במתקפת הטרור, שבה אב ובנו התקיפו יהודים בבונדיי ביץ' שבאוסטרליה, נרצחו 15 יהודים שבאו להדליק נרות חנוכה. ראש הממשלה, אנתוני אלבניזי, הבין שיש לחקור את המקרה בדרך מיוחדת, אך לא התלהב מהקמת ועדת חקירה ממלכתית, בראשות שופט, שתפנה אצבע מאשימה אל עבר ממשלתו. הקהילה היהודית בסידני עמדה על כך, וב־8 בינואר הקימה הממשלה ועדה ממלכתית לחקר הפיגוע בראשות שופטת ביהמ"ש העליון באוסטרליה, וירג'יניה בל.
הוועדה קיבלה מנדט רחב ותבחן, בין השאר, את האירועים שהתרחשו ב־14 בדצמבר, בחגיגת הדלקת הנרות, אבל גם בנושאים רחבים יותר אחרים כגון תופעת האנטישמיות ביבשת החמישית, ותציע המלצות לעתיד. שום רעיון על ועדה של שמאל וימין, שום הצעה להעניק ליו"ר הפרלמנט למנות את חברי הוועדה אם האופוזיציה תחרים את הוועדה. פשוט ועדה ממלכתית.
הגיבור שנטרל את אחד המחבלים בסידני משחזר את הרגעים הדרמטיים
בימים הבאים תנסה הקואליציה בישראל לקדם את רעיון העוועים שמחליף גוף מקצועי ואחראי לבדיקת אירוע חריג מאוד בגוף דו־מפלגתי. לכאורה זהו פתרון הוגן המעניק לשני הצדדים במפה הפוליטית עוצמה שווה, אבל האמת היא שהבעיה היא שחברי הוועדה (אלה שלא יתביישו לתת את ידם לוועדה הדו־מפלגתית) יחושו מחויבים לצד שמינה אותם, ובכך תהפוך הוועדה לגורם המורכב משני חלקים, אשר לכל אחד מהם כוח וטו מול זולתו.
נתניהו וחברי ממשלתו, אשר רובם ככולם תמכו בהקמת ועדת חקירה ממלכתית לאחר המלחמה, המציאו תירוץ שהם חוזרים ומשתמשים בו: לרוב הציבור אין אמון בנשיא העליון, מי שירכיב את הוועדה. ובכן, לפי כל הסקרים שראיתי, יש רוב גדול בציבור התומך בהקמת ועדה כזו, ושנית - מעולם לא נשאל הציבור אם הרכב הוועדות הממלכתיות הוא לרוחו, ממש כפי שהציבור לא נשאל אם הוא תומך בהרכב כזה או אחר של שופטים המנהלים משפט. אחרי הכל, הציבור לא יידרש לפעולה כלשהי עם פרסום מסקנות הוועדה, ולכן גם אילו צדקו מעלי הטיעון הזה, הרי אין שום נפקות לשאלה אם בציבור יימצאו כאלה שלא יעניקו אמון לוועדה שתוקם על פי חוק.
ועוד מילה. כאמור, אחת הסיבות להחלטת ראש ממשלת אוסטרליה להקים ועדת חקירה ממלכתית היא דרישת הקהילה היהודית באוסטרליה. זו תוכל להיות מחווה נאה אם יואילו חברי ממשלתנו להביא בחשבון כי גם בישראל יש קהילה יהודית, שרוב מוחלט של חבריה אינם רוצים שיעשו מהם צחוק.
מנצלים את מצבו של נתניהו. החוק המטפל במרמה ובהפרת אמונים הוא חוק חיוני בכל דמוקרטיה מודרנית, שבה השוחד לעובדי ציבור אינו ניתן רק במטבע קשה אלא בסוגים שונים של הטבות והקלות. הדמיון האנושי יצר מגוון עצום של טובות הנאה הניתנות בתמורה להחלטה שעובד הציבור רשאי לקבל, ובמקום למלא את תפקידו ללא משוא פנים, הוא מנצל את סמכותו החוקית כדי להעדיף את מי שאינו ראוי לכך. בניגוד לעבירת השוחד הברורה והמוחשית, מדובר כאן בעבירות־לכאורה, המחייבות שימוש בזכוכית מגדלת.
עובדי הציבור, עוברי העבירה, מרבים להציג עצמם כקורבנות של מערכת קפקאית, ויש מקרים שבהם מדובר באנשים שלא הבינו כי עשו מעשה שלא ייעשה, אבל זו אינה סיבה לכך שהחוק יבוטל, כפי שמבקשת, בימים אלה, קואליציית נתניהו.
ככל שמדינה מפותחת יותר, כך הצורך בחוק כזה רב יותר. בבריטניה הוא חוקק כבר במאה ה־18 למניעת שימוש לרעה בכוח ציבורי. דמוקרטיות אחרות חוקקו אותו במאה שעברה. העובדה שהוא עוסק בשאלה רגישה המחייבת עיון מעמיק בכל מקרה, אסור לה שתהיה עילה לביטול החוק החיוני הזה. אבל מי שאינו סבור כי דמוקרטיה היא המשטר הראוי לישראל, אין לו שום בעיה לנצל את מצבו של נתניהו, ולפתותו לתמוך בתוכניתו להפוך את הדמוקרטיה הישראלית לקליפה בלי תוכן.
