קבלו עדכון דרמטי: שיקרתי בליל המדגמים, ואפילו נהניתי מזה

ב-21:00, כמו שעון, כתב שמעון: "מה אתה שומע? יש לך תוצאות?" עשר דקות אחריו כתבה גם אתי: "נו, מה קורה? תהיה נחמד. אבא שלי מתפוצץ פה".

ואני שמחתי, כי די ציפיתי לשאלות האלה, שתוקפות אותי בכל מוצאי בחירות בין 21:00 ל-21:15. גם שמעון, גם אתי, ותמיד באותו הנוסח. וזה גורם לי לאהוב אותם, גם בגלל שהם חברים שלי וגם בגלל שהם נותנים בי את אמונם כאחד שמצוי בעניינים ומצוי בחוגים המקורבים לטלגרם של עמית סגל, ועל כן אני כבר כמה שנים וכמה מערכות בחירות לא משיב את פניהם ריקם ולא כותב את האמת, שהיא "וואלה, אין לי שמץ של מושג, אני טוב בזה ממש כמו מנו גבע", אלא כותב: "כן בטח. הנה", ואז מונה את כל המספרים הצפויים בכל המדגמים של כל הערוצים.

כלומר, אני מחרטט מראשי וממציא מספרים, דואג שהם יהיו הגיוניים, מקפיד על שוויון בין הערוצים הוותיקים ועל הפער המתבקש מערוץ 14, שולח - ויוצא מלך. כמעט תמיד אני צודק. כמעט תמיד תוצאות האמת אחרות. למי אכפת. אני מגלה שאני שקרן ממש מקצועי.

בבחירות האלה היתה למיומנויות השקרים שלי עדנה. השתמשתי בה לא רק כלפי שמעון ואתי רגע לפני המדגם, אלא גם לאורך כל מערכת הבחירות הזו וגם ביום הבחירות, כלפי מי ששאלו אותי למי אני עתיד להצביע או למי הצבעתי. אין אני מאלה שיכולים להגיד לאנשים בפנים "לא רוצה להגיד לך", ועל כן פיתחתי לי שיטה של שקרים קולניים. אני עונה ברצינות למישהו ששואל ונוקב בשם מפלגה מסוימת, ואז, כשהוא עודנו בסביבה, אני עונה למישהי אחרת תשובה אחרת, כך ששניהם שומעים את השקר ואמורים להבין שהשאלה הזאת והתשובות לה, למרות שמשום מה טרחנו לנרמל אותן במערכת הזאת, הן מטורפות ולא נורמליות. גועל נפש. זה מה שיש לי לומר על פסטיבל הצהרות ההצבעה של מפורסמים בימים האחרונים, אבל אני לא באמת כועס עליהן ועליהם. אולי הם בכלל שיקרו. כמוני.

השורות האלה נכתבות עוד בטרם נודעו התוצאות הסופיות-סופיות. אני שרוי בתוגת הכאוס ואי הוודאות, אבל ראשי נתון לעוד משהו, והוא האירוע לעתיד להתקיים בביתנו בעוד כמה ימים לכבוד יום הזיכרון ה-25 של חמותי עליה השלום.

יפה לה למנוחה ציבין ז"ל שיום הזיכרון שלה מצוין בעיצומם של ימי בחירות. אספר עליה בקצרה: היא היתה אישה חכמה ומרשימה ואהובה. קורות חיים מעניינים: נולדה ברוסיה, גדלה במוסקבה, עלתה ארצה, נישאה לחותני וביחד נמנו על קבוצת מקימי כפר חב"ד. ‏היא היתה חריגה מעט בנוף שלה, גם בגלל היותה פתוחה וליברלית לרעיונות ולאמונות שאותן התאמצה לשלב בחייה החסידיים, וגם בגלל שבאופן חריג למדי ושונה מנשות הכפר, היא פיתחה קריירה אישית ועבדה כמנהלת חשבונות בעיר הגדולה תל אביב. ולא סתם בתל אביב, אלא במוסד ההסתדרותי כביר הכוח "סולל בונה". כך שהיא היתה ממש חברת גיסתדרות מן המניין. פנקס אדום יחיד במושב השיתופי החסידי.

פעם בארבע שנים היו בחירות, ובקלפי הקטנה של כפר חב"ד נספרו הקולות. ובאופן די קבוע היה שם פתק אחד "אמת", כלומר למפא"י שהפכה למערך שהפך למפלגת העבודה. ובימים שאחרי הבחירות היו הרבה צדיקים וצדיקות בכפר שהיו נועצים במנוחה ע"ה עיניים זעפניות, ובינם לבין עצמם מרננים ומרכלים שככה זה אצל המפא"יניקים האלה. הם מטילים את חתתם על מי שעובד אצלם ומחזיק בפנקסם, עד שהוא מחויב לבגוד בצו מצפונו ולהצביע עבורם.

אשתי ובני משפחתה ידעו תמיד שאמם מצביעה למפלגה דתית שהיא אהבה והעריכה, אבל בחירות אחרי בחירות היו פתקי אמת בקלפי ואין פותר את החידה, הלנו היא אם לצרנו. והאמת? גם אני חשדתי לרגעים, או למעשה הייתי בטוח שהיא זו שמצביעה אמת.

היו ימים שבהם התנאי הבסיסי הזה, שאין חשוב ממנו בעולם לבחירות דמוקרטיות כתקנו, נשמר בקנאות. משפיענים ומפורסמים לא היו מפרסמים פוסטים ילדותיים על אודות הבחירה שלהם ובכך מחללים את העסק כולו חילול שאין למעלה ממנו

בי״ט בחשוון תשע"א, 5 בנובמבר 2001, נפטרה מנוחה והלכה לבית עולמה. ב-28 בינואר 2003 התקיימו בחירות, וכשנספרו הקולות בכפר חב"ד לא נמצא שום פתק אמת. המרננים והמלעיזים מצאו הוכחה לרינונם ולעזם, אבל אנחנו ידענו היטב שאך מקרה הוא. עובדה: בבחירות שלאחר מכן כבר היו שני פתקי אמת, ומאז זה הולך ועולה, עד שבבחירות השבוע טרחו שמונה (!) מתושבי כפר חב"ד להעניק את קולם ליאיר גולן וגלעד קריב, ללמדך עד כמה פלורליסטית היא תנועת החסידות, עד כמה יש בה מקום לכולם.

ולמה אני מספר את כל זה? כדי להיזכר בכך שהיו ימים שבהם הבחירות היו חשאיות. היו ימים שבהם התנאי הבסיסי הזה, שאין חשוב ממנו בעולם לבחירות דמוקרטיות כתקנו, נשמר בקנאות. משפיענים ומפורסמים לא היו מפרסמים פוסטים ילדותיים על אודות הבחירה שלהם ובכך מחללים את העסק כולו חילול שאין למעלה ממנו. פשוט לא היו שואלים אדם למי הצבעת, כשם שלא שואלים אותו שום שאלה הנוגעת לדברים אישיים. והבחירה מאחורי הפרגוד היתה אישית ומשוחררת, אלא אם כן גרתם ביישוב שבו הפתק הנכון היה הפתק היחיד. לא היה צורך לשקר אף אחד.