עדן בן זקן עשתה את מה שאמנים מהימין כמעט לא מעזים לעשות

סוגיית המעורבות הפוליטית של אמנים היא עניין שבוודאי נדון לעייפה בשיעורי חברה משחר ההיסטוריה. אמנם אין ספק שאמנים לסוגיהם הם בני אדם וככאלה, מן הסתם, ניחנו בדעות שונות על עניינים שונים, אך לפעמים, כמו כל בני האדם, דעותיהם לא נעימות לאוזני בני אדם אחרים.

אלא שאמנים, להבדיל מבני אדם רגילים, זקוקים לקהל. זקוקים לאהבת אנשים זרים כדי להתפרנס, ולכן ייתכן שיעדיפו לעסוק באמנותם ולהשאיר את דעותיהם לשיחות פרטיות.

ובכל זאת יש אמנים שמדברים בגלוי על ענייני השעה, וסומכים על הקהל שלא יתחשבן איתם בגלל שטויות כמו פוליטיקה, או שיהיו מוכנים להסתכן באובדן פופולריות. אמנים רבים הצטרפו או תמכו בהפגנות קפלן נגד הרפורמה המשפטית. קרן פלס לבשה את מדי השפחה, שלמה ארצי סירב לקבל את פרס ישראל, אביב גפן, חוה אלברשטיין ורבים אחרים זרקו איזה מסר פוליטי לפני, אחרי ותוך כדי הופעות, ולעיתים תוך גרימת מפח נפש לצופים שבסך הכל באו לשמוע מוזיקה וקיבלו בונוס של "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה" ואחר כך תמונות של נתניהו, בן גביר, סמוטריץ', רגב, לוין וקרעי בהופעה של שלומי שבן ב־2023.

אך עדן בן זקן, כמדומה, עלתה על כולנה: בהופעה בהיכל מנורה בשבוע שעבר היא שילבה בהופעה את נתניהו עצמו, שהגיע יחד עם אשתו שרה ואף נשא נאום קטן ממקום מושבו:  "איזה כיף להיות עם העם הנהדר שלנו. ואיזה כיף להיות איתך, עדן. אתם מוכיחים, אתם יודעים מה אתם מוכיחים? שעם ישראל חי! שעם ישראל חזק, ועם ישראל שמח. אני רוצה להזכיר לכם דבר אחד שבטח את זוכרת - יש לנו אהבה והיא תנצח. תמשיכי, אנחנו באנו לשמוע אותך".

נתניהו התייחס בדבריו לשיר "יש בי אהבה" שהקליט עם בן זקן בשנת 2020, שנת הקורונה. גם אז החיבור לא היה פוליטי (אם כי כמובן הכל פוליטי, אם מתעקשים). השניים חברו כדי לגייס תרומות לעמותת "כן לזקן". קיטש חיובי ונחמד שראשי מדינות מבצעים לעיתים, כדי להתאוורר קצת מהחיכוך הבין־מפלגתי ולהזכיר לציבור שיש גם מטרות משותפות.

גם אז סערו חלק מהרוחות, אך בכל הנוגע לנתניהו - תמיד אפשר לצפות לסערה כלשהי. מובן שיש מי שיתקשה להאמין שיש אנשים, נאמר עדן בן זקן, שמכבדים את ראש ממשלת ישראל באשר הוא, וישמחו לשתף איתו פעולה.

שנה אחר כך, הגיבה בן זקן לפוסט של נתניהו במילים "יאללה לך". ושוב - סערה. האם בן זקן הצטרפה למחנה הרל"ב? נראה שלא. נתניהו הגיע לביתה, התקבל בחיבה, שאל אותה אם באמת אמרה לו ללכת, בן זקן הכחישה, והשניים שחררו מסר לציבור לצאת ולהצביע. בן זקן גם זימרה "יש בי אהבה והיא תנצח". זה הקטע שלהם.

כך שאפשר להניח שבן זקן לא סולדת מנתניהו, ייתכן שהצביעה לו או תצביע לו (כמו מאות אלפי ישראלים אחרים), ובכל זאת - הגיחה של נתניהו להיכל מנורה עוררה לא רק מורת רוח תקשורתית, אלא גם כמה תביעות לפיצוי שזכו גם הן לסיקור. אם שיצאה להגנת בתה וחברותיה שנכחו בהופעה כתבה בתביעה שהופעתו של נתניהו "יצרה שינוי מהותי באופי האירוע, והפכה אותו לאירוע בעל מסר פוליטי מובהק. אילו פרט זה היה ידוע לנו מראש, לא היינו רוכשים את הכרטיסים עבור הנערות".

טענה הגיונית. אנשים באים לשמוע שירים, ולא לחטוף הערות פוליטיות. רק מה לעשות שדברים כאלה קורים בגלל התקלה האנושית המצערת שפורטה בפסקה הראשונה: אמנים משמיעים לעיתים דעות פוליטיות, או תומכים בפוליטיקאי. מי שזה ממש - אבל ממש - מפריע לו, שיעדכן את העדפותיו האמנותיות על פי מכלול מעשיו והשקפותיו של האמן. האלטרנטיבה היא תביעות משפטיות, חרמות או קריאות לחרם, כפי שנעשה לעדן בן זקן.

אבל מה שנחמד בכל סיפור יחסי נתניהו ובן זקן הוא העובדה שהזמרת, שממלאה אולמות בנחת ובעקביות מתחילת הקריירה שלה, הניחה לכל הסערות לעבור מעל לראשה והמשיכה בשלה. היא חברה לשיר עם נתניהו באותה הטבעיות שבה סיפרה לקהל של "אקס פקטור" שהאוברול המנומר שהיא לובשת עלה 30 שקל ונרכש בחנות "יפו תל אביב" בקריית שמונה, עיר הולדתה.

היא אפילו לא מבטאת דעה פוליטית. היא לא מודאגת והיא לא מתגוננת והיא לא מתלוננת שקיבלה הודעות שנאה. היא לא יצאה מהארון הפוליטי, אלא פשוט מעולם לא שהתה בו. ייתכן שהיא אפילו לא מצביעה לנתניהו, אלא פועלת על פי רגש בסיסי של ממלכתיות - כלומר, כבוד לתפקיד ראש הממשלה - ויש מצב שגם רואה אותו כסלב שיש להתהדר בו, למה לא.

הימין יכול להיות מתוסכל לנוכח העובדה שאמנים מפורסמים לא מכריזים על עצמם כימנים או תומכי נתניהו. אמנים בשמאל יש הרי בשפע. אולי זמרי הימין חוששים לאבד קהל, אולי הם חוששים מזעם התקשורת והרשתות, אולי הם חסרים את האומץ שיש לזמרים שמאלנים מיפה ירקוני ועד לאביב גפן. ואולי הם חשים שתפקידם עלי אדמות הוא לבדר, לא להטיף. גם זו אפשרות.

אולי זמרי הימין חוששים לאבד קהל, אולי הם חוששים מזעם התקשורת והרשתות, אולי הם חסרים את האומץ שיש לזמרים שמאלנים מיפה ירקוני ועד אביב גפן. ואולי הם חשים שתפקידם עלי אדמות הוא לבדר, לא להטיף. גם זו אפשרות

אבל בן זקן, כך נראה על פי התנהגותה, לא מנהלת עם עצמה את הדיונים הללו מלכתחילה. כאילו זו לא בעיה בכלל, ואם כן - לא הבעיה שלה. היא לא אמן מתייסר, למרות שירים כמו "הייתי חוזרת" או "רולקס וקסקט". היא עולה על הבמה עם אוברול ב־30 שקל וחיוך של מיליון דולר, שרה שיר של כריסטינה אגילרה באנגלית לא מדויקת (ומקסימה את השופטים והקהל), מקליטה דואט עם ראש הממשלה, מזמינה אותו להופעה שלה, בלי כאבי בטן, בלי נאומים נוקבים ובלי מסר מתקן לאחר מעשה. מי שחופשי באמת - לא זקוק לכל אלה.