על רקע הצעת החוק הצינית, המכונה "חוק יסוד: לימוד תורה", והצורך הגובר של צה"ל בהגדלה משמעותית של כוח האדם בצבא, חוזר לסדר היום הלאומי הוויכוח על גיוס חרדים, והפעם גם נלווית לו אלימות מאורגנת שלא הכרנו בעבר.
פעם, התחלק הציבור החרדי בין אלה הזועקים כי עדיף מותם על גיוסם, לבין אלה המוכנים לכך כי מי שאינו מוצא את מקומו בישיבה, יתגייס לצה"ל. כיום, מי שמוכן לשגר לצבא את מי שאינם לומדים בישיבה, נזהר יותר בדבריו.
הפרגמטיים בקרב הציבור החרדי "מוכנים" לשגר לצבא את הזיבורית - מה שהם מכנים "שב"ב" ("שמח בחור בילדותך"). הוויכוח המתנהל בתוך העולם החרדי הוא בין "בית הלל", אלה הסבורים שאנחנו נוכל להסתפק בזיבורית, ובכך יצאו ידי חובת השירות, ויוכלו לשמור בישיבות את העילית – התלמידים האמיתיים; לבין בית שמאי, החושש מכך שלרעבון צה"ל אין גבול, וכי לאחר שיצליח – בתמיכתם – לגייס את הזיבורית, ידרוש, חלילה, גם את התלמידים האמיתיים.
הניסיון הקצר שלנו עם השירות הזיבורי, מוכיח את הבעייתיות הגדולה שבפתרון הזה. כמו בוויכוח (שכבר כמעט ואינו מתקיים) בין המעדיפים צבא חובה על פני צבא מתנדבים, מתברר כי בוויתור על העילית, מוותרת המדינה על הצעירים האינטליגנטים יותר, בעלי דפ"ר (דירוג פסיכוטכני ראשוני) גבוה, המסוגלים ללמוד מהר חומר חדש, ולמצוא פתרונות לאתגרים השונים שהצבא המודרני נתקל בהם.
בצבא חובה משרתים חיילים בעלי דפ"ר נמוך יחסית, ומטבע הדברים הם נשלחים לתפקידים חיוניים שאינם מחייבים אינטליגנציה גבוהה מאוד, לצד צעירים מבריקים, שאלמלא גויסו, היתה המערכת האזרחית "חוטפת" את רובם לעולמות ההייטק והסייבר. אם, חלילה ניכנע ל"פשרה" העולה שוב בימים אלה, ייווצר זיהוי מסוכן בין הצעירים החרדים, לבין נוער שוליים בעייתי. כולם יפסידו מהסדר שכזה.
יש בעולם החרדי מי שרואה בצה"ל מעין חוטפי קנטוניסטים. מדובר במדיניות הצאר הרוסי, במחצית הראשונה של המאה ה-19, בעיקר בימיו של ניקולאי הראשון. באותן שנים חל ברוסיה גיוס חובה גם על היהודים, וכיוון שהם התחמקו מכך, היו נציגי השלטון חוטפים ילדים בני עשר, ואפילו צעירים יותר. הם נשלחו לבתי ספר צבאיים ("קנטונים", ומכאן השם), נאלצו לשרת שירות ארוך של 25 שנה, ורבים מהם המירו את דתם.
אז לא. השירות הצבאי נועד להגן על מדינה יהודית ודמוקרטית. אם החרדים חרדים לכך שהמתגייסים יתפקרו חלילה, לא יהיה עליהם להלין אלא על עצמם ועל החינוך שהם מעניקים לילדיהם.
אם, חלילה, ניכנע ל"פשרה" העולה שוב סביב סוגיית הגיוס החרדים, ייווצר זיהוי מסוכן בין הצעירים החרדים לבין נוער שוליים בעייתי
יש כמה פתרונות לצורך בגיוס שנתי של אלפי בחורי ישיבה, מצטיינים ושאינם כאלה. במקום זאת בורחת הממשלה הנוכחית מפתרון, ומעדיפה להרעיף על החרדים הקלות והטבות כדי להאריך את כהונת הכנסת בימים אחדים. הממשלה הבאה לא תוכל להמשיך ולבעוט בפחית.
מפאתי הרשימה לשורות הראשונות
לפני שנים אחדות, ערב אחת ממערכות הבחירות של העשור הקודם, נשאל בנימין נתניהו על ידי ידידו, אם אינו מודאג מן הסקרים המורים כי נבחרי הפריימריז, שנועדו לחבוש את הספסלים האחוריים בליכוד, לא ייבחרו לכנסת. הוא ענה בחצי-רצינות חצי-חיוך כי הוא מודאג דווקא ממי שייבחר לספסלים הללו. הוא הסביר כי הוא מעדיף שמפלגות הימין, שבכל מקרה יהיו חלק מן הקואליציה שלו, יגדלו על חשבונם.
בסופו של דבר אכן כך קרה. מפלגות הימין התחזקו, והליכוד נחלש, אך הצליח להקים איתן את הממשלה הבאה. הפעם, אם יהיו פריימריז במפלגת השלטון, סביר להניח כי חלק מן האנשים הללו, שכמה מהם אינם אלא תמהוניים של ממש, ישתלבו בשורות הראשונות. אם כדי למנוע זאת, אכן יצליח נתניהו למנות חברי כנסת ולבטל את הפריימריז, תהא זו תרומה חשובה שלו לשיקום המערכת הפוליטית בישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו