המחנה "הנקי והבריא" ירשה לכם להצביע. ויש מי שיסכלו אפילו את זה

השבוע התכנסה בירושלים תנועה חדשה, "גדעונים" שמה. בראשה - ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק והפסיכיאטר יורם יובל. מטרת התנועה - להיערך לכך שנתניהו יפסיד בבחירות ויסרב לקבל את תוצאותיהן. במקרה כזה, הגדעונים יעלו בהמוניהם אל הכנסת ואל מעון ראש הממשלה ויעשו מעשה. משתתפי הכנס אף הגדילו לעשות וחתמו על התחייבות לפעולות אלה, בניסוחו של עו"ד גלעד שר, שהיה ראש לשכתו של ברק ואחד ממייסדי העמותה "עתיד כחול לבן".

"עתיד כחול לבן" היא עמותה עשירה. בשנת 2024 היו ברשותה 73 מיליון שקלים, רובם מתורמים זרים. היא אחת ממארגני המחאה נגד ממשלת נתניהו, ובתקופת מחאות הרפורמה תרמה להן 120 מיליון שקלים. המחאות, שכללו גם סרבנות בצבא, הצליחו לעצור את הרפורמה, אך נתניהו הצליח להוביל את ממשלתו לבחירות בתום תקופת כהונה מלאה. בעיה.

מלכתחילה נועדו התארגנויות מסוג זה לנצח בחירות. כמו במקרה של V15 בשנת 2015. אך לאחר שכשל הניסיון לשכנע בוחרים לשים בקלפי את הפתק הנכון, התגלתה הבעיה האמיתית: הדמוקרטיה נוטה לפעמים לטובת הרוב, ולא לטובת מיעוט צודק, חזק ועשיר. ולכן יש להיפטר מהדמוקרטיה, תוך האשמת מחנה הימין בכך שאינו דמוקרטי.

ומהי הדמוקרטיה בעיני ארגוני השמאל ונציגיהם באופוזיציה? שלטון מוחלט של ביהמ"ש העליון והיועמ"ש, ערעור הלגיטימיות של ממשלה נבחרת - אם היא ימנית - וניסיון למחוק כל נוכחות משמעותית של הרוב ונבחריו בכל זירות ההשפעה.

מחנה האופוזיציה פעל לערעור לא רק של החלטות ממשלה, אלא גם של הליכי החקיקה בכנסת. חברי כנסת שהפסידו בהצבעות מיהרו להגיש עתירות לבג"ץ. הנה יבול נבחר מהשנים האחרונות: קארין אלהרר (יש עתיד). נעמה לזימי (העבודה). סיעות כחול לבן ויש עתיד עתרו נגד הליך מינוי מבקר המדינה, שאושר על ידי הכנסת. אלהרר ויואב סגלוביץ' (יש עתיד) עתרו נגד חוק ששינה את הרכב הוועדה לבחירת שופטים. יאיר לפיד עתר נגד תוספת תקציב לחרדים. יש עתיד, המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והדמוקרטים עתרו נגד פיטורי ראש שב"כ רונן בר. איתן גינצבורג (כחול לבן) ואפרת רייטן (הדמוקרטים) עתרו נגד חוק התקשורת של השר שלמה קרעי. גלעד קריב (הדמוקרטים) עתר נגד החוק לפיצול תפקיד היועמ"ש. בג"ץ, כדרכו, נעתר, ואף הוסיף משלו הקפאת חוקים, אסר את פיטורי רונן בר וגלי בהרב־מיארה, הקפיא החלטות ממשלה, פסל מינויים, ומן הסתם נהנה מאוד מהתפקיד שנתנו לו נבחרי ציבור במו ידיהם: להיות הפוסק האחרון והבלתי מעורער בכל פעולה שלטונית.

גם סיכול רצון הבוחר על ידי מערכת ממונה של שופטים ויועמ"שים לא מנע את המשך כהונתה של ממשלת נתניהו, אך בלב עוד פיעמה תקווה, כבר משנת 2017. ומה אם נתניהו מושחת ועבריין? סיפורי שחיתות מופלאים בעיתונים על קווי אספקה של שמפניות וסיגרים וסיקור אוהד באתר עוין במיוחד הניבו תנועה "עממית" ו"ספונטנית" נגד שחיתותו של נתניהו, ובעיקר נגד היועמ"ש אביחי מנדלבליט. אל הלחץ הצטרפו פרקליט המדינה שי ניצן, אהרן ברק, וכמובן - התקשורת, ששיתפה הדלפות פליליות מחקירות מקורבי נתניהו, שלא נחקרו מעולם. כתב אישום הוגש, המשפט התחיל, עדי התביעה זכו למחיאות כפיים ממחנה האופוזיציה והשמאל, ואם מדי פעם התפרסמו חלק מהשיטות האפלות והפליליות שנקטו הפרקליטות והמשטרה - התייחסו אליהן כאל נזק אגבי זניח.

למרות כל אלה, "הדמוקרטיה של כיתה ד'", כפי שכינה אותה יצחק עמית, שוב בחרה בנתניהו, ולכן ב־2020 הוגשה עתירה לבג"ץ בדרישה לפסול אותו - בניגוד לחוק יסוד. לעתירה הצטרפה גם יש עתיד. אין הגנה על הדמוקרטיה כמו ניסיון לפסול בבית משפט את בחירתם של יותר ממיליון מצביעים.

וגם זה לא הספיק. אחרי שנים של תקשורת חד־צדדית, הן בערוצים הציבוריים והן בפרטיים, נוצרו אפיקי ביטוי חדשים - הרשתות החברתיות, שאפשרו גם למי שלא זכו לטור בעיתון או למיקרופון להשמיע את דעתם ולספק מידע שלא נכנס למהדורות. ערוץ 14 התחזק וזכה לכמות הולכת וגדלה של צופים. בעיה.

הדמוקרטיה נשענת על הכרעת הרוב, הפרדת רשויות וטוהר ההליך המשפטי. שלושת אלה לא התקיימו בעשור האחרון, אך למרבה הצער, לציבור עדיין נשאר רחב רכיב מרכזי נוסף: חופש הביטוי. ולכן ראשי מחנה האופוזיציה נדרשו לנסות להחריב גם אותו.

"הדמוקרטיה של כיתה ד'", כפי שכינה אותה עמית, שוב בחרה בנתניהו, וב־2020 הוגשה עתירה לבג"ץ בדרישה לפסול אותו, בניגוד לחוק יסוד. לעתירה הצטרפה גם יש עתיד. אין הגנה על הדמוקרטיה כמו ניסיון לפסול את בחירתם של מיליון מצביעים

יאיר גולן, יו"ר הדמוקרטים, הציע לפקח על הרשתות החברתיות. הוא ויאיר לפיד ניסו ועדיין מנסים לסגור ולהגביל את ערוץ 14. השבוע אמר לפיד לרדיו 103: "מה שמדאיג אותי בתקשורת זה שאני מגיע למקומות ועדיין רואה את ערוץ 14 פתוח, ואומר: האם אנשים מבינים שמשקרים להם ומרעילים את חייהם?". בהמשך הוא דיבר על "להעיף" את ממשלת נתניהו, "ולהתחיל מהמקום הנקי והבריא שממנו אנחנו יודעים להתחיל". לקראת בחירות 2022 לפיד הגיש עתירה נגד הערוץ, בדרישה להגדיר אותו כערוץ תעמולה. אפילו יצחק עמית לא זרם, אבל אם מחנה לפיד ינצח בבחירות הנוכחיות - אולי לא יהיה בו צורך.

גם יאיר גולן מדבר באריכות על סגירה או חינוך מחדש של הערוץ (אולי יצרף אותו לסדנה לחינוך מחדש עם מכינת עלי). כששואפים לדמוקרטיה מהותית - כדאי ורצוי לבטל כל אפשרות של הציבור הלא נכון להשתתף בה, להשפיע עליה ואפילו לא להתלונן עליה.

מה משאיר המחנה "הנקי והבריא"? את הזכות ללכת לקלפי פעם בכמה שנים, ולהביע דעה אנונימית יחידה וחשאית בנוגע לעתידו. "הגדעונים" מנסים לקחת גם את זה. מלכתחילה הם לא מאמינים שיש אפשרות שהם - שוב - יפסידו בבחירות, וביתר שאת הם מאמינים שנתניהו ובוחריו בזים לדמוקרטיה כמוהם. דמוקרטיה, מתברר, היא לחלשים. החזקים, העשירים וחסרי המעצורים יכולים להסתדר בלעדיה.