בראשית השבוע צפויה לקום ממשלה חדשה בישראל. אחרי ארבע מערכות בחירות זאת בשורה משמחת. אמנם, קיווינו וייחלנו שתקום ממשלת ימין מלא, ובסוף מצאנו את עצמנו עם ממשלת כלאיים מוזרה שאין לדעת כמה ימים תשרוד. זאת לא ממשלת החלומות, אך ממשלת בנט־לפיד היא האופציה הפחות גרועה על פני המשך הכאוס הפוליטי.
לכאבי הבטן, לחששות ולתקוות מתנגבת גם שמחה מהולה בעצב. העצב הוא על תום עידן נתניהו, על מנהיג דגול שמסיים את כהונתו אחרי מסע רדיפה תקשורתי ומשפטי כשהוא חבוט ורדוף. העצב הוא על כך שהימין לא השכיל לממש את כוחו האלקטורלי הגדול והפסיד את השלטון.
השמחה, מעבר להתרת הספקות, היא בכך שלראשונה יצהיר אדם חובש כיפה אמונים למדינת ישראל כראש ממשלתה. אני מקווה מאוד שלא נתאכזב מנפתלי בנט כראש הממשלה הדתי הראשון. אני לא רוצה את הכיפה שלו מוסתרת, מתנצלת, מגמגמת. אני רוצה אותה נוכחת, מייצגת דתיות לא מגזרית, הרואה לנגד עיניה את טובת הציבור כולו. בנט חשש בעבר לעסוק בנושאים דתיים, והשאיר לחרדים את תפוח האדמה הלוהט. וכך הפקיר את הזירה. זה הזמן שלו לתיקון. החל מיום ראשון נטל ההוכחה עליו.
למרות החששות של החרדים, ממשלת לפיד־בנט כנראה לא הולכת לחולל שינויים גדולים בסטטוס קוו. מרב מיכאלי יכולה לפטפט על תחבורה ציבורית בשבת. לימינה יש זכות וטו וגורמים בתוכה טוענים שלא יאפשרו לזה לקרות. לא בטוח שששת חברי הכנסת יספיקו כדי למנוע את זה. התוכנית של ימינה היא לקדם את חוק הגיוס על פי מתווה משרד הביטחון שכבר אושר על ידי החרדים, ואת החוק שיאפשר לרבני ערים לגייר. זה לא פתרון כולל למשבר הגיור כפי שהציע משה ניסים, אבל זה משהו. ימינה, שמחזיקה בתיקי הפנים והדתות, מתכננת לשנות את מנגנון הבחירה ולהוביל מינוי מאסיבי של רבני ערים דתיים לאומיים, ובהמשך להחזיר לציונות הדתית את מעוז הרבנות הראשית לישראל. הלוואי. נטל ההוכחה על ימינה.
למרות החששות שמביע סמוטריץ', ממשלת לפיד־בנט גם לא הולכת להחריב או לייבש את ההתיישבות ביהודה ושומרון. התקציבים נשארו באותו היקף, כולל לתשתיות ולכבישים. נכון שמיכאלי יכולה לתקוע מקלות בגלגלי המתנחלים. בטח לא נראה את הקידום המדהים שהוביל סמוטריץ' בכבישי יהודה ושומרון בכהונתו הקצרה כשר התחבורה. האשם בכך הוא לא אחר מאשר סמוטריץ' עצמו, שבשיטת הכל או לא כלום סירב בתוקף להקים ממשלת ימין של 59 ח"כים תוך הימנעות של רע"מ.
הממשלה החדשה צפויה להקים מינהלת לטיפול בהשתלטות הרשות הפלשתינית על שטחי C, ומינהלת להסדרת ההתיישבות הצעירה, אבל שלא יהיה ספק, אין מה לפתח תקוות שווא. מה שלא הצליח נתניהו עם ממשלת ימין ובעידן טראמפ, לא יצליח בנט בממשלה עם מרצ, בעידן ביידן. יש לקוות שהנציגים הימנים בממשלה, ויש אידיאולוגים רבים ביניהם, יצלחו לעמוד איתן מול מערך הלחצים הצפוי מהממשל האמריקני. נטל ההוכחה עליהם.
למרות החששות מימין על הכנסתה של מיכאלי לוועדה למינוי שופטים, בסופו של דבר הצליחה איילת שקד בהתעקשותה לשריין את מקומה בתוך הוועדה, כראשונה ברוטציה ובהמשך כשרת המשפטים. כשרת משפטים שקד לא הצליחה לרסן את הפרקליטות ולחזק את נציבות הביקורת עליה, אך הצליחה למנות לבג"ץ ארבעה שופטים עם נטייה שמרנית או לאומית. היא מתכוונת להוביל גם כעת מהלך דומה, עד להשגת היעד של רוב שמרני בבג"ץ. הלוואי. נטל ההוכחה עליה.
משימתם המרכזית של נציגי ימינה היא לשקם את אמון הציבור בהם, שרבים בתוכו מרגישים נבגדים. עליהם להוכיח שהמהלך השנוי במחלוקת שאליו הלכו, לא נעשה מתוך חלום ילדותי לכבוש את בלפור, אלא מתוך דאגה אמיתית למדינת ישראל. כבר אמרנו, לא? נטל ההוכחה עליהם.