האיש שמכשיל ממשלה עם החרדים - ובכלל יושב מחוץ לכנסת

"אנחנו לא מקפלים אף דגל", אמר גדי איזנקוט. לא מדויק: במקרה כזה יש דגל שיקופל: דגל התורה. ואין להם שום כוונה לעשות זאת.

כהלך מורעב וצמא במדבר, הפוליטיקאים החרדים מתבוננים עכשיו אל נווה המדבר של ליברמן ותוהים: זה אמיתי? או פטה מורגנה? האם יכול להיות שהאכזר שבפוליטיקאים, זה שידע את כל חולשותיהם מקרוב ואז השתמש בכך כדי לרדת לחייהם אפילו ברמת בקבוק השתייה המתוקה והצלחת החד־פעמית, הוא זה שמציע להם עכשיו הכול מכול כול?

החרדים תוהים אם זה טוב מכדי להיות אמיתי. השבוע נפוצה שם ההשערה שליברמן מציע להם הכול ביודעו שאיזנקוט ובנט לא יוכלו להשוות, הכול כדי להיערך ליום שאחרי נתניהו בימין, אז הוא יגיע עם הסיעות החרדיות.

העסקנים החרדים רוצים שלטון. כמו בליכוד ככה גם אצלם, ככל שמתקרבים למעלה אוהבים פחות את נתניהו. הציבור, לעומת זאת, יתקשה לעכל לאורך זמן שותפות שנשענת על רב רפורמי, על יאיר גולן, על בנט ובכלל על מרכז-שמאל. מאז נאומו המפורסם של הרב שך, החרדים לא הצטרפו לממשלה בלי הליכוד, אלא אם היה לממשלה כזו רוב גם בלעדיהם. זה איננו המקרה כעת, וההשלכות ברורות. כדאי להזכיר שהרב לנדו, צעיר בכמעט ארבעים שנה, התנגד בזמנו לקו של הרב שך.

מה שהחרדים היו רוצים באמת הוא ממשלת אחדות איתם. הם מסיקים, ובצדק, שלאור החיזור המתחדש אחריהם, ובניגוד להערכות המוקדמות, סולחה בין שני הגושים הגדולים לא תעמיד אותם בתפקיד הכבש. מה שנראה בלתי אפשרי לעיכול לפני התפנית של ליברמן הוא עכשיו אפשרי. מי ימחה מהאופוזיציה על הקלות לחרדים, איווט? יאיר גולן שנזכר השבוע שידו מושטת למי שכינה "טפילים"? אולי הערבים ידרשו גיוס לכל? או בן גביר?

הבעיה היא שזה לא תלוי בהם. איזנקוט וליברמן משדרים להם שאחדות לא תהיה. את כל הטוב הזה הם יקבלו רק אם יחצו את הקווים. הטעות עד עתה היא ההתמקדות שלהם רק בסביבת הרב לנדו. כך, למשל, מתהווה להם בעיה עם ח"כ מאיר פרוש. האדמו"ר מסלונים, זה שהכשיל את חוק הגיוס ונחשב פטרונו של פרוש, מסתמן כמתנגד נחרץ לכניסה לממשלה. שמרנות דתית וימניות שורשית משמשות כאן ביחד. ככל שזה תלוי בו, ממשלה עם השמאל לא תקום ולא תהיה.

הטור המלא של עמית סגל - מחר באתר ובשישי במוסף "ישראל השבוע"