א.
בית שני. עליית בית אבטינס, ערב יום הכיפורים. כהן גדול עומד בפני זקני בית דין. מקריאים לו את סדר העבודה. "קרא אתה בפיך, שמא שכחת". משביעים אותו. הוא בוכה. הם בוכים. הגמרא מסבירה: הוא בוכה כי חשדו בו שהוא צדוקי. הם בוכים כי "כל החושד בכשרים לוקה בגופו". בלילה מכים לפניו באצבע צרדה. יקירי ירושלים לא ישנים, שישמע רעש. שלא יירדם. עיר שלמה ערה, כדי שאיש אחד לא יטעה.
ובכן כך: המוסד היהודי לא נתן חזקה לאיש. לא לכהן הגדול, לא ביום הקדוש, לא בבית שהשם שיכן בו את שמו. קריאה בקול ושבועה. כלומר, חשד הוא נוהל. פרוצדורה. לא עלבון.
ב.
29 בנובמבר 2015. ממלא מקום מפקד יאח"ה, ערן קמין, נפגש עם בן כספית בארקפה גבעתיים. "מניח ששלי", ענה ביום שני לעמית חדד כשנשאל של מי היוזמה. בלי הקלטה - כי "אני נראה כמו מקליט שיחות?" בלי מזכר בתיק - משום ש"אני בטוח שזיכ"דתי".
למשפט, תנ"צ בדימוס קמין הגיע כעד הגנה - ולא מרצון. הפרקליטות כתבה להגנה שאין לו שום מעורבות בתיקים. ואז מומי משולם, על הדוכן, 2023, נשאל מי ביקש ממנו להכין תוכנית בדיקה נגד ראש הממשלה וענה: "ערן קמין".
כשעו"ד חדד שאל את קמין אם ביקש לראות אישור יועמ"ש, הוא ענה: "האם אני מבקש לראות אישור כזה או אחר? זה לא חלק מהדינמיקה". הוא אמר את זה כמו שאומרים שבסניף הזה של ארקפה אין חניה.
והמילה שלו היא חזקה. "אם אני מקבל הוראה מראש אח"מ (אגף החקירות והמודיעין), חזקה עליו ועלי שאני פועל בסמכות". חזקה, בהלכה, היא הנחה שעומדת עד שמישהו מביא ראיה נגדה. חזקת כשרות. חזקת הגוף. חזקה נותנים למי שאי אפשר לבדוק (קרל פופר היה מזהה את זה: טענה עומדת עד שמפריכים אותה). את הכהן הגדול אפשר היה לבדוק. גם את ראש יאח"ה אפשר היה לבדוק, אבל הוא נתן לעצמו חזקה.
חזקה נותנים למי שאי אפשר לבדוק. את הכהן הגדול אפשר היה לבדוק. גם את ראש יאח"ה אפשר היה לבדוק, אבל הוא נתן לעצמו חזקה. וכך בתיק 1000 אין תיעוד לפגישה שהולידה אותו. המדינה זוכרת עשרים ושבע דקות ושלושים ושתיים שניות
כבר ב־2020 כתבתי כאן על "חזקת התקינות" הקדושה של המערכת, כמו אפיפיור החסין מטעויות. Papal infallibility. חז"ל לא נתנו את החזקה הזאת לכהן הגדול. הם נתנו לו שבועה ולילה בלי שינה. אבל מערכת אכיפת החוק ישנה מצוין על האף.
ג.
ואז הוציא עמית חדד קונטרס. תמליל של השיחה. מי הקליט לא ידוע, הפרקליטות לא מכירה, קמין מכחיש. בתמליל כספית מדבר על מזוודות עם "טונות של וויסקי, טונות של גבינות", מציע מצלמות, ואומר: "אם לוקחים מצלמה, ראש הממשלה לא יכול להמשיך בתפקידו". והשוטר מבקש מהעיתונאי שימצא לו עובד מהמעון, ומייעץ לו שאם המשטרה לא חוקרת, "כדאי לקחת משרד חקירות שיבסס את המשהו". קצין משטרה מדריך עיתונאי איך לייצר את הראיה שהמשטרה לא השיגה. בגוף התמליל הערה: "נקטע 27:32". האיש שלא נראה כמו מקליט שיחות ישב עשור אחר כך מול תמליל של השיחה שלו ואמר: "לא זוכר", "לא פוסל", ולבסוף: "זה מעין שיח בסגנון חופשי".
עובדה: בתיק 1000 אין תיעוד לפגישה שהולידה את תיק 1000. המדינה זוכרת עשרים ושבע דקות ושלושים ושתיים שניות מלידת התיק נגד ראש הממשלה שלה. השאר בחזקה.
ד.
לקמין יש הסבר, והוא פשוט: זו לא היתה חקירה. זה היה בירור.
השופט בר־עם, לא הסנגור, אמר על זה בקול: "זה לא עושה רושם של בירור. זה גורם אחר שמנהל את אדוני איך לחקור". כי נניח שזו היתה בדיקה מודיעינית כנה. אז היה נייר, כי קצין שכותב היום טורים ב"הארץ" על "הסנדק נתניהו" יודע לכתוב. ובית המשפט, שעיין ב־2020 בקלסר המודיעין של תיק 1000 ופסק שאין בו "חומר רלוונטי", היה מוצא שם מזכר מ־29 בנובמבר. השופטים פסקו "לא רלוונטי" על תיק שחסרה בו תעודת הלידה שלו.
באפריל 2016 העיתונאי כספית מגיע ליאח"ה. הגובים: אלון צרפתי, היועץ המשפטי של היחידה, ומומי משולם. שישה עמודים ועוד חמישים ואחד עמודי נספחים. ההגנה קיבלה כמה פסקאות. בית המשפט, 2020: הרוב אינו רלוונטי, והיעדר הסכמת היועץ הוא "פגם פרוצדורלי ולא מהותי". פרוצדורה. השבועה בעליית בית אבטינס היא פרוצדורה. הקריאה בקול היא פרוצדורה. הלילה בלי שינה. חז"ל לא ויתרו על אף אחת. צרפתי, על הדוכן, 15.9: "כן, זה חריג". ההנחיה שקיבל: "לתת לכספית להגיד מה שהוא רוצה". על בית הקפה בגבעתיים לא ידע. קמין לא סיפר לו.
ה.
ציטוט מספר. ולדימיר וונוביץ', "הטוען לכס המלכות", סאטירה על ברית המועצות. מחברת הרשימות של רב־סרן פיגורין, נ.ק.ו.ד: "הכל חשודים. חשוד הוא מי שנראה חשוד במשהו. החשוד ביותר הוא מי שלא נראה חשוד בשום דבר. כל חשוד יכול להיעשות נאשם. החשד הוא יסוד מספיק למאסר". פיגורין לפחות ניהל מחברת.
ו.
שאלה: קצין משטרה ששונא נבחר ציבור, מותר לו לחקור אותו? תשובה: מותר. שנאה אינה פסולה. שאלה: מותר לו לחקור בלי סמכות, בלי תיעוד, עם מקור שמתפרנס מהשנאה הזאת? אסור. למה? מפני שסעיף 17 לחוק יסוד: הממשלה, שורה 1, "לא תיפתח חקירה פלילית נגד ראש הממשלה אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה", לא נכתב כדי להגן על נתניהו. הוא נכתב כדי להגן על מי שבחר בו מפני קצין שמחליט לבד ולא אוהב את הנבחר. הנפגע אינו הנאשם. הנפגע הוא הבוחר. ומה שנולד בגבעתיים, לפי משולם, הוא התוכנית. ומהתוכנית, חפץ והרו וכל שאר חקירת הסדום הזו.
הציבור בחר, היועץ אמור לאשר, הפרקליטות והמשטרה לא שאלו ויצאו למסע ציד. זו לא היתה חקירה של ראש ממשלה. זה היה ביטול בחירות בתשלומים.
ז.
עתידות: בעוד חודש יכתוב קמין טור על משטרה מפוחדת שאינה מעיזה לחקור. או שזה כבר קרה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו