אחד המקצועות הקשים ביותר ללימוד הוא סטטיסטיקה. הסתברויות, יחסיות, משתנים, ממוצעים, ושלל מילים שמובנן מובן, אבל צירופן לא אומר הרבה.
והנה, בשלישי בערב, מול מיליוני מסכי טלוויזיה ושישה ערוצים - התיישבה חצי מדינה, בערך, לשיעור סטטיסטיקה. עמודות עלו בגרף הזה, פרצופים צנחו בגרף ההוא, ולבסוף הצטייר איזה פאי עם חלוקה לגושים. בכל ערוץ/כיתה, כמובן, תוצאות המבחן היו שונות. חלק בתכלית אלה מאלה, וחלק בתכלית משל עצמם בראשית הלילה ואז במהלכו.
יושב הצופה ההדיוט - שאינו מבין דבר וחצי דבר במתכון הסודי של הסוקר וממתין למוצא פיו, כאילו הלז יודע את התשובה לשאלת הקיום האנושי. אבוי! אף אחד (כמעט) לא בכיוון. ומכאן ועד לנאומי ניצחון משונים, קינות הפסד טרם מועדן והמון־המון מילים, כשאין באמת הרבה מה לומר - המרחק קצר.
גם את תוצאות האמת איש לא יבין מבחינה סטטיסטית. כולנו נסתמך על האדם והמכונה שיצליחו לדייק בחישוב. ואם יטעו - כמו במדגמי החדשות: מי יידע? בטח לא תלמידים כה גרועים במקצוע כה מסובך, כלומר אנחנו, אלה שהתוצאות עבורם הן עניין של חיים ומוות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו