, זה בדיוק האנשים האלה, משני הכיוונים".
מילה על ירדן. בכל זאת הגבול הכי ארוך של ישראל. היא לא יציבה כבעבר. עד כמה אתה מוטרד שטרור יגלוש משם לשטחנו?
"שומר החומות היה מבחן. אלפי מפגינים הגיעו לגשר אלנבי, כולל טיוליות שהגיעו מעיראק. רמת התיאום הביטחוני שלנו עם הירדנים היא טובה מאוד, וגם הדיאלוג האסטרטגי שלנו איתם הוא חשוב. תכליתו לשמר את יציבות הממלכה, ולוודא שהגבול הזה נשאר יציב ובטוח. זה אינטרס של שני הצדדים".
"לתת לאנשים משמעות"
ידעי כיהן כאלוף פיקוד המרכז למשך תקופה קצרה יחסית של 13 חודשים. הרמטכ"ל ביקש ממנו לעבור לפקד על זרוע היבשה, משום שרצה בה אלוף ותיק ומנוסה שיהיה סמכות מקצועית מול כלל הצבא.
ידעי ער לביקורת החריפה על כשירותו של צבא היבשה. "ההשקעות בו גדלו בתקופתם של שני הרמטכ"לים האחרונים", הוא אומר.
ועדיין, כשמגיעה מערכה, חוששים להפעיל את כוחות היבשה ומעדיפים לשלוח את חיל האוויר.
"מאפייני המלחמה השתנו משמעותית בשנים האחרונות. נרקמו סביבנו, בעיקר בעזה ובלבנון, בסיסי אש, שנלחמים בעיקר על ידי ירי תלול מסלול לעבר העורף האזרחי שלנו. מרחב הלחימה שלהם הוא בעיקרו תת־קרקעי, או בתוך התווך האזרחי. כל התפיסה שלהם בנויה על הרכיבים האלה.
"הדרישה מאיתנו היא לפתור את הבעיה, ולעשות את זה במחיר סביר. יש אצלנו רגישות רבה לחיי חיילים. ועדיין, אני חושב שמודיעין ואוויר, טובים ככל שיהיו - והם מעולים - לא יודעים להביא את הפתרון לבדם. בטח לא מול אויב יותר מאתגר כמו חיזבאללה. ולכן שאלת התמרון היא לא שאלה, כי גם אם תרצה - לא תהיה לך דרך אחרת. פשוט אין".
אז אומר לך האלוף במילואים יצחק בריק שגם אם תרצה, המערכת היבשתית כל כך חלודה שבזמן אמת היא פשוט לא תתפקד.
"זה נכון שיש בעיות ואתגרים, אבל אני לא בטוח שהמצב הוא כזה. הגדודים שלנו הרבה יותר חזקים היום מאשר בתקופה שאני הייתי מג"ד או מפקד אוגדה. החיילים הרבה יותר טובים, מאימונים ועד לציוד. ועדיין, זה נכון שהמשאבים לא מותאמים במאה אחוז לצרכים שלנו".
במבחן התוצאה, הדרג המדיני מהסס מאוד להפעיל את צבא היבשה. ראינו את זה בכל מערכה, כולל בשומר החומות.
"לתמרון יש מחיר. ואני רוצה לדעת שכשישלחו את הבן שלי להילחם בעזה או בלבנון, זה ייעשה לאחר שיקול דעת רב ובמקום שיהיה לזה ערך מבצעי גבוה".
אתה מעדיף רקטה בכפר סבא כדי שהילד שלך לא ייכנס לעזה?
"ברור שלא. תפקידו של הצבא הוא קודם כל להגן על האזרחים, כך שאין דילמה. השאלה היא איך עושים את זה, וצריך לנסות לעשות את זה במחיר הסביר ביותר. תפקידנו למצוא פתרון שיאפשר לחשוף את האויב ולתקוף אותו בצורה אפקטיבית, ושזה ייעשה במחיר סביר".
ואיך עושים את זה?
"ביכולת שלנו להביא לקצה את כל הטוב שמדינת ישראל יודעת לספק לנו. מודיעין, טכנולוגיה, פתרונות מדויקים שיידעו לטפל בבעיה של בסיסי האש האלה שיורים על מדינת ישראל".
וצבא היבשה מספיק טוב כדי לעשות את זה?
"אני חושב שעל אף הפערים, ויש, אין מסביבנו ומעבר לכך שום צבא שמתקרב ליכולות של צה"ל".
הוא מוטרד מהעובדה שבגלל השקט הביטחוני היחסי לאורך הגבולות, לחיילים היום אין כמעט ניסיון מבצעי אמיתי. "אנחנו חוזרים לפרדוקס הביטחון. בלבנון קברנו 30-25 חיילים מדי שנה, אבל לאף חייל היום אין ניסיון מבצעי שמתקרב למה שהיה לי, עם שלוש היתקלויות באויב רק כמפקד מחלקה. אבל אנחנו צריכים לברך על המציאות הנוכחית, לא לבכות עליה".
ואולי בגלל שאין תחושת איום, ואין באמת לחימה, יש ירידה במוטיבציה לשרת בצה"ל בכלל ובקרבי בפרט?
"האתגר שלנו גדל משמעותית. יש היום מקצועות שתרומתם ללחימה אינה פחותה משל לוחם בגולני - כיפת ברזל, עורף, מודיעין, סייבר. מצד שני, לוחם זה מי שחוצה את הגבול, מסתער על הגבעה וחושף את עצמו לסכנה. ככל שהמציאות הביטחונית טובה יותר, והמפגשים עם האויבים הולכים ומתמעטים, האתגר שלנו גובר. תפקידנו לדאוג שהאנשים הטובים ימשיכו לרצות לבוא לגולני, לגבעתי, לצנחנים".
ואיך עושים את זה?
"החוכמה שלנו היא לתת לאנשים משמעות, ולהביא את ההיי־טק והטכנולוגיה ללוחמים בקצה, ובעיקר להסביר להם שביום פקודה, אם אנחנו רוצים להישאר פה, לא נוכל לעשות הכל רק מהאוויר או מהים, וגם לא במודיעין. בסוף נצטרך חיילים שיחצו את הגבול ויכבשו את הכפר ואת הגבעה. אין לזה תחליף".
"החיילים עייפו ממרידות"
במהלך שירותו כמפקד בגולני חווה ידעי כמה מקרי מרידות של חיילים, בעיקר על רקע זכויות שונות שנשללו מחיילים ותיקים. "הצבא השתנה. נראה לי שהחיילים קצת עייפו מהמאבק. הסיפור הזה הולך ופוחת".
באמת?
"מתי שמעת לאחרונה על מרידה כמו פעם?"
הצבא התבגר?
"הצבא התבגר, וגם המפקדים והחיילים התבגרו".
הוא מוטרד יותר מכך שצה"ל הפסיק להיות פרה קדושה בעיני החברה הישראלית; שהיא מקבלת אותו, ואת המשרתים בו, כמובן מאליו. "כשהסתובבתי בלבנון כמפקד, היה לי לא מעט עניין ואתגר, אבל בעיקר הרגשתי מהעם את תחושת השליחות.
"פעם נסעתי לנהריה מהבסיס של גולני בשרגא, כדי להוציא כסף. נכנסתי לבנק והיה תור, ואז ניגש אלי מישהו ואמר לי 'חיילים לא עומדים בתור'. לא הסכמתי. היו אנשים מבוגרים לפניי, וחשבתי שאם אבא שלי יידע שעקפתי זקנה הוא יהרוג אותי. אבל הרגשתי שהעם איתי. בשנים האחרונות זה השתנה. מדברים כאילו על שכר ועל פנסיות, אבל השיח האמיתי הוא אחר".
על מה?
"על מקומו של הצבא בחברה הישראלית, שנת 2022. על צבא העם. על יוקרת השירות".
צה"ל הוא כבר לא פרה קדושה כמו שהיה פעם?
"מכיוון שהצבא זה הבנים שלנו, האחים שלנו, הדודים שלנו, יוקרתו ומעמדו לא ניתנים להסטה משמעותית. ועדיין, אסור שניזכר בצבא, במשרתיו, בחלליו ובפצועים שלו ביום שאחרי מלחמת לבנון השלישית או המבצע הבא בעזה, כי צה"ל בכלל ואיכות המשרתים בו בפרט הם הערובה היחידה שנשרוד פה לאורך שנים".
ובכל זאת, יש ביקורת לא פשוטה על עניין הפנסיות למשל.
"בוא נדבר על רס"פ בגולני. הוא בן 53, נמצא בשטח עם הכוחות, ישן עם ארבעה אנשים בחדר והולך להתקלח כשהוא מכוסה במגבת כדי שהחיילים לא יראו אותו. איפה עוד בארץ או בעולם יש כזה דבר? עושים פה סיפור על כמה מאות כלכלנים ומשפטנים, שגם הם עובדים קשה. אבל בסוף, תחשבו על הרס"פ הזה.
"בעיניי הוויכוח על הפנסיות הוא כיסוי לדיון על דבר הרבה יותר גדול. צה"ל משלם את המחיר על ההצלחה שלו. על זה שיש פה שקט משמעותי כבר די הרבה שנים. בוא נחזור רגע למציאות שהיתה בעבר, עם טילים ופיגועים בכל יום. הדיון הזה בכלל לא היה מתקיים אז. כולם רק היו מחבקים אותנו".
