במערכת הביטחון מזהירים: שינוי המגמה המדאיג אצל המדינה השכנה

איראן.

תמשיך להיות המוקד והמיקוד גם בשנה הקרובה. בוושינגטון ובירושלים מקווים שהסנקציות הכלכליות יכריעו אותה או יובילו אותה לוויתורים, ובמקביל צה"ל ערוך בהגנה ברמה הגבוהה ביותר כבר תקופה ארוכה, ונערך למגוון תרחישים, ובהם תרחיש של התקפה של איראן על ישראל. בינתיים האורניום המועשר נותר ברשותה, ככאב ראש שעלול להתפתח לסכנה קיומית.

בחירות.

ב־27 באוקטובר יוכרע לא רק מי יעמוד בראש הממשלה ומה יהיה אופייה, אלא גם לאן ישראל תפנה בשנים הקרובות. אם היא תמשיך להחזיק את כל הזירות פתוחות כפי שעשתה הממשלה היוצאת, או תפעל לסגירת כמה מהן, ואם תחריף מגמת הבידוד הבינלאומי של ישראל שמאיימת להידרדר לסנקציות בכל תחום אפשרי - בביטחון, בסחר, באקדמיה ובספורט - וגם לאן יופנו משאבי המדינה: האם לאוכלוסיות ולמגזרים שתרומתם למדינה פחותה, או לצמיחה ולחינוך.

גיוס.

נקודה ארכימדית לא רק לעתידו של צה"ל כצבא העם וכדי להקטין את הנטל על אנשי המילואים ועל היחידות הסדירות, אלא מבחן ממשי לדמוקרטיה הישראלית ולערך השוויון. הממשלה היוצאת נחלה בו כישלון גורף כדי לשמור על קיומה; הממשלה הבאה תידרש להכריע מה חשוב יותר: הכיסא או המדינה והצבא.

דמוקרטיה.

עמדה תחת מתקפה מבית מאז הקמת הממשלה לפני ארבע שנים, לרבות מאמץ לריסוק יזום של מערכת המשפט והתקשורת - שנמשך בחסות המלחמה והעייפות הציבורית שצמצמה את המחאה הפומבית (אבל לא את הביקורת). ישראל אמנם מתהדרת עדיין בהיותה הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, אבל במובנים רבים - בעיקר של אופן קבלת ההחלטות, הפרדת הרשויות ומידת הפיקוח על פעולות השלטון - היא כבר אינה כזאת.

הכלה.

מדיניות ממשלתית עד 7 באוקטובר, שבחסותה הוזרמו מיליארדי דולרים לחמאס, ששימשו להתעצמות, ואשר כבלה את ידי צה"ל ושב"כ - מהימנעות מחיסול יזום של בכירי חמאס בעזה ועד להימנעות מפינוי האוהל של חיזבאללה בהר דב. ישראל נשבעה אמנם שלא לשוב למדיניות דומה בעתיד, אבל השימור בפועל של שלטון חמאס בעזה מעלה תהיות אם הלקח באמת נלמד.

ועדה.

יש כמה כאלה שראוי לשים אליהן לב. הראשונה, ועדת השרים לענייני אבטחת שב"כ שתידרש להכריע בעניינו של גדי איזנקוט (וגם לרסן את העיסוק האובססיבי בנושא מצד משפחת נתניהו). השנייה, הוועדה לאנרגיה אטומית שהכפיפה את שיקוליה והתנהלותה באופן מסוכן לטובת נתניהו סביב שתי המערכות באיראן. השלישית, ועדת השרים לענייני ביטחון - המוכרת יותר בתור הקבינט - שאיינה את עצמה מרוב סמכויותיה, ולעיתים קרובות גם ממידע, לטובת החלטות יחיד של נתניהו שלא פעם הובילו לתסבוכת.

זמיר.

מינוים של דוד זיני ורומן גופמן לראשי שב"כ ומוסד (בהתאמה) רק על בסיס נאמנות אישית לראש הממשלה ולמרות היעדר רקע מקצועי מתאים, מותיר את הרמטכ"ל, אייל זמיר, בודד כאיש מקצוע בצריח של קבלת ההחלטות הביטחוניות בישראל. תחת חשש תמידי מניצול הביטחון לצרכים פוליטיים, ותחת שר ביטחון מזיק, נדרש זמיר לתמרן בשדה מוקשים ביטחוני־ציבורי־פוליטי מורכב, כשברקע צבא שנתון במשבר עמוק מאז 7 באוקטובר ולנוכח העומס העצום שמטילה המלחמה הבלתי נגמרת.

חמאס.

הארגון ספג במלחמה ולאחריה מכות קשות מכפי שהוא מוכן להודות, אבל פחותות מכפי שישראל היתה רוצה לראות. בשורה התחתונה הוא עדיין שולט בעזה, ובמה שנכנס לעזה - מסחורות ועד כסף - והוא עסוק בהתעצמות. ישראל ממשיכה לאיים בחידוש המלחמה, אולם ספק אם תצליח כך להכריעו. הדרך האלטרנטיבית, של שלטון פלסטיני אחר בעזה שידיח את חמאס ממוקדי הכוח, לא נוסתה - מסיבות פוליטיות.

טורקיה.

תחת מנהיג קיצוני, דתי וכריזמטי (ארדואן, וגם יורשו המיועד הקאן פידאן), שאינו מסתיר את שאיפותיו האימפריאליסטיות, מאיימת להפוך לאתגר משמעותי ביותר עבור ישראל. חברותה בנאט"ו, הברית החדשה שרקמה עם סעודיה ופקיסטן, קרבתה לנשיא טראמפ והשפעתה על הזירה הצפונית מחייבות את ישראל להיערך מולה, אם כי טעות להציבה על אותה משבצת של איראן: בשונה מטהרן, אנקרה היא בת שיח, ויש אליה גשרים רבים שטרם נשרפו ושאפשר לנצלם.

יהודה ושומרון.

עד לאחרונה הזירה השקטה ביותר, ובחודשים האחרונים מקור הדאגה העיקרי של מערכת הביטחון. נתוני הטרור הפלסטיני נמצאים בירידה חדה על רקע פעילות אינטנסיבית של גורמי הביטחון, אבל נתוני הפשיעה הלאומנית נמצאים בנסיקה על רקע מדיניות ממשלתית מכוונת שהובילה לרפיון ולאוזלת יד בשטח. חודש החגים הקרוב יהיה תקופת מבחן משמעותית ליציבות הביטחונית וגם להמשך דרכה של הרשות הפלסטינית, תחת מנהיג קשיש ולא פופולרי, וכאשר בשטח נמשך מאמץ חסר תקדים להקמת יישובים וחוות.

כסף.

המאבק על תקציב הביטחון התחדש בשבועות האחרונים, עם האיום/אזהרה הקבועים של צה"ל כי יתקשה למלא את משימותיו תחת התקציב החסר, וכי ההצטיידות ופיתוח האמל"ח לעתיד ייפגעו קשות. באוצר טוענים שמדובר ב"זאב, זאב" המוכר, וכי צה"ל יכול להביא חלק ניכר מהסכום בעזרת צעדי התייעלות מבית. היבט תקציבי אחד מחייב התייחסות נפרדת: כוח אדם. העומס העצום על המשרתים, שצפוי להימשך לנוכח ריבוי המלחמות והזירות, יקשה על צה"ל (ושב"כ ומוסד) לשמר את הטובים ביותר בשורותיו.

לבנון.

הנשיא ג'וזף עאון מוביל מאמץ תקדימי ואמיץ לגיבוש הסכמים עם ישראל, אם כי לא ברור עד כמה תוכל לבנון לעמוד בהתחייבויות שתיקח על עצמה לנוכח חולשת צבאה מול חיזבאללה. הארגון אמנם ירד שוב למדרון אחורי בחודשים האחרונים, אולם עסוק בהתעצמות וסביר שיפעל אם ירגיש נתון לאיום קיומי. מנהיגו החדש נעים קאסם מתגלה כחזק בהרבה מכפי שהעריכו, והפריסה הרחבה של צה"ל בדרום לבנון מספקת לו שלל מטרות לתקיפה.

מצרים.

במערכת הביטחון מתייחסים אליה לאחרונה כ"מדינת מפנה", כלומר ככזאת שיש להיערך לשינוי מגמה מולה. התקרבותה (היחסית) לטורקיה ולקטאר מדאיגה, ועדיין, היחסים עימה הם נכס אסטרטגי ראשון במעלה עבור ישראל שחובה לשמרו, בעיקר על רקע מאמצים שעשו יועצי נתניהו שעבדו עבור קטאר להשחיר את קהיר - בניגוד לאינטרס ולהיגיון.

ניצחון.

ישראל הזדרזה לטעון לניצחונות כמעט בכל חזית - בעזה, בלבנון ובאיראן - רק כדי לגלות שהמציאות מורכבת יותר מהצהרות ריקות של מנהיגים. צה"ל אמנם רשם הישגים טקטיים־אופרטיביים מרשימים בכל הזירות, אבל הדרג המדיני לא הצליח לתרגם אותם להישג מדיני שיוביל למציאות חדשה. הדוגמה המובהקת ביותר היא עזה, שבה חמאס עדיין שולט, וגם איראן, שממשיכה להתקיים ולאיים תחת משטר קיצוני ונקמן, למרות הטענה שהאיום מכיוונה הורחק לעשרות שנים.

שלוש שנים לאסון הגדול בתולדות המדינה, וישראל נתונה עדיין בתהליך עמוק יותר של שיסוי מאשר בתהליך של ריפוי. הרמיזות על קונספירציה ובגידה נועדו להסיט את השיח מהכשל הנורא, ומהצורף להקים ועדת חקירה ממלכתית

סוריה.

הפנים היפות שהיא מתאמצת להציג, של מדינה שוחרת שלום ודמוקרטיה, הצליחו לחלץ אותה מהבידוד הבינלאומי ולהסיר את מרב הסנקציות שהוטלו עליה בשנותיה הארוכות של שושלת אסד, אבל אסור לטעות: האריה מדמשק לא התחלף בחתול, אלא באריה אחר, רדיקלי מאוד, שנוקט דעות של אסלאם קיצוני ומסוכן. הישענותו על טורקיה היא אתגר משמעותי לישראל, בעיקר לנוכח הצורך לשמר את חופש הפעולה האווירי בצפון. ישראל וסוריה אמנם מקיימות מגעים ישירים ותכופים שעשויים להוביל להסדרים, אולם ספק אם סוריה תהפוך לחובבת ציון.

אסור לטעות: האריה מדמשק לא התחלף בחתול, אלא באריה אחר, שאוחז בדעות של אסלאם קיצוני ומסוכן. הישענותו על טורקיה היא אתגר משמעותי לישראל

ערב הסעודית.

ההחמצה הישראלית הגדולה והמסוכנת ביותר. ההסכמים איתה גובשו כמעט במלואם, ולא הושלמו על רקע מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר ובגלל חוסר נכונותה של ישראל להסכים לפתרון עתידי, כללי, של הבעיה הפלסטינית. כתוצאה מכך הפסידה ישראל בעלת ברית אסטרטגית ושותפה ביטחונית וכלכלית ענקית, וסעודיה פנתה לברית מטרידה עם טורקיה ופקיסטן כדי לחסן את עצמה מול הסכנה מאיראן.

פצועים.

אתגר עצום שגדל דרמטית ככל שהמלחמה מתארכת, בעיקר בהיבטים ה"שקופים" של פגועי הנפש. לפני 7 באוקטובר נדרש אגף השיקום במשרד הביטחון לטפל בכ־62 אלף איש; כיום המספר עומד על כ־90 אלף, וההערכות הן שיעבור את ה־100 אלף בתוך שנתיים. זה אתגר תקציבי משמעותי, אבל גם אתגר טיפולי לנוכח המחסור הלאומי החריף בפסיכולוגים ובעובדים סוציאליים, וגם אתגר לאומי על רקע הצורך לשלב מחדש בחברה את פגועי הגוף והנפש.

צה"ל.

נתון במשבר חסר תקדים מאז 7 באוקטובר על רקע הכישלון המהדהד, ובהמשך תחת עומסי המלחמה הרב־זירתית שאינה נגמרת ותחת מאמצים פוליטיים לחבוט בו ובראשיו. צה"ל הצליח אמנם לשקם במידה רבה את אמון הציבור בו, אבל מתמודד עדיין עם שלל אתגרים - של כוח אדם בסדיר, בקבע ובמילואים, של תקציב, של הצטיידות, של שילוב נשים ושילוב חרדים - וזקוק נואשות לממשלה שתתמוך בו ותחזק אותו, ולא תכשיל אותו מבית.

קטאר(גייט).

סוכנת הכאוס המרכזית באזור, הספונסרית העיקרית של חמאס ושל קמפיין השחרה והסתה מסוכן שמתקיים נגד ישראל ויהודים ברחבי העולם. סייעה אמנם בשחרור חטופים, אבל עשתה זאת כדי להציג חזות של שוחרת שלום וטוב ומחשש למעמדה ולעתידו של חמאס. ישראל תתקשה להגדירה כאויב כל עוד ארה"ב מקיימת עימה קשרים ענפים וקרובים, אבל תידרש להרחיק עצמה ממנה, ובעיקר לברר עד כמה ואיך הצליחה קטאר לשלוח זרועות (וכסף) למוקדי השלטון בישראל - שחלקן פועלות בה גם היום.

רחפנים.

הציבור נחשף לאיום במהלך המלחמה (בעיקר עם חיזבאללה), ובחודשים האחרונים נחשף גם לאיום מצד רחפנים מונחי סיב אופטי שטרם נמצא להם מענה ראוי. האתגר האמיתי גדול פי כמה: ההצפה של השוק ברחפנים והיעדר רגולציה ופיקוח ברכישה, בשימוש ובייעוד הם פרצה לגורמי טרור ולגורמים פליליים. מעבדת הניסוי במלחמת רוסיה־אוקראינה מספקת הצצה לאתגר, שדורש פתרונות רדיקליים ברמה הלאומית - שטרם ניתנו.

האם ישראל מוכנה לאיום הרחפנים? | צפו בפודקאסט "על זה"

שבעה באוקטובר.

שלוש שנים לאסון הגדול בתולדות המדינה, וישראל נתונה עדיין בתהליך עמוק יותר של שיסוי מאשר של ריפוי. הרמיזות על קונספירציה ובגידה, שנשמעות מכיוונם של מקורבי ראש הממשלה ותומכיו, הן לא רק שקריות, אלא נועדו להסיט את השיח מהכשל הנורא - כולל של נתניהו עצמו - ומהצורך, שטרם התמלא, להקים ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את נסיבות המחדל ותוודא שהוא לא יקרה שוב.

תמיכה.

דונלד טראמפ הוא האדם החשוב ביותר לביטחון ישראל שאינו ישראלי, ועד לאחרונה גם החבר הטוב ביותר של ישראל בעולם. התעקשותו אפשרה לפתוח את השנה הנוכחית ללא חטופים, אבל גם חייבה את ישראל להפסיק את המלחמה בעזה, בלבנון ובאיראן - בניגוד לרצונה. הפופולריות הפוחתת שלו מבית תקשה עליו להמשיך לפעול באותה חופשיות, וישראל חייבת לטפח קשרים גם עם שותפיו וגם עם יריביו במערכת הפוליטית הדו־מפלגתית בארה"ב, על רקע הצניחה המדאיגה בתמיכה בישראל בקרב הציבור האמריקני, ועל רקע הצורך בשימור הסיוע הביטחוני והתמיכה הדיפלומטית בה.