בשלושה בינואר ייכנסו למשרדיהם חברי בית הנבחרים החדש של ארה"ב. לפי כל הסימנים, כמה עשרות דמוקרטים ייכנסו ללשכות שפינו רפובליקנים שהובסו בסתיו. נפילת בית הנבחרים הכמעט ודאית, לצד נפילת הסנאט הדי סבירה, יהפכו את חייו של הנשיא לגיהינום. לא רק את שלו, אולי.
החוקה האמריקנית מתירה לנשיא לפתוח בפעולה מלחמתית, אבל לאחר 60 יום נדרש אישור בגבעת הקפיטול. הנשיא - בטח זה הנוכחי - יכול להמשיך, אבל במקרה כזה הוא חשוף לסיכונים משפטיים ובעיקר לסיכונים תקציביים. קונגרס לעומתי יכול לחסום תקציבים, ואמריקה, כידוע, לא נוהגת להילחם רק בציפורניים.
מה אפשר לעשות בחודשיים שישנה את התמונה? ואם רוצים להקדים את הקונגרס העוין, האם, נגד כל הסיכויים והניתוחים, שווה לטראמפ לפתוח במערכה עוד לפני כן?
רחש-בחש גובר אופף בימים האחרונים את וושינגטון וירושלים. הוא לא עוד שמועות שווא וספקולציות. משהו קורה. לכאורה, זה מנוגד לכל היגיון. האיראנים לא רוצים להסלים לפני הבחירות בישראל, טראמפ לא רוצה להסלים לפני הבחירות באמריקה. אבל אם מתחילים במערכה בסוף אוקטובר, ואז מקבלים את אישור הקונגרס העדיין רפובליקני בסוף דצמבר, זו אולי הדרך להפיל את המשטר? הרי האיראנים עובדים לטווח ארוך וחודשיים בשבילם זה כלום.
מלחמה עצימה באיראן - זה מה שנכון לישראל? | צפו בפודקאסט "על זה"
ואולי הסיפור הוא אירוע מוגבל, נקודתי, שלא יזניק את מחירי הדלק אבל יביא הישג משמעותי שיחסל, בתקווה, את הדיון על נחיצות המלחמה והישגיה. מה יכול להיות קצר ואלגנטי? איך לא מסתבכים בסבב שלישי שיסתיים ללא הכרעה ברורה, בעיתוי רגיש עבור שני פוליטיקאים שהסקרים מנבאים להם מכה קשה, משני צידי האוקיינוס?
הטור המלא של עמית סגל - מחר באתר ובסופ"ש במוסף "ישראל השבוע"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
