ואז ברצלונה התנצלה בשם שחקן של ריאל - כי כשהכסף מדבר, המוסר שותק

לפני כ־2,200 שנה, הקיסר הסיני הראשון ציווה לבנות את החומה הגדולה וציווה לשרוף את כל הספרים שנכתבו לפניו, כדי שההיסטוריה תתחיל בו.

ב־25 במארס 1959, במלון ג'ינג'יאנג שבשנגחאי, דרש מאו דזה־דונג מהנהגת המפלגה להחמיר את איסוף התבואה מהכפרים. הכפרים כבר רעבו, והוא ידע. "כשאין מספיק אוכל, אנשים מתים", אמר. "עדיף שימות חצי, כדי שהחצי השני יאכל לשובע". לפי ההיסטוריון יאנג ג'ישנג, עד 1962 מתו ברעב 36 מיליון בני אדם. בספרי הלימוד בסין הרעב נמצא היום בפרק שנקרא חיפוש דרך מפרך.

"פוגעים ברגשות העם הסיני"

גם על קיליאן אמבפה עבר סתיו מפרך. זה התחיל בתמונה. מישהו לקח במחשב את הפנים של אמבפה ושם אותן על הגוף של מאו. החליפה הכחולה של מאו, הפנים של אמבפה. זה הדיבור עליו, שהוא דיקטטור בחדר ההלבשה. שאלו אותו איזה מם עליו הכי מצחיק אותו. הוא צחק. "זה עם הבחור, אני חושב שהוא דיקטטור סיני". את השם מאו הוא לא אמר. על המילה "דיקטטור" הסינים לא סלחו לו.

בתגובה לדברים, המפלגה שהרעיבה 36 מיליון סינים רמזה, באמצעות דובר משרד החוץ שלה, ש"דברים שפוגעים ברגשות העם הסיני" ייתקלו באופן טבעי בחרם.

ב־1989, כדי לכופף את המערב על סלמאן רושדי, היו צריכים אייתוללה חומייני, גזר דין מוות ופרס של מיליונים על ראשו. ואפילו אז קראו 12 מדינות אירופה את ראשי הנציגויות שלהן מטהרן להתייעצויות. ב־2026 הספיק ביטול לוח שידורים. פתווה בלי מוות. פתווה במבצע.

"מדריד רוחשת כבוד עמוק לסין"

והכניעה היתה מקצועית. ב־27 באוקטובר התנצל נשיא הליגה הספרדית בפני העם הסיני. שתי דקות אחר כך התנצלה הליגה, "בשם כל מועדוניה". כלומר, גם בשם ברצלונה. ברצלונה, בלי שנשאלה, התנצלה על שחקן של ריאל מדריד. את זה לא הצליח לעשות אפילו פרנקו. השחקן עצמו התנצל רק אחרי כמעט שעה, בשלוש שפות. ריאל עוד ניסתה, בתדרוך לעיתון ספרדי, לדבר על "חופש ביטוי". בייג'ינג השיבה לה: "לא לחלום בהקיץ".

למחרת פרסם המועדון הגדול בעולם הודעה רשמית: "ריאל מדריד רוחשת כבוד עמוק לסין, להיסטוריה שלה, לתרבות שלה ולאזרחיה".

ב־1962 מאו הורחק לשורה השנייה, וליו שאוצ'י, ראש המדינה, ניהל את סין. ב־10 ביולי, בבריכת השחייה של מאו, אמר לו ליו בפניו: מתו כל כך הרבה מרעב, ההיסטוריה תכתוב אותך ואותי. אדם אוכל אדם, זה ייכתב בספרים. מאו ענה: מה יהיה אחרי שאמות? ארבע שנים חשב מאו על חרושצ'וב, שעשה לסטלין המת את מה שליו הבטיח לעשות למאו החי. במאי 1966 הכריז על מהפכת התרבות. מאו קרא להמונים "להפגיז את המטה", כלומר את ליו, והילדים יצאו לרחוב. המשמרות האדומים. ילדים שרצחו את מוריהם.

באוגוסט 1966, בשני בתי ספר יוקרתיים לבנות בבייג'ינג, היכו תלמידות את המנהלים שלהן למוות, כדי להוכיח "עמדה מעמדית איתנה". מאו הורה למשטרה לא להתערב. בבייג'ינג לבדה הוכו למוות 1,772 בני אדם בתוך חודשיים. ובאותו קיץ יצאו הילדים לנפץ את "ארבעת הישנים": המנהגים, התרבות, ההרגלים והרעיונות הישנים. מקדשים, ספרים, עתיקות. אחר כך לקחה המדינה את העבודה לידיה; שלושה רבעים מההרוגים שתועדו נפלו בידי הצבא והמיליציות. ליו מת ב־1969, במעצר בקאיפנג, ונשרף תחת שם בדוי.

במחוז ווּשׁוּאן בגואנגשי נרצחו "אויבי מעמד" ביום השוק, לאור יום, וגופותיהם נאכלו בסעודות של "שנאה מעמדית". פקידי בית המשפט המקומי הלכו אל הקומיסר הפוליטי של מחלקת הכוחות המזוינים במחוז, האיש שהיו לו חיילים, וביקשו שיפסיק. הוא ענה: "זו תנועת המונים. לא ראוי שהצבא שלנו יתערב".

בגואנגשי, בדרום, היה כלל: הורגים את האח הגדול, חייבים להרוג את הקטן. הורגים את האבא, חייבים להרוג את הבן. אחרי רציחות כאלה, כך כתוב בתיקים הסודיים שהמפלגה בגואנגשי אספה בעצמה בשנות ה־80, הרוצחים התחלקו. הבתים, התבואה, החזירים, הכבשים, העופות. אחר כך עשו משתה.

באזור חונאן, בין אוגוסט לאוקטובר 1967, נרצחו 9,093 בני אדם בעשרה מחוזות, כדי למנוע התקוממות של "אויבי המעמד". תריסר בני אדם, בעלי אדמות ואיכרים אמידים לשעבר וילדיהם, נקשרו לחומר נפץ של מחצבה ופוצצו. לדבר הזה נתנו שם משעשע: "טיסה במטוס תוצרת בית".

ב־1981 פסקה המפלגה שמאו היה 70 אחוז הישגים ו־30 אחוז שגיאות, ושאת ההיסטוריה כותבים "בקווים גסים, לא בפרטים". מהפכת התרבות היתה "מהומה פנימית שהמנהיג פתח בה בטעות". ספרי הלימוד מאז 2018 מתייקים אותה, יחד עם הרעב, באותו פרק: חיפוש דרך מפרך. זו ההיסטוריה שריאל מדריד מכבדת.

חאבייר טבאס, נשיא הליגה, נפגש עם שגריר סין. ב־2 בנובמבר הוא אמר שהוא מדבר עם הרשויות הסיניות, במדריד ובבייג'ינג, ושיש יחסים טובים מאוד. הליגה הספרדית הבטיחה, "בשם כל מועדוניה", "פרוטוקול מודעות ותקשורת לשחקנים, כדי למנוע מקרים דומים". בייג'ינג כבר לא צריכה לצנזר את מדריד. מדריד תצנזר את עצמה, ובחינם.

הליגה הספרדית הבטיחה, "בשם כל מועדוניה", "פרוטוקול מודעות ותקשורת לשחקנים, כדי למנוע מקרים דומים". ברצלונה, בלי שנשאלה, התנצלה על שחקן של ריאל. בייג'ינג כבר לא צריכה לצנזר את מדריד. מדריד תצנזר את עצמה, ובחינם

ב־2019 ספרד הוציאה את פרנקו מהקבר שלו בעמק הנופלים. הפרלמנט ביקש, אף אחד לא הצביע נגד. בית המשפט העליון דחה פה אחד את הערעור של המשפחה. המקום שלו שם ריק עכשיו. חוק מ־2022 קובע קנס של עד 150 אלף יורו למי שמאדיר את הדיקטטורה. האדרת דיקטטור במקום ציבורי היא, בלשון ראש ממשלת ספרד פדרו סאנצ'ס, "עלבון מוסרי". לפי אותו חוק, אילו היה מאו ספרדי, היו מוציאים אותו מהמאוזוליאום שלו בכיכר טיין־אן־מן ומעבירים אותו לבית קברות. חיפשתי מה אמרה ממשלת ספרד על אמבפה ועל מאו. לא מצאתי מילה.

אותו סאנצ'ס אמר בספטמבר 2025 שעד שהברבריות לא תיפסק, לא רוסיה ולא ישראל צריכות להשתתף בתחרות בינלאומית כלשהי. שר התרבות שלו אמר שאם לא יצליחו לסלק את ישראל מהאירוויזיון, ספרד לא צריכה להשתתף. באפריל סאנצ'ס היה בבייג'ינג, פעם רביעית בארבע שנים, ואמר לסטודנטים שם שסין בונה מחדש את גדולתה.

מאמן ריאל, ז'וזה מוריניו, ניסח את חוק הבית: "הדבר הטוב ביותר שאתה יכול לעשות הוא לא לפתוח את הפה". מאו היה דיקטטור רצחני.