ניו יורק, סתיו 2026
מידטאון מנהטן, בואכה אפר איסט סייד, מכיל בימים אלה של עצרת האו"ם יותר שוטרים מתיירים, ועוד יותר מכך בשדרה השנייה - שם שוכנת המשלחת שלנו לאו"ם וגם הקונסוליה בניו יורק. שמה של השדרה בקטע שבין הרחובות 42 ו־43 שונה ל"דרך יצחק רבין" לאחר הרצח ב־1995, והשמועה בניו יורק אומרת שראש העיר ממדאני שוקל למחוק את המחווה.
לפי שגרירנו באו"ם דני דנון, ממדאני אחראי לא רק לעלייה המדאיגה מאוד בפשעי אנטישמיות בעירו, אלא גם למחאות באזור הנציגות הדיפלומטית שלנו בניו יורק. בשיחה עם "ישראל היום" אומר דנון כי ממדאני החל במסע השיסוי עוד לפני חודשיים, כהכנה לביקורו של רה"מ נתניהו בעצרת האו"ם. הוא הפריח אמירות על מעצר נתניהו בעוד אין לו שום סמכות לכך, והוא נמנע מלגנות גילויי מחאה כאלה.
"אותו ממדאני לא טורח לדבר על מנהיגים רצחניים כמו פזשכיאן, שכוחות הביטחון שלו טבחו בעשרות אלפי אזרחים", אומר דנון. לשגרירנו באו"ם זו כהונה שנייה, כשהקודמת הוארכה פעמיים לחמש שנים - בסך הכל הוא כבר שבע שנים באו"ם. בקיץ הבא יחליט מה הלאה: "נראה איזו ממשלה תקום, בהתאם לכך תתקבל החלטה", הוא אומר.
מדוע לא התקיימה פגישה בין ראש הממשלה לנשיא טראמפ?
"אנחנו תמיד חושבים שכל מה שיש לאמריקנים לעסוק בו זה רק בנו. מתברר שזה לא מדויק. טראמפ רואה חשיבות גדולה באירוח נשיא סין שי ג'ינפינג, המעצמה השנייה בעולם, וזו פסגה שוושינגטון מקדישה לה את כל תשומת הלב שיש לה. נתניהו וטראמפ נפגשו שמונה פעמים בשנתיים האחרונות, מספר חסר תקדים ויותר מכל ראש מדינה אחר".
אבל אם טראמפ היה מאוד רוצה, הוא היה מפנה זמן, לא?
"כנראה כן, אבל כאמור היו לו עוד דברים לעסוק בהם השבוע. לראש הממשלה תוכנן יום פגישות עמוס במיוחד עם כמה וכמה ראשי מדינות, והדגש הוא על אמל"ט (אמריקה הלטינית, ד"ז) ומיליי, נשיא ארגנטינה בראש".
נאום נתניהו חשוב במיוחד, אומר דנון, שכן הוא עומד לבדו מול מנהיגים רבים שתקפו אותנו וריססו רעל, ומטרתו גם להציג את עמדות ישראל המדיניות ולהתעקש כי חמאס יפורק מנשקו כפי שהתחייב. טיסת נתניהו יצאה מישראל רק בחמישי לפנות בוקר, מה שהביא לביטול של חלק מהפגישות המתוכננות. אחת מהפגישות הללו היתה אמורה להיות ברביעי עם שר החוץ רוביו, אבל נתניהו ביטל את רביעי ורוביו שב לוושינגטון והשתתף במפגש עם נשיא סין.
ההתרחשויות השבוע בעצרת האו"ם ממחישות את מצב יחסי החוץ של ישראל. מדינות אירופה וחלק ממדינות ערב, וכן טורקיה, מתחרות זו בזו מי תהיה ארסית יותר נגד ישראל ומי תעלים טוב יותר את פשעי חמאס. כך נשיא צרפת מקרון, שטען שחמאס לא פועל ביו"ש.
