"היי, לבנצ'יק; היי ילד לבן; כל פעם. כל פעם".
ג'ימי באטלר הוא שחקן NBA נפלא. אחד הטובים. וגם שחור. דני וולף הוא שחקן כדורסל ישראלי-אמריקני, בשנתו הראשונה בליגה. וגם לבן. במשחק ביום שלישי בבוקר הם נקלעו לאחד מאותם עימותים שמתרחשים תדיר בין שחקנים במהלך משחק. ואז באטלר אמר לוולף את הדברים שכתובים כאן.
תראו איזה סיבוב מלא (ומעוות) לקח אותנו הפרוגרסיב המשוגע: מפגן גזענות בוטה, בהגדרה המילונית של הדבר ממש, כלפי אדם לבן (בידי אדם שחור) עובר בדממה מוחלטת. כאילו מדובר בטראש טוק חביב בין כדורסלנים. שוו בנפשכם מצב הפוך, שבו וולף אומר לבאטלר: "היי בחור שחור, היי בחור שחור, כל פעם (אקלע עליך סל)". כמה זמן לדעתכם היה שורד דני וולף בליגה לדעתכם? שעתיים מקסימום, לדעתי. סופת הזעם התקשורתית הייתה הופכת את זה לארוע מדיה ענק.
אבל בעידן הנוכחי, שבו מיעוטים מוגנים אוטומטית (ד"ש מהמוסלמים במערב) בלי קשר למעשיהם, ונתפסים חלשים ונדכאים, כעמדת מוצא חברתית; בעידן הזה - גזענות אסורה, אבל רק לכיוון אחד. הכיוון השני? זה בסדר גמור. אחרי הכל, אחרי שנים של גזענות ודיכוי מותר לשחורים להתגזען על לבנים, ולמוסלמים להשתולל באנטישמיות מופרעת. משטרת הפוליטיקלי קורקט עוצרת עבריינים רק מצד אחד.
יום אחד הפרוגרס יתהפך על המערב ויביא לחיסולו. התהליך, למעשה, כבר בעיצומו. עד אז: אם אתם שחורים, או מוסלמים במערב, זכרו שמותר לכם להתגזען. כי המילה הזאת שינתה את משמעותה בעשור האחרון, וצריך להיות בצד הנכון שלה. וזה לא הצד של יהודