תלונה אחת שכמעט נגנזה, מתוך מאות הדיווחים שמתקבלים מדי יום במוקד 105, הובילה לחשיפת אחת מפרשות הפדופיליה החמורות שנחקרו בישראל - רשת מסועפת שנחשפה לראשונה ב"היום" וזעזעה את המדינה. איש לא שיער עד כמה רחבה תהיה החקירה: אנשים "מן השורה", חלקם הורים לילדים, חלקם כלל אינם מכירים זה את זה, אך כולם היו חלק מאותה שרשרת שהלכה ונחשפה ככל שהחקירה התקדמה.
הכל החל בדיווח על אדם, "גיא" (כל שמות החשודים בכתבה בדויים, הפרטים שונו כדי לשמור על פרטיות הנפגעים; אש"ק) שכתב ברשת כי הוא פוגע באחיינו בן ה־11. חוקרי יחידה 105 בלהב 433 החלו מייד בבדיקת המידע, אולם כשבחנו את פרטיו התברר כי כלל אין לו אחיין. באותו שלב לא נמצא ילד שניתן היה להצביע עליו כקורבן, ולא היתה אינדיקציה לכך שהחשוד מימש את הפנטזיות שעליהן כתב.
"לכאורה זה נראה כמו עוד תיק של החזקת חומרי פדופיליה - עבירות שאנחנו נתקלים בהן לא מעט בשגרה", משחזר רפ"ק נופר דולב, ראש מחלק חקירות ביחידה 105.
התיק לא נסגר, אך גם לא הוגדר כדחוף. ביחידה 105, המטפלת במאות דיווחים במקביל, הוא הועבר ל"מחסנית" - מאגר תיקים הממתינים להמשך טיפול כאשר יתפנו המשאבים. נדמה היה שמדובר בעוד אדם שמפרסם פנטזיות חולניות ברשת, אך גם במי שאין לו גישה לילדים כלל ושלא היו אינדיקציות לפגיעה ממשית וזה הוריד את רמת המסוכנות שלו.
אלא שכאשר החוקרים שבו לתיק ותפסו את הטלפון הנייד של החשוד, התמונה השתנתה לחלוטין. בתוך אלפי ההתכתבויות הם החלו לזהות משתמשים נוספים, ומה שהדליק את נורות האזהרה היה שחלקם היו הורים לילדים. "משם התחלנו להתגלגל. הורה הוביל לעוד הורה, שהוביל לחשוד, שהוביל לדוד. כל פעם שפתחנו טלפון גילינו עוד חשודים ועוד פרשות מזעזעות שממשיכות להתגלות גם בימים אלה", מתאר רפ"ק דולב.
מה שנראה תחילה כחקירה שולית, הפך בתוך זמן קצר לאחת החקירות המורכבות והמטלטלות שניהלה יחידה 105. כל טלפון שנפתח הוביל להסתעפות חדשה, כל התכתבות חשפה חשוד נוסף, ובכל פעם שהחוקרים חשבו שהגיעו לקצה - נפתח בפניהם ענף נוסף של הרשת. כעת אנו חושפים, בראיון עם החוקרים שליוו את הפרשה מתחילתה, את מאחורי הקלעים של החקירה: כיצד תלונה אחת שכמעט נגנזה הובילה לחשיפת רשת מסועפת של חשודים, איך כל חשוד הוביל לחשוד הבא, וכיצד כל טלפון שנפתח חשף פרשה חדשה.
הקושי להוכיח
רפ"ק דולב מתאר כי החשוד הראשון בפרשה, שנכנה אותו "גיא", ישב בחדר החקירות ולא הסתיר את הפנטזיות שעליהן כתב ברשת, "הוא אמר לנו בחקירה, שהחלום שלו הוא שילד קטן יאנוס אותו. זאת הסטייה שלו אבל שזה רק בגדר חלום, ושהוא לא עשה שום דבר בפועל". מדובר בבחור בשנות ה־30 לחייו, על פניו בלי רישום פלילי. באותו שלב עדיין לא היתה לחוקרים אינדיקציה לכך שמימש את הדברים שעליהם דיבר, אלא שהטלפון שלו הסתיר בתוכו הרבה יותר ממה שחשבו החוקרים. ברגע שנפתח, התיק שינה כיוון: מחקירה שכמעט נגנזה, הוא הפך לאחת החקירות הבוערות ביותר ביחידה 105 שלא הספיקה להפתיע ולהוביל לגילויים חדשים.
"מעבר לכמות גדולה של חומרי פדופיליה שמצאנו במכשיר, גילינו גם התכתבויות. אמרתי לחוקרים: 'יש פה אלפי התכתבויות, תזקקו לי את המשמעותיות ביותר. תמצאו את אלה שלא נראות כמו פנטזיה, אלא כאלה שמעידות על מסוכנות אמיתית'. ואז פתאום מצאנו התכתבויות עם אנשים - חלקם הורים - שאומרים שהם פוגעים מינית בילדים שלהם, ובמקביל גם שולחים תיעודים של הפגיעות האלה".
אחד המתכתבים הראשונים שאליהם הגיעו החוקרים דרך הטלפון של "גיא" היה "עלי". "בשונה מהחשודים האחרים, כבר בבדיקת הרקע שלו ראינו רישום פלילי עשיר, אך כזה שלא קשור לעבירות מין.
"הגענו אליו דרך הטלפן גיא", משחזר רפ"ק נופר דולב, "בדקנו את הרישומים וראינו דיווח לפני כמה שנים של גורמי רווחה: הבת שלו, שהיתה אז בת פחות מגיל 8, פונתה לבית החולים לאחר שבאופן תמוה אובחנה אצלה מחלת מין בעין. הרופא כתב בתיק שהוא עוד לא נתקל בדבר כזה. מבחינתי, באותו רגע, היתה פה מסוכנות. יש פה ילדה שנמצאת עם אבא שלה, ואני לא יודע מה קורה שם". החשוד נעצר באופן מיידי, אולם למרות החשד הכבד, בטלפון שלו לא הצליחו החוקרים למצוא ראיות שיקשרו אותו לפגיעה בבתו.
"לא הצלחנו להוכיח את החשד הזה", אומר רפ"ק דולב, "כן מצאנו בטלפון שלו ראיות לעבירות של החזקה והפצה של חומרי פדופיליה, והחומר בעניינו הועבר לפרקליטות להגשת כתב אישום על העבירות האלה, אבל לא הצלחנו להוכיח שיש איזושהי פגיעה בבת". דולב מודה כי מדובר באחד המקרים שנותרו עימו גם לאחר סיום החקירה. "זה מתסכל", הוא אומר, "ילדים בגיל הזה לא תמיד מבינים שנפגעו ולא מבינים שעושים להם משהו רע. לפעמים הם חושבים שזה מצחיק או משחק, לפעמים הפגיעה מתבצעת כשהם ישנים, ולפעמים פשוט אין דרך להוכיח את מה שאתה חושד בו".
אם ההסתעפות הקודמת הסתיימה במחסור בראיות, ההתכתבות הבאה שאליה הגיעו החוקרים דרך הטלפון של "גיא" כבר הובילה אותם, לדבריהם, לאחד המקרים החמורים ביותר שנחשפו במהלך החקירה.
טובת הילד או החקירה
"החשוד אולי הכי חמור שהיה פה הוא יונתן (שם בדוי)", מתאר רפ"ק נופר דולב, "גם אליו הגענו דרך הטלגרם של גיא. כבר בהתכתבויות ראינו שהוא מדבר על כך שהוא פוגע בילדים שלו, ולא רק מדבר - גם שולח תיעודים וגם הוא הוביל אותנו לחשודים נוספים".
על פי כתב האישום, יונתן - שלגמרי יכול להיות השכן שפגשתם בסופר, אב לארבעה ילדים בסביבות גיל 40, משרת במילואים, שנאשם בביצוע עבירות מין בילדיו הקטינים ובתיעוד חלק מהמעשים - היה מההורים שהתכתבויותיהם נחשפו לראשונה ב"ישראל היום". בין התיעודים המזעזעים: תמונה של בנו הקטין, כשהוא ישן ואיבר מינו מונח בסמוך לפיו, ביצוע מעשה מגונה בהלוויה ותיאורים מחרידים נוספים.
"הילד בכלל לא היה מודע למה שקורה לו. הוא ישן", מספר דולב, "אז אתה שואל את עצמך - האם נכון להציג לו את הסרטון כדי להוכיח את העבירה, או שאתה בעצם גורם לו בפעם הראשונה להבין שהוא נפגע.
"אנחנו לא רוצים לרסק את הילד בשביל להשיג ראיה", הוא אומר, "ילד קטן לא תמיד מבין שנעשה לו משהו אסור. לפעמים הוא חושב שזה משחק, ולפעמים הוא בכלל ישן בזמן שהפגיעה מתרחשת. לחשוף אותו פתאום לתיעוד כזה עלול לגרום לו נזק עצום".
לדבריו, בשל כך החוקרים משתדלים ככל האפשר לבסס את התיק בדרכים אחרות. במקום להציג לילד את הסרטונים, הם מחפשים ראיות חיצוניות: תופסים בגדים ומצעים שנראים בתיעוד ושואלים את הילד - "האם אלה המצעים שלך?" גובים עדויות מההורים ומבני משפחה, ומשלבים ממצאים פורנזיים עם חומרי החקירה.
רפ"ק נופר דולב: "אנחנו לא רוצים לרסק ילד בשביל ראיה. ילד לא תמיד מבין שנעשה לו משהו אסור. לפעמים הוא חושב שזה משחק, לפעמים הוא ישן בזמן הפגיעה. לחשוף אותו לתיעוד כזה עלול לגרום לו נזק"
"בבית לין (המקום שבו מתבצעות חקירות הילדים; אש"ק) רואים קודם כל את טובת הילד, ורק אחר כך את טובת החקירה. הם מאוד לא אוהבים להציג לילדים תיעודים שלהם", הוא מסביר. "לפעמים זה אומר שלא נציג לילד את התיעוד בכלל. אנחנו צריכים למצוא דרך להוכיח את מה שקרה, בלי לגרום לו לעבור את הפגיעה פעם נוספת. אני יכול ללחוץ עלייך לתת לי את התשובות שאני יודע שהן האמת, אבל היכולת ללחוץ על ילד הרבה יותר מוגבלת".
גם אופן הצגת תיעודי הפגיעה של יונתן בילדיו לאשתו, בוצע בזהירות רבה. "אתה לא יכול לקחת אישה שחיה 20 שנה עם בעלה ולהקרין לה בבת אחת סרטון כזה. אנחנו מציגים רק את מה שחייבים, ורק במידה הנדרשת. כל הזמן צריך לאזן בין הצורך להגיע לחקר האמת לבין המחיר הנפשי שהחשיפה עלולה לגבות. אתה מביא את האמא לפה, אתה אומר לה 'תזהי את הסדינים, תזהי את המכנסיים של הבן שלך'. יש לנו גם אחריות כלפי האמא. אף אחד לא רוצה לראות סרטון של 20 שניות, שבו בן הזוג שאת נשואה לו 20 שנה עושה מה שהוא עושה לילד שלכם".
באפריל האחרון עו"ד אלעד דיין ממחלקת הסייבר בפרקליטות הגיש נגד יונתן כתב אישום המייחס לו עבירות חמורות, אשר היה למעשה כתב האישום הראשון שהוגש בפרשה.
טלפון שבור
יונתן עצמו היה חוליה נוספת בשרשרת. ההתכתבויות שנמצאו בטלפון שלו הובילו את החוקרים לחשודה נוספת - אם לשני ילדים, רעות (שם בדוי). רעות התכתבה עם יונתן ומשתמשים נוספים ועודדה אותם לבצע מעשים בילדיהם ולתעד עבורה את המעשים. "לא ראינו אצלה פגיעה בילדים שלה, אבל כן ראינו אותה ממש מנסה לשכנע אחרים לפגוע בילדים שלהם. התיעוד הכי קשה ששלח יונתן שבו הוא ביצע מעשים כלפי בנו, נשלח אליה. בחקירה היא אמרה לחוקרים 'אני לא חשבתי שהוא יעשה - זו היתה פנטזיה'. אחרי שכבר שחררנו את יונתן עצרנו אותה, ובטלפון שלה מצאנו עוד סרטונים שקשורים ליונתן שלא היו אצלו", מספר רפ"ק דולב. רעות כרגע לא במעצר, היא חשודה בעבירות של גרם מעשה מגונה, וכן בהפצה ובהחזקה של חומרים פדופיליים.
כל טלפון של חשוד הוביל לכך שנתפסו חשודים נוספים ברשת הפדופילים. כך יצא שיונתן התכתב עם גיא, גיא התכתב עם חשוד נוסף, שהתכתב עם חשוד שנגדו הוגש כתב האישום השני בפרשה, נקרא לו בשם הבדוי דור. כתב האישום נגד דור הוגש על ידי מחלקת הסייבר בפרקליטות באמצעות עו"ד רועי גיל. מדובר בעוד הורה שפגע מינית בילדיו, בבתו הקטנה.
וידוי: מחברת הכתבה קראה את כתב האישום, המתפרש על פני שבעה עמודים. מדובר במעשים שקשה לשאת ולהעלות על הדעת שאב יעשה לבתו.
"לא תיארנו לרגע שניתקל במקרה כזה", משחזרת רס"ר מירי חורי־קוגן, שחקרה את הפרשה. "הכל התחיל מההודעה הראשונה שהגיעה ליחידה על גיא, ומשם כל ההסתעפות הזאת. התחושה הראשונה שלי, מהרגע שראיתי את ההתכתבויות שלו, היתה שאני לא רוצה להאמין למה שאני מרגישה, אבל היתה לי תחושה שהוא פוגע בבת שלו. משם התגלגלנו לעוד ועוד פעולות חקירה, עד שהגענו לתיעודים - ומשם הכול התפוצץ, עד לרמה שהילדה עצמה סיפרה".
רפ"ק דולב מתאר את הרגע שבו נפתח הטלפון. "פתחנו את הגלריה שלו וראינו המון תיעודים, חלקם סרטונים קצרים. בהתחלה בכלל לא היה ברור לנו שמדובר בבת שלו. אחר כך ראינו אותה שוב ושוב, מכל מיני זוויות - במקלחת, עם תחתונים, בתנוחות שלא אמורות להיות מתועדות, ראינו את הקונטקסט שבו נשלחו ההודעות ואז הבנו שאנחנו באירוע אחר לגמרי. למען טובת הקוראים בחרנו שלא לפרט את התכנים הקשים שנמצאו במכשיר".
בשלב הזה החליטו החוקרים שלא לערב את ההורים. בשיתוף מסגרת החינוך הובאה הילדה לחקירת ילדים, מבלי שהוריה ידעו על כך. "בשלב הראשון לא ידענו מה רמת המעורבות של האמא והאבא", מסביר דולב. "בחקירה הראשונה היא אמרה שלא קרה שום דבר. צריך לזכור שמדובר בילדה מתחת לגיל 7. היא בכלל לא יודעת שהיא קורבן לעבירת מין. יכול להיות שמבחינתה זה בכלל משחק, ולכן גם לא נשאל אותה באופן ישיר אם אבא נגע בה". למרות שבחקירה הראשונה הכחישה כי נפגעה, החוקרים סבורים שהתיעודים שנמצאו בטלפון, לצד אופן הפצתם ברשת, הספיקו כדי לבסס את העבירות החמורות שיוחסו לאב.
בחקירה השנייה כבר חל מפנה. "בפעם השנייה הילדה כבר סיפרה", מספר דולב. "לא תמיד אפשר לבסס כתב אישום רק על דבריה, במיוחד שהם לא נאמרו מייד, אבל במקרה הזה התיעודים המחישו באופן חד־משמעי את עבירת האינוס".
"הפרקליטות ליוותה אותנו יד ביד והיתה מאוד מעורבת", מספרת רס"ל שחר קבסה, חוקרת ביחידה. "כשמדובר בילדים יש התגייסות אחרת. אבל בסוף הפרקליטות צריכה להוכיח את הכל בבית המשפט. לפעמים אנחנו כחוקרים חושדים שנעשו הרבה יותר מעשים מאלה שנצליח להוכיח. היו בינינו גם חילוקי דעות מקצועיים, אבל בסוף חייבים לנתח את התיק בכלים משפטיים. זה חייב להיות ניתוח קר - אחרת לא יהיה אפשר להגיע להרשעה.
"בסוף להביא אדם שיודה שהוא נגע בילדים זה קשה מאוד. היה רק חשוד אחד בכל הפרשה שאמר לנו: 'אני נמשך לילדים, אני צריך סירוס'. רובם אומרים שהם רק צפו בפורנו, או שהצד השני הוא זה שנמשך לילדים. אפילו יונתן טען שהוא השתמש בילדים שלו כדי לגרות את מי שהתכתב איתו, אבל שהוא עצמו בכלל לא נמשך אליהם".
לדברי רס"ר מירי חורי־קוגן החוקרת בפרשה, אחד הקשיים המרכזיים הוא שהעבירות מתרחשות בתוך הבית. "הייחודיות של כל הפרשה הזאת היא שהכל נעשה במחשכים, בתוך הבית. מאוד קשה לעלות על זה. במקרה הזה היתה גם ילדה קטנה שלא באמת היתה מודעת למה שקורה לה, אבל היתה לי תחושה שמשהו לא בסדר. בסוף התברר שהתחושה הזאת היתה נכונה".
בסוף היום
אלא שגם אחרי שהחקירה מסתיימת, התמונות אינן נשארות בחדרי החקירות. "אני אמא לילד בן שנתיים", אומרת רס"ר חורי־קוגן. "זה היה תיק ששבר אותי. בכיתי כמעט בכל יום כשחזרתי הביתה. אנשים שומעים 'החזקת חומרי פדופיליה' וממעיטים בחומרה, אבל הם לא מבינים שאנחנו יושבות שעות מול אלפי תמונות וסרטונים. בתיק הזה היו תיעודים קשים מאוד, כולל של תינוקות. אחרי שנחשפתי אליהם היה לי קשה אפילו להחליף לבן שלי חיתול. זאת הרמה".
"אני אמא לילד בן שנתיים. זה היה תיק ששבר אותי. בכיתי כמעט בכל יום כשחזרתי הביתה. אנחנו יושבות שעות מול אלפי תמונות וסרטונים"
גם רס"ל שחר קבסה מספרת שהמראות ממשיכים ללוות אותה מחוץ לעבודה. "בפרשות האלה אנחנו רואים את הרוע בעיניים. אנחנו חייבים לצפות בכל תמונה ובכל סרטון. לוקחים את האירועים האלה הביתה. מי שלא נמצא ביחידה הזאת לא באמת יכול להבין מה אנחנו רואים כאן. אנחנו מחזיקים אחד את השני - לפעמים צוחקים כדי לשרוד, ולפעמים פשוט בוכים ביחד. מה שלפני חצי שנה נראה לי הדבר הכי חמור בעולם, היום כבר נראה אחרת".
רפ"ק דולב מסכם את המחיר הנפשי שמשלמים החוקרים: "אני סומך על החוקרים שלי. אין לי שום כוונה שיהיה פה חוקר שיגיד שהכל בסדר וששום דבר לא מזיז לו. קהות חושים היא אפילו מסוכנת. אני צריך חוקר שמרגיש - אבל גם יודע לנהל את התחושות שלו. חוקר טוב הוא מי שמרגיש. אם הפסקת להרגיש, זה לא טוב".
ההסתעפות העדכנית בפרשה - אך כנראה לא האחרונה - הובילה לארבעה נאשמים. בשבוע שעבר הוגש נגדם כתב אישום על ידי מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה באמצעות עו"ד שירן ברגל: סב, סבתא, דוד ודודה, לכאורה משפחה נורמטיבית ממרכז הארץ.
גם הפרשה הזו החלה בטלפון של גיא. בין ההתכתבויות שאותרו במכשירו, הגיעו החוקרים לחשוד נוסף, שאותו הגדירו החוקרות כ"אחד המתוחכמים" בפרשה, משום שלדבריהן הקפיד למחוק חלק ניכר מהתכתבויותיו. הוא התכתב עם מנשה (שם בדוי), והחליף עימו חומרי תועבה שבהם דמויות של קטינים ותכנים שעוררו אצל החוקרים חשד ממשי כי לא מדובר רק בפנטזיות.
מנשה תיאר בהתכתבויות כיצד הוא פוגע, לכאורה, באחיינו, בן פחות מ־12. אלא שכאשר החוקרים תפסו את הטלפון שלו, הם לא מצאו תיעוד שיאשש את הדברים.
"לא מצאנו תיעוד שמבסס את מה שהוא כתב על האחיין", מספרת רס"ם אדוה גבע שחקרה את הפרשה. "אבל כשהתחלנו לעבור על הטלפון שלו, הגענו לקבוצת הווטסאפ המשפחתית - ושם הכל השתנה".
בתוך קבוצת הווטסאפ המשפחתית מצאו החוקרים סרטון שנראה תחילה כמו תיעוד משפחתי תמים. בני המשפחה צחקו, עודדו זה את זה וצילמו את המתרחש. אלא שככל שהמשיכו לצפות, כך התברר להם כי מדובר, לפי כתב האישום, בתיעוד של מעשים מגונים בקטין, שבוצעו לעיני בני משפחתו. כתב האישום מתאר כי הנאשמים ביצעו בקטין עבירות מין בכמה הזדמנויות, בין היתר נגעו באיבר מינו תוך שהם מצחקקים בהנאה ומתעדים עצמם בעת המעשה בטלפונים שלהם.
בני המשפחה הפשיטו את הילד ממכנסיו, אחזו באיבר מינו, נגעו בו ושאלו שוב ושוב: "תפסתי?" - הכל תוך כדי צחוק, צילום והפצת הסרטונים בקבוצת הווטסאפ המשפחתית.
"אחרי שחקרנו את בני המשפחה הבנו שמדובר ב'משחק' שכולם ידעו עליו", מספרת רס"ם גבע שחקרה את הפרשה. כשנעצרו בני המשפחה והחלו להיחקר, כמעט כולם סיפקו אותו ההסבר תמוה: "זה משחק". גם הדוד לא הכחיש שהאירועים התרחשו. "הוא אמר שזה משחק שקורה במשפחה, משהו נורמטיבי, שקורה במפגשים המשפחתיים", מספרת רס"ם גבע. "'זה כמו שתגידי שלום - זה השלום שלנו'".
"לא כל מי שמבצע עבירת מין בקטין חייב לעלות לכדי הגדרת פדופיל", מסביר רפ"ק דולב. "מה שקובע הוא המעשה. אם לוקחים ילד, מפשיטים אותו ונוגעים באיבר מינו לצורך ביזוי, השפלה או שעשוע של המבוגרים - זו עבירת מעשה מגונה. מבחינת החוק, אין לזה שום לגיטימציה, גם אם מישהו יטען שזה 'רק משחק'".
"אחרי שעצרנו את כל המשפחה מצאנו עוד ועוד סרטונים, וככה הגענו לשישה סרטונים בסך הכל", מספרת רס"ם גבע. "כולם אמרו אותו הדבר - מבחינתם זה משחק, הם לא ראו בזה עבירה מינית".
רס"ל קבסה מספרת כי דווקא תגובתה של הסבתא נחרתה בזיכרונה. "כשאמרתי לה בחקירה שמדובר במעשה מגונה, היא היתה בהלם", היא משחזרת. "לא מהסרטון עצמו - אלא מזה שאמרתי לה שזו עבירה. היא אמרה לי: 'אני בשוק ממה שאת אומרת'. מבחינתה, זה היה משחק".
השופט מסרב להסתכל
גם החוקרים מספרים שבדקו את עצמם פעם אחר פעם, כדי לוודא שאינם מפרשים את המציאות בצורה מחמירה מדי רק משום שהם עוסקים מדי יום בעבירות מין. "כשהובאו בני המשפחה תחילה להארכת מעצר, השופט לא רצה לצפות בתיעודים", אומר רפ"ק דולב. "השופט אומר: 'יש לי דוח צפייה, אני לא צריך לראות את זה'. מבחינתי זו בעיה. איך אפשר לקבל החלטה בלי לראות בעיניים את מה שאנחנו ראינו. לאחר שרואים את התיעודים אין צל של ספק". לאחר מכן הוחלט לשחררם בתנאים, ובהארכת מעצר נוספת השופט צפה בסרטונים והחליט על מעצרם. "אני מחזיק את המחשב מול הדוכן ואומר: 'אדוני, תסתכל במה שאני ראיתי'. איך אפשר להחליט אחרת?" הוא משחזר.
"בדקתי את עצמי", מודה דולב, "שאלתי אם אני כבר היפוכונדר, כי אנחנו רואים עבירות מול העיניים כל היום. אבל אז נפל לי האסימון. הילד הכחיש בחקירה שזה קרה. אמרתי לעצמי: אם הילד מכחיש - יש סיבה שהוא מסתיר משהו. ואם זה באמת משחק תמים, למה המשפחה הגרעינית שומרת אותו בסוד?"
"שלא תטעו", מסכם דולב, "עץ ההסתעפות ממשיך להצמיח ענפים. צפויים להיות עוד חשודים בפרשה. אנחנו עדיין לא יודעים לאן תוביל אותנו תיבת הפנדורה הזאת".
מאז החשיפה הראשונה ב"היום" הוגשו כמה כתבי אישום בפרשה, והיא אף הגיעה לדיון בכנסת בוועדה לזכויות הילד בראשות ח״כ קטי שטרית ולבקשת ח״כ פנינה תמנו שטה, שם עלו סוגיות הנוגעות להגנה על קטינים ברשת. אולם עבור חוקרי יחידה 105, הפרשה רחוקה מלהסתיים.
מאחורי כל טלפון שטרם נבדק, כל התכתבות שטרם פוענחה וכל שם שעדיין מופיע רק בכינוי, עשוי להסתתר ילד נוסף שנפגע. לכן, גם היום, חודשים לאחר שהתלונה שכמעט נגנזה התקבלה במוקד 105, החקירה עדיין נמשכת והיחידה משתמשת בכל הכלים שעומדים לרשותה כדי להגיע למי שמתחבא מאחורי הכינויים ברשת.
תגובות
התייחסות מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה: "מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה מלווה את הפרשה מראשיתה, ועד כה הגשנו חמישה כתבי אישום נגד מעורבים בה. כבר בשלבים הראשונים של החקירה, נחשפנו לתופעה חריגה ומטרידה של קבוצות מקוונות שבהן התקיים שיח סביב פגיעות מיניות בילדים. אחד המאפיינים הייחודיים של הפרשה הוא שאין מדובר בחשוד מרכזי אחד או בהתארגנות עבריינית אחת, אלא במספר גדול של חשודים מכל רחבי הארץ, אשר ברובם אינם מכירים זה את זה ואינם קשורים ביניהם בקשר עברייני מאורגן.
"הפרשה ממחישה כי עבירות מין נגד ילדים אינן מתרחשות בהכרח בדפוסים המוכרים. במסגרת הטיפול בתיקים, נחשפנו למקרים שבהם החשודים ניהלו כלפי חוץ אורח חיים שנראה נורמטיבי ומתפקד, ולמקרים שבהם הפגיעה בקטינים התרחשה דווקא בתוך התא המשפחתי, ואף תוך מעורבות של יותר מבן משפחה אחד. הטיפול בפרשה זו מחייב בחינה מדוקדקת של כל מקרה לגופו. אנחנו נמשיך לעשות כל שניתן כדי להילחם בתופעה של פדופיליה ברשת, ולהגן על ילדים מפני פגיעה מינית בבית ומחוצה לו, תוך מתן קשב מוגבר לסיכונים האורבים ברשתות החברתיות".
