תרבות השקר בשיאה: נתניהו והאנשים שהפכו את הטינוף לאמנות

אמת.

בהמשך לראיון עם המזכיר הצבאי לשעבר אבי גיל, רונן בר המשיך בהרמת המסך מעל למה שהתרחש כאן בשבועות ובחודשים שקדמו ל־7 באוקטובר. תביעת הדיבה שהוא הגיש נגד רה"מ בנימין נתניהו היא הדבר הקרוב ביותר לוועדת חקירה ממלכתית - בהיעדרה של ועדה כזאת.

בר, כמו כל ראשי מערכת הביטחון, אינו חף מכשלים. ההפך הוא הנכון - בכל ועדה שתקום, מערכת הביטחון תימצא האחראית העיקרית לכשל המודיעיני והמבצעי. רבות מההחלטות שקיבל בתקופה שקדמה למתקפת חמאס ובלילה עצמו מחייבות שאלות ותשובות, שעל חלקן יש מענה מתסכל. העיקרית שבהן עוסקת בפער שבין סדרת ההתרעות שהניח בר - וההצעות לסיכול בכירי חמאס שהניח לצידן - לבין היעדר התרגום של כל אלה לאפשרות שאותו חמאס עומד להפתיע, כולל הסימנים שהתקבלו בלילה עצמו.

אחריותה המובנית של מערכת הביטחון לא פוטרת את הדרג המדיני, ונתניהו בראשו, מאחריותו. הוא שהיה אחראי למדיניות: כששב"כ דרש לעסוק באסטרטגיה מול חמאס, שבועות קודם לאסון, נתניהו דחה אותו בבוטות וקבע (בכתב ידו) כי לדירקטיבה אחראי רק הדרג המדיני. והדירקטיבה הזאת היתה ברורה: שקט מול עזה, חיזוק חמאס באמצעות הקלות (כסף ופועלים), החלשת הרשות הפלסטינית והימנעות ממיס־קלקולציה שתוביל להסלמה.

בהקשר הזה, תביעתו של בר מגלה עניין מדהים: בחודש שקדם לאסון, שרי קבינט הציעו לאפשר שליטה של חמאס ביהודה ושומרון. בר כותב כי הוא נאלץ להזכיר להם שחמאס היא תנועה דתית־פונדמנטליסטית, שחרטה על דגלה את חיסול ישראל ורצח ישראלים.

ועוד עניין מדהים שמופיע בתביעה: בפגישה שנערכה ב־21 במאי 2023, מייד לאחר סיומו של מבצע מגן וחץ שכוון נגד הג'יהאד האסלאמי בעזה (ושאליו חמאס לא הצטרף, עניין שפורש בישראל בטעות כריסון מצידו), בר הציע לנתניהו להרחיב את השימוש בסיכולים ממוקדים ולהפוך אותו מבוטיק למפעל רחב. נתניהו השיב כי הוא חושש מאיזון משוואת הסיכולים באמצעות קידום פעולות דומות של האויבים נגדו אישית. ובמילים אחרות: נתניהו לא אישר לשב"כ לחסל בכירי חמאס בעזה (ופעילי טרור אחרים בגזרות אחרות), כי חשש לביטחונו האישי.

זאת היתה הדירקטיבה ערב 7 באוקטובר. כאמור, היא לא משחררת את צה"ל ושב"כ מאחריותם. כאמור, היא בוודאי לא משחררת את נתניהו מאחריותו. ההבדל בינם לבינו הוא משולש: הם הכירו באחריותם, נשאו בתוצאותיה והתפטרו, והוא מסרב להכיר בה ומתבצר בכיסאו; הם קוראים לוועדת חקירה ממלכתית ומוכנים לשתף עימה פעולה באופן מלא, והוא מוסר גרסאות חלקיות וסותרות ומטרפד הקמת ועדת חקירה בשיטתיות; והם מזהירים שהיעדר הפקת לקחים, לצד תרבות השקר, הם מתכון בטוח לאסון הבא (ע"ע טיסת פליי דובאי), בעוד הוא ממשיך להתנהל באותה השיטה שהביאה על ישראל שלל אסונות - מהשריפה בכרמל, דרך מירון וכלה ב־7 באוקטובר - שהמכנה המשותף לכולם הוא רשלנות ניהולית.

שקר.

בהיעדר תשובות טובות לדברים שאמר גיל בראיונות עימו, ולדברים שכתב בר בתביעה שהגיש - נתניהו, כדרכו, בוחר לעסוק בטפל. מכל תביעתו הארוכה ורצופת הפרטים של בר, הוא בחר להיטפל לעובדה שלראש שב"כ אין את מספר הטלפון של ראש הממשלה. נתניהו יודע היטב מהי הדרך לעדכון ראשי ממשלה, כפי שמזכירו הצבאי תיאר כאן בשבוע שעבר: ראש הארגון מבקש מראש הלשכה שלו לדבר עם המזכיר הצבאי, ובמידת הצורך המזכיר הצבאי מחבר אותו לראש הממשלה. אין, ואסור שיהיו, שיחות ישירות בין ראשי הארגונים לראש הממשלה, משום שזה פתח לאי־הבנות שגובלות בפלילים (ע"ע פרשת קו 300), או להחלטות שמייצרות בעיות אחרות (מול ארגוני ביטחון אחרים בישראל או מול מדינות או גורמים זרים).

בהיעדר תשובות טובות - נתניהו, כדרכו, בוחר לעסוק בטפל. הוא מכיר את הנהלים, אבל בוחר להלעיג את רונן בר בניסיון להלעיג את התביעה כולה. שופרותיו המרובים מחרים מחזיקים אחריו

נתניהו מכיר את הנוהל הזה בעל פה, אבל בוחר להלעיג אותו בניסיון להלעיג את התביעה כולה. שופרותיו המרובים מחרים מחזיקים אחריו. כמה מגוחך, לראש שב"כ אין את הטלפון של ראש הממשלה. הא־הא. כמה מגוחך, ראש שב"כ לא יודע שהמאבטחים של ראש הממשלה הם עובדים שלו. הא־הא. כמה מגוחך, לראש שב"כ יש את הטלפונים של כל אזרחי המדינה וגם של כל הערבים בעולם - ורק את מספר הטלפון של ראש הממשלה אין לו. הא־הא.

העובדה שהמספר לא נמצא ברשותו של בר היא ההוכחה שהוא נהג על פי הספר, שאין קיצורי דרך, ושגם לא היתה שום כוונה בהיעדר העדכון של נתניהו. המידע זרם בין הלשכות, אך פורש באופן שגוי. גם לוּ העירו את נתניהו - והסימנים לא הצדיקו זאת בזמן אמת; לוּ הצדיקו, המערכת כולה היתה נוהגת אחרת מכפי שנהגה - הוא לא היה עושה דבר. גיל העיד על כך מפורשות: זה לא קרה מעולם.

אגב גיל, גם הוא היה מושא ללעג השבוע, בניסיון לקבע אותו כשקרן. הנה, נטען, הוא אמר שראש המודיעין המצרי עבאס כמאל היה בישראל, והוא לא היה. אלא שגיל לא טען זאת מעולם. כשנשאל בראיון ל"ישראל היום" אם היתה התרעה מצרית, הוא השיב כך: "אני לא מכיר, אבל בוא נדבר על עובדות. מטוס של המודיעין המצרי נחת בארץ והיה כאן קצת יותר מ־60 דקות. זאת עובדה. מטוס כזה לא מגיע סתם. או שמישהו הגיע עליו כדי להיפגש עם מישהו, או שמישהו הגיע עליו כדי למסור משהו - מֶסר, מעטפה.

"מישהו נפגש עם מישהו, או קיבל משהו, ולא דיווח על כך. ואם זה קרה, ונראה שזה קרה, זה היה חייב להיות מדווח. ומי שנפגש או קיבל מסתיר את זה גם היום. וזאת עוד סיבה למה צריך לחקור: כי משהו היה כאן, ואת האמת חובה לברר. אני מקווה שהיא תתגלה בסוף". דברים דומים אמר גיל בראיון לחדשות 12. בשני הראיונות הוא לא הזכיר את השם עבאס כמאל.

הפרסום הראשון על ההתרעה המצרית הופיע זמן קצר לאחר 7 באוקטובר, בדיווח של סמדר פרי ב"ידיעות אחרונות". בחודש האחרון הוא פורסם שוב בכמה כלי תקשורת בחו"ל, וצוטט בהרחבה גם בארץ. נתניהו, אנשיו ושופרותיו הכחישו בתוקף, אבל אחרי שגיל אמר שצריך לבדוק - כי היה מטוס, וצריך לברר מי ומה היה עליו - נתניהו שינה את גרסתו.

בראיון לערוץ 14 הוא אמר שהיה מטוס, שלא דיווחו לו (בזמן שבו המטוס המצרי שהה בארץ נתניהו היה בטקס לציון 50 שנה למלחמת יום כיפור), ושהכל חלק מהדיפ־סטייט. השופרות הבינו את המסר, ושינו גרסה בהתאם: מישהו נפגש, מישהו מסתיר, נתניהו קורבן. חלקם מיהרו להאשים את בר מפורשות בכך שהוא זה שנפגש עם כמאל - אך באותו זמן בר היה לצידו של נתניהו, באותו טקס ממלכתי. בדיקת עובדות פשוטה שלא מפריעה למי שטינופם אומנותם.

עכשיו לסעיף העובדות. מטוס שמשויך בדרך כלל למודיעין המצרי נחת בארץ 11 ימים לפני מתקפת 7 באוקטובר. בגדול, יש חמישה גורמים בישראל שיש להם מגע ישיר עם המודיעין המצרי: המטה לביטחון לאומי בלשכת ראש הממשלה, המוסד, שב"כ, צה"ל (אג"ת ומתאם פעולות הממשלה בשטחים), והאגף המדיני־ביטחוני במשרד הביטחון. כל החמישה מכחישים שהם או מישהו מטעמם פגשו את כמאל או מישהו מטעמו. שלשום נטען בכאן 11 שעל המטוס בכלל היו אנשי עסקים. השופרות מיהרו לאמץ בחום את הגרסה החדשה (השלישית באותו היום): הנה, לא היתה שום התרעה. הכל זה מזימה נגד נתניהו, שבעצמו טען חצי יום קודם לכן שיש אירוע.

אלא שגם עכשיו לא ידוע מי או מה היו במטוס. אפשר, אגב, לבדוק את זה בקלות. הכל מתועד: המטוס שהגיע, והאנשים שהגיעו עליו. זאת בדיקה קלה ומהירה. כמה שעות - ויש תשובה. צריך רק להורות על הבדיקה הזאת. עד עכשיו אף אחד לא נתן את ההוראה.

רחפנים.

הודעה קצרה של שר הביטחון ישראל כ"ץ הסתירה דרמה גדולה. היא פורסמה ביום שלישי בצהריים, ובתוך בליל העניינים השוטפים זכתה לתהודה מינימלית בלבד. עיקרה: במסגרת המאבק בטרור הרחפנים, ובעקבות איומים ביטחוניים חמורים, ביום ראשון הקרוב כ"ץ צפוי לחתום על הוראה ביטחונית מיוחדת שתאסור הטסת רחפני סיב אופטי ורחפני סים בשמי ישראל, וזאת בהמשך להחלטת קבינט בנושא.

ההחלטות האלה הן תוצאה של עבודת מטה שקיימה רשות התעופה האזרחית (רת"א) ביחד עם שב"כ וגורמי הביטחון האחרים. בבסיסה ניצבת ההבנה (המאוחרת) שהרחפנים הפכו לאיום אסטרטגי. עדות יומיומית לכך מתקבלת ממלחמת רוסיה־אוקראינה: נחילי רחפנים שעושים שמות בנכסים אסטרטגיים של האויב, חלקם רחפנים שקשים מאוד לאיתור וליירוט - בעיקר אלה שמופעלים באמצעות סיב או כרטיס סים.

מבחינת ישראל, לפני כחצי שנה האיום הזה הפך למציאות בלבנון: חיזבאללה הסתייע ברחפני סיב כדי לגבות מצה"ל מחיר כבד. העניין הזה לא נעלם מעיניהם של אחרים - מארגוני טרור ועד לארגוני פשיעה. רבים מהם, בכל הגזרות, החלו להביע עניין בסוגי רחפנים כאלה, ומשקיעים מאמץ בהברחתם כדי להסתייע בהם בעתיד. לא צריך דמיון מפותח כדי להבין את פוטנציאל האיום, מפגיעה מדויקת במטרה אסטרטגית או באישים ועד לפגיעה באירוע המוני - נניח משחק כדורגל או הופעה.

בניסיון להמחיש את עוצמת האיום, שב"כ ביצע תרגיל בנוכחות הצמרת המדינית והביטחונית, שבו הוטס רחפן לעבר יעד אטרקטיבי מאוד, שנחשב מוגן. כל המערכות הרלוונטיות הופעלו כדי ליירט אותו, אך הרחפן הגיע ליעדו בהצלחה. המסר הובן במלואו, אך כדרכן של המערכות הציבוריות, נדרש זמן עד שהוא יהפוך לעובדות בשטח. זאת, אגב, גם הסיבה לכך שראש שב"כ דוד זיני רץ לפגוש את גדי איזנקוט ונפתלי בנט לפני כחודשיים: הוא רצה להציג להם את האיום ומשמעויותיו המיידיות, וביקש את תמיכתם להחלטות שיידרשו בתקופה הקרובה - בין שיהיו חברים בקואליציה או באופוזיציה.

במסגרת תרגיל של שב"כ, הוטס רחפן לעבר יעד שנחשב מוגן. כל המערכות הופעלו, אבל הרחפן הגיע ליעדו בהצלחה. זהו איום אסטרטגי שבו נדרש טיפול שורש - לא סתימה

בגדול, עבודת המטה קבעה שלושה דברים. הראשון: שרחפנים הפכו להיות איום אסטרטגי שיש להתייחס אליו בהתאם. השני: שיש להקים רשות לאומית לגיבוש תמונת שמיים ברום הקרוב לקרקע. מדובר בשמי המדינה פנימה, ולא החוצה - עניין שנמצא בטיפולו של צה"ל מול מדינות וארגוני טרור. תמונת השמיים הזאת תשוקף בקביעות לגורמי הביטחון הרלוונטיים כדי לסכל איומים, ובמקביל תתבצע עבודה שוטפת לטיפול ביבוא (כיום אין מגבלות) וברישיונות להטסה (כיום לא נדרשים).

הדבר השלישי הוא התקנות: למשל, שאסור להטיס רחפני סיב או סים - למעט כאלה שמופעלים על ידי גופים ביטחוניים כמו צה"ל, משטרת ישראל, שב"כ והמוסד - ושכל מטיס ורחפן יידרשו לרישיונות, ושעל הרחפן עצמו יותקן טרנספונדר (משדר־משיב) מהסוג שקיים בכל מטוס, כדי שאפשר יהיה לזהות בכל רגע את כל הכלים שנמצאים באוויר, וכך לבנות תמונת שמיים שתדע להבחין בין "כחול", כלומר כלי ישראלי בטוח, לבין "אדום", כלי עוין. היעדר הבחנה כזאת גרם לצה"ל להפיל מאות רחפנים שזוהו כחשודים בשלוש השנים האחרונות.

הצו שעליו יחתום כ"ץ מחרתיים הוא סתימה הכרחית, אבל הוא לא תחליף לטיפול שורש חיוני ודחוף. זיני רואה ברחפנים (לצד הנשק במגזר הערבי) את כאב הראש הכי משמעותי שניצב בפני שב"כ מבחינת אתגר מול מענה. יידרשו עוד פעולות רבות - מחסימת יבוא, עבור בהחרמת רחפנים וגריטתם וכלה בקנסות - עד שהעניינים יהיו קצת יותר בשליטה.

ובעיקר, יידרש לקבוע מי אחראי: חיל האוויר אחראי ליירט את כל מה שמגיע מבחוץ, אבל מי אחראי ליירט את מה שטס מבפנים - נניח להקת רחפנים שגורם כלשהו יטיס ממרכז הארץ כדי לפגוע במטרה כלשהי? התשובה המתבקשת היא משטרת ישראל, שאחראית לביטחון הפנים. אבל המשטרה היא גוף חלש, ושב"כ עשוי להידרש לנושא, בהיותו האחראי ובעל הסמכויות במסגרת החוק למניעת טרור. גם דרכי היירוט לא ברורות, וחלקן עדיין נמצאות בפיתוח בכמה תעשיות ביטחוניות ואזרחיות במקביל.

ולכל הזוגות שמתחתנים וצלמי החתונות שמוטרדים מכך שלא יוכלו ליהנות יותר מתמונות רחפן: איסור ההטסה לא חל על רחפנים שמופעלים בתדר רדיו (RF), שאותם ניתן לאתר וליירט (שיידרשו לרישיון), וגם לא על רחפנים שמשקלם פחות מ־250 גרם, שיכולת הנשיאה שלהם אפסית. כל שאר הרחפנים נכנסים כעת לפיקוח, בתקווה שבמרוץ שבין תוקף למגן - ואף שהתחילה את המרוץ באיחור ניכר - ישראל תקדים את אויביה.