"אין סיכוי שנתניהו יהיה רה"מ": כאן הבדואים ינהרו לקלפיות

צריחי מסגדים מנקדים את קו הרקיע של שגב שלום. בכניסה, אחרי שחולפים על פני תחנת דלק ובסטת ירקות, ממשיכים בכביש ארוך ומטופח שבצידו טיילת, המוביל אל מרכז היישוב הבדואי שבנגב. את הנסיעה הישרה קוטעות כיכרות, שעל הגדרות שלהן נמתחו היטב שלטי בחירות בשלל צבעים. כרזות של הרשימה המשותפת ושל מפלגת הדמוקרטים מבליחות מדי פעם, אבל רוב השלטים כאן הם בצבע ירוק־לבן - הצבע של הרשימה הערבית המאוחדת, רע"מ.

מי שתלה את השלטים הללו הוא אברהים אלגריבי, בן 42, אב לארבעה והבעלים של חברת האוטובוסים "א.ק.ס המטייל". אנחנו פוגשים אותו במשרדו המרשים באזור התעשייה המתפקע של שגב שלום, והוא מוזג לנו קפה כמיטב המסורת. הוא נולד וחי בכפר הבלתי מוכר א־סר, שבתיו פרוסים משני צדדיו של כביש 40, מבאר שבע ודרומה. את העסק שלו הקים בשגב שלום, ילדיו לומדים כאן, וגם אשתו מלמדת עברית באחד מבתי הספר של היישוב.

בחודשיים האחרונים אלגריבי לא ישן הרבה, כי הוא עובד בשתי עבודות. מלבד ניהול חברת האוטובוסים, שבשגרה מסיעה את תלמידי הפזורה לבתי הספר שלהם, הוא משמש גם רכז הבחירות של רע"מ בשגב שלום והסביבה. "שלטי חוצות, הרצאות לציבור הרחב, פגישות אישיות, אירועים", הוא מונה את שלל עיסוקי הקמפיין.

בעוד כמה ימים יהיה אלגריבי אחראי על מערך יום הבחירות האזורי, והעובדה שיש לו חברת אוטובוסים לא תזיק. "אנחנו מתכוונים להקל על אנשים בכפרים הלא מוכרים להגיע לקלפיות", הוא אומר, ואז שולף דף ומשרטט את גבולות הגזרה שלו. "מוקד הצבעה אחד נמצא בשגב שלום, שם חמישה בתי ספר יוסבו למתחמי קלפיות, מוקד נוסף נמצא בביר הדאג', וחלק קטן יצביעו בירוחם ובמצפה רמון". בבחירות 2015, כשנתניהו דיבר על מצביעים ערבים שנעים בכמויות אדירות לקלפי, הוא כמו חזה את חלומו הגדול של אלגריבי מתגשם. "פה ינהרו אל הקלפיות", מחייך אלגריבי.

אלגריבי משוכנע שבבחירות הללו שיעורי ההצבעה במגזר הבדואי בנגב ירקיעו שחקים. עובדה: רק לפני כחודש הגיע לשגב שלום יו"ר רע"מ, מנסור עבאס ("הוא ישב בכיסא שאתה יושב בו עכשיו"), ובאירוע בחירות שהתקיים בנוכחותו התייצבו יותר מאלף איש. "יש המון אנשים שלא הצביעו בעבר ולא התייחסו ליום הבחירות, אבל הפעם הם מאוד מתעניינים", אומר אלגריבי. "אנחנו שואפים ל־90% הצבעה".

מי שלא טרח להגיע לאזור השנה, בניגוד לבחירות הקודמות, הוא רה"מ נתניהו. "הפעם אף אחד גם לא יקבל אותו", מבטיח אלגריבי.

יחס גורר יחס

18 אלף איש גרים בשגב שלום, שנחשב לאחד היישובים הבדואיים המבוססים בנגב. אזור התעשייה כאן מספק פרנסה לאלפי תושבים. חלק מהתושבים מתגייסים לצה"ל, וב־7 באוקטובר איבד היישוב את רס"ם סלמאן אבן מרעי ז"ל, גשש באוגדת עזה.

בבחירות האחרונות 70% מהמצביעים בשגב שלום העניקו את קולם לרע"מ, ורק 25% למתחרים מחד"ש־תע"ל. נתניהו, אגב, קיבל כאן 53 קולות, 11 יותר ממפלגת בל"ד. שיעורי ההצבעה הגבוהים לרע"מ מאפיינים את כל היישובים הבדואיים בנגב. כך, למשל, בבחירות האחרונות קיבלה המפלגה 86% מקולות הבוחרים בביר הדאג', 81% מהקולות בתל שבע ו־%71 מהקולות בכסייפה. היישוב המוביל בהיבט הזה הוא ערערה שבנגב, שם שיעור ההצבעה לרע"מ עמד על 92% - נתון שמזכיר מדינות דיקטטוריות.

המספרים הללו ממחישים עד כמה הפך לאחרונה הנגב למעוז של רע"מ. בשתי מערכות הבחירות האחרונות, שבהן התמודדה רע"מ לבדה, הבדואים בנגב הצביעו למפלגה בשיעור של יותר מ־75%. למעשה הם היו אלה שהעניקו לרשימה את המנדט הרביעי, זה שאפשר לה לעבור את אחוז החסימה ולהיכנס לכנסת בבחירות 2021 ושוב ב־2022. "מנסור עבאס יודע שהוא תלוי בבדואים, ולכן משקיע בהם הרבה", אומר גורם המעורה בפוליטיקה של ערביי ישראל.

ואכן, עבאס מגיע לאזור כמעט מדי שבוע, עורך פגישות ומשתתף באירועים. באופן מסורתי רע"מ משריינת את המקום השלישי ברשימתה לכנסת לתושב הנגב, והפעם מדובר שוב בוואליד ח'ליל אלהואשלה, שבשל שיבוצו של יואב סגלוביץ' במקום השני ברשימה נדחק למקום הרביעי.

גם המנגנון הפוליטי של רע"מ בנגב פועל היטב, והוא נכנס לפעולה לא רק בבחירות הארציות אלא גם בבחירות לרשויות המקומיות. כל זה יושב על המצע שביססה התנועה האסלאמית, שנטועה כאן עמוק.

ההשקעה של רע"מ בדרום בולטת על רקע היחס של היתר. "רוב המפלגות הערביות לא נכנסו בכל הכוח ליישובים הבדואיים", אומר אחד התושבים. "הן התמקדו בעיקר ברהט ושמו נציגים מרהט ברשימתן לכנסת, אבל במקום נמוך ובלי להתייעץ עם התושבים המקומיים. פשוט לקחו דמות פופולרית ואמרו 'זה האיש'. הן לא עבדו נכון, והתוצאה היתה שאותם פוליטיקאים לא באמת ייצגו את התושבים הבדואים ולא סחפו הצבעה. רע"מ עבדה אחרת".

הצבעת אין-ברירה

אבל ההצלחה הנוכחית של רע"מ קשורה פחות בליהוק ויותר במעשים. אנחנו נכנסים לרכב של אלגריבי ויוצאים מהצד האחורי של אזור התעשייה של שגב שלום אל תוך המדבר. בבת־אחת צפיפות המוסכים ובתי המלאכה מתחלפת בגמלים, באוהלים ובגבעות חשופות. ברקע מתנשאים המגדלים של באר שבע.

האזור הזה שייך לשבט אל־עזאזמה, שאנשיו הקימו כאן מבנים בלתי חוקיים, כל הדרך מבאר שבע ועד מצפה רמון. לפני כמה חודשים הגיעו לכאן שופלים, שהרסו את המבנים והותירו אחריהם ערימות של ברזילים מעוותים ככל שהעין מסוגלת לראות. מעבר לכביש 40 מתנשא השלט הכחול־צהוב של איקאה, מעין בדיחה עצובה. במהלך המלחמה פוזרו לתושבים, שהתגוררו בפחונים ובמבנים יבילים, כמה ממ"דים מטעם המדינה. כעת הממ"דים הם הדבר היחיד שעומד על תילו. נדמה שלא תוכלו למצוא אבסורד יותר ישראלי מזה.

כביש אין כאן, והרכב של אלגריבי מקפץ על הגבעות. "בן גביר אומר שהוא פינה מכאן את הבדואים, אבל תראה", הוא אומר ומצביע מבעד לחלון. "הבתים נהרסו, אבל המשפחות לא הלכו לשום מקום. הן כאן, פשוט בלי בית". ואכן, בין ההריסות הקימו תושבי האזור אוהלים וסככות בד, תחליף לבית שנהרס. מדי פעם מגיחה אישה בלבוש מסורתי מאחד האוהלים ואז נבלעת בו בחזרה. "יש פה הריסה בלי הסדרה", פוסק אלגריבי. "אתה מצפה שהילד שגר באוהל הזה ישתלב במדינה, יתגייס לצבא?".

"בן גביר אומר שפינה מכאן את הבדואים, אבל תראה", אברהים אלגריבי אומר ומצביע. "הבתים נהרסו, אבל המשפחות לא הלכו לשום מקום. הן כאן, פשוט בלי בית"

על אחת הגבעות מתרוצץ טרקטור, שמכין את הקרקע לשכונה המערבית של שגב שלום, אשר אמורה להיבנות פה בעתיד ולאכלס חלק מהתושבים שבתיהם הבלתי חוקיים נהרסו. השר בן גביר התגאה במבצעי ההריסות שעשה כאן ובמקומות אחרים. מבצעים שהוגברו לקראת הבחירות, אולי כחלק מקמפיין פוליטי. "בן גביר אוכף את הבנייה הבלתי חוקית, אבל לא מצליח לעצור את הפשיעה", תוקף אלגריבי בתגובה. "רק לפני שבוע נרצח פה בחור. אנחנו שומרי חוק. אין לנו מה לעשות כדי לשנות את המצב, חוץ מאשר לצאת ולהצביע ב־27 באוקטובר. אין לנו ברירה אחרת".

את המשפט הזה שינן אלגריבי היטב. העובדה שבשנים האחרונות מפלגת רע"מ הציבה את סוגיות הפשיעה והריסות הבתים בראש סדר העדיפויות קנתה לה אחיזה עמוקה בנגב ומשכנעת עוד ועוד תושבים להצביע לה. "בממשלת השינוי, כשרע"מ היתה חלק מהקואליציה, היתה תקופה מאוד טובה לאוכלוסייה הבדואית", אומר אלגריבי. "באותה תקופה לא היו כמעט הריסות בתים והפשיעה ירדה, הגיעו תקציבים לחינוך במגזר ועוד. הכניסה של סגלוביץ' למפלגה היא צעד חכם, שרק יגביר את ההכללה של רע"מ בקואליציה".

ומה יקרה אם נתניהו יקים את הממשלה הבאה?

"אנחנו רואים את הסקרים ומבינים שאין סיכוי שנתניהו יהיה ראש הממשלה. הקואליציה תורכב ממפלגות גוש השינוי, ורע"מ בתוכן".

בין קנאות להתערות

כדי להבין את דפוסי ההצבעה של הבדואים בנגב צריך ללכת יותר ממאה שנה אחורה. הבדואים מעולם לא היו מוסלמים אדוקים, ולמעשה עד ראשית המאה ה־20 לא היו מסגדים בנגב. המצב החל להשתנות בשנות ה־60, כאשר המדינה החלה את תהליך העיור של הנגב. "מי שנכנסו לערים החדשות היו בעיקר הפלאחים", מסביר ד"ר שמעון עוז, עמית מחקר במכון למדיניות נגד טרור באוניברסיטת רייכמן ורכז מערך המחקר במכון ריפמן לפיתוח הנגב. "מדובר בעובדי אדמה שהגיעו ממצרים, מלוב ומהר חברון, שימשו מעין 'פועלים זרים' של הבדואים ונחשבו לבני המעמד הנמוך. הפלאחים היו הראשונים שאכלסו את העיירות של המדינה, אלו שהבדואים ה'אסליים' לא רצו להיכנס אליהן, מה שהניע תהליך חברתי עמוק".

המעבר לערים, שבהן הוקמו גם מוסדות דת ומסגדים, אפשר לאותם פלאחים את המוביליות החברתית שחוקי השבט הנוקשים לא אפשרו. אותו מעמד חדש, שחיפש זהות, מצא אותה בדמותה של האסלאם, וליתר דיוק, בתנועת האחים המוסלמים. בספר חדש שעתיד לראות אור, ואשר מבוסס על מסמכי ארכיון שטרם פורסמו, חושף עוז כי בראשית שנות ה־80 השייח' אחמד יאסין בכבודו ובעצמו נהג להגיע מרצועת עזה למסגדים ברהט ולהעביר שם שיעורי דת. בהמשך החליף אותו השייח' עבדאללה נימר דרוויש, מייסד התנועה האסלאמית בישראל. התנועה האסלאמית לא רק הניעה תהליך של הדתה בנגב, אלא נכנסה גם לוואקום שהותירה המדינה, והחלה לבסס מערך של שירותי דת, רווחה וחינוך, קצת בדומה למפלגת ש"ס בחברה היהודית. רע"מ, כזרוע הפוליטית של התנועה, הפכה למפלגה הפופולרית בנגב.

אחד הדגלים הפוליטיים של רע"מ היה ונותר, כאמור, המאבק בהריסות הבתים. "כל מי שעוסק בנושא ומחובר לחברה הבדואית מסתכל על הריסת הבתים, וליבו נחמץ", אומר תומר כהנא, יועץ חברתי להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב. כהנא, לשעבר מנהל מרכז ג'ו אלון, מעורבב בחברה הבדואית מאז ראשית שנות האלפיים, אז החל לקדם מיזמי תיירות בנגב. "הגעתי לחברה הבדואית מתוך שליחות", הוא אומר. "הרצון שלי היה לחבר את החברה הבדואית למדינה".

לדבריו, בבחירות הקרובות שיעורי ההצבעה במגזר הבדואי יהיו גבוהים מבעבר, כתגובת־נגד לפעילות הממשלה בתחום הריסות הבתים. "ככל שהממשלה העמיקה את הפעילות שלה, כך הניכור של החברה הבדואית למדינה הלך וגבר והגיע לממדים בלתי נסבלים לחלוטין", הוא מסביר. "זה משהו שמאיים גם על היחסים העתידיים עם החברה הבדואית, שכיום מאוד לויאלית למדינת ישראל. היחסים האלה באו לידי ביטוי ב־7 באוקטובר, כאשר בדואים גם חילצו יהודים מהטבח וגם נהרגו או נחטפו בעצמם, מה שהוביל להזדהות מאוד גדולה של החברה הבדואית עם המדינה, וגם להזדהות גוברת של הציבור הישראלי עם החברה הבדואית. אבל כעת, מתוך המצוקה, הבדואים יעדיפו שהממשלה הבאה תתחשב בהם יותר".

לדברי כהנא, ככל שיותר בדואים יצביעו לרע"מ על פני המפלגות הערביות האחרות, כך הדבר מהווה סימן לרצון שלהם להשתלב במדינה. "זה מה שרע"מ מסמלת היום", הוא אומר. "מצד אחד רצון לשמור על הזהות הבדואית־ערבית, ומצד שני פטריוטיות ישראלית".

הגישה הזו באה לידי ביטוי בשינוי הדרמטי שהוביל עבאס ברע"מ. כבר ב־2020 ניהל עבאס מערכת יחסים פוליטית עם נתניהו, וקיבל ממנו בתמורה הקצאות של משאבים לציבור הערבי. השיא הגיע בממשלת בנט־לפיד, אז הפכה רע"מ לחלק רשמי בקואליציה. "הכניסה לקואליציה נתנה דחיפה מאוד גדולה לנגב", אומר פעיל מרכזי של המפלגה. "הממשלה הכירה בארבעה יישובים לא מוכרים, מה שנתן אופק לאנשים. התחלנו להרגיש שמשהו משתנה".

המצב, כאמור, התהפך לחלוטין לאחר בחירות 2022 וניצחונו של נתניהו. הגברת הריסות הבתים רק המחישה לבדואים עד כמה חשוב שרע"מ תהיה חלק מהקואליציה. יותר משמדובר באידיאולוגיה, מדובר בפרקטיקה. "בארבע השנים האחרונות נהרסו כמעט 6,000 בתים בפזורה", אומר אותו פעיל. "כדי לעצור זאת אנחנו רוצים להיות חלק מממשלת השינוי, כאשר תקום".

זה אפשרי?

"כבר עשינו את זה לפני, ואנחנו יכולים לעשות את זה בפעם השנייה".