ב-2023 התנהלה מדינת ישראל סביב מילה אחת: סבירות - אבל עם שתי משמעויות. את הסבירות הראשונה המציא בית משפט אנגלי ב-1947 בעניין בית קולנוע בעיירה ונסברי. בגללה יצאו מאות אלפים לרחוב. טייסים הודיעו בטלוויזיה שלא יתייצבו לתקיפה באיראן. מנהיגת המחאה צייצה "בספטמבר לא יהיה לנתניהו צבא". כחודש לפני הטבח עלה לבמה בקפלן יובל דיסקין, ראש שב"כ לשעבר, ואמר לראשי מערכת הביטחון, על מבצעים התקפיים שהממשלה יוזמת: "אם הגעתם למסקנה שיוזמה כזו נגועה בשיקולים זרים, עליכם להתנגד לכך גם בנפרד וגם יחדיו".
ובאותו זמן ממש, הסבירות השנייה ישבה בשב"כ ובאמ"ן. היא כתבה מסמכים, בלשון זהירה, עם הסתייגויות. תוכנית הקרב של חמאס, ארבעים עמודים, הגיעה לידי הצבא יותר משנה לפני כן. בכירים קבעו שהיא "שאפתנית", שזו מילה מנומסת ל"לא סבירה". 21 בספטמבר 2023, הערכת שב"כ: "ניכר שגם כעת אין לחמאס עניין בהידרדרות לעימות צבאי נרחב".
ובאותה עת ממש, דרגות לשעבר ישבו באולפנים ואמרו שהצבא מתפרק וכל מוצאי שבת היו תופים בקפלן. מעבר לגבול ראו את התופים בטלוויזיה, כל שבוע, והבינו מה שהבינו. הקהל, אם סופרים אותו לפי קטגוריות ולא לפי פנים, הורכב מטייסים, אנשי הייטק, שופטים בדימוס וראשי שב"כ לשעבר, בערך לפי הסדר הזה. מבחינה משפטית איש לא סירב לשום פקודה. זה היה, בסך הכול, מרד שעומד בנהלים.
בביירות, נסראללה אמר בנאום שזו ההתחלה של הסוף. הוא חייך כשאמר את זה. ב-1 באוקטובר 2023, דיון. נציג אמ"ן אמר שסינוואר הוא סינוואר קלאסי. "יודע לעצור כשצריך". המתווכים הביאו תוכנית הסדרה. הם הזהירו, הם התריעו, אבל לא מעזה. לא מהחמאס. שם זו היתה סבירות נמוכה. צה"ל יצא להדממה. חיל האוויר, הזרוע האסטרטגית של מדינת ישראל, היה משותק. שישה ימים אחר כך הם באו מהגדר בטנדרים, ושרפו בתים עם האנשים בתוכם, ואנסו נשים, ולקחו ילדים ותינוקות וזקנים.
בינת ג'בייל, 26 במאי 2000. יומיים קודם ברח צה"ל מלבנון. נסראללה עלה לבמה. הוא היה בן ארבעים, והזקן שלו עוד היה שחור. הוא אמר שישראל חלשה מקורי עכביש. את הביטוי לקח מהקוראן, מהסורה שנקראת "העכביש". הבית החלש מכל הבתים הוא בית העכביש.
נסראללה לא אמר שאנחנו פחדנים. הוא אמר שאנחנו סבירים. סבירים כמו כל חברה מערבית מנוונת ששוקלת מחיר מול תועלת. היא לא נוהגת מהר מדי. היא לא מחזיקה גבעה שעולה לה בחיילים. כשהמחיר עולה, היא יוצאת.
נסראללה לא אמר שאנחנו פחדנים. הוא אמר שאנחנו סבירים. סבירים כמו כל חברה מערבית מנוונת ששוקלת מחיר מול תועלת. היא לא מחזיקה גבעה שעולה לה בחיילים. כשהמחיר עולה, היא יוצאת
ב-2005 יצאנו מעזה. ב-2006 נגמרה מלחמה בלבנון בהחלטה 1701. נסראללה, מתוך בונקר, הכריז על ניצחון אלוהי. ב-2011 החלפנו חייל אחד ב-1,027 אסירים, וביניהם יחיא סינוואר. ב-2014 נגמר המבצע בהפסקת אש, ואמרו ששקט ייענה בשקט. ב-2018 עברו לעזה מזוודות עם דולרים מקטאר, והיה שקט. כל אחת מההחלטות האלה היתה, ביום שבו התקבלה, סבירה. הקונספציה היתה סבירה. דמוקרטיות לא יוצאות למלחמות ברירה.
אחרי 7 באוקטובר אדם אחד הפסיק להיות סביר. במאי 2024 עצר ביידן משלוח פצצות כדי שישראל לא תיכנס לרפיח. נתניהו ענה שאם צריך, נעמוד לבד ונילחם בציפורניים. במונחי המערב, תשובה לא סבירה. ישראל נכנסה. את סינוואר הרגנו ברפיח. רפיח? הרי אמרו לנו באולפנים שזה ספין. על החטופים אמרו שאפשר היה להחזיר את כולם כמעט מייד. ברט מקגורק, מבכירי ממשל ביידן, נשאל השנה על הטענה הזאת. התשובה שלו: "בולשיט מוחלט". לפני רפיח והריגת סינוואר, אמר, לא היתה עסקה בהישג יד.
27 בספטמבר 2024. נתניהו מסיים נאום באו"ם בשלוש מילים: עם ישראל חי. באותו ערב נסראללה נחנק בבונקר בדאחייה. את הפקודה נתן מחדר במלון בניו יורק, ובוושינגטון שמעו כשהמטוסים כבר היו באוויר. אחר כך באו סינוואר, צבא אסד, נתנז, כל החטופים בבית וצה"ל שולט ב-60 אחוזים משטח הרצועה. ואז איראן, חמינאי וכל צמרת המשטר. על רובם אמרו בזמנו - בוושינגטון, באולפנים או בקריה - שזה לא סביר.
המערב שאחרי 1945 החליף את השאלה "איך מנצחים" בשאלה "מה סביר". מידתיות. אמברגו. צווי מעצר מהאג. את הצווים הוציאו בנובמבר 2024 נגד ראש ממשלה ושר ביטחון של דמוקרטיה, באמצע מלחמה שלא הם פתחו.
בניגוד למערכת הביטחון ויריביו הפוליטיים, נתניהו הוא היחיד שיצא מהקונספציה בדרך היחידה שאפשר. הוא הפסיק להיות סביר.
"צפיתי בביבי בתקופות הקשות ביותר" כתב טראמפ. "גברים ונשים רגילים היו קורסים תחת הלחץ במצבים כאלה. אבל ביבי לא קרס. למעשה, הוא רק התחזק". ושורה אחת קודם, על ההתנגדות שעמד בה: "לרבות התנגדות שהגיעה אפילו מתוך ישראל עצמה". נשיא ארצות הברית ראה את המרד. הוא רק לא קרא לו בשם.
על גדי איזנקוט אמר הנשיא ל"טיים": "לא שמעתי עליו דברים רעים". כלומר, מועמד סביר.
נתניהו הוא המנהיג החשוב במערב, משום שהוא היחיד בו שלא היה סביר. הוא לא נכנע. הוא שבר את הדפוס של אחרי המלחמה. מנהיג עולמי שמוביל את המערב.
מדלן אולברייט, מזכירת המדינה של ביל קלינטון, האישה עם הסיכה הגדולה על הדש, ניסחה את הכלל בזיכרונות שלה בלי להסמיק: "במקום שיהיה לנו שמן סיכה כמו רבין, קיבלנו נייר זכוכית בדמות נתניהו... נתניהו שיגע אותנו... למזלנו נתניהו הפסיד וברק עלה לשלטון".
בדיני נזיקין יש דמות שאינה קיימת: האדם הסביר. הוא לא גיבור ולא פחדן. הוא זהיר כמו שצריך, ולא יותר. הוא לא נוהג מהר מדי ולא משאיר בור פתוח ברחוב. לפיו מודדים את כולנו, גם אותי.
ואתם המהססים, ששלוש שנים מטיפים לכם בטלוויזיה שהאיש לא סביר: המשפטנים, הקצינים, האולפנים - רק לא ביבי. הם צודקים. נתניהו לא סביר. הוא עשוי מחומר אחר.
והאדם הסביר, מול אויב שאינו סביר, בוחר במי שהפסיק להיות סביר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו