העתיד הפוליטי של מדינת ישראל תלוי בשיחת טלפון אחת

מנהיגי גוש מפלגות האנטי־ביבי יצטרכו להראות בשבועות הקרובים אם יש להם מנהיגות אחראית או שהם חבורה מפוחדת שמודדת את כיוון הרוח באולפני הטלוויזיה. נדמה לי שישראל היא המדינה האחרונה בעולם שלאולפני הערוצים הישנים יש בה מידת השפעה כזאת. לאורך ליל התוצאות, שגרם אכזבה קשה לגדי איזנקוט ולשאר מפלגות הגוש המכונה "שינוי", התברר שאנחנו עדיין בסוג חשיבה וברטוריקה של קמפיין בחירות.

איזנקוט ושותפיו עוד לא הפנימו שישראל עברה לשלב העובדות. לשלב המציאות. והמציאות מחייבת ריאליזם אכזרי. היא מחייבת מנהיגים ריאליסטיים, ואיזנקוט לא מצטייר כמנהיג ריאליסטי, מנהיג עצמאי שמסוגל להסיק מסקנות ולהוביל לכיוון הלאומי הרצוי.

מי שרוצה, יכול לראות בדיבורי הסרק של איזנקוט, בנט, לפיד ויאיר גולן את בעיית היסוד של החברה והפוליטיקה הישראלית. הם מדברים ביהירות, ברהב, על כך שנתניהו הפסיד. זה מזכיר מערכון ישן ומצחיק של אורי זוהר ושייקה אופיר. אלא שבגרסה הנוכחית הצחוק קופא על הפנים. איזנקוט נושא נאום ניצחון מדגמי וקורא להמרדה של גופי מערכת הביטחון, מזהיר אותם מניסיון של ראש הממשלה לאתגר אותם. "יש לכם גיבוי שלי", הוא אומר. בונים נרטיב ולא מתייחסים לעובדות. העובדות הן שגוש הימין גדול יותר. אבל שוב צריך להזכיר לעצמנו שטרם הסתיימה ספירת הקולות, הימאים, החיילים וכו'.

הליכוד מקבל 27 מושבים. זה כנראה המספר אחרי שיישמו את חוק בדר־עופר שנוגע להסכמי עודפים. ישר! של איזנקוט סביב 20 מושבים, אולי 21. הפרשנים מנסים לנתח את התוצאות ולבנות קואליציה בזמן שהפתרון הוא ברור: אין סיבה שלא תוקם ממשלת אחדות עם איזנקוט, בנט ולפיד... וליברמן. אבל הנה דוגמה לבעיה אופיינית: התוצאה של בנט ולפיד כהרגלם - מאכזבת מאוד. עכשיו, כדי לפתור את הפאזל האלקטורלי, הם נדרשים להחלטה מפוכחת, לאומית, בוגרת. ככל הנראה אם נפתלי בנט יחליט שאין מנוס מאחדות עם הליכוד, סמוטריץ' ולפחות אלמנט ש"סניקי בקואליציה, נראה פילוג בסיעתו המונה 12 מושבים. אז מי ילך איתו? חרם נתניהו עדיין בתוקף וחושף את הפתולוגיה הישראלית. תגידו מה שתגידו על רה"מ נתניהו, לפחות בתחום אחד 7 באוקטובר שינה אותו והוא התפכח לחלוטין. זה התחום הביטחוני, שעורר הלם טוטאלי ואפשר לנתניהו להנהיג מלחמה בעלת השפעה מרחיקת לכת בכל הגזרות.

גוש 7 באוקטובר נמצא בקיבעון. יותר נכון, מנהיגיו תלויים בחסדי התקשורת, שבנתה אותם וניסתה לדכא את הצבעת הימין ובמקביל לפורר אותו. זה נעשה די בהצלחה. האם איזנקוט, בנט, ליברמן מסוגלים להשתחרר מאימת האולפנים והמממנים הגדולים? האם רק האולפנים מכוונים את מגמת פניו של איזנקוט? האם הוא עצמאי ועומד כמנהיג פוליטי ברשות עצמו? עד עכשיו הוא מצטייר כמי שאינו יודע כיצד לגלות גמישות וריאליזם פוליטי מפוכח כדי להקים את ממשלת המובן מאליו. אני חייב להודות שפספסתי את הפרק שמסביר מדוע איזנקוט מחרים את נתניהו. האם הנרטיב השקרי על ניהול פוליטי של המלחמה עדיין רלוונטי? האם לתוצאות המלחמה בשטח ובתפוקת הביטחון לטובת עם ישראל אין משקל? איזנקוט לא שם לב למתחולל בבית המשפט. שם, בעקבות עדות מנדלבליט, ובכלל לאורך השנתיים האחרונות, כל כתב האישום נקרע לגזרים והוכח שהתנהלה נגד ראש הממשלה חקירה פוליטית, וכתוצאה ממנה הוגש כתב אישום חסר בסיס ו־כן. פוליטי מאוד.

גוש הימין לא ממש ניצח אבל הוא גדול יותר, וכדאי לנתניהו ולמנהיגי גוש 7 באוקטובר לפתוח במשא ומתן על קואליציה של אחדות. ממשלת אחדות תחייב שאיזנקוט יהיה ראש ממשלה לשנתיים. עד עכשיו נראה שהתפקיד גדול עליו. אלא אם כן הוא התאהב במנסור עבאס ובאחמד טיבי. הידיעה החיובית היחידה מבחינת איזנקוט למחרת הבחירות היתה: "איזנקוט מוביל בחיפה".

רוטציה? נתניהו ראשון

כפי שהדברים נראים אחרי ספירת רוב הקולות, בליכוד שוב יכולים להגיד: הוא עשה את זה. נתניהו השאיר את המפלגה בחיים. למרות לימור לבנת, למרות מאיר שטרית ("בתור איש הליכוד לשעבר"), למרות אולמרט.

יותר מזה, התוצאה לליכוד באה בעקבות מסע בחירות שבסופו היה גרוע; ועוד יותר מכך, בעקבות רמת ארגון נמוכה מאוד. אומרים שנתניהו מודע לכך שהימים האחרונים בכל מערכת בחירות, ובייחוד יום הבחירות עצמו, הם הגורם המכריע. אבל התוצאות בריכוזי הליכוד מלמדות על שיעורי הצבעה נמוכים משיעור ההצבעה הכללי בפער ניכר, במקומות כמו בת ים או נתניה ואפילו בירושלים. השיטה הדיגיטלית המתוחכמת של טלפונים אוטומטיים, בעזרת AI, לא מניבה את התוצאה. אין תחליף לפשיטה רחבה של פעילים עם מכוניות ואוטובוסים, שעוברים מדלת לדלת כדי לגרור מצביעים לקלפי.

אתה משווה את רמת הארגון הנמוכה של הליכוד לסופר־ארגון, ואז מתגלה הפרדוקס. השמאל מסוגל להרים סדרה של כנסים אקדמיים בישראל ממש סמוך ליום הבחירות. הדברים היו ידועים כבר לפני כארבעה חודשים, בעיצומו של הקיץ, אף שזה נראה מופרע לגמרי. הכנסים הופקו כדי לשמש כיסוי לסבסוד של אלפי טיסות של אנשי אקדמיה ישראלים מחו"ל, שיגיעו לדבר באוניברסיטאות על השיטות השונות לייצור גבינה בצרפת במאה ה־13, ואחר כך ילכו להצביע. להצביע נכון. שהרי אפשר לסמוך על מרצים וחוקרים ישראלים שירדו מהארץ שיצביעו נכון. אבל כל היכולת הארגונית הזאת הניבה משהו כמו 3,000 מצביעים. זה מספר שעולה מתחקיר של ה"ניו יורקר". כמה זה בתוך ים המצביעים, 7.3 מיליונים.

הליכוד נדרש לבוא עם פתרון לממשלת אחדות. ההיגיון הוא ברור ופשוט: ממשלת רוטציה בלי הסיפור של ראש ממשלה חליפי. נתניהו ראש ממשלה ראשון לשנתיים הבאות, עד תום הקדנציה של טראמפ, ולאחריו גדי איזנקוט כראש ממשלת האחדות. מישהו רואה כאן איזו בעיה? אה, כן. ביבי די הרוויח את חוסר האמון בו. גם מעבר להרי החושך של המלחמה ושל 7 באוקטובר, הפוליטיקאים והפרשנים זוכרים לו איך דפק את בני גנץ. היתה ממשלת אחדות, אך היא לא מילאה את ימיה והרוטציה לא התבצעה. וזאת היתה ממשלה טובה עד להתפרקותה. ייתכן שהפתרון הוא בהתחייבות של נתניהו לנשיא המדינה שהוא פורש מהחיים הפוליטיים בעוד שנתיים מהיום. זה ידרוש אומץ גם מהנשיא יצחק הרצוג, שהופך לגורם מכריע בחיתוך הפלונטר הפוליטי שנוצר.

האם תהיה שיחת טלפון בין איזנקוט לביבי? עם ישראל מחכה לה. עתידה הפוליטי של ישראל תלוי בה.

טובעים במספרים

כמו בכל מערכות הבחירות של 27 השנים האחרונות, שוב שואלים - מה קרה לסקרים. נתניהו טוען שהסקרים מוטים כדי לגרום לדיכוי ההצבעה בימין; והימין עצמו נופל למלכודת הזאת כל פעם מחדש. אם מחדירים לך שאין למפלגות הימין סיכוי לנצח, אתה עלול להפנים את זה ולהישאר בבית או אף להצטרף לגוש שאתה חושב שינצח.

בליכוד שוב יכולים להגיד: הוא עשה את זה. אבל כעת הליכוד נדרש לבוא עם פתרון לממשלת אחדות. ההיגיון הוא ברור ופשוט: ממשלת רוטציה בלי הסיפור של ראש ממשלה חליפי. נתניהו ראשון, עד תום הקדנציה של טראמפ

יש הסבר אולי אמין יותר, שלפחות מעניק קרדיט מסוים לסוקרים הכושלים. זה קרדיט על כך שהם מבצעים את מלאכתם המעוותת והכושלת באמונה, ביושר. הטעות מובנית במתודה שלהם כמו אלגוריתם שמוביל בהכרח לטעות קולוסאלית. הסוקרים משמידים את מוסד המדגם של ליל הבחירות.

מתברר, אחרי כל השנים, שהמדגם הוא לא יותר מעוד סקר שנגוע בטעות המובנית. ההבנה שלהם את החברה הישראלית אינה לקויה; יש הבדל בין הבנה לקויה לבין אי־הבנה מוחלטת. הסוקרים הם חלק מהתשתית המחקרית של מוסדות האקדמיה העוסקים במחקרים על ישראל. העיוותים של המדגמים ולפניהם של הסקרים מסבירים גם את העיוותים והכשלים במחקר שנעשה באקדמיה על ישראל.

בבוקר שלמחרת הבחירות ראיתי מסרון שהתקבל מחוקר שעוסק פחות או יותר מאז יום היוולדו בפשיזם: "בוקר טוב, עד שלא יגיעו למסקנה בארץ הזו שגם ערבים הם אזרחים לכל דבר, שום דבר לא ישתפר. תמיד נהיה על סף פשיזם יהודי, ובעתיד אף נחצה את הסף".

במקרה הזה לא מדובר באלגוריתם משובש במוח האינטלקטואל, אלא בבזנ"ט שנעוץ בגולגולתו. איך אמר פעם הנשיא אהרן ברק כשעוד היה יותר מאוזן: "הדמוקרטיה היא לא במה להתאבדות לאומית".

ערב הבחירות הוא הזהיר שהמשך שלטון ממשלת הימין פירושו ביטול הכרזת העצמאות. אולי ההפך? ממשלה בברית עם קולות הלאומנות והאסלאמיזם הערבי פירושה מחיקה הדרגתית של הריבונות היהודית ועצמאות ישראל.

הגישות הדוגמטיות האלה חייבות ליצור עיקום מחשבתי כשהן נתקלות בעובדות כמו מספרים. העיקומים משפיעים על שופטים ועל חוקרי אקדמיה, שקוראים למלחמה בעזה "ג'נוסייד". הם מעבירים את מועמד מפלגת ישר! איזנקוט על דעתו, כשהוא נושא נאום ניצחון שלא בעיתו ומציג את צה"ל כמי שהדרג המדיני לא שולט בו; והוא מחזיר את ישראל לימים של נאמנות לממלכה, לציבור וכו'. האם "יש לכם גיבוי ממני" זה תחליף להנחיות ברורות של ממשלת ישראל? כשכל המערכת הזאת מעוקמת, גם הסוקרים מטמיעים את הטעויות שלהם אל תוך המודלים. ולא רק הם. גם מחלקות האיסוף המודיעיני וקבוצת המעריכים של גופי המודיעין, שלא היו מסוגלים לראות שחמאס נערך למתקפה.

יו"ר תעשייה אווירית

המיקוח של מנהיגי הימין כדי להקים ממשלת אחדות יחייב ויתורים קשים מאוד. לא ניתן ליישם את הרפורמה המשפטית ללא ממשלת המשך. וממשלת המשך לא תהיה. איזנקוט לכאורה אמור להסכים למשא ומתן על רפורמה מדוללת שהוא והממסד המשפטי יכולים לחיות איתה. קשה להאמין. אז הרפורמה תטואטא. אולי הוא יציג את הדרישה לחיסול הרפורמה בכך שלא הלך ל"אורנים קטן", שזה קואליציה בכנסת שתעביר חקיקה שמחסלת את חוקי הרפורמה, מדיחה את אמיר אוחנה ומחוקקת את חוק הנאשם. זה בדיוק מה שעושה מנהיג שאינו בנאי הממלכה (כמו בנימין נתניהו), אלא שומר חותם של ממסד מושחת.

יש שניים או שלושה אנשים עם שמות מוכרים, שבהחלט יכולים לנהל תיווך בין נתניהו לאיזנקוט.

מדיניות הטיפול במתפרעים ישראלים ביהודה ושומרון תעבור לשלב של אכיפה חסרת פשרות, כדי לגמור את מה שאיזנקוט מתאר בצדק כאנרכיה. ונושא גיוס החרדים. איך הוא בדיוק מציע לגייס חרדים בממשלת מיעוט שתלויה בטיבי ובמנסור עבאס? אחמד טיבי דיבר על המהלכים המהירים בכנסת למחרת הבחירות, וזה נשמע כמו תכתיב.

אם זה הכיוון של איזנקוט, צפוי ניסיון לגייס את נפתלי בנט ל"ממשלת ימין רחבה". בנט אינו חביב הימין, אבל מה שהוא יחטוף מהשמאל יאזן את זה. לנתניהו יש "גזרים" לחלק. לאיזנקוט יש מקל ערבי אסלאמיסטי. הבעיה היא ששותפו של בנט, לפיד, לא יקבל מהלך כזה, וסיעה בינונית של 12 מושבים תתפלג. הכל שם נראה על פני המים כמו אגם הברבורים, אבל מתחת לפני המים זה לא בלט.

כך גם בנושא ועדת חקירה. בסוף תוקם בתהליך האחדות ועדת חקירה ממלכתית, שזו השיטה הכי גרועה לחקירת 7 באוקטובר. הבונוס לנתניהו זה שכיווני החקירה הם אינסופיים, והפרשה תיכנס עמוק אל תוך העשור הבא.

אלו נושאים שהשותפות האסטרטגית עם טראמפ לשנתיים הבאות מאפילה עליהם; כדאי להקריב אותם למען סדר היום המשותף עם הממשל האמריקני. כך גם הכלכלה דורשת יציבות, תקציב שנתי וטיפול מושכל בפיתוח ה־AI. איזנקוט יוכל להצדיק את עצמו בפני "הארץ" ובפני חוקרי הפשיזם: הרחקתי את הסכנה. אין לקנא בו. אם זה יהיה איזנקוט ואם נפתלי בנט, השמאל ינקר בהם ויקיז הרבה דם על הפרויקט. לא הייתי מאחל לאיזנקוט להיות יו"ר התעשייה האווירית.