דנון, כאמור לוחם ותיק בשוחות של האו"ם, לא מתרגש. הוא מזכיר את הידידות הטובות שלנו מדרום אמריקה (שבשנה האחרונה עברו מהפך של ממש בזכות חילופי השלטון בכמה ממדינות היבשת), את מדינות הפסיפיק, מדינות הסכמי אברהם, מזרח אירופה ועוד. "עם אירופה המערבית אנחנו בבעיה מוכרת. הם רוצים מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים, ואנחנו לא - בוודאי אחרי 7 באוקטובר. וזה לא עניין של ממשלה זו או אחרת, או שר כזה או אחר", והוא דוחה בכך את האשמת השר בן גביר במפולת מדינית. "שאף אחד לא ישלה את עצמו, גם אם תתחלף ממשלה הם ימשיכו להיות עוינים. בן גביר הוא רק תירוץ עבורם", אומר דנון, ותוהה מה דחוף כל כך לשר החוץ הבריטי לפגוש את ממדאני בהיעדר ממשק רלוונטי ביניהם.
השגריר דנון: "עם אירופה המערבית אנחנו בבעיה מוכרת. זה לא עניין של ממשלה זו או אחרת. שאף אחד לא ישלה את עצמו, גם אם תתחלף ממשלה הם ימשיכו להיות עוינים. בן גביר הוא רק תירוץ עבורם"
דנון מציין כי ההחלטה של נתניהו וסער להגיב על העיצומים הבריטיים בסגירת הקונסוליה במזרח העיר כאבה להם, והם הופתעו ממנה. דנון תולה לפחות חלק מההידרדרות המדינית בהתמשכות המלחמה: "גם בהיבט הזה ישראל לא בנויה למלחמות ארוכות, אבל ברור שהנסיבות, החטופים והלוחמה בשטח מאוכלס הקשו מאוד".
דנון עסוק בימים אלה, בין השאר, במהלכים לבחירת מזכ"ל חדש לאו"ם. "גוטרש היה סביר ומעלה בקדנציה הראשונה כלפינו. הוא התארח אצלי בבית לסעודת שבת עם אשתו ונהג בהגינות. בכהונה השנייה הוא התהפך עלינו והפך לרעיל וארסי. הוא הכניס אותנו לקבוצת מדינות וארגונים מוקצים, ולא טרח לבקר בישראל אחרי 7 באוקטובר. כעת צריך לדאוג שהמחליף יעשה שינוי".
האו"ם נמצא בהליך בחירה, וסיבוב אחד כבר התקיים ללא הכרעה. ישראל חוששת ממינוי קרולינה רודריגז מגיאנה, שבתפקידה כנציגת ארצה באו"ם דרשה שלצד כל דיון בעניין החטופים, ידונו על "העצורים הפוליטיים הפלסטינים". דנון מסכים שהזירה באו"ם היא המיקרוקוסמוס של מצבנו העולמי, הוא רק פחות פסימי ממה שנהוג לחשוב.
מבחן הדגל
בנסיעות לחו"ל אני נוהג לקחת כובע מצחייה כחול ועליו דגל ישראל. אם אני מרגיש מספיק בטוח, אני חובש אותו; אם לא, אני מסתפק בלבישת חולצה עם כיתוב בעברית - פשוט מתעב את תחושת הנרדפות. באחת מהנסיעות הקודמות, בביקור נתניהו באחוזת טראמפ במאר א־לאגו שבפלורידה, חבשתי את הכובע בכל פעם שיצאתי החוצה לשמש. פלורידה בטוחה וידידותית יחסית. אלא שהכובע נשכח על ספסל בגשר מול האחוזה, כשצילמתי סרטון לסושיאל.
בטרם יציאה לעצרת האו"ם בניו יורק, עצרתי בחנות המזכרות בשדה התעופה נתב"ג לקנות כובע חדש. התלבטתי בין שני כובעים: האחד תכלת והשני מבד ג'ינס דהוי ופחות בולט. היעד - ניו יורק של ממדאני החייכן תומך הטרור - היטה את הכף לטובת כובע הג'ינס. וזה עצוב, זו המציאות. גם אם מקבלים את הטענה כי אנחנו נוטים להעצים אירועי אנטישמיות, והסיכויים שאתקל בבריונים שונאי ישראל בשדרה החמישית לא גבוהים, זו התחושה. כפיצוי ובשל רגשי האשמה, קניתי גם סיכה לדש הז'קט ועליה דגל ישראל.
בטרם יציאתי לעצרת האו"ם עצרתי בחנות המזכרות בנתב"ג לקנות כובע. התלבטתי בין שני כובעים: האחד תכלת והשני מבד ג'ינס ופחות בולט. היעד - ניו יורק של ממדאני - היטה את הכף לטובת כובע הג'ינס. וזה עצוב
פגישה בשעת לילה עם חבר, עיתונאי ספורט ותיק בתפוח הגדול, המחישה את הבעיה. יש לנו כמה חברים עיתונאים אמריקנים משותפים, והוא מספר כי בשיחות עימם הוא מתקשה יותר ויותר לצדד בישראל כפי שעשה שנים.
"אחרי 7 באוקטובר, לפני שלוש שנים, כולנו כתבנו לך בזעזוע והשתתפנו בכאבה של ישראל", הוא אומר, "אבל המלחמה מאז כאילו מחקה הכל. המראות מעזה השכיחו את אלה מכפר עזה. אתם, מבחינת כמה וכמה מהחברים שלנו, הלכתם רחוק מדי. הסימפתיה נמוגה וחזרה לפלסטינים, כי היא שמורה לחלשים. קשה להגן על ישראל בהקשר להחרבת עזה, אבל אני מנסה. מה שאני לא מצליח להבין, ובטח לא להגן, זה על מה שקורה בגדה המערבית".
תיקנתי ליהודה ושומרון, אבל הוא המשיך: "מה שאנחנו רואים מכאן זה רק פרעות של מתנחלים בפלסטינים, ודי ברור שהממשלה והצבא לא מונעים את זה. זה נראה שמיליציות, בעידוד בן גביר שהוא שר בממשלה, קיבלו רישיון לעשות מה שירצו".
כן, כך זה נראה ומשווק ומשודר, ואפשר לבקר באופן הכי חריף שיש את אופן הסיקור של האירועים בתקשורת העולמית (ואני לא חסכן בביקורת כזו), אבל זו התמונה המשתקפת. והאצבע המאשימה מופנית לא (רק) אל הפורעים, גם אם מדובר רק בעשרות - אלא אל כולנו, גם אם על הראש יש רק כובע ג'ינס עם כיתוב ISRAEL דהוי. הסברתי כמיטב יכולתי כמובן, אבל הסיפור הזה מסייע מאוד לבניית הנרטיב האנטי־ישראלי בידי המסיתים בעולם.
"6,300 פיגועים נגד יהודים בשנה - אבל בעולם מדברים על אלימות המתנחלים", כך ד"ר פיאמה נירנשטיין, עמיתת מחקר בכירה במרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון (JCFA) ויועצת משרד החוץ למאבק באנטישמיות. לדבריה, "אלימות המתנחלים" הפכה לכלי מרכזי בקמפיין הבינלאומי נגד ישראל, תוך טשטוש היקף הטרור הפלסטיני ביהודה ושומרון. ב־2024 נרשמו 6,300 פיגועים נגד יהודים באזור, שבהם נרצחו 27 בני אדם ונפצעו 300; ב־2025 נרשמו 5,051 פיגועים, 24 נרצחים ו־400 פצועים.
נירנשטיין מדגישה, כמו כולנו, כי ישנם קיצונים יהודים אלימים שצריך לעצור ולהעמיד לדין, אך מזהירה מפני הפיכת מעשיהם לכתב אישום נגד ציבור שלם המונה כ־770 אלף בני אדם. לדבריה, זו דמוניזציה של המתיישבים ושל ישראל.
נקודת ציון
בעיר ניו יורק יותר ממיליון יהודים, יותר מכל עיר אחרת בעולם לרבות ירושלים, המהווים כ־%12 מסך האוכלוסייה. ועם זאת, 54% מסך פשעי השנאה בעיר מכוונים ליהודים. מאז בחירת ראש העיר האנטי־ישראלי ממדאני, חלה עלייה דרמטית במספר האירועים האנטישמיים, ורק בינואר, עם כניסתו לתפקיד, הוכפל פי שלושה מספר התקיפות נגד יהודים.
