הספר המסתורי ביותר בקבלה הפך לאופרה. ואז שערי שמיים נפתחו

אשמורת לילה אחרונה, אי שם בירידות מערד לים המלח, תחילת שנות ה-2000. שעה שבה המחשבות מתעופפות עד קצה היקום, של התפעמות מהטבע הקדום, של הרהורים בין אדם, מקום ואלוהים. לא במקרה דווקא בשעה זו עשה המוזיקאי פרץ אליהו את דרכו אל הים כדי לראות את הזריחה.

"הייתי קם מוקדם, נוסע כמה פעמים בשבוע לראות את ה'קוסמוסופיה' (אהבת היקום; ד"פ) באשמורת הבוקר בים המלח, חוזר הביתה וכותב את התווים", נזכר אליהו, "ככה זה התנהל במשך שלוש שנים". מהגיחות המהורהרות האלו, אל הטבע שבחוץ והטבע שבפנים, נולדה היצירה "עַד עֲדֵי עַד", שבימים אלו הופכת למופע מסקרן בביצוע התזמורת האנדלוסית אשדוד. "אופרה קבלית", כפי שמגדיר זאת אליהו, שמילותיה נלקחו מאחד הפריטים המיוחדים והמסתוריים ביותר בארון הספרים היהודי – "ספר יצירה".

הטקסט האניגמטי והתמציתי הזה, כ-2,000 מילים בלבד אורכו, העסיק דורות של רבנים, פרשנים, חוקרים וגם אמנים. מה בעצם כתוב בו? תתקשו למצוא אדם שיוכל, או ירצה, לענות על השאלה הזו במשפט אחד; אבל בכך טמון, אולי, חלק גדול מקסמו. 

העט שבו נכתב העולם

כדי להבין את חידת ספר יצירה צריך, באופן אירוני, להביט דווקא במה שאי אפשר לראות. בין המאה השנייה לספירה (ימי בר כוכבא ומגילות קומראן) ועד המאה העשירית (סוף תקופת הגאונים בבבל), נפער "חור שחור" בהיסטוריה הטקסטואלית היהודית. פרט לטקסטים של היהדות הרבנית, שום טקסט עברי מקורי אחר לא השתמר. ומתוך הריק הזה, אי שם בין המאה השביעית לעשירית, הגיח פתאום "ספר יצירה": חיבור מיסטי שעוסק – אם חייבים להגדיר - באופן שבו ברא אלוהים את היקום באמצעות אותיות האל"ף-בי"ת, וכיצד הן משפיעות על התנהלותו.

"לא ברור מה הסוגה של הספר. אין לו מקבילות, אין דומה לו, הוא ספר ייחודי לחלוטין", מסביר פרופ' צחי וייס, מרצה בכיר במחלקה לספרות, ללשון ולאמנויות באוניברסיטה הפתוחה, "למעשה, ספר יצירה חדר אל ארון הספרים היהודי בדרך טעות. דווקא המוזרות של הספר והטון ההחלטי שלו גרמו לו להתקבל כספר קנוני, כמעט כמו התנ"ך". באופן משונה, הוא מוסיף, "דווקא המסתוריות של הספר שימרה אותו. זו הסיבה שהרב סעדיה גאון כותב לספר פירוש - כדי להזהיר מפניו".

למרות שונותו, ואולי בזכותה, נודעה לספר משמעות רבה במחשבה היהודית - ולא רק בה.  "ספר יצירה אינו עומד בחלל ריק", אומרת פרופ' חביבה פדיה, חוקרת יהדות, קבלה וחסידות מאוניברסיטת בן גוריון, "הוא חוליה בשרשרת של ספרות החכמה המיסטית הקדומה, המשך ישיר לקו ההגותי של קהלת, איוב ומשלי, המציב את ה'חוכמה' כציר הקיום המהותי ביותר. מבחינה גאוגרפית ותרבותית, סביר להניח שמקורו במצרים - המקום שבו התגבשה ספרות החוכמה המקראית המשמעותית. הטקסט רווי באלמנטים מצריים, החל מהמרכזיות של אברהם אבינו בו, ועד לספקולציות על מהות ה'קול', המופיעות גם אצל פילון האלכסנדרוני. מדובר בנקודת מפגש נדירה, קודקוד תרבותי המתיך יחד את העברית הקדומה, המצרית וההלניסטית, עם הדים מרתקים לתרבות ההודית".

פרופ' וייס, מצידו, ממחיש כיצד ב-1,000 השנים האחרונות הספר מצליח לרתק רבים גם מחוץ לגבולות העולם היהודי. מחקר מקיף שלו, "ספר יצירה והקשריו", ביקש להתחקות אחר ההיסטוריה והגלגולים של החיבור המסתורי - והפך לאחד המקורות המצוטטים בסרטוני היו-טיוב הרבים שמוקדשים לו; חוקרים, רבנים חרדים, אנשי ניו אייג' מדרום אמריקה, מכשפים-בעיני-עצמם מרוסיה, "מקובלים" מהודו – כולם עוסקים בו, מנתחים אותו, שואבים ממנו השראה.

פרופ' צחי וייס, האוניברסיטה הפתוחה: "דווקא המוזרות של ספר יצירה והטון ההחלטי שלו גרמו לו להתקבל כספר קנוני, כמעט כמו התנ"ך. הוא הקדים את החשיבה על השפה כאל שער - שלא אנחנו מדברים את השפה, אלא השפה מדובבת אותנו"

"למעשה, כשספר יצירה הודפס לראשונה, זה היה בלטינית", מוסיף פרופ' וייס, "ההבראיסטים (נוצרים שחקרו בימי הביניים את התרבות היהודית; ד"פ) התעניינו בו מאוד. הם חשבו שהקבלה היא תיאולוגיה קדומה, תיאולוגיה שהיהודים התכחשו לה. הם האמינו שהקבלה, וספר יצירה, חושפים את הדת הראשית האמיתית".

ספר סלב

אבל הספר לא נותר נחלתם של יודעי ח"ן (תרתי משמע) בלבד.  הוא מקבל מקום של כבוד גם בתרבות העולמית, גבוהה כנמוכה. כמה מההוגים ואנשי הרוח החשובים במאה ה-20, דוגמת ז'אק דרידה, אומברטו אקו וחורחה לואיס בורחס, התפעלו מהיחס המקורי של הספר אל השפה. "הוא הקדים את החשיבה על השפה כאל שער - שלא אנחנו מדברים את השפה, אלא השפה מדובבת אותנו", מסביר פרופ' וייס.

גם מאלדר וסקאלי הסתבכו איתו. טריילר לפרק "קדיש" ב"תיקים באפלה"

אבל מהספריות של מדעי הרוח נדד ספר יצירה גם לעטיפות של אלבומי רוק, מטאל וטראנס, לסדרות טלוויזיה (ייזכר לטובה פרק של "תיקים באפלה" שבו מאלדר וסקאלי מופתעים למצוא בקבר פתוח עותק של הספר, שמתלקח בפתאומיות ללא הסבר הגיוני) וגם להוליווד (למשל, בתפקידו של ריצ'רד גיר כמרצה לקבלה בסרט "לגעת במילים" מ-2005). החל מהמאה ה-13 החלו להופיע להופיע בכתבי היד של הספר גם איורים שמתארים את הידע הנסתר, וגם הם מצאו את דרכם למנעד רחב של מדיות ואמנויות.

אבל מה שמושך רבים ורחוקים אל הספר הוא הרצון, במילים פשוטות, לפצח את הקוד. בניגוד לטקסטים דתיים רגילים, שמבקשים ממך לעבוד את השם באמצעות תפילה ומצוות, "ספר יצירה" מציג את האלגוריתם של הבריאה - באותיות, מילים ומספרים. פרשנים רבים משוכנעים ומשכנעים שלא מדובר רק בספר המתאר כיצד נבראו העולם והאדם, אלא במדריך מעשי ליצירת עולם חדש - או לכל הפחות, ליצירת דבר-מה חדש בעולם - בעזרת שימוש נכון באותיות השפה העברית ובצירופי מילים עבריות.

פרץ אליהו: "אני מזהה בספר יצירה גם מדע, אבל לא של העבר, אלא כזה שמתיישר עם גילויים חדשים של זמננו. לדוגמה, כתוב שם על גבולות שמתרחבים והולכים 'עד עדי עד'. אבל מתי למדנו שהיקום מתפשט, והכוכבים מתרחקים אחד מהשני? רק במאה ה-20"

פרופ' פדיה, שלפני כמה שנים לימדה מיסטיקנים מהודו טקסטים קבליים, מנסה להצביע על האופן שבו הספר מציע מתכוני-בריאה שכאלה. "ספר יצירה נפתח בחקירה רדיקלית של שפה, קול, דיבור ואוויר. עבור המקובלים הראשונים, דוגמת אברהם אבולעפיה, ספר יצירה שימש בסיס למדיטציות קוליות", היא מפרטת, "כשהייתי בהודו, ראיתי כמה הן קרובות למנטרה ההודית - תרגול שנועד לחולל שינוי במצב התודעה דרך הגייה מדויקת. במובן הזה, ספר יצירה הוא 'טקסט התרגול' היהודי הראשון. הוא מציע מיפוי של הקוסמוס, גוף האדם והאסטרולוגיה, אך מעבר לאלו הוא טומן בחובו 'רצפט' מעשי; הבנה של חוקיות השפה המאפשרת טרנספורמציה בחומר. זהו המקום שבו המיסטיקה פוגשת את המאגיה – השאיפה לשנות את סדרי העולם".

האם ההתחככות עם הצד המאגי והמכשף היא חלק מכוח המשיכה של הספר עבור ההמונים? פרופ' וייס נשמע ספק משועשע, ספק מיואש כשאני מעלה בפניו את התהייה הזו. "הסיפורים על הספר פחות פיקנטיים כשמבינים את ההיסטוריה שלהם. במקור, ספר יצירה לא נקרא בשום שם. שמו התהווה בגלל רצף של טעויות ואי-הבנות. גם הקישור אל הכישוף נוצר ממש בטעות: בתלמוד הבבלי, במסכת סנהדרין, יש שני חכמים שמדברים על בריאת גולם, ואחרי זה גם בוראים עגל באמצעות מה שמכונה 'הלכות יצירה'. מכיוון ש'ספר יצירה' מקושר לבריאת האדם, נעשה זיהוי בין השניים. מרגע שהקישור הזה נעשה, הספר מופיע בכל אגדה וסיפור הקשורים ל'גולם', מהמהר"ל מפראג ועד להוליווד".

ומשם האותיות כבר פרחו באוויר וקיבלו חיים משל עצמן, כפי שמסבירה פרופ' פדיה. "הספקולציה על יצירה טהורה מסתיימת באפשרות הקונקרטית של בריאת 'גולם' - למעשה, אדם מלאכותי, שמבחינה רעיונית הוא ההקדמה לרובוט המודרני. הזיקה הזו שבין המיסטיקה היהודית לטכנולוגיה הדהדה בעוצמה גם בתרבות המערבית - מהקבלה הנוצרית של תקופת הרנסנס, ועד לאלכימיה ולבונים החופשיים.

