בכל מערכת בחירות, כמו נחליאלי בסתיו, שוטפים עיתונאים את עיר ילדותי שדרות כדי לבדוק את הפלא הפוליטי החוסה תחת התמיהה "מדוע מזרחים מצביעים לליכוד בניגוד לאינטרס המעמדי שלהם?". השאלה עצמה מבליעה כל כך הרבה תפיסות גזעניות וסקטוריאליות - הכללת כל המזרחים בכפיפה אחת, ההנחה כאילו כל המזרחים עניים ולכן האינטרס המעמדי שלהם לכאורה לא תואם הצבעה למפלגה קפיטליסטית (הנחה שממילא מוטלת בספק לגבי הליכוד בכלל).
לאחרונה השאלה קיבלה טוויסט: "איך הם מצביעים לו אחרי 7 באוקטובר?". הם בחיים לא יעברו את הכביש לצד של קיבוצי העוטף לבחון את הנחת היסוד מדוע בקיבוצים ממשיכים להצביע שמאל ולקדש את תפיסת שתי המדינות בניגוד לאינטרס שלהם. כי יש הצבעה שבטית, ויש הצבעה שבטית שצריך לתהות לגביה. אגב, הנתונים מגובים במחקר. אכן, ישנן ערים ליכודיות בפריפריה, ובהתאם גם הצבעה שבטית למפלגות שמאל בין גדרה לחדרה.
רגע לפני שנצא לקלפיות באתי לביקור מולדת בשדרות ושאלתי, בלי המניפולציות הרגילות הנלוות, מה בכל זאת השתנה אחרי הטבח בשמחת תורה. שלטי הבחירות שקידמו את בואי לא הותירו מקום לספק ביחס לבאות. עם כל הכבוד לקמפיין "איזנקוט חזק בערי הליכוד", נתניהו ובן גביר יגרפו פה את הקופה במלואה.
ומה עם הקיבוצניקים?
מהכניסה למערכת העיתון המקומי "דין וחשבון" במרכז הישן של העיר רואים בזווית העין את מה שהיה בעבר המכולת של ששון שרה ז"ל - המקום שבו נפגשו לדיונים פוליטיים סוערים ותיקי העיר. הפעם נראה שמערכת הבחירות כאן עוברת כמעט בנמנום, להוציא סערה אחת ברשת שבה בעל תפקיד בעירייה ניגח את תושבי העיר שמצביעים לליכוד באחת מהרשתות החברתיות.
אורי גבאי, עורך "דין וחשבון" ויו"ר קבוצת הכדורגל מ"כ שדרות, נוגע, עוד לפני שאני מתחילה, בלב הבעיה - עצם השאלה. "מה שהיה הוא שיהיה. כי בסוף לא משנה איך תהפכי את זה, 7 באוקטובר או לא, תושבי הקיבוצים מצביעים מרכז־שמאל ובערים פה מצביעים לימין, ואני בטוח שזה מה שיהיה גם בבחירות הקרובות, רק שהעיר גדלה ובאו עוד מצביעי ליכוד".
אורי ממשיך לדוגמאות מהעבר הלא רחוק. "אחרי פיגועי אוסלו אנשי שמאל עברו להצביע לימין? לא. כמו שלא ראינו את זה אז אחרי הפיגועים הגדולים שאנשי השמאל לא שינו את עורם, גם תושבי שדרות לא שינו את דעתם". וזה לא שאורי עושה לנתניהו הנחות. כשאני שואלת אם בעיניו לנתניהו יש אחריות על 7 באוקטובר הוא משיב בחדות: "אין שאלה. בסוף, קחי אותי לדוגמה, אני לא הצבעתי לנתניהו כמעט 12 שנים ואני בא ממשפחה ליכודית. שאלו אותי כל השנים איך זה קורה ואמרתי 'אני חוטף פה רקטות על ימין ועל שמאל עם הילדים שלי. אני לא מוחל לא על זה. זה חיים ומוות'".
אז מה קרה עכשיו?
"דווקא עכשיו אני מצביע למי שעומד בראש הליכוד אחרי כל השנים האלה מסיבה פשוטה: לא רצינו את 7 באוקטובר אבל תמיד אמרנו וכתבתי את זה: 'עד שלא ייפול קסאם בגן ילדים וייהרגו 30 ילדים לא נצא לפעולה שתשים סוף לדבר הזה'. על מה שקרה ב־7 באוקטובר לא חלמנו, שטנדרים יגיעו ויטיילו פה בחופשיות. בהתחלה חשבתי שהם הגיעו מיו"ש בכלל. מי חשב על עזה? אבל בסוף האסון הזה היה קריאת השכמה למגר את מה שאנחנו סובלים ממנו יותר מ־20 שנה. לכן בשלוש השנים האחרונות קיבלתי את מה שלא קיבלתי מהליכוד כל השנים: מיגור הטרור. מהגבעה בשדרות כבר לא רואים את בית חאנון".
לדברי צוריאל שרון, מנכ"ל ובעלים של חברת הסקרים "דיירקט פולס" והסוקר של i24NEWS, הטבח בהחלט הקצין עמדות. "ישראל זזה צעד או שניים ימינה, ואנחנו כן יכולים לראות מעבר בתוך הגושים, לצורך העניין בין הליכוד לעוצמה יהודית, למשל, וגם בין ש"ס לעוצמה יהודית. תוסיפי את הדור החדש, שלרוב נשאר בגוש של ההורים שלו, אבל הוא הולך ונהיה קצת יותר רדיקלי מהם. אנחנו לא נראה מעבר בין גושים אלא בין מפלגות בתוך הגוש, בעיקר מצביעי ליכוד מאוכזבים וש"ס, וגם אפשר להגיד שקשה יותר לשכנע את הקהל הזה לצאת מהבית ולהצביע".
ינהרו לקלפיות?
ומה לגבי החלופות - אני מנסה לברר עם אורי בזמן שדודו אלברט גבאי, האיש וכובע הבוקרים המזוהה עם העיתון והעיר, חוזר למערכת לאחר שהסיע חזרה ברכבו לבית הספר שבו למדתי אני תלמידים שהגיעו לשיעור תקשורת. "גם על בנט אמרו שהוא חלופה טובה. איזנקוט מחזיק ב־20 מנדטים, אבל אין לו תמיכה של אנשי ימין. זה להישען על שמאל או על אנשים שלא מסוגלים לגנות עד היום את חמאס (חברי רע"מ; ש.א.כ). כאישיות אני לא יודע לתת לו ציון, כרמטכ"ל הוא הואשם בשדרות על אותה הכלה של נתניהו", אומר אורי.
אלברט מצטרף לשיחה: "זה מרגיז אותי ששואלים 'איך אתם בשדרות עדיין מצביעים...' - מה אנחנו, קופים? אנחנו אנשים. לכל אחד יש את האמת שלו, את האמונה שאנחנו מאמינים בה. אני לא מתעלם מרעידת האדמה שהיתה פה, אבל ראינו מנהיג שקם מלמטה, מהכי נמוך שהיינו, ומביא את המדינה לגבהים שלא היו בחיים. מצליח לגרור איתו את נשיא ארה"ב, האיש הכי עוצמתי בעולם, לתקוף באיראן ולרסק אותה".
אורי: "להוציא את העניין הביטחוני, בכל הפרמטרים האחרים תסתכלי על שדרות, נתיבות ואופקים - רכבת והתפתחות בנייה מסיבית, פרויקטים. הבינוי בשדרות מרהיב, מרכז קניות בנתיבות. האזור התפתח בצורה מטורפת באמצעות ראש עיר שמחובר לפוליטיקה הארצית. הליכוד נתן המון לפריפריה". ואלברט מוסיף אבחנה על חודשי המלחמה הראשונים: "בתקופת המלחמה בא שר האוצר ונתן כל כך הרבה כסף לאנשים פה, בלי בירוקרטיה. אנשים קיבלו תוך ימים כסף לחשבונות, פינוי לבתי מלון. לבוא ולהגיד שלא ספרו את שדרות? זה מעליב".
ומה לגבי החלופות בגוש השינוי, אני מתעכבת גם עם אלברט. "בנט? איזנקוט? הם לא יכלו לשתול עץ בלי תמיכה של מנסור עבאס, אז איך יחסלו את חמאס? עם אלה שמדברים בערבית איך שהם רוצים לשמוע ובעברית מה שאנחנו רוצים לשמוע? גם אני אחרי 7 באוקטובר כעסתי על ביבי. איבדתי את האחיינית שלי מור גבאי שנרצחה על ידי המחבלים ואמרתי שאחרי המלחמה הוא צריך ללכת הביתה, אבל זה היה בעידנא דריתחא.
"רק אחר כך גיליתי מי היו הגנרלים שלנו וכמה העלימו מראש ממשלה. יש פה משהו לא תקין. ואני בטוח שאם זה ייחקר עם החומרים של תת־אלוף אורן סלומון אני בטוח שיגלו דברים מזעזעים", אלברט ממשיך בלהט. "אחרי שהתחלתי לחשוב מהראש ולא מהרגש, התחלתי להבין שיש לנו מנהיג גדול. בכל מקום שהייתי בחו"ל מדברים על העוצמות שלו. רק פה בארץ אפשר לאחל לו מוות. מה קורה לנו?"
ובכל זאת, אם אורי ואלברט מייצגים את תושבי העיר בחלקם לפחות, נתניהו אמור היה לראות מספרים אחרים בסקרים. הבעיה כנראה היא במיצוי אחוזי הצבעה. "במעוזי הליכוד לאורך שנים, באופן עקבי, אחוזי ההצבעה היו נמוכים יותר, אם כי זה משתנה בשנים האחרונות", אומר הסוקר צוריאל שרון. "אנחנו יודעים שכושר ההצבעה של המגזר החרדי תמיד היה גבוה, ובציונות הדתית המספרים תמיד היו גבוהים, ואנחנו יודעים שגם באזורי המרכז־שמאל כושר המיצוי היה באופן יחסי גבוה יותר".
מקרה הבוחן של צוריאל עובר במערכת הבחירות של 2015. "בדיוק לפני עשור הליכוד הצליח להוציא את המצביעים מהבית במספרים פנומנליים במונחים של אז. בשנים האחרונות, וזה גם נובע מזה שישראל נמצאת בעשור האחרון בוויכוח משמעותי על הזהות שלה, זה כבר פחות האירוע הביטחוני, הכלכלי. זה קרב מעמדי בין זהויות, והמאבק על דמותה של מערכת המשפט הוא ביטוי לזה. הקרב המעמדי הזה מצליח לגרום לליכודניקים לצאת ולהשתתף בשיעורים גדולים יותר בבחירות מאשר בשנים קודמות".
הציר של הציר
ואיך לא, לקראת סיום, השיחה גולשת לתפקידה של התקשורת בכל הסערה הפוליטית־מעמדית. "בסוף, התקשורת באה לפה כדי לקחת את המקום שבו אפשר לחבוט בשלטון, לכן הפסקתי לראות חדשות", אומר לי אורי, ואלברט מצטרף: "אני עובר משרון גל לאילה חסון. המציאות ילדה את ערוץ 14. הוא לא היה קם אם לא היו עובדים עלינו כל השנים האלה. באו לראיין אותנו מערוץ 13, רצו ללכלך על ביבי ועשו לי תרגיל שאגיב. עשו אותנו הזויים, משיחיים. אנשים שלא למדו לקח. 'תראו מה עשו להם ובכל זאת מצביעים לביבי'".
אורי: "מה שמפספסים אצלכם בתקשורת זה שאם נתניהו לפני 7 באוקטובר היה יוצא למלחמה מקדימה על חמאס, בשמאל קוראים להפסיק את המלחמה ופותחים את השער לטפל בפצועים". האשמה של נתניהו מרובדת יותר מאשר נוטים להציג אותה במחוזות אחרים. היא גם וגם. הם רואים את שנות ההכלה ולצידה מתארים התפקחות, וכן גם שמים על השולחן בחירות בין "הם" ל"אנחנו".
אלברט: "היום לתקוף באיראן זה טבעי ולהיות בעזה זה טבעי. הוא יצר את המצב הזה, וכן, יש לו אשמה במצב שהיה עד אז, אבל הוא התפכח, הוא הבין. אני עמדתי להצביע לגוטליב בעוצמה יהודית, אבל אחרי הכתבה של נווה דרומי על תפיסת מערכות הביטחון ערב הטבח החלטתי להישאר בבית (להצביע ליכוד) כדי שהליכוד תהיה המפלגה הגדולה ביותר. כי הם רק יחפשו סיבה להוריד אותו ולא לתת לו להרכיב ממשלה".
הם מוטרדים מאוד מהמשך הפטור מגיוס לחברה החרדית בכללותה, וזה השלב שבו אורי מניח על השולחן את החלופה האפשרית לקואליציה עם החרדים: ממשלת "ביבי־איזנקוט", אבל אלברט מתנגד בתוקף: "זו ממשלת שיתוק. הם לא ייתנו לשינויים במערכת המשפט להתממש. עכשיו אנחנו לפני הזדמנות אדירה לכניסה של שופטים שיאזנו את ביהמ"ש העליון. זה הזמן לממשלת אחדות? אני פוחד מזה כמו מממשלת שמאל".
אפרופו איזנקוט, למרות שבמטה איזנקוט בטוחים שקמפיין "ראש ממשלה משלנו" עובד, נראה שאת השדרותים זה בעיקר מרגיז. "איזנקוט שם פה שלטים עם 'דיאלנא' (משלנו). לבוא להגיד 'אני מרוקאי' זה לא מספיק", אומר אורי, ואלברט מתרעם: "מה, אנחנו בוחרים מנהיג לפי העדה שלו?", ואורי ממשיך אותו: "הוא לא עשוי מהחומר שממנו עשויים מנהיגים".
צוריאל שרון מניח לסיום שתי שאלות: שאלת העתיד לבוא, וחלופת הדורות והמותג הליכודי לעומת נתניהו. "כשירדנו לשטח לטובת כתבה בצפון ראיתי איך החלוקה הזאת של עד גיל 40 לעומת 40 פלוס מתגשמת מול עיניי. איך אנשים מתרגמים את המלחמה - הדור המבוגר הולך עם ביבי. למה? ככה. והילדים שלהם כבר נשמעים אחרת. זה לא שהם לא רוצים את נתניהו ראש ממשלה, אבל הם יותר ביקורתיים ורוצים גורמים אחרים לידו, וינטר למשל. יהיה מאוד מעניין לראות מה יעשה דור 2 של אותם מצביעי ימין בפריפריה, בעיקר מי שגדלו בפריפריה ועשו את המעבר למרכז".
האם זו תמיכה בליכוד בפריפריה או בנתניהו? האמת שגם בשיחה עם אורי ואלברט - זה נתניהו שתופס את המוקד ולא שריו. "המותג מחל נחלש באופן סיסטמטי ב־20 השנים האחרונות. זה מותג שהזדקן מאוד, בעוד המותג החזק יותר הוא נתניהו, שחגג השבוע 77. הליכוד בלי נתניהו יכול להיחתך בחצי על בסיס סקרים שעשינו. נתניהו הוא מחולל האירוע". צוריאל צוחק כשאני אומרת שבסוף בימין ובשמאל יוצאים להצביע כי ביבי. "איך הוא אמר על נסראללה, להבדיל - 'הוא הציר של הציר', בעשור האחרון בוודאי. לכן גם את יודעת, ביום שאחרי נתניהו קשה מאוד לחזות איך כל המפה תיראה".
