האנשים הכי משיחיים בישראל הם ממש לא מי שאתם חושבים

הונג שיוצ'ואן היה אינטלקטואל סיני מתוסכל מהמאה ה-19 שקרא כמה חוברות מיסיונריות נוצריות, חטף סדרה של הזיות והגיע למסקנה הדי מתבקשת, שהוא-הוא בנו השני של אלוהים ואחיו הצעיר של ישו.

כיוון שכך הוא הקים את "ממלכת השמיים של השלום הגדול", גייס מיליוני מאמינים קנאים ופתח במלחמת אזרחים מטורפת שגבתה את חייהם של כ-20 מיליון בני אדם.

זוהי כמובן משיחיות פוליטית מסוכנת. זהו חורבן ציוויליזציה. זה הדבר שעלול לקרות כשאדם משוכנע שהשמיים מינו אותו לשנות את המציאות בכוח. עכשיו. ועד כמה שידוע לי, לא היה להונג ולא לחייליו, פאטץ' משיח.

עברו מאה שנה, וב-13 בספטמבר 1993 רבין לחץ את ידו של ערפאת על מדשאת הבית הלבן. שמעון פרס עמד שני צעדים אחורה ובהה בלחיצה בעיניים של מי שראה את המשיח. פרס כתב באותה שנה את "המזרח התיכון החדש". זה לא היה ספר מדיניות. זה היה ספר נבואה דתי.

שמונת אלפים הרוגים אחר כך, חלק מהאנשים ששמחו בלחיצת היד ההיא, עדיין מאמינים. לא בגלל שהם טיפשים בהכרח. אלא בגלל שאף הוכחה רעה לא מצליחה להוציא אדם מתוך נבואה משיחית. אם השלום לא בא, זו אשמתו של מישהו אחר. המבנה הזה עמיד בפני מציאות.

האנשים ששרו "שיר לשלום" ואת "הבטחתם יונה", האנשים שצעקו "דור שלם דורש שלום" ולפני שנתיים "דמוקרטיה, שוחד מרמה והפרת אמונים". האנשים שהכי מבוהלים ממשיחיות בישראל הם גם האנשים הכי משיחיים בישראל. הם מאמינים שהצד שלהם הוא צד האור והיריב בן חושך. וזה מאוד משיחי.

האנשים שהכי מבוהלים ממשיחיות בישראל הם גם האנשים הכי משיחיים בישראל. הם מאמינים שהצד שלהם הוא צד האור והיריב בן חושך. וזה מאוד משיחי 

אוסלו לא היה חריג. הוא היה רגע אחד בדפוס ארוך. מרקס לא כתב כלכלה. הוא כתב אסכטולוגיה. הפרולטריון הוא המעמד הנמשח. המהפכה היא הגאולה. "מכל אחד לפי יכולתו, לכל אחד לפי צרכיו" זה גן עדן. ההיסטוריה ההכרחית, הטהורה, הבלתי נמנעת, היא ארמגדון בבגד פילוסופי.

מאה מיליון איש שילמו במאה העשרים את המחיר של נבואת מרקס, ועדיין יש מי שמאמין. והפשיזם היה משיחיות של הצד השני. "רייך אלף השנים". "האדם החדש". "טיהור הדם". בגדים אחרים, אותו דפוס. עולם שבור, גאולה קרבה, בני האור נגד בני החושך.

והדפוס כמובן קדום כימי האנושות ופרוס לפי הגיאוגרפיה האנושית. ההינדים מחכים לקאלקי שירכב על סוס לבן ויטהר את עידן הקאלי יוגה. הבודהיסטים מחכים למאיטריה.

משיחיות איננה דת. היא מנגנון אנושי קדום. בני אדם לא יודעים לחיות בעולם שהם תופסים כאקראי. כשהדת מתרוקנת, המנגנון מחפש בגדים חדשים. הוא תמיד מוצא.

המזרח התיכון מבעבע כמו קדירה חלודה של מכשפות. חשבתי שראיתי הכל. ובכל זאת, באמצע מאי, הממסד התקשורתי והצבאי שלנו עצר את נשימתו בחרדה קיומית מזוקקת לא בגלל החלטה מאורגנת של טייסים לסרב, ולא בגלל פצ"רית שקרנית. אלא בגלל פאטץ'.

אני לא מזלזל במשמעת ובמראה אחיד. משמעת מצילה חיים. אבל אתה לא מתחיל במאסר שלושים יום ללוחם שחזר מלחימה בגלל פאטץ' "משיח". ואני גם די משוכנע שהרמטכ"ל לא היה מעז להתנהל ככה כלפי פאטץ' של דגל גאווה.

המילה "משיחי" היא כבר מזמן לא מושג תיאולוגי, היסטורי או פילוסופי. היא מסר מרומז לשנאת כיפות סרוגות וחרד"לים. כשהם אומרים "משיחי", הם לא חושבים חזון אחרית הימים של הנביא ישעיהו, או על מלך המשיח של הרמב"ם.

הם משליכים על ה"משיחי" את כל סיוטי הבלהות שלהם על הדמוגרפיה הפוליטית. כי משיחי הפך למטרייה פוליטית עצלה שמתחתיה דוחסים בהיסטריה את כל הדוסים ללא הבדל כיפה, בד"ץ ובג"ץ.

התוצאה היא קרקס אינטלקטואלי שבו אף אחד מהשחקנים לא מבין את התסריט של עצמו. אם למישהו באולפנים היה מושג בהיסטוריה או בדת, הוא היה תופס שהסערה הזו היא בלבול מושגים מוחלט. הרי את הפאטץ' המדובר סיפקה בכלל חב"ד, כחלק מתעמולה תיאולוגית פנימית וארוכת שנים שנועדה להוכיח שהרבי מליובאוויטש הוא המשיח ועדיין חי.  אין לזה שום קשר לחרד"ליות פוליטית, לנוער הגבעות או לתוכניות האסטרטגיות של סמוטריץ'.

הלוחם, כמו רוב הלוחמים שענדו את התג, לא מבין בתיאולוגיה. הוא לא חב"דניק. הוא נאחז במילה "משיח" כפי שכל יהודי שמתפלל אומר "במהרה בימינו". בכוונה אנושית פתוחה. לא בהתחייבות לתיאולוגיה ספציפית.

האנשים שהכי מבוהלים ממשיחיות בישראל הם גם האנשים הכי משיחיים בישראל. הם מאמינים שהצד שלהם הוא צד האור ושהיריב בן חושך. וזה מאוד משיחי

אם נקלף את השכבות של הפאניקה הסטרילית והבורות, נגלה שמשיחיות איננה מזימה פוליטית חשוכה או וירוס שחדר לצבא. משיחיות היא הדחף האנושי הקדום, האוניברסלי והטבעי ביותר שקיים. משיחיות היא סוף טוב בסרט הוליוודי. היא טכנולוגיה אנושית להישרדות בעולם חסר פשר וכאוטי. היא משענת לתודעה האנושית מול אימת המוות והסוף.

אבל עבור המחנה שפעם התאבל על סטלין, "משיח" זה לא סתם משיח. והפחד מעביר אותם על דעתם. הם משוכנעים שהסקוץ' הירקרק הזה הוא ראשיתה של מדינת הלכה אכזרית.

לוחם בן 20 חוזר מהקרבות בלבנון עם מילה אחת בעברית על הכתף. הוא לא הכריז שהרבי הוא המשיח. הוא לא הכריז שצריך להתיישב על גדות הלטיני. אין לו שום עניין תיאולוגי. מבין כל הצדדים בסערה הזו, הוא היחיד שלבש את הפאטץ' בכוונה אמיתית וטהורה. של לוחם שנאחז בכל שביב תקווה ואמונה כדי לעבור את קשיי המלחמה.

ובגלל זה הוא בכלא 10.

הוא לא חטא בתיאולוגיה. הוא חטא באמונה של אדם בקרב  .הוא חטא בידיעה.

כי החייל בבוץ הוא היחיד בסיפור הזה שהבין באמת מה מסמל משיח. כשאתה מפחד למות בקרב, אתה לא נשען על הקוד האתי שכתב אסא כשר. אתה נשען על הנצח. אתה נשען על המנגנון הכי אנושי והכי טבעי שיש: האמונה שמעבר לימים הקשים והמפחידים, מחכה משהו טוב. גאולה.