השנתיים הקובעות
איפשהו לפני שנה וחצי, באביב 2025, התבטא ראש הממשלה נתניהו בשיחה במעגל מצומצם כי הוא צריך להשיג לפחות שניים משלושה יעדים בטרם יפרוש. הדברים נאמרו בשיחה שבה עלתה סוגיית הבחירות. היעדים שהוצגו היו החזרת החטופים, הסרת האיום האיראני והכנסת סעודיה להסכמי אברהם. נתניהו, ראש הממשלה בזמן הטבח והאחראי העיקרי בדרג המדיני לקונספציה שהובילה אליו, עושה מאז מאמץ ניכר לכפר על המחדל הנורא, ומקווה שהשגת היעדים תהיה המורשת העיקרית שתיזכר למרות 7 באוקטובר.
היעד הראשון, החזרת החטופים, הושג בזכות הלחימה העיקשת של חיילי צה"ל בעזה והמכה האנושה שספג חמאס. שני האחרים עדיין תלויים ועומדים אבל מתקרבים. איראן נמצאת על סף הכרעה, והסעודים, על אף רטוריקה בעייתית, שוקלים זאת ברצינות לאור התועלת הרבה הצפויה להם מכך - מישראל ומארה"ב. אלא שלכל השמחה הגדולה הזו יש תוחלת חיים לא ארוכה במיוחד. בשיחה השבוע שאלתי את נתניהו האם "עשית את שלך אם יושגו שתי המטרות האלה?". תשובתו היתה: יש עוד אתגרים ומשימות. אבל כשמנה אותם, איך נאמר, הם הרבה פחות דרמטיים מהמטרות דלעיל. רוצה לומר, גם אחרים יוכלו לטפל בהם.
במסיבת העיתונאים בראשית השבוע שבה הציג נתניהו את תפיסת הביטחון שלו, הוא חזר שבע פעמים על המילה "שנתיים". והכוונה לשנתיים הקרובות המהוות - מחילה על הביטוי השחוק - חלון הזדמנויות היסטורי למדינת ישראל לשינוי אמיתי של מצבנו האסטרטגי, פתרון בעיות יסוד כמו הסוגיה הפלסטינית והאיום האיראני והליך הפשרה מול העולם הערבי.
למה שנתיים? כי אלה הן השנתיים האחרונות של כהונת הנשיא הקונטרוברסלי אך היעיל ביותר שהיה אי־פעם לארה"ב לפחות בסוגיית המזה"ת. נשיא אמריקני אחר, אובמה, התבזה לפני כמה ימים באמירות מגוחכות היסטורית ותפיסתית באופן שבו הציג את הקמת ישראל, וחשף בכך את הקו המסוכן שאליו מידרדרת במהירות המפלגה הדמוקרטית. טראמפ - הן בכהונתו הראשונה, ובוודאי כעת - חולל באזורנו בקצב מהיר שינויים שכל נשיא אחר שאינו מחוץ לקופסה לא היה מצליח לייצר גם בחמש כהונות.
השינוי הדרמטי של ההצטרפות לישראל בשתי המלחמות מול איראן מבטא את מה שכל מנהיג מערבי הגון ואסטרטגי היה צריך לעשות: להסיר את בסיס ציר הרשע והטרור האסלאמיסטי השיעי הפוגע בעולם כולו. וכאן מילה על פרסומי הימים האחרונים בהקשר של איראן. אחת ולתמיד, ישראל ונתניהו לא גררו את טראמפ למלחמות באיראן, הוא היה שם מלכתחילה, עוד לפני שתכנן לרוץ לנשיאות, והפלת המשטר היא יעד שלו גם לפני שראה מצגת אחת של המוסד. "עם כלביא" תואם עם האמריקנים לפרטיו, וההצטרפות בסופו היתה מתוכננת והגיעה גם בשל ההצלחה הפנומנלית שלו. לפני שאגת הארי, בישיבות התיאום בארה"ב, דווקא הישראלים הם שניסו להרגיע את התחזיות האופטימיות של טראמפ וחלק מאנשיו בדבר ההיתכנות להפלת המשטר ומשך הזמן שייקח לכך. כעת, כשהמשטר שברירי מאוד בגלל המצב הכלכלי, העיצומים וחסימת יצוא הנפט של איראן - היעד האסטרטגי נאמר בפה מלא בירושלים ובוושינגטון, והוא בהישג יד, בטווח של חודשים ספורים.
על פי הפרסומים, המתקפה המתוכננת החדשה נגד איראן נועדה למטרות ייעודיות ובראשן פגיעה בניסיון האיראני להאיץ את הפריצה לפצצה גרעינית, ופגיעה בפרויקט שיקום מערך הטילים. אבל היא נועדה גם להביא לערעור נוסף של המשטר, ולכן אמורים להיות משולבים בה אלמנטים שלא נעשה בהם שימוש עד כה. המתקפה היתה צריכה להתרחש לפני כשבועיים - שוב, מהלך אמריקני שישראל שותפה בכירה בו, אבל גם מדינות אחרות תחת מעטפת סנטקום. טראמפ עצר את התקיפה ברגע האחרון ממש, אבל היא אמורה להגיע, במועד שייגזר מהצורך המבצעי כמו סיכול ההתקדמות לגרעין. לפי גורם ישראלי מקצועי בכיר המעורה בעניין, המידע מצביע ישירות על מאמצים ליישום הנחיית ההנהגה להגיע לפצצה, ולהעביר את המתקנים למעבה האדמה, ולכן פעולת סיכול נחוצה בקרוב.
וכאן מגיעה המטרה השנייה: חזון המזרח התיכון החדש של דונלד טראמפ, שהונח על השולחן כבר בכהונה הראשונה. כדי לממש אותו, הסרת האיום האיראני הכרחית ואחריה הגעה להסכמה בין שתי המעצמות האזוריות - ישראל וסעודיה. אין נשיא אחר שיוכל לעשות זאת זולת טראמפ, לא רפובליקני כמו ואנס הבדלן ובוודאי לא דמוקרטי, ולא משנה מה יהיה שמו. כלומר, החלון בן השנתיים דרמטי מאין כמותו למדינת ישראל.
אלא שישראל שסועה ומפולגת לפחות בין הפוליטיקאים שלה והיא עלולה לפספס את ההזדמנות הזו. רוב הפוליטיקאים שוללים ממשלה רחבה, ופועלים לממשלה חד־גושית, וכל ממשלה מסוג זה שתקום קרוב לוודאי שתחמיץ את החלון הזה. בממשל בוושינגטון מבינים שכדי לקדם את חזון טראמפ ומורשתו עדיפה ממשלה רחבה בישראל אשר תוכל להעביר החלטות מורכבות בשת"פ מלא עם האמריקנים. המסר הזה עבר למנהיגי המפלגות בישראל, כך פרסמתי בשבוע שעבר, והתמיכה של טראמפ בנתניהו הגיעה - לפי המקורות האמריקנים - רק לאחר שנתניהו הבהיר כי כל ממשלה שיקים, אם יצליח, לאחר הבחירות, לא תהווה מכשול ליישום חזון הנשיא.
גם בממשל מבינים שסיכויי הקמת ממשלה רחבה אינם גדולים, אבל תולים תקוותם בכך שבמצב של תיקו שני הצדדים ישקלו זאת כדי להימנע מבחירות חוזרות.
הנה התוכנית שמסתובבת בין כמה גורמים פוליטיים ומדיניים בישראל ובעוד בירה אחת לפחות: ממשלה רחבה בתוך אותן שנתיים של טראמפ שתאפשר השלמה של המלחמה באיראן, עד הכרעת המשטר, ואחר כך הסדר אזורי רחב שיכלול תהליך הפשרה עם רבות מהמדינות הערביות באזור ובראשן סעודיה, כולל פתרון לפלסטינים. אותן שנתיים רלוונטיות גם לנתניהו, שבסיומן, לאחר השלמת היעדים שהוזכרו בתחילת הטור, יפרוש עם מורשת מורכבת אך עם בעיטת סיום של הצלחה מדינית אסטרטגית. תהליך הריפוי ופתרון בעיות היסוד כמו יחסי הכוחות בין הרשויות, שוויון בנטל, וכמובן חקירת מחדל הטבח, יחל מיומה הראשון של הממשלה ויואץ אחר כך. ויש כבר טיוטות לפתרונות בכל התחומים.
הסיכויים לא רבים, אבל אני שם את כל מה שיש לי שהבאת תוכנית כזו למשאל עם תזכה לאחוזי תמיכה נרחבים.
בשולי האולפנים
הזדמן לי השבוע לדבר ישירות עם נתניהו לאחר ראיון בערוץ i24news באופן פחות רשמי, ולכן אותנטי יותר. והנה עיקרי השיחה מפיו לשיפוטכם: "איראן רצה לגרעין בהנחיית מוג'תבא חמינאי, לא רק בתחום הצנטריפוגות אלא גם ברכיב ההנשקה הקריטי לייצור פצצה. הם עושים זאת בשל הסכנה למשטר. אפשר וצריך להפיל את המשטר, ויש לכך תוכנית פעולה משותפת עם האמריקנים. הנשיא טראמפ יודע שרק אני השותף המתאים לכך, ולכן הביע את התמיכה הפומבית בי. זה הפתיע אותי, לא פעלתי בבית הלבן לקבל את התמיכה.
"יש בממשל מי שעדיין מאמין בפתרון דיפלומטי עם איראן ומנסה לקדם את זה. אני לא סומך על מנהיגי המפלגות היריבות, אבל אהיה מוכן להכניסם אם יקבלו את עקרונותיי: לא מדינה פלסטינית, ישראל מדינת הלאום של העם היהודי, כלכלה חופשית ועצמאות אנרגטית". הערה שלי: שימו לב שאין מילה על סוגיית העימות מול מערכת המשפט.
נתניהו: "אני לא סומך על מנהיגי המפלגות היריבות, אבל אהיה מוכן להכניסם אם יקבלו את עקרונותיי: לא מדינה פלסטינית, ישראל מדינת הלאום של העם היהודי, כלכלה חופשית ועצמאות אנרגטית"
ועוד מנתניהו: "מחצית מהחרדים יתגייסו, רק פחות משליש לומדים באמת ואותם לא נגייס, הכנסת מחצית מהגברים החרדים לצבא תסייע לפתרון הבעיה הכלכלית הנוצרת בגלל אי־מעורבותם במשק".
הדוגמה לפוליטיקאים
אין מתנה טובה יותר לאב החוגג יומולדת מבנו המעניק גאווה רבה כשהוא מקבל דרגות קצין לאחר חודשים ארוכים של קורס קרבי מפרך. חוויית הטקס השבוע בבה"ד 1, שבו הוסמכו הקצינים הלוחמים החדשים של צה"ל, היתה כל כך ישראלית. הבלגן המאורגן של משפחות עמוסות בסלי מטעמים שהבן או הבת אוהבים (עלי גפן ממולאים במקרה שלנו), בלגן מאורגן של משפחות מ(כמעט) כל גוני החברה הישראלית. בהצגת המצטיינים היתה נציגות לכולם: קיבוצניקים, עירוניים, נשים, דתיים וחילונים. אותי ריגשה משפחה חרדית למהדרין שבנה בין המסיימים, בודדה מדי, אף שיום קודם קציני חשמונאים החרדים הראשונים הוסמכו אף הם והעידו על תהליך איטי מסוים גם במגזר הזה.
בעת הצגת הקצינים הקרביים החדשים של חילות היבשה, המנחה, חברי אליהו בן און, הגדיר אותם "הטובים שבטובים". ואין ביטוי מדויק יותר כדי לאפיין את הצעירים הללו, שדרת המובחרים המחזיקה את המדינה על כתפיה יותר מכל קבוצה ישראלית אחרת (יחד עם קציני חילות הים והאוויר). יסלחו לי המשרתים האחרים הלא קרביים ששירותם חשוב מאוד, אבל דורש הקרבה פחותה. והם־הם אלה שצריכים להוות דוגמה להנהגה הפוליטית והאחרת של המדינה. אחד מראשי המפלגות הגדולות אמר כי ציבור הבוחרים הרבה פחות קיצון מהמנהיגים שלו, וזה בוודאי נכון לקצינים הקרביים, כי חיוני לביצוע המשימות לפעול יחד ובתיאום, עם ארבע דעות שונות בצוות טנק, והוא יתפקד מצוין.
זה כל כך לא מובן מאליו שצעיר מחליט להקדיש עוד כמה משנותיו הטובות ביותר, לסכן את חייו, לשהות במארבי לילה בבוץ ומארבי יום בשרב, לבלות שבועות ללא הפוגה בתוך הטנקים, לתצפת ולאסוף מודיעין שטח, לנטרל מטעני אויב ולהרעים בתותחים. התודעה האישית של הצעירים האלה על הצורך בכך היא אותה הרוח של לוחמי צה"ל שנשאו בכיסיהם תמונות של החטופים במלחמה בעזה, של אותה הרוח במאבק בחיזבאללה בלבנון ובארגוני הטרור ביו"ש. והתודעה הזו מביאה אותם להיות האזרחים הכי טובים שיש גם בהמשך - התורמים, המוכשרים, אלה שיהיו העובדים הכי טובים בכל מקום.
לו אני מנהל של חברה כלשהי, אתעדף כל לוחם קרבי, ובוודאי קצין קרבי, לא כתודה על השירות אלא מתוך ידיעה שבבסיס הוא טוב יותר מהאחרים. וגם הם, כמו המשפחות, מגוונים בדעותיהם בתפיסות ובסוגיות רבות. הגיוון הזה, השונות, לא מפריעים להם להיות מאוחדים בהבנה של הצורך בעבודה משותפת לפתרון הבעיות, בלקיחת אחריות ובנשיאת הנטל מרצון ולא ככורח.
לו אני מנהל של חברה כלשהי, אתעדף כל לוחם קרבי, ובוודאי קצין קרבי, לא כתודה על השירות אלא מתוך ידיעה שבבסיס הוא טוב יותר מהאחרים
"אחריות קנית לך ולא זכויות", ציטט בטקס מפקד בה"ד 1 אל"ם א' את יצחק שדה והוסיף: "להיות קצין בצה"ל זו זכות הטומנת בחובה אחריות כפולה - לחנך אנשים, להגן על המדינה ולהשפיע על גורלה. בחרתם לשרת דבר שגדול מכם, וגדול מכולנו - לשאת על כתפיכם אחריות לאומית ולהשתתף בהגנת המדינה".
והרמטכ"ל אייל זמיר הוסיף את הממלכתיות: "משימת ההגנה על מדינת ישראל היא מהמשימות הנעלות ומצווה גדולה שאדם יכול לקבל על עצמו. היא משותפת לכולנו, וגדולה מכל מחלוקת. צה"ל הוא צבא העם. כוחו אינו רק בעוצמתו הצבאית, אלא בענייניות ובממלכתיות פעולותינו כתנאי ללכידות שורותיו. עליכם לחבר את אנשיכם סביב השליחות הזאת - ולזכור שהאחדות בצה"ל היא תנאי לעוצמתו, זה נכון היום וזה חייב להמשיך להיות נכון מחר". זה נכון בסוגיית הסרבנות שהובילו המוחים נגד הממשלה בטרם הטבח שפגעה קשה בערכים הללו, זה נכון לסוגיית נשיאת הנטל שרוב החברה החרדית מתחמקת ממנה, וזה נכון לפוליטיקאים שהביאו את המונח ממלכתיות לגסיסה. את הדוגמה שנותנים קציני צה"ל הקרביים הצעירים צריכים לאמץ גם המנהיגים בשעת המבחן של בחירות (אופטימי חסר תקנה, אני יודע).
נקודת ציון
12 מנדטים מבוזבזים. נתון הלמ"ס העדכני (לקראת הבחירות לכנסת ה־26): מתוך כ־7.3 מיליון בעלי זכות בחירה, כ־810 אלף ישראלים חיים בחו"ל, כלומר כ־11%, או אם תרצו - יותר מ־12 מנדטים מתבזבזים. זה אומר ששיעור ההצבעה האמיתי בניקוי חו"לניקים גבוה בהרבה ממה שמפורסם באופן רשמי.
אם היו מצביעים, האם זה היה משנה את התמונה? נראה שלא. הרכב הישראלים הגרים בחו"ל, זמנית או קבע, מגוון למדי וכולל לא מעט חרדים ובעלי דעות שונות כפי שמשתקף מהגיוון בקהילות הישראליות. ועוד נתון מעניין שישפיע על הבחירות: 417 אלף ישראלים בחרו בבחירות הקודמות במפלגות שלא נכנסו לכנסת - כמעט עשירית מכלל המצביעים, רבים מהם מצביעי מרצ שלא עברה את אחוז החסימה.