בין כל ה"רק ביבי", מצביע אחד ביישן ניסה להשמיע קול אחר

מתי: יום ראשון, 19:00

איפה: בילו סנטר, קריית עקרון

הכי הרבה: הליכוד

הכי מעט: תע"ל,
ישראל ביתנו,
הציונות הדתית

בכלל לא: יהדות התורה

הכי מקורי: נועה קירל

ועדת קלפי: קרני אלדד

שקיעה מרהיבה צובעת את המערב בכתום, אבל על בילו סנטר לא יורדת השמש. הקונים הרבים סובבים בין חנויות האאוטלט ודוכני המזון באותה אנרגיה שהיתה להם ב־11:00 בבוקר.

ילין מיבנה פוסעת מעדנות במשעולי המרכז המסחרי מלווה במשפחתה. כמו רבע מהמצביעים בקלפי זו, גם היא עדיין לא יודעת במי לבחור, ולא מרגישה נוח בנוגע לזה. "אני לא רוצה לשים פתק לבן כי זה אקט מחאתי ואין לו משמעות. אני רוצה להשפיע, אבל אין לי מושג מה לשים", היא אומרת בכנות. חצי מהמצביעים בחרו בליכוד, וכרגיל בחירה זו לוותה ברגשות מתפרצים ("ביבי אהובי", "רק ביבי המלך", "רק ביבי. ביבי, אוהבים אותך" וגם "רוצה ליכוד אבל לא ביבי").

שניים הצביעו לדמוקרטים, שניים לאיזנקוט, שניים לבן גביר. בבילו סנטר סמוטריץ', טיבי וליברמן קיבלו פתק אחד, וכך גם נועה קירל.

הקלפי שלנו היא סוג של כותל שבה הם טומנים פתקים עם משאלות, כמו "למען חלומות שיתגשמו" ו"שהפוד טראק החדש יצליח בעזרת ה'". לקראת סוף ההצבעה מגיע עובד נמרץ של המתחם הפתוח ומורה לנו להתפנות. הוא נשאר בסמוך, נטוע על קלנועיתו, עד שהקלפי מושבת אחר כבוד לרכב בדרכה ליעד הבא.