האמירה של נתניהו שרומזת: זה המועד שבו יסיים את תפקידו?

העולם שייך למבוגרים

משפט אחד של נתניהו צריך היה לזקוף השבוע את כל האוזניים: "נשארו לנו שנתיים של נשיאות ידידי הגדול דונלד טראמפ, שנתיים להשלים את המלאכה". האם, במשפט הזה, ולראשונה ב־12 מרוצים לראשות הממשלה, נתניהו מסמן תאריך סיום?

עוד משנת 2015 משתעשעים בקמפיין הליכוד בהצהרה כזו, בוחנים אותה בסקרים ותמיד יורדים מכך ברגע האחרון. קוראים לזה "הברזילים" - החיבור בין המילים "ראש הממשלה" ו"בנימין נתניהו". הטענה המקורית היא שלרבים מהמתנדנדים יהיה קל יותר לתמוך בו לסידורים אחרונים בווגאס - הפלת המשטר באיראן, שלום עם סעודיה ולבנון - אם הם יודעים שאחר כך זה נגמר. אבל לרוב בסקרים התוצאה היא שזה מרתיע יותר בוחרים. אם יתברר בטעות שנתניהו הוא בן תמותה, בשר ודם ולא מי שמשרד ראש הממשלה רשום על שמו בטאבו, אז למה לא להצביע למישהו אחר.

הפעם זה אולי שונה. ראשית, כי נתניהו, שחגג השבוע 77, כבר לא ילד. שנית, כי הנשיא האמריקני הבא יהיה בכל מקרה קשוח בהרבה מזה הנוכחי. יש מי שמוכנים להישבע ששמעו מראש הממשלה בשנה האחרונה שבכוונתו לסיים את תפקידו בערך ב־2028 או ב־2029, סביב סיום כהונתו של הנשיא ה־47. הבחירות לנשיאות המדינה ייערכו אצלנו בעוד שנה וחצי, לכאורה ניקוי שולחן מושלם: גם סגירת הקצוות הפתוחים במזרח התיכון, גם תפקיד ממלכתי לשבע שנים, גם סיום ההליכים הפליליים. הכל מושלם, חוץ מהעובדה שבפעם הקודמת הוא לא היה מעוניין. תשובתו להצעה דומה בסיבוב הקודם, ב־2021, היתה חותכת: "אם כבר כלא, עדיף את המקור".

הבחירות הנוכחיות מציעות את הגלריה המבוגרת ביותר שהתייצבה למבחן הבוחר זה שנים רבות. נתניהו בעשור השמיני לחייו, ליברמן ודרעי נושקים ל־70, איזנקוט באמצע העשור השביעי, וכך גם יאיר גולן. מה הפלא שבנט, בן 55 עוד מעט, מתגאה בקשר שלו עם בוחרים לראשונה. כמו בבדיחה הישנה: צעיר ברוחו מחפש צעירה בגילה. עבור ליברמן זו עשויה להיות הכנסת האחרונה אם יגשים את חלומו לעמוד בראשות הממשלה. מי יודע כמה זמן עוד יהיה כוח לדרעי, וכמה ניסיונות יינתנו לאיזנקוט ולגולן.

אני אישית סבור שזו הקדנציה האחרונה של נתניהו. ותסמכו עלי, כי כך בדיוק חשבתי בשלוש הקדנציות האחרונות.

איך לרבע את המעגל

בחירות 2026 הן מקרה נדיר שבו ההנגאובר הגיע עוד לפני שהחלה המסיבה. ככל הנראה, צפוי שיעור ההצבעה הגבוה ביותר זה שנים, אולי הגבוה ביותר במאה הנוכחית. ועדיין התרחיש האופטימי ביותר מבחינת האופוזיציה הוא ממשלת מיעוט, ורוב תקוות הקואליציה הן למנוע מהצד השני ניצחון.

כמה אירועים דרמטיים־לשעתם חלפו פה מאז החלה מערכת הבחירות, ומי זוכר אותם עכשיו. מטוס שנחטף וכמעט התרסק על נתב"ג, שביתת ענק באותו נמל, מרתון חקיקה לטובת החרדים בכנסת, רחפנים עם סיבים אופטיים בלבנון, התרחשויות שחלפו כאילו לא קרה דבר.

מה כן ישפיע? ללא ספק, ההחלטה האסטרטגית המכריעה ביותר בבחירות הנוכחיות היא זו של נתניהו ללכת לעופר וינטר על הראש. בסקרים שמונחים על שולחנו מדי בוקר, מפלגת "עמך ישראל" מופיעה תחת "גוש השמאל". נתניהו החליט להפיל אותה מתוך שכנוע עמוק שהיא תלך עם ליברמן ושותפיו. גוש הימין של אחרי 7 באוקטובר אינו מספיק גדול כדי לספוג שריפת קולות בהיקף עצום, אפילו לפי המחמיאים שבסקרים. וינטר, שלוש מפלגות חרדיות ונעם יכולים להיות כל ההבדל שבין תיקו להפסד, או בין ניצחון לתיקו - תלוי אילו סקרים רואים.

השבוע האחרון הוקדש למאמץ חסר סיכוי להביא לפרישתו של הקצין העקשן. ללי דרעי, מועמדת ברשימה, ישבה השבוע במרפסת ביתה בעלי עם משקה להירגע מעוד יום קמפיין, כשלפתע התקרבה לבית צללית לא מוכרת. זו היתה השרה אורית סטרוק, שבאה לשכנע אותה לפרוש מהרשימה ולהניע איכשהו תופעת דומינו.

בצד השני, הבעיה לא בספירת הקולות אלא בשלב שאחריהן. פוליטיקאי בכיר סיכם השבוע את הדילמה של איזנקוט בחוות הדעת הבאה: "אם הוא מקים ממשלה בקולות הערבים הוא גמור, אם לא - גומרים אותו".

אכן, ברירת שמשון. רמטכ"לים ותיקים אף פעם לא מתים, הם רק נמוגים, ולכל בר דעת במחנה ברור שכמו שזה קרה לגנץ עם 35 המנדטים שלו, זה יכול לקרות גם לאיזנקוט עם ה־24 בסקרים. ליברמן הסביר השבוע, ובמידה רבה של היגיון, שהקמת ממשלה בקולות הערבים ("שמגדירים את חמאס כארגון צדקה", בלשונו) תחזיר את נתניהו עד מהרה עם 70 מנדטים. אם הסקרים יתממשו, אחרי הבחירות צפוי להתפתח מאבק כפול בין איזנקוט וגולן לבין ליברמן ובנט. הראשונים ירצו להקים ממשלת מיעוט, האחרונים יציעו כתחליף לתקווה את חוק הנאשם (פירוט בהמשך).

איזנקוט ירצה לעשות זאת מתחת לרדאר כדי לא לשלם מחיר אלקטורלי אם ייכשל, ליברמן לא ירצה להצטייר כמי שסיכל את ההזדמנות להחליף את נתניהו.

אין שום דרך ליישב את הפער בין הסקרים בערוצים השונים ובין הסקרים הפנימיים במפלגות. לא טעות דגימה, לא מניפולציה מכוונת. פוליטיקאים אוהבים לרמות, אבל לא את עצמם. באופוזיציה הבחינו השבוע בסקרים בסחף לכיוונם, שמקרב אותם שוב לאזור שמאפשר להקים ממשלות. שיעורי היציאה לקלפי שם ללא ספק ישברו שיא של שנים. בקואליציה אבחנו בסקרים שלהם התעוררות ועלייה בהצבעה. מדווחים שם על קבלת פנים לוהטת בכל מקום שבו נתניהו, בן גביר וסמוטריץ׳ מגיעים. צד אחד מריח את 1977 מתקרבת, מהפך שלטוני אחרי מלחמה טראומטית. צד אחר מזהה שחזור של 1981, ניצחון נגד כל הסיכויים והסקרים. הציבור נערך ל־2019 א' וב', מעגל מסויט של תיקו ושיתוק.

המשיגנע ממישיגן

ואולי, הבחירות החשובות יותר לעתיד ישראל יתקיימו בכלל בשבוע הבא, במישיגן? לפני שנתיים המדינה המתנדנדת, מרצועת החלודה, העניקה לטראמפ את הניצחון והנשיאות, בזכות מוסלמים שכעסו על ביידן שתמך מדי בישראל ויהודים שכעסו עליו שתמך בה פחות מדי.

כעת, עיקר הזעם הוא על טראמפ, וזהו המבוא למבחן המכריע של האגף הרדיקלי במפלגה הדמוקרטית. בפריימריז בקיץ בחרה המפלגה, גם אם ברוב זעיר, בד"ר עבדול א־סייד. מדובר במי שלידו ראש עיריית ניו יורק ממדאני הוא חבר עוצמה יהודית. א־סייד, ממשפחה מצרית במקור, סבור שישראל היא "מדינה אתנית" מהסוג שאין לו זכות קיום, התראיין אצל מי שאמר כי הגיע לארה"ב לחטוף את 11 בספטמבר, פרסם בעבר פוסט בעד האחים המוסלמים במצרים והצדיק במרומז את הפיגוע בבית כנסת במישיגן בהסבר שבני משפחת המחבל נהרגו מטיל ישראלי.

ממדאני השתלט על ניו יורק בעזרת תרגיל פירמידה: הוא גייס מספיק תומכים נלהבים כדי לזכות בפריימריז בעיר כחולה כהה, כזו שרפובליקנים לא נבחרים בה ממילא. זה ממש לא האירוע במישיגן, מדינה מתנדנדת שהמנצח בה במאה ה־21 ניצח בארה"ב כולה. אם פנאט כמותו ייבחר מטעמה, האגף הפרוגרסיבי־רדיקלי במפלגה הדמוקרטית יראה בכך הוכחה שאפשר להשתלט על אמריקה כולה.

במקרה כזה א־סייד יהפוך מייד לשם במרוץ לנשיאות. אם לא ב־2028, אז ב־2032. אם, לעומת זאת, הרפובליקנים יצליחו להקים סכר יעיל מול "הגל הכחול" דווקא במישיגן, הדמוקרטים יידרשו לחשבון נפש עמוק על ההקצנה, לרבות על האנטי־ישראליות החריפה. דמויות כמו ג׳וש שפירו, רם עמנואל ואחרים רק מחכות לרגע הזה, כדי לומר "אמרנו לכם" ולהציע מציאות.

רצה הגורל והמדינה שבה מחירי הדלק עלו בשיעור החד ביותר מכל מדינות ארה"ב היא דווקא מישיגן. בישראל עוקבים בדאגה עמוקה ובדריכות אחר התוצאות, שעשויות לסמן את אובדן אמריקה, לפחות בעתיד הנראה לעין. הסקרים מעידים על יתרון קטן לא־סייד, בטווח טעות הדגימה. מאחורי הקלעים מושקעים מאמצים כבירים של תומכי ישראל בניסיון להטות את הכף. מישיגן נתנה, ואולי מישיגן תיקח.

חוק מפוקפק

הכבש בסולחה בין מפלגות האופוזיציה, ביום שאחרי הבחירות, יהיה כמובן בנימין נתניהו. ההתנגדות אליו היא ראשית הצירים של הגוש הבלתי הומוגני הזה, שאין לו מנהיג ואין לו אידיאולוגיה משותפת. סדר היום המשותף היחיד הוא ההחלטה הנחושה להביא את שלטונו לקיצו.

על ממשלת מיעוט ספק גדול אם יצליחו להסכים. ההתנגדות לה רחבה בהרבה מאשר זו שביטא אביגדור ליברמן: היא נוכחת מפאתי בנט ועד קצה מפלגת איזנקוט. כנ"ל לגבי החוק שמייתר את חובת הממשלה להיות מיוצגת בידי היועמ"שית.

וכך הגענו אל חוק הנאשם. אביגדור ליברמן מתכוון להניח את מטען הנפץ הזה למרגלות חבריו בשבוע הראשון של הכנסת. לא מיותר להניח שתהיה גם התניה: רוצים יושב ראש כנסת מטעמכם? תתמכו בחוק. מדברים, אגב, על יו"רית, לא יו"ר: אורית פרקש־הכהן.

החוק לא יאסור על בנימין נתניהו להתמודד לכנסת, תחת ההנחה שבג"ץ יפסול זאת עקב פגיעה אנושה בזכות לבחור ולהיבחר. הוא יקבע שנשיא המדינה לא יעניק את המנדט להרכבת הממשלה על מי שהואשם בפלילים. כדי להקל את הכשרתו בבג"ץ, החוק גם לא יחול מהכנסת הנוכחית, אלא הבאה, ה־27. כך, כאשר הכנסת תאשר את החוק בשלוש קריאות - לא צעד קל בפני עצמו - יוכלו כולם לצעוד מאושרים אל הקלפיות ואל כנסת שבה רק 119 חברים יכולים להרכיב ממשלה.

לכאורה, זה יעמיד את נתניהו בעמדה בלתי אפשרית. אפילו אם, בחסות המהלך המפוקפק הזה - בטח כשמתברר בימים אלה כמה חלש וכושל היה היועמ"ש שהגיש את האישום - הוא ישיג רוב בבחירות, ספק אם יוכל לשנות את החוק מיידית. יהיו שיטענו שחקיקה פרסונלית לא יכולה לחול מיידית, אלא רק בכנסת הבאה. כך קבע בג"ץ בחוק הנבצרות שחוקקה ממשלת נתניהו למענו. האם זה אומר שנלך לעוד סיבוב? האם בג"ץ יפסול חוק נגד עמדתם של מיליוני מצביעים?

אוסף השאלות האלה הוא בדיוק הסיבה שמאחורי דלתיים סגורות ונעולות, לא מעטים מבכירי גוש השינוי נרתעים מאוד מהמהלך. הם סבורים שהוא יביא את ישראל למלחמת אזרחים קרה ויגרום להתנגשות חזיתית שתרסק סופית את מעמד בית המשפט. מצד שני, ספק כמה מהם יוכלו להתייצב בפומבי נגד המהלך.

מה יכול לגרום בכל זאת לביטולו? למשל, הענקת המנדט הראשון לנתניהו. במקרה כזה ראשות הוועדה המסדרת תהיה בידי הליכוד לשישה שבועות, וגם אם ייכשל - לאופוזיציה ייוותרו רק ארבעה שבועות לחוקק שינוי דרמטי כזה בחוק יסוד. תקוותם תהיה שהחוק ייפסל על ידי השמרנים בשל הפרוצדורה. גם כך, הם יתקשו לבחור מה גרוע יותר: פסילת נתניהו מריצה, או הצלתו בחסדי הבג"ץ השנוא.