בריתות, מאבקים וכסף: מי ישלוט במזה"ת אם המשטר באיראן ייפול?

ד"ר נחום שילה, מומחה למדינות המפרץ, עמית מחקר בכיר במרכז משה דיין, אונ' ת"א. בעלים ומנכ"ל של חברת המודיעין העסקי "גלובל אוסינט"

ד"ר שילה, אנחנו בימים סוערים במזרח התיכון. רבים מפללים לעדנה מחודשת באזור, אבל יש גם לא מעט סימני שאלה, חלקם נסבים סביב חששות של מדינות המפרץ מתצוגת התכלית המשותפת לנו ולארה"ב. כמי שמסתובב במפרציות ומכירן לעומק, האם הן חוששות שקריסת המשטר בטהרן תביא בעתיד להגמוניה ישראלית־איראנית?

"החשש קיים. התרחיש שבו איראן תשוב להיות מונרכיה ידידותית עלול ליצור מתיחות וחשדנות כלפיה וכלפי ישראל בעולם הערבי. הרי לפני המהפכה האסלאמית באיראן ב־1979, ישראל היתה בעלת ברית אסטרטגית של השאה. כעת המפרציות חוששות שבמקרה שהמשטר באיראן ייפול - תתחדש הברית של ישראל עם איראן, והמאזן האסטרטגי ישתנה לרעת המפרציות, דבר שעלול להעמידן בסיכון.

"החשדנות הזו מבוססת על סכסוכים עם איראן מלפני כאלף שנים, קווי שבר הקיימים מאז ראשית האסלאם ועוד מתקופת האימפריה הפרסית הקדומה. לפני שאנחנו מדברים על מזרח תיכון חדש, חשוב שנהיה מודעים לתהליכי עומק, שאינם ניתנים לשינוי כה מהר".

מה חשבת על הצהרת נתניהו השבוע, שלפיה אם האיום האיראני יוסר, יש אפשרות ממשית לשלום בין ישראל לסעודיה?

"פעמים רבות אמרו שהשלום קרוב, אבל לסעודיה יש חישובים משלה. סעודיה יכולה לחשוש, כאמור, מברית ישראלית־איראנית, ולחזק את הבריתות הקיימות שלה. שלום איתה אמנם אפשרי, אבל הוא לא תוצר מובטח ומוגמר".

אילו מדינות במפרץ חוששות מישראל באופן מיוחד?

"החשש הוא בכל המרחב הערבי. קו השבר בין חשש להערצת ישראל הוא דק. המפרציות מסתכלות עלינו בהערצה מצד אחד, ובחשדנות מצד אחר. ישראל עושה להן את העבודה מול איראן וחיזבאללה, ומצד שני בעולם הערבי יש חשש, בלתי מבוסס, מהתרחבות ישראלית".

למפרציות יש תקוות, אבל במקביל - הן נערכות. רק לפני כשבועיים שגריר ארה"ב בישראל מייק האקבי נתן להן סיבה לדאגה, כשאמר שלישראל זכות היסטורית על ארץ ישראל השלמה.

"יש לקחת התבטאויות כאלה בעירבון מוגבל, כי בסוף טראמפ הוא זה שמחליט. באשר למפרציות, הן מבינות שיש כאן סיכוי לא מבוטל שהעימות הנוכחי יביא להרחבת הסכמי אברהם, ובו בזמן נערכות לקונסטלציות אחרות; לכן נוצרות לנו מול העיניים בריתות הגנה, בעיקר כאלה שמערבות את סעודיה, שיודעת לגדר סיכונים ושומרת על כל האופציות המדיניות פתוחות".

איזו ברית צדה את עינך במיוחד?

"בחודשים האחרונים ראינו היווצרות של ברית סונית, הכוללת גם גורמים מחוץ למזרח התיכון. בפועל, היא כוללת גם הסכם הגנה בין סעודיה לפקיסטן, ומה שמעניין כאן הוא עיתוי החתימה - בדיוק בשבוע שבו ישראל תקפה בקטאר וניסתה לחסל את בכירי הנהגת חמאס, ללא הצלחה".

זו הפרת ריבונות.

"נכון. התקיפה הישראלית בקטאר גרמה לזעזוע במפרציות. הן לא העלו בדעתן שישראל תתקוף, וזה לא משנה שהמטרה היתה חמאס. עוד באותו השבוע ממשלת פקיסטן הגיעה לריאד וחתמה על הסכם הגנה. זה מראה על ההרתעה של ישראל כי, כזכור - פקיסטן חמושה בנשק גרעיני, ולכן גם עולה השאלה אם מדובר במטרייה גרעינית. בימים אלה אנו עדים לבחינת הברית הזאת, כי בבסיסה סוכם שכל התקפה על אחת משתי המדינות משמעה התקפה על שתיהן. בינתיים (נכון לכתיבת שורות אלה, ר"פ), השבוע איראן תקפה בסעודיה, ופקיסטן לא התערבה".

עד כמה הפחד העמוק מאיראן הוא יסוד מארגן סביב מדינות המפרץ?

"אין ספק שהאיום האיראני הוא יסוד מכונן, מארגן. בין היתר, המפרציות חוששות גם מהסלמה מול איראן שעלולה להוביל לפגיעה בתשתיות האנרגיה שלהן, ולגל פליטים מאיראן שישטוף אותן. בפועל, ב־2019, כשאיראן ביצעה תקיפה משולבת של טילי שיוט וכטב"מים נגד שני מתקני נפט מרכזיים של חברת "ארמקו" בסעודיה - אבקייק וח'ורייס - סעודיה וארה"ב לא הגיבו".

והיעדר התגובה זועק לשמיים אף יותר, משום שסעודיה משקיעה עשרות מיליארדי דולרים בצבא שלה.

"חלק בלתי מבוטל מהתל"ג הסעודי מוקצה לחימושים ולהתעצמות צבאית. במהלך עשר שנות המלחמה בתימן, בין 2015 ל־2025, הסעודים שפכו כמות בלתי נתפסת של חימושים על תימן, ולא השיגו כלום - לא פגעו בהנהגה החות'ית, לא בתשתיות צבאיות משמעותיות. הם כן פגעו באזרחים וזכו לקיתונות של ביקורת. יש להם סיבות לחשוש מעימות".

סעודיה שואפת להוביל את האזור, ואפילו את העולם, אבל נשמע שברמה הטקטית כניסה שלה למלחמה לא בהכרח תהיה גיים צ'יינג'ר.

"גם אני סבור שזה לא יהיה גיים צ'יינג'ר, בעיקר אחרי המלחמה הכושלת בתימן, כאמור. כיום ברור לכל מומחה צבאי שאיחוד האמירויות, למשל, יעילה יותר מבחינה צבאית ביחס לסעודים, בוודאי בביצועי חיל האוויר. אם סעודיה היתה כל כך חזקה, היא לא היתה מבקשת מפקיסטן ברית הגנה, והיתה מגיבה ב־2019 על התקיפה נגדה".

"קו השבר בין חשש להערצה של ישראל הוא דק. מדינות המפרץ מסתכלות עלינו בהערצה, ובחשדנות. ישראל עושה להן את העבודה מול איראן וחיזבאללה, אבל בעולם הערבי יש חשש, בלתי מבוסס, מהתרחבות ישראלית" "קו השבר בין חשש להערצה של ישראל הוא דק. מדינות המפרץ מסתכלות עלינו בהערצה, ובחשדנות. ישראל עושה להן את העבודה מול איראן וחיזבאללה, אבל בעולם הערבי יש חשש, בלתי מבוסס, מהתרחבות ישראלית" 

הנפט בדרך החוצה?

ככלל, היעדר תגובה מביא לפגיעה בכבוד. איחוד האמירויות, למשל, ספגה במלחמה הזו יותר טילים מישראל. זה לא עניין של מה בכך עבור מדינות ערביות.

"אכן, אצל מדינות ערב פגיעה צבאית, פגיעה בריבונות, היא פגיעה אנושה בכבוד. בינתיים, חלקן מסתפקות בגינויים מדיניים. לאיחוד האמירויות היתה תגובה מדינית חריפה. אחד מיועציו של מוחמד בן זאיד אמר שזו חציית קו אדום, ושמדינות המפרץ לא יוכלו לקבל את התקיפות האלה בשטחן.

"משרד החוץ האמירותי הורה לסגור לאחרונה את השגרירות הדיפלומטית בטהרן ובערים נוספות, בגלל מה שהם כינו הסלמה מסוכנת וחסרת אחריות. האירועים האחרונים הם כמובן רק עוד נדבך בהיסטוריה המסוכסכת של השתיים, שנסבה בעיקר סביב שלושה איי מריבה במפרץ שעליהם שולטת איראן מאז 1971: אבו מוסא, טונב הגדול וטונב הקטן. האמירויות רואה בהם טריטוריה שלה".

מעבר למתרחש מול איראן, איחוד האמירויות נמצאת גם בתחרות מול סעודיה.

"שתי המדינות מתחרות על הובלת המוקד הכלכלי באזור, עד כדי כך שיורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, MBS, החליט לפני שנתיים על פטור גורף ממס ל־30 שנים לחברות זרות שיעבירו את המטה האזורי שלהן לבירה ריאד. לפני כמה שבועות הוא גם פתח את הבורסה הסעודית לחברות זרות. אין כרגע אף גורם שיכול לעמוד בפני MBS בדרך להגשמת חזונו, משום שסעודיה הפכה מממלכה המושתתת על איזונים ובלמים, לממלכה שבה איש אחד קובע את הכל.

"הוא הקים מועצה כלכלית עליונה ומועצה צבאית עליונה שבראשן הוא עומד, והשתלט על קרן ההשקעות הציבורית, הזרוע החוץ־ממשלתית של סעודיה, שמסוגלת לבצע פעולות כלכליות בלי יותר מדי ביורוקרטיה".

MBS רואה את סעודיה כמעצמה אזורית בשלב ראשון, וכמעצמה עולמית בשלב הבא.

"ולכן הוא ביצע בסעודיה סדרת מהפכות, שנועדו להפוך את סעודיה למובילה כלכלית, אזורית ובינלאומית. המלחמה אמנם לא טובה לתוכניות שלו, אך מצד שני - גם אם ההכנסות מנפט ייפגעו - חלק מתוכניתו הוא להפוך את הנפט למקור הכנסה משני.

"במסגרת תוכנית 'חזון ערב הסעודית 2030' של MBS, אחד הדגשים הוא ביזור הכלכלה וכניסה לתחומים כמו הייטק, תיירות, תעשייה כבדה ותעשייה צבאית. הוא היה שמח לשיתוף פעולה עם ישראל, אבל יש לו אלטרנטיבות - ארה"ב, דרום קוריאה, סין, הודו".

"אלה מדינות שבטיות, השליטים מגיעים מהשבטים החזקים, לכן אין בהן הרבה מיעוטים אתניים. אולי יש בהן חשש מסוים מתנועת מחאה, בוודאי על רקע אפשרות של הגעת פליטים מאיראן, אבל לא הייתי אומר שזה חשש מוגבר"

הדאגות של בחריין

המתיחות בין סעודיה לאמירויות בוודאי לא מסייעת להפגת החששות האזוריים שנוצרו סביב ההסלמה האחרונה. ממה יתר המפרציות חוששות ביחס לאיראן?

"כל אחת מהמדינות רואה באופן שונה את האיום האיראני, ועבור כמה מהן הקונספציה מתפוצצת בימים אלה בפרצוף".

עומאן וקטאר, למשל, על פניו נחשבות מדינות ידידותיות לאיראן. בישראל סבורים שהמשטר בטהרן ירד מהפסים, ותוהים מה ההיגיון לתקוף שבע מדינות ערביות.

"עומאן, גם בגלל מיקומה הגיאוגרפי, ובגלל אופי המשטר השמרני - שימשה מתווכת בין איראן למערב. בשבועות האחרונים, לפני העימות הצבאי הנוכחי, שר החוץ העומאני אירח מפגש אמריקני־איראני על אדמת עומאן. ולמרות זאת, איראן פגעה גם בעומאן. כרגע עומאן חוששת מפגיעה במעמדה כמתווכת של האזור".

ומהצד השני נמצאות קטאר ואיראן.

"בין השתיים יש סיפור מורכב. הקטארים, בגלל גודלם הקטן, מנסים לרקוד על כל החתונות, אבל לרוב נתקלים בקיר, כי בסופו של דבר קטאר היא מדינה סונית, ספונסר של האחים המוסלמים, מה שמתנגש מבחינה אידיאולוגית עם האסלאם השיעי באיראן.

"קטאר גם ניסתה לתווך בין איראן לארה"ב, וחידשה לאחרונה את יחסיה עם טהרן, אבל במקביל - יחסיה עם המפרציות הידרדרו, בעיקר לאחר מהלכי קטאר שהובילו למשבר המפרץ ב־2017, בדגש על התמיכה באחים המוסלמים שנתפסים בקרב חלק מהמפרציות כגורם שלילי".

מה לגבי בחריין?

"מבחינת האייתוללות, בחריין היא מחוז איראני. בחריין, בניגוד לשאר המדינות המפרץ, מורכבת מרוב שיעי ערבי. החשש של משפחת השלטון בבחריין מהרוב השיעי הוא גדול, ואני מדבר כמובן על חשש מתנועת מחאה פנימית. באביב הערבי בחריין אף ביקשה כוחות סיוע מסעודיה לטובת דיכוי המהומות. כיום בחריין תלויה לגמרי בסעודיה מבחינת הגנה על המשטר, ויש לכך כמובן השפעה על הצד שהיא תבחר מול איראן.

"כמדינה קטנה, כל מהומה בבחריין היא נורה אדומה בוהקת מבחינת השלטון. שם החשש הוא כפול: מרד של רוב שיעי, וגם חשש מתקיפה או אפילו מכיבוש איראני".

מפרציות אחרות חוששות גם כן מתנועת מחאה פנימית במקרה של המשך הסלמה?

"המדינות האלה שבטיות, השליטים מגיעים מתוך השבטים החזקים, הדומיננטיים, ולכן אין בהן יותר מדי מיעוטים אתניים. אז אולי יש בהן חשש מסוים מתנועת מחאה פנימית, בוודאי על רקע אפשרות של הגעת פליטים מאיראן, אבל לא הייתי אומר שזה חשש מוגבר. עם זאת, באביב הערבי המלך עבדאללה הסעודי שפך כמויות כסף על מגזרים שונים באוכלוסייה כדי למזער את סיכויי הצטרפותם למחאות".

מה באשר לכווית?

"כווית היא מדינה קטנה, שתמיד חששה מהמדינות הגדולות, כפי שראינו במשבר המפרץ כשנכבשה על ידי עיראק ב־1990. כווית חוששת מאיראן וכרגע משתפת פעולה עם ארה"ב. לגבי נורמליזציה - היא לא ממהרת להצטרף להסכמי אברהם, גם בגלל הממשל השמרני שלה, וגם מחשש לביטחונה".

"התקיפה הישראלית בקטאר גרמה לזעזוע במדינות המפרץ. עוד באותו שבוע ממשלת פקיסטן הגיעה לריאד וחתמה על הסכם הגנה. זה מראה על ההרתעה של ישראל כי כזכור פקיסטן חמושה בנשק גרעיני, ולכן עולה השאלה אם מדובר במטרייה גרעינית"

ולצד כל האינטרסים והחששות, המפרציות חברות במועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ, שאמורה להדק את שיתוף הפעולה ביניהן. היא רלוונטית בכלל?

"המועצה הזאת, המשפ"ם, קיימת כרגע רק על הנייר, משום שכל מדינה מתנהלת לפי האינטרסים שלה. היריבות בין סעודיה לאיחוד האמירויות סביב מאבקי שליטה גיאופוליטיים וכלכליים בכלל לא היתה אמורה להתקיים בצל המשפ"ם".

לסיכום, מהם החששות העמוקים ביותר של המפרציות בימים אלה, ומהן התקוות הגדולות ביותר שלהן?

"החשש הוא מפני הבלתי נודע, בעיקר מצד שחקנים שבעבר נחשבו יציבים וצפויים וכעת טורפים את הקלפים, לרבות ארה"ב, ישראל ואיראן. מבחינת תקוות, אמנם לכל מדינה יש אינטרס אחר, כאמור, אבל כולן חותרות להעצמת משקלן בזירה האזורית ובמערכת הסחר הבינלאומית. המדינות האלה מבינות שהן משחקות בין המעצמות הגדולות, ורוצות להשתלב במשחק באופן דומיננטי, וכמובן - להגדיל את הכנסותיהן הכלכליות למקסימום האפשרי".