האמת על הדרך שהובילה ל-7 באוקטובר נחשפת בהדרגה, ועמה מתרחבים הסדקים בגרסת נתניהו. ככל שהוא מרבה בסרטונים שבהם הוא מתנער מאחריות ומטיח האשמות באחרים, מצטברים פרסומים ועדויות המערערים את דבריו. תביעת לשון הרע שהגיש נגדו רונן בר עשויה להיות צומת חשוב בתהליך הזה: הזדמנות להעמיד את ההצהרות מול המסמכים ואת ההכחשות מול העדויות.
נתניהו השתמש בבמה שלטונית כדי לתקוף את בר ולהציג טענות קונספירטיביות נגדו. כעת מבקש בר להעביר את העימות לבית המשפט, שם יידרשו הטענות לעמוד במבחן הראיות. לצד הוויכוח על שמו הטוב, עומדת על הפרק שאלה ציבורית רחבה בהרבה: מה ידע ראש הממשלה, אילו אזהרות קיבל וכיצד פעל בעקבותיהן?
האזהרות מול ההחלטות
בכתב התביעה מציג בר רצף התרעות מ-2023 על התעצמות חמאס, שחיקת ההרתעה, סכנת התלכדות הזירות והאפשרות למלחמה. לפי התביעה, ב-23 ביולי אמר לנתניהו בקו המאובטח: "אני מעביר לך התרעה אסטרטגית למלחמה", והוסיף: "לא נדע לתת יום ושעה". ההסתייגות אינה מוחקת את האזהרה. היא מחדדת את הצורך להיערך גם ללא התרעה מדויקת על מועד המתקפה.
>>רונן בר: "חודשיים לפני הטבח בממשלה הציעו לתת לחמאס לשלוט ביו"ש"<<
לצד האזהרות מתארת התביעה הנחיות חוזרות של נתניהו לשימור הרגיעה בעזה ולהימנעות מהסלמה. היא מייחסת לו גם תגובות שעסקו בביטחונו ובביטחון משפחתו, הן במענה למכתב על סכנה לאומית והן בדיון בהרחבת הסיכולים. אלה טענות הטעונות הוכחה, אך הן מציבות שאלה נוקבת: כיצד נשקלו צורכי ביטחון המדינה מול החששות האישיים של העומד בראשה?
לכך מצטרפת עדותו של מזכירו הצבאי לשעבר, האלוף אבי גיל. כשנשאל אם בר מדייק בטענותיו שהעביר אזהרות ואף התרעה למלחמה, והמליץ על מהלכי סיכול ומהלכים התקפיים שנתניהו לא אישר, השיב כי בר מדייק. זו אמירה משמעותית מפיו של מי שהיה בחדר ונחשף לתהליכי קבלת ההחלטות.
גיל טוען גם כי המסמך שמסר נתניהו למבקר המדינה אינו משקף את התמונה המלאה. הוא דורש לבחון את ההקלטות בשלמותן ולהימנע מהסתמכות על מקטעי תמלילים שבחר ראש הממשלה. בעיניי, הדרישה הזאת נוגעת בלב העניין: אי אפשר להציג גרסה סלקטיבית כאילו הייתה האמת כולה.
מה ידעו ומתי
גם הפרסום של שלומי אלדר ורות יובל על אזהרה מנשיא איחוד האמירויות מחייב בירור. נתניהו הכחיש את הדיווח. לפי המתואר בפרסום, האמירתים לא הכחישו אותו, גם לאחר פגישה של נתניהו עם נשיא האמירויות. היעדר הכחשה אינו אישור, אך הפער בין הגרסאות מחייב בדיקה של התיעוד ושל הדברים שנאמרו.
שאלות דומות עולות סביב הדיווחים על אזהרה מראש המודיעין המצרי. לפי המתואר, נתניהו הכחיש תחילה שהתקיימה פגישה, ובהמשך אישר את קיומה אך התנער ממעורבותו בה. זאת, אף שמי שנפגש לכאורה עם הבכיר המצרי היה גורם הפועל באחריות משרד ראש הממשלה. יש לברר עם מי התקיימה הפגישה, מה נאמר בה ולמי הועבר המידע.
מחיר ההחלטות במלחמה
השאלות נמשכות גם אל ניהול המלחמה. אלוף ניצן אלון אמר שניתן היה להשיב את החטופים מוקדם יותר, וששיקולים פוליטיים ואישיים היו חלק ממערכת השיקולים. לדבריו, הוחמצו אפשרויות להציל חטופים שמתו בשבי. זו עדות המחייבת בירור של ההחלטות ושל מחירן האנושי. האלוף אבי גיל אישר שאכן כך היה.
בר מכיר בכשל השב"כ ובאחריותו לו. ההכרה הזאת אינה פוטרת את נתניהו מאחריותו שלו. כשאני שוקל את גרסת נתניהו מול דבריהם של בר, גיל ואלון, אמוני נתון לאחרונים. בעיניי, הצטברות הפערים מעלה חשש כבד להטעיה מכוונת ולניסיון לעצב בדיעבד סיפור המרחיק מראש הממשלה את האחריות.
ההכרעה המשפטית עוד לפנינו, אך אין צורך להמתין לה כדי לדרוש את מלוא התיעוד, לחקור את כל הדרגים ולהקים ועדת חקירה ממלכתית. למשפחות ולציבור מגיעה אמת שאפשר לבחון: מסמכים, הקלטות ועדויות מלאות שיאפשרו לברר מי ידע, מי החליט ומי נושא באחריות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו