הסצנה היתה כתובה טוב מדי בשביל המציאות. נשיא פולין מורה לטייס להסתובב באמצע הדרך לאפריקה, חוזר בבהילות לבירתו ומגיע בריצה באמצע הלילה לשערי בית המשפט החוקתי של ארצו. "אנחנו שופטי בית המשפט החוקתי", אומרת לו השופטת שהגדירה עצמה כנשיאתו. "אתם לא", הוא עונה. מסביבם אלפי מפגינים ושוטרים. מהומה.
בסרטים כאלה אנחנו רגילים לדעת מי הרע. כאן התסריט התבלבל. את שערי בית המשפט בוורשה לא נעלו מתנגדיו, אלא מי שלטענתם באו דווקא לשחררו. כמו בכל סרט טוב, ההסבר מגיע בפלשבק. ב-2015-2023 שלטה בפולין מפלגת "חוק וצדק". לא היה לה רוב מספיק לשינוי החוקה, ולכן היא לא פרצה את הדלת לבית המשפט החוקתי אלא נכנסה דרך החלון. היא מינתה שופטים חדשים במקום אלה שנבחרו כדין, סירבה לפרסם פסקי דין שלא נשאו חן בעיניה והציבה בראש בית המשפט החוקתי נשיא מטעמה.
בסוף 2023 חזר דונלד טוסק, ראש הממשלה לשעבר מהצד הליברלי והפרו־אירופי, לשלטון והבטיח להשיב את המצב לקדמותו. אלא שגם לו אין רוב חוקתי, ומעליו יושב נשיא פולין מהמחנה היריב, שמסרב להשביע חלק מהשופטים שבחר הפרלמנט החדש. כך נוצר מבוי סתום: הממשלה מסרבת לפרסם את פסקי הדין של בית המשפט החוקתי, ובית המשפט מסרב לקבל לשורותיו את השופטים שבחר הפרלמנט.
זו סצנת מערבון קלאסית: שני שריפים באותה עיירה, שניהם עם כוכב על החזה, ושניהם בטוחים שהכוכב של האחר מזויף. הם ניצבים זה מול זה ברחוב הראשי. אף אחד לא שולף, ואף אחד לא זז. לפולנים יש ניסיון בז'אנר. ב־1964 צילמו שם מערבון בשם "החוק והאגרוף", על גיבור שנלחם בחבורת בוזזים בעיירה נטושה. 60 שנה לאחר מכן לא ברור מי הגיבור ואין הסכמה מי הבוזזים. "החוק" נותר בשם המפלגה. האגרוף עבר לצד השני.
ב־30 באוקטובר מישהו שלף. ותיקת השופטים שבחר הפרלמנט הנוכחי, ושנשיא המדינה סירב להשביע, השעתה את נשיא בית המשפט החוקתי ונטלה לידיה את ניהולו. המשטרה הקיפה את הבניין. הנשיא הקודם נעצר בשער והודיע שאם לא ייתנו לו להיכנס, יעבוד מהרחוב. נשיא המדינה, שכאמור הגיע היישר משדה התעופה, זעק שזו "השתלטות בכוח על גוף חוקתי". ראש מפלגת "חוק וצדק" (וראש הממשלה לשעבר) הצטרף אליו, כינה זאת "הפיכה נגד בית המשפט החוקתי", וקרא ללובשי המדים להתערב.
לבנה אחר לבנה
כדי להבין עד כמה מסוכן מה שמתחולל בוורשה, צריך לצפות גם בסרט ההונגרי. התסריט דומה, אבל העיבוד אחר לגמרי. ויקטור אורבן זכה ב־2010 ברוב של שני שלישים, כתב חוקה חדשה, הגדיל את מספר שופטי בית המשפט החוקתי והוריד את גיל הפרישה של השופטים מ־70 ל־62, כדי להדיח את הוותיקים. אפשר לא לאהוב את זה, אבל אורבן בנה את המבצר החוקתי שלו מלבני חוק. באביב האחרון הפסיד בבחירות, ויורשו פטר מדיאר מפרק את המבצר לבנה אחר לבנה, באותו מנוף: תיקוני חוקה. כך הודח הנשיא שמינה אורבן, ונבחר נשיא חדש מטעם מדיאר. בבודפשט אין אקדחים בשער בית המשפט. יש פרלמנט שמצביע.
זה הלקח החשוב ביותר. הדרך שבה משנים את הכללים קובעת גם את הדרך שבה ינסו לשנות אותם בחזרה. מה שנבנה כחוק יפורק כחוק, אבל מי שנכנס מהחלון, שלא יתפלא כשזורקים אותו מהדלת בליווי שוטר.
במקום לשאול מי ינצח במאבק על מערכת המשפט, פולין מראה שהשאלה האמיתית היא אם יישאר משהו לנצח עליו. לכן מי שירכיב את הממשלה הבאה אצלנו יצטרך לבחור תסריט – ההונגרי או הפולני
ישראל מבלבלת את הז'אנר. על הנייר היא הונגריה. אצלנו לא צריך שני שלישים לשנות חוקה. מספיק רוב רגיל. ב־2023 היה לממשלה הרוב הזה, והיא השתמשה בו לתקן חוק יסוד ולחוקק חוקים נוספים. בג"ץ ביטל את חוק היסוד ברוב של שמונה מול שבעה, דקה לפני ששתי שופטות הרוב פרשו. גם את שאר השינויים החוקיים הוא ביטל או איים לבטל.
זה הפרדוקס: שני הצדדים פעלו לפי הכללים, או ליתר דיוק לפי היעדרם. אין בישראל כלל שקובע איך מחוקק חוק יסוד, ואין כלל שקובע אם השופטים רשאים לבטלו ואיך. ישראל מצלמת סרט בלי תסריט. הכנסת צעקה "אקשן", בית המשפט צעק "קאט", ואין במאי שיכריע. כל צד יכול להצביע על הליך תקין, וכל צד משוכנע שהאחר גנב את הדמוקרטיה. יש לנו גם את המחוקק של בודפשט וגם את הרחוב של ורשה.
שינוי כיוון
השבוע הגיע תורו של סרט ההמשך. גוש האופוזיציה קיבל 67 מנדטים. בהונגריה זה לא היה מספיק לשנות חוקה. בישראל, כאמור, זה מספיק. אם הוא ירכיב ממשלה, הוא יוכל לעשות בדיוק מה שעשתה הממשלה הקודמת, רק בכיוון ההפוך. החצי השני של העם יראה בזה בדיוק את מה שהחצי הראשון ראה במעשי הממשלה הקודמת. הפיתוי עצום. הפוליטרוקים המשפטיים ששולטים במערכת ישכנעו בקלות, אחרי ארבע שנות זעקות על "קץ הדמוקרטיה", שמותר לעשות את שנאסר על הממשלה הקודמת כי זו הדרך היחידה להציל את המערכת. זה בדיוק מה שאמר ראש הממשלה הפולני הנוכחי: אין דרך אחרת. וזה מה שפולין משלמת עליו עכשיו. הוא לא הסכים לשמוע שבית משפט ששוחרר בידי שוטרים אינו בית משפט חופשי. הוא מוצב שהחליף ידיים.
זו נקודה קריטית. במקום לשאול מי ינצח במאבק על מערכת המשפט, פולין מראה שהשאלה האמיתית היא אם יישאר משהו לנצח עליו. לכן מי שירכיב את הממשלה הבאה יצטרך לבחור תסריט. התסריט ההונגרי מחייב לכתוב קודם את כללי המשחק: חוק יסוד שיקבע איך מחוקקים חוק יסוד, ומי, אם בכלל, רשאי לבטלו. זה איטי, מתסכל ודורש הסכמה רחבה - כפי שטענו מתנגדי הרפורמה המשפטית השכם והערב בצדק. רק אחר כך ייגזר דין החוקים וחוקי היסוד שעברו בכנסת האחרונה. התסריט הפולני מהיר יותר: מבטלים את חוקי הקודמים ומשליכים אותם מחוץ לשער.
אם, חלילה, ייבחר האחרון, הקדימון הפולני של השבוע יהפוך לתקדים ישראלי. ההבדל בין השניים עצום. בקולנוע, אחרי הקדימון, עוד אפשר לקום וללכת. לתקדים אין יציאת חירום.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
