המדינה עשתה השבוע צעד נדיר ומבורך: תיקון עוול בן 31 שנה. סופיאן מסלוחי, אסיר עולם בן 51, זוכה מרצח סוחר התכשיטים מנשה עטר מ-1990. זה קרה אחרי שבפרקליטות החליטו שלא להתנגד לבקשה שלו למשפט חוזר – ולזכותו במקום.
אין ספק שמוטב צדק מאוחר מאשר להשאיר על כנה הרשעת שווא. ואף שמסלוחי מרצה מאסר עולם מאז היה בן 18 בגין רצח אחר, לניקוי שמו מרצח נוסף יש משמעות. אבל בצד הזה של המדינה נמנע דבר חשוב גם מאיתנו, כחברה: חשבון נפש של המערכות.
לא נדע כיצד קרה שחוקרי משטרה בכירים ומנוסים גבו הודאת שווא מצעיר בן 18 משולי השוליים של החברה, והשתמשו בו להפליל שמונה נאשמים נוספים, חפים מפשע; כיצד ההודאה של מסלוחי עברה את מבחן התביעה, אף שנגבתה בין השאר בידי מדובב מבוגר שניצל אותו מינית; איך הוגשו כתבי אישום מוטעים מיסודם בשלושה מקרי רצח; וכיצד, בגלל רצף מחדלים, רוצחים מסתובבים חופשי.
נפל כפרי בשל
למסלוחי לא היה צפוי עתיד מזהיר. יליד מזרח ירושלים שעבר פגיעות מיניות קשות, הומוסקסואל שהיה בעיצומו של תהליך התאמה מגדרית והתפרנס מזנות. ב-1993, כשנעצר בחשד לרצח שותפו לדירה בתל אביב, חוקרי היחידה המרכזית לא האמינו למזלם הטוב: אחרי שנים של כישלון בפענוח שני מקרי רצח בקהילת הזנות בעיר - של אברהם גרינברג ובלה ויינשטיין - הוא נפל לחיקם כפרי בשל.
הצעיר, שהוחזק בבידוד בשל הזדהותו כטרנסג'נדר (אוכלוסייה טעונת הגנה בכלא), ישב ימים ארוכים עם החוקרים ובדה באוזניהם מעשיות. אליהן הצטרפה גם פרשה שלישית, רחוקה כרונולוגית, גיאוגרפית ותרבותית - רצח מנשה עטר ברעננה. זאת, אף שהרצח אירע עוד כשהיה נער שהתגורר במזרח ירושלים, וכלל לא הכיר את הנאשמים שהפליל לצידו. אבל למי אכפת, כשהנחקר מודה?
בתוך זמן קצר המשטרה הודיעה על פענוח שלושת מקרי הרצח. סופיאן הוא היחיד מבין תשעת הנאשמים שלא ניהל משפט, אלא הורשע בהסדר טיעון. השאר זוכו, אחרי שהשופטים שלל את עדותו.
בכלא רכש סופיאן השכלה והשתקם. הוא יצר קשר עם עורכות הדין מהסניגוריה הציבורית, מורן כרמון ונועה זעירא, שהגישו בשמו בקשה למשפט חוזר בתיק רצח סוחר התכשיטים.
בתגובת הפרקליטות ניכר שלא השתכנעו שמסלוחי הודה שלא מרצונו החופשי, ומצאו חיזוק לכך בעובדה ששתק 30 שנה. נכון שמאז שנות ה-90 זכויות חשודים ונאשמים, בעיקר קטינים, השתנו, וכך גם הפיקוח של הפרקליטות על הליכי חקירה, שאז לא היה קיים. ובכל זאת, גם היום, יש מקרים של הודאות שווא.
בתשובת הפרקליטות נטען, בצדק, שלא ניתן להיכנס לעובי הקורה בתיק בן יותר מ-30 שנה, שלא נשמעו בו כלל ראיות, לא העידו עדים ולא ניתנה הכרעת דין מנומקת. "אין תועלת בקיומו של משפט חוזר", נכתב. אבל אם אין תועלת בבירור האמת, האם אין לפחות תועלת בהכרה בכשל?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו