"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
הסימנים היו שם קודם. נחיתת מטוס פליי דובאי בנתב"ג , אי.פי
הסימנים היו שם קודם. נחיתת מטוס פליי דובאי בנתב"ג | צילום: אי.פי

גורמי ביטחון חושפים: האמת מאחורי ה"אזהרה" שבה מנופף נתניהו

לא היה מידע מוקדם על פיגוע, אבל הסכנה לתעופה הישראלית היתה ידועה והדוחות הצביעו על מה שצריך לתקן • מטיסת פליי דובאי ועד הפרעות בג'אלוד, ישראל שוב מתעוררת רק לאחר מעשה • וכשיש הזדמנות נדירה להסברה יעילה, הפוליטיקה מנצחת

, עודכן
0השמעה

מזל.

צירוף כמעט בלתי סביר של מקרים הציל את נוסעי טיסת "פליי דובאי" ממוות: הערנות של הנוסעת שליוותה את בתה לשירותים, שמעה מהומה וצעקות מתא הטייס, והסבה את תשומת לב הצוות; התושייה של הטייס הראשי שהספיק ללחוץ על כפתור המצוקה, ולפתוח את הדלת המשוריינת שמפרידה בין תא הטייס לקבינת הנוסעים; הכניסה המהירה של נוסעים לתא הטייס, ההשתלטות על טייס המשנה ובהמשך על הגאי המטוס; ייצוב ההגאים כשהמטוס בצלילה חדה, ולאחר שאיבד כ־14 אלף רגל בדקה; הימצאותו של צוות טייסים נוסף על הסיפון, כחלק מתרגולת שבמקרה בוצעה בטיסה הזאת; והנחתת המטוס בשלום בסעודיה, למרות הפגיעה הקשה ביכולת ההיגוי.

הסיכוי שכל אחד מהדברים האלה יקרה לבדו הוא קלוש. הסיכוי שכולם ביחד יקרו בו־בזמן, על אותה הטיסה, קטן כנראה מהסיכוי לזכות בפרס הראשון בלוטו. מקרים דומים בעבר שבהם טייס (מצרי, גרמני, מלזי, וכמובן בפיגועי 11 בספטמבר) החליט לרסק את המטוס על נוסעיו הסתיימו באסון. מה שקרה השבוע הוא הרבה יותר מעוד פרק של "תעופה בחקירה": הוא סרט הוליוודי שקרה באמת.

"מזל שראיתי 'תעופה בחקירה'": אחד הנוסעים מפליי דובאי משחזר את הדרמה בשיחה עם נתניהו // שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

מציאות.

אי אפשר לסמוך על המזל. מה שקרה השבוע היה כמעט בלתי סביר, והסיכוי שיקרה שוב בלתי אפשרי. מה שנדרש כעת הוא להפיק לקחים, ולבצע רוויזיה עמוקה. לא להתריע ולהזהיר - אלא לאתגר את כל הנחות היסוד הנוגעות לעולם התעופה. ישראל עשתה את זה אחרי גל חטיפות המטוסים והפיגועים בשדות התעופה של שנות ה־60 וה־70; האמריקנים עשו את זה אחרי פיגועי 11.9. עכשיו נדרשת בחינה מחודשת, כי מה שקרה אתמול היה חור גדול בהגנה.

לפני שנתיים, במאי 2024, פרסם מבקר המדינה דוח שבדק את אבטחת התעופה הבינלאומית מישראל ואליה. רובו של הדוח חסוי, אבל ההמלצה ממנו, שפורסמה, קובעת כך: "משרד מבקר המדינה ממליץ למל"ל לקיים עבודת מטה, בשיתוף עם משרד התחבורה, משרד האוצר, רש"ת, שב"כ והמשטרה, שבה ייבחן נושא אבטחת התעופה האזרחית הבינלאומית בישראל על כלל היבטיה - התעופה היוצאת מישראל, התעופה הישראלית בחו"ל והתעופה הזרה הנכנסת, וכן תיבחן הרלוונטיות של החלטות הממשלה והקבינט המדיני־ביטחוני העוסקות בנושא, שחלקן התקבלו עוד בשנות השבעים של המאה ה־20. משרד מבקר המדינה ממליץ לראש הממשלה, לשרת התחבורה ולשר האוצר להידרש לנושא ולגבש מדיניות כוללת בתחום אבטחת התעופה".

כאמור, ליבו של הדוח חסוי, ולכן לא ניתן להיכנס לפרטיו, אבל ככותרת ניתן לומר שהוא עמוס בלקונות. מה נעשה איתו? לא הרבה. מה קרה עם ההמלצות והלקחים? לא הרבה. מי אחראי? כולם, ובראשם ראש הממשלה, שאחראי על המל"ל. נתניהו נדרש השבוע לעסוק (שוב) בהתרעות שקיבל לכאורה לפני 7 באוקטובר. מבקר המדינה הזכיר לו שבמקרה של ביטחון ואבטחת התעופה, הכתובת היתה לא רק על הקיר: היא נכתבה בדוחות שהוא היה הנמען הראשי שלהם. העובדה שהאסון נמנע היא מזל. העובדה שמה שהיה צריך להיעשות לא נעשה - רשלנות מלאה.

המזל והתושייה של הנוסעים מנעו אסון - ולא ראש הממשלה. נתניהו עם גיבור השעה יניב חיון, צילום: ללא קרדיט

התרעות.

ראש שב"כ, כך דווח, התריע מפני בעיות אבטחה בטיסות מהאמירויות לישראל. גם דוד זיני, כמו ראש הממשלה והשרים, אינו פרשן: הוא אחראי על הגוף שאחראי על ההנחיות ועל הפיקוח על סוגיית האבטחה בתעופה (ובימאות, ובנציגויות הישראליות בעולם, ובמשלחות רשמיות).

עמי אילון, שקיבל את הפיקוד על שב"כ אחרי רצח רבין, נהג לומר שיש שלושה דברים שראש שב"כ הולך בגללם הביתה: רצח ראש ממשלה, פיצוץ שגרירות על יושביה והפלת מטוס ישראלי על נוסעיו. זה קרה לפני 7 באוקטובר, שגם בגללו הלך ראש שב"כ הביתה, אבל המסר ברור - יש עניינים שהם באחריותם המלאה של שב"כ ושל העומד בראשו. הוא לא יכול להסתפק באזהרות או בהתרעות. תפקידו לפעול כדי למנוע.

שב"כ מונע כבר תקופה ארוכה מחברות ישראליות לשוב ולטוס לאמירויות, מחשש לפגיעה במטוסים ובנוסעים. הנגישות והמוטיבציות של איראן, ביחד עם חורים שלא נסתמו וסוגיות שנותרו בלתי פתורות, גרמו לזיני (בהמלצת ראש אגף אבטחה בשב"כ; ל') להתנגד לחידוש הטיסות למרות לחץ כבד מצידן של החברות הישראליות, שמסתכלות בעיקר על רווחיות ופופולריות הקו.

נבחרת הכותבים של "היום" | קראו עוד

אבל זיני - שגדל בצה"ל על ברכי נטילת האחריות - צריך לשאול את עצמו ואת הכפופים לו אם באמת הכל נעשה לנוכח ההתרעות ששיגר. כיצד אפשרה ישראל לטייס מעומאן להגיע לכאן לא רק השבוע, אלא גם בעשרות מקרים קודמים; מדוע לא דרשה לקבל מראש את שמות אנשי הצוות בכלל הטיסות הזרות שמגיעות לארץ; ועוד. צריך לקוות שהלקחים, לפחות המקצועיים, יופקו כעת.

לוגיקה.

נתניהו ושר הביטחון ישראל כ"ץ התריעו ביום שלישי מפני מתקפות שצפויות על ישראל ערב הבחירות. למחרת, בעקבות הדרמה בטיסה מדובאי, היו בסביבתם מי שרמזו שלכך הם כיוונו. יו"ר האופוזיציה, יאיר לפיד, שפגש את נתניהו ערב ניסיון הפיגוע, אמר שהנושא לא עלה בשיחתם, והחזיר את הדיון למגרש הפוליטי.

מבדיקה עם גורמי הביטחון הרלוונטיים בכל הארגונים, עולה שלישראל לא היה שום מידע מוקדם על כוונה קונקרטית לבצע פיגוע במתווה כזה, בטיסה מדובאי או מכל יעד אחר. איומי פיגועים קיימים תמיד, ביתר שאת מאז 7 באוקטובר, ובאינטנסיביות רבה עוד יותר מאז שנפתחו המערכות מול איראן. אין בזה חדש, ובימים האחרונים גם לא התקבל שום מידע חדש שהצדיק לצלצל בכל הפעמונים. החלטתם של נתניהו וכ"ץ לעשות זאת היתה, לפיכך, פוליטית, ובכל זאת מתבקש לתהות: אם ידעו שצפוי פיגוע כזה, כפי שטוענים בסביבתם, כיצד לא מנעו אותו, וסיכנו בכך את חייהם של 174 נוסעים?

ישראל נתונה בטראומה מאז 7 באוקטובר. לא צריך להוסיף עליה אזהרות והתרעות. אם יש איומי טרור, ויש, צריך לפעול לסכל אותם. זה תפקידם של גופי הביטחון; תפקידם של האחראים עליהם בממשלה הוא לוודא שזה קורה - לא בתקשורת, אלא בדיונים הסגורים. ההתרעות אולי טובות למנדטים, אבל רעות לציבור

ישראל והישראלים נתונים בטראומה מאז 7 באוקטובר. לא צריך להוסיף עליה אזהרות והתרעות. אם יש איומי טרור, ויש, צריך לפעול לסכל אותם. זה תפקידם של גופי הביטחון; תפקידם של האחראים עליהם בממשלה הוא לוודא שזה קורה. לא בתקשורת, כשברקע מטוסי קרב או חיילים: בדיונים הסגורים. ההתרעות אולי טובות למנדטים, אבל רעות לבריאות הציבור.

הציבור רווי טראומות, וראוי לטפל בהתרעות במקום להודיע עליהן. קבלת הפנים לנוסעים ששבו מטיסת הבלהות של פליי דובאי, צילום: יוסי זליגר

החברות הישראליות.

ניסיון הפיגוע הזניק, כצפוי, את הביקוש למושבים בטיסות של החברות הישראליות (וגם את המניות של החברות עצמן). אכן בטוח יותר לטוס בהן - גם משום הבדיקות הקפדניות טרום הטיסה, וגם בשל הימצאותם של מאבטחים חמושים על חלק מהטיסות עצמן.

ועדיין, גם בחברות הישראליות יש סיכון. מאז ומעולם מטוסים ישראליים ונוסעים ישראלים היו יעד מועדף לפיגועים, על הקרקע ובאוויר. רשימת האיומים אינסופית, ומוכרת ברובה - החל בפיגוע באזור הצ'ק־אין, וכלה בניסיונות לחטוף, לפוצץ או להפיל מטוס בזמן הטיסה. זה הוביל לשלל צעדים שננקטו לאורך השנים, אבל מי שמחפש הרמטיות מוחלטת - לא ימצא אותה בעולם התעופה.

קחו למשל את שלל המטוסים החכורים שמפעילות החברות הישראליות. מטוסים עם בעלות משתנה, שטסים תחת דגלים שונים, ועם צוותים שונים - כולם זרים - שמטיסים בעיקר נוסעים ישראלים. מישהו בישראל באמת בודק את הצוותים האלה, את הרקע שלהם, את המוטיבציות שלהם? מי בכלל אחראי - שב"כ? החברות? הנוסעים עצמם?

האמירויות.

יש לאמירותים הרבה מה לבדוק, ובעיקר כיצד "פליי דובאי" - חברה־בת של "אמירייטס", מחברות התעופה הטובות והמוערכות בעולם - מגייסת ומעסיקה את מי שמתברר כעבור כמה חודשים כפצצה אנושית מוטסת. סביר שהבדיקה תיערך, ולא רק מטעמים של שיתוף פעולה עם ישראל; האמירויות משווקות את עצמן כמקום בטוח, ידידותי, מסביר פנים לכולם. ניסיון פיגוע כזה פוגע קודם כל בהן.

מהסיבה הזאת, הביקורת על האמירותים שנשמעה בישראל היתה פוגענית ומיותרת. לישראל יש, כאמור, מספיק חמאה משלה על הראש, מבלי שתידרש לזאת שעל ראשם של האמירותים, שהם מטובי ומאחרוני הידידים שעוד נותרו לנו בעולם.

הביקורת על האמירתים היתה פוגענית ומיותרת. לישראל יש מספיק חמאה משלה על הראש, מבלי שתידרש לזאת שעל ראשם של האמירתים, שהם מטובי ומאחרוני הידידים שעוד נותרו לנו בעולם

כשכל החברות הזרות הפסיקו לטוס לכאן במלחמה - "פליי דובאי" המשיכו, וכשנדרשו להפסיק, בשתי המערכות עם איראן, הם היו האחרונים לעזוב והראשונים לחזור. זה ראוי להערכה, ולהידוק שיתוף הפעולה; את הביקורת אפשר לשמור לשיחות סגורות.

את הביקורת על האמירתים תשמרו לשיחות סגורות. מטוס פליי דובאי, צילום: קוקו

מחבלים.

היו מי שניסו, עוד בטרם התבררו הפרטים, לקשור את מעשיו של הטייס לארגון טרור (חיזבאללה, חמאס, חות'ים) או מדינה (איראן). ככל שמתברר מהחקירה, נכון לשעת כתיבת שורות אלה, טייס המשנה פעל לבדו. מחבל בודד, שלא קיבל הנחיות או מימון ולא שיתף איש בכוונותיו.

הקושי לבלום מחבלים בודדים מוכר לישראל היטב: הוא היכה בה בשבועות האחרונים גם ביו"ש. האיום בעולם התעופה גדול פי כמה, בוודאי כשהוא בא מצד מי שגורל המטוס והנוסעים מופקד בידיו. זה מחייב שלל בדיקות מקדימות, לרבות נבירה בעברם האישי והמשפחתי של המועמדים ומבדקים פסיכולוגיים ואישיותיים. ועדיין, המשאב שנקרא טייסים (בדומה לרופאים) נמצא במחסור עולמי, וחברות התעופה נדרשות לעיתים להתפשר. צריך לוודא שהפשרות האלה לא באות על חשבון הביטחון, בטח שלא בנתיבים לישראל וממנה.

פתרונות.

אלפי ישראלים נתקעו בדובאי ובדרך אליה כתוצאה מביטול הטיסות של "פליי דובאי". חלקם בחרו להגיע לאמירות בתקווה שהטיסות יחודשו בהקדם, או שחברות ישראליות יחלצו אותם. חלקם בחרו להמיר את כרטיס ההמשך לנתב"ג ליעדים אחרים (אתונה, לרנקה), בשאיפה למצוא משם טיסות הביתה. הסיכוי שזה יקרה קלוש; היעדים האלה היו פופולריים במיוחד במהלך חג הסוכות, והטיסות מלאות עד אפס מקום.

זה מצב קלאסי שבו המדינה נדרשת להתערב ולסייע, משום שהנוסעים משלמים מחיר על עצם היותם ישראלים. היו לישראל שני סבבים של מלחמה עם איראן, ועשרות אלפי נוסעים שנתקעו בחו"ל, כדי להיערך כראוי לתרחיש שבו יידרש חילוץ המוני מחו"ל, כולל מהאמירויות. למרבה הצער והדאגה, זה לא קרה. במקום להקים חדר מצב מסודר, לתת מענה, לפתור בעיות ולסייע, מי שנתקע בלי טיסה נדרש לשבור את הראש ולדאוג לעצמו. השילוב המוכר של שרים כושלים שרוצים סמכות וכבוד בלי אחריות ושל פקידות בכירה שאינה כשירה למלא את תפקידה היכה שוב. ובמחשבה שנייה, מה הפלא: במדינה שמתייחסת בזלזול לדוחות של מבקר המדינה על ביטחון ובטיחות התעופה, אך טבעי שמשרד התחבורה ומשרדי ממשלה אחרים יזלזלו בנוסעים.

קו פרשת מים. עוד קו פרשת מים. הפרעות בג'אלוד, צילום: דוברות המשטרה

יו"ש.

האירוע השבוע בכפר ג'אלוד שבאזור בנימין היה קו פרשת מים. עוד קו פרשת מים. עיקרו, בתמצית, למי שפספס: צה"ל והמשטרה אבטחו את חזרתה של משפחת טובאסי לביתה, לאחר שגורשה ממנו בידי פורעים יהודים. הפעילות המתוכננת, שבוצעה בהנחיית בג"ץ, שובשה בידי כ־150 פורעים שהמתינו לכוחות, תקפו אותם באבנים, וסופה בהצתת בית המשפחה ובהסתלקותה מחשש לחייה.

זה כבר לא היה "עוד אירוע", ובוודאי שלא "קומץ" או "עשבים שוטים". הפורעים נהנו ממודיעין מוקדם, והגיעו כדי להרתיע ולפגוע. הם פעלו כמו מיליציה מאורגנת - עם כוחות ופקודות מסודרות - שלא חששה מעימות עם צה"ל והמשטרה, וסופה שניצחה אותם. נתניהו אמנם גינה את המעשים, אבל לא נקט את הצעדים המתחייבים - הנחיה מפורשת לשלב כוחות באופן בלתי מתפשר במאבק נגד הפשיעה הלאומנית.

במערכת הבחירות הקודמת, לפני ארבע שנים, היה עיסוק אינטנסיבי בסוגיית המשילות בשטחי הארץ. איתמר בן גביר רץ על הטיקט הזה, וזכה בלא מעט קולות שהביאו אותו למשרד לביטחון לאומי. מאז נשפכו הרבה מילים והצהרות, אבל מצב המשילות וביטחון הפנים בדרום הארץ ובצפונה הידרדר דרמטית, וגלש מהרחוב הערבי לרחוב היהודי. ביו"ש המצב גרוע עוד יותר. מי שחושב שהוא מופנה רק כלפי פלסטינים, עוצם עין או לוקה בהבנה: השאלה היא מי שולט בשטח, מי הריבון - המדינה או הפורעים (שזוכים לגב בממשלה ובכנסת). נכון להשבוע, ידם של האחרונים על העליונה.

אירלנד.

האירועים בג'אלוד לא ממש מעסיקים את ישראל ואת הישראלים, אבל בעולם הם עשו כותרות והעצימו את הסנטימנט האנטי־ישראלי שכובש ציבורים, ממשלות ומשפיענים רבים, וגורם לישראל נזק עצום, אולי חסר תקנה. בכל יום מתרבות הדרישות לפעול נגד ישראל ולהחרים אותה - מדינית, כלכלית, אקדמית, ספורטיבית.

המשחק של נבחרת ישראל נגד אירלנד הבליט את הנושא, לאחר שהשחקנים האירים נדרשו להצביע ולהכריע אם לשחק או לא. הם בחרו שכן, והביסו את ישראל על הדשא, אבל הנזק שגרמו הרחיק מגבולות המגרש: מעתה זה לגיטימי לדון בחרמות כאלה, וסופן שיתממשו. מה שמתחיל בכדורגל יגלוש במהרה לענפי ספורט ולספורטאים אחרים, וגם לתחומים אחרים. מי שחושב שמה שקורה בג'אלוד נשאר בג'אלוד לא מבין כלום בהסברה או בתודעת המונים.

הפיגוע שסוכל בטיסת "פליי דובאי" היה הזדמנות פז עבור ישראל ליחצ"ן את הקייס שלה. להראות מי רוצה לפגוע בה, ובנו הישראלים, להבהיר שהיינו כפסע מ־11.9 שלנו. לא להפוך את השיח, אבל להראות שהוא מורכב יותר מכפי שהוא מוצג בעולם. למרבה הצער והדאגה, זה שוב לא קרה. הפוליטיקה הפנימית והבחירות והאינטרסים האישיים עמדו שוב מעל לכל אינטרס לאומי.

כדאי להכיר