פרופ' חביבה פדיה, אוניברסיטת בן גוריון: "ספר יצירה מציע מיפוי של הקוסמוס, גוף האדם והאסטרולוגיה, אך מעבר לאלו הוא טומן בחובו 'רצפט' מעשי; הבנה של חוקיות השפה המאפשרת טרנספורמציה בחומר. זהו המקום שבו המיסטיקה פוגשת את המאגיה – השאיפה לשנות את סדרי העולם"

"הפרספקטיבה ההיסטורית מלמדת ששינויים תרבותיים עמוקים תמיד נוכחים באוויר שנים לפני התרחשותם. אפשר לראות זאת בקולנוע האילם של רפובליקת ויימאר, למשל בסרטים כמו 'הקבינט של ד"ר קליגרי' או 'הגולם'. שם נבטה החרדה מהאדם המכאני שקם על יוצרו והופך ל'על-אדם' - רעיון שמאוחר יותר נוכס באופן מעוות בידי הנאצים והנאציזם. וכך אתה מוצא שגם נאו-נאצים עוסקים בספר יצירה".

אקסטזה על הבמה

בעוד אנשי אקדמיה מנסים לתארך את הספר, ומיסטיקנים ומקובלים מנסים לקדש אותו, פרץ אליהו בחר בדרך מקורית לחלוטין לחשוף את צפונותיו: פשוט להתעלם מכולם. "נמנעתי מלהתייעץ עם אנשי קבלה", הוא מחייך, "כשאני בוחר טקסטים עבריים, אני לא נכנס לפרשנות. אני מעדיף לחוות את זה, וכמו שאני מרגיש את זה ומקבל את זה, ככה אני גם מלחין את זה".

אצל מוזיקאים אחרים זה עלול היה להישמע כהתרסה, אבל אצל אליהו מדובר במתודולוגיה הכרחית. "כשפגשתי את ספר יצירה, הוא נשמע לי מאוד ברור ומאוד מצלצל. זה טקסט בעברית שכל ילד יכול להבין אותו. מבחינתי, זה סיפור פשוט. אני חושב שילדים מתחברים לספר הזה. הנכדים שלי, לפחות, מאוד אוהבים שאני מספר להם אותו. בהתחלה אפילו חשבתי להלחין את זה כאופרה לילדים", צוחק אליהו.

ובכל זאת, בחרת להלחין את ספר יצירה כאופרה ייחודית למבוגרים?

"כן, כי ראיתי בספר הזה גם מדע - קוסמולוגי, קבלי ומיסטי. אברהם אבינו, שלו מייחסים את כתיבת הספר, יושב ומתאר את המדע של אותם ימים. אבל זה לא מדע מהעבר, אלא מדע שמתיישר עם גילויים חדשים של המאה ה-20 וה-21. לדוגמה, בספר מדובר על גבולות שמתרחבים והולכים 'עד עדי עד', כמו שם היצירה שלי. אבל ממתי אנחנו יודעים שהיקום מתפשט, והכוכבים מתרחקים אחד מהשני? מהמאה ה-20? והנה, אתה יכול למצוא את זה בספר יצירה".

בידיו המיומנות של אליהו, הטקסט המיסטי הקדום של היהדות הפך מחיבור תיאולוגי לפרטיטורה אנדלוסית של פיזיקה קוונטית. הקשבה למוזיקה בהיכל הקונצרטים מפתיעה בריבוי המימדים שבה. התזמורת האנדלוסית אשדוד, בניצוח סיוון אלבו, נשמעת אקסטטית אפילו יותר מהרגיל (ההופעות הבאות: 5.3 בכפר סבא, 9.3 בקריית מוצקין, ו-10.3 באשקלון).

בלב המופע נמצא קולה של דימא קבלאן - זמרת דרוזית מבית ג'אן, בת לנגן עוד, שמתנכת לאור המוזיקה הערבית-מזרחית מגיל ארבע ועד ללימודיה באקדמיה בירושלים. זמרת דרוזית שרה את קוד המקור של המיסטיקה היהודית? הבחירה המרתקת הזו היא רק אחד הסימנים שלא מדובר בעוד קונצרט שגרתי של האנדלוסית אשדוד. גם הניהול האמנותי של אלעד לוי, שיזם את המופע, מאתגר את כל המקובל בעולם המוזיקה האנדלוסית.

"הגיע הזמן שגם במזרח יהיה חדש. לא רק מסורת", הוא צוחק. צריך להכיר קצת את אליהו כדי להבין את עוצמת המרדנות שגלומה במשפט הזה - מרדנות שלא נובעת מבורות, אלא משליטה מוחלטת בחומר. אליהו חי את המוזיקה המזרחית המסורתית שנים ארוכות, והקים בתי ספר ייעודיים שבהם חינך על ברכיה תלמידים רבים. הוא מכיר את תורת המקאמים על בוריה, וחקר את הפיוטים ואת הארכיטקטורה הקלאסית לפני ולפנים, ודווקא על הרקע הזה ראוי להעריך את המהלך שלו ב"עד עדי עד". לא תמצאו כאן ציטוטים מפיוטים קיימים עיבודים של נעימות מוכרות בנות אלפי שנים; הכל חדש, מחודש והרפתקני, במה שנדמה כיצירה הכי אישית של אליהו עד היום.

"ב'עד עדי עד' אני לא מתעסק במסורת", הוא מכריז, "זו מוזיקה עתידנית". ועדיין, את הדרך אל העתיד הוא עושה בעזרת כלים אקוסטיים, כמו הטאר הפרסי שהוא מנגן בו. כך אליהו משתמש בשפה עתיקה כדי לתאר טקסט מסתורי, כמו פסקול למסע אל תרבות לא מוכרת, מתקדמת וטכנולוגית. השילוב של מסורת וחידוש מביא לחוויית האזנה ייחודית, שתובעת הקשבה והיסחפות בו בזמן.

וזה המקום לציין שאליהו עוד לא סיים עם ספר יצירה. "הלחנתי את כל הספר, אבל לא כולו עולה במופע הזה", הוא משתף. אני תוהה אם הוא מתכנן מחזור אופרות קבליות, בסגנון פסטיבל ואגנר בביירות. "אל תדאג", הוא משיב, "לא כתבתי משהו כמו 'טבעת הניבלונגים'. אצל ואגנר אין התחשבות באנשים. באופרה שלי אני עושה הפסקות, שאנשים יוכלו ללכת לשירותים".

עד שייצאו הפרקים הבאים, אפשר לעקוב אחרי השובל המוזיקלי שהספר, ותורת האותיות של הקבלה, משאירים אחריהם. "כל עוד המוזיקה התפתחה בהקשר דתי, ספר יצירה נותר מצפן חיוני עבור יוצרים", אומרת פרופ' פדיה ומוסיפה: "כיום, אנחנו עדים לחזרה אל הקול והחומר הראשוני הזה, כפי שניתן לראות בעבודה של אמניות כמו ויקטוריה חנה. לפני עשור גם אני ניסיתי לתרגם את המטען הייחודי של ספר יצירה לשפה עכשווית, במופע 'הגולם הפוסט-מודרני' - אופרת טכנו המבקשת לבחון את המפגש בין המתכון המאגי העתיק לבין המציאות הטכנולוגית של ימינו. אם מבינים את החוקיות הפנימית של השפה, היכולת לברוא עולם - או גולם - נותרת רלוונטית מתמיד".

לברוא עולם מוזיקלי באותיות. טעימה מ"הגולם" של חביבה פדיה

פרץ אליהו, כאיש של גשר בין העבר לעתיד, כנראה ימשיך לגלות יבשות יצירתיות חדשות -  דווקא בתוך המסורת. בעיניו, מדובר במהלך טבעי: "מבחינתי זה כבר כתוב ביסודות, בספר תהילים - 'שירו לה' שיר חדש!"

וכמה טוב שגם אחרי אלפי שנות, יכול להגיח כאן, מתוך היסוד העתיק ביותר, שיר חדש כזה.