כל החטופים בבית - ואולי זה סימן מבשר רעות | שי גולדן

כשהשעון בכיכר החטופים נעצר, לכאורה היה אפשר לקוות ששעון הנפש הישראלית יתאפס - ונתחיל לספור מחדש • אבל אולי מעבר לקרן השמש הזאת, שהגיחה לרגע אחד השבוע, ממתינה אפלה אחרת - שתימשך גם היא כמו נצח

סופרים קדימה, לימים אחרים. עצירת השעון בכיכר החטופים. צילום: קוקו

אה, אז זה משך הזמן המדויק של הנצח. זה המספר: 843 ימים, 12 שעות, 5 דקות, 24 שניות. הנה, נמצא לנו הפתרון לאחת החידות הגדולות של זמן היקום, זמן כדור הארץ, שעון ישראל ושעון הלב.

איני יודע מה ממתין מעבר לנצח, בטח לא בישראל, בטח לא בעולם הזה, שקורס אל תוך עצמו ומתפרק לפירורים של שיגעון. אולי כפי שזה נגמר, הנצח הזה, עם שובו של רן גואילי ועם שובם של 250 מחבריו ומחברותיו, אחינו ואחיותינו, אולי שעון הנפש הישראלית יתאפס ויתחיל ספירה. לא לאחור, כי אם קדימה, אל עבר תקופה אחרת, ישראל אחרת, ימים אחרים, זמנים אחרים.

איציק גואילי אומר קדיש בתחילת מסע ההלוויה של גיבור ישראל, רן גואילי

אבל אולי סוף המסע הישראלי הדאוב ומכווץ־הלב הזה, של שיבת כל החטופים, הוא בכלל מבשר רעות. אולי מעבר לקרן השמש הזאת, שהגיחה לרגע אחד השבוע מבעד לשחור העבים שמכסים את שמינו, ממתינה אפלה אחרת. אפלה שסופה אולי תיקון ואולי המשך תנועה, בעיניים פקוחות, אל עבר תקופה שתידמה גם היא כנצח. נצח שיסתיים רק כשנשוב להיות עצמנו. איני יודע. איש לא יודע. רק אלוהים יודע. ואני מאוד מקווה שהוא יראה לנו את השמש במלוא תפארתה, כי שבענו מכל השחור הזה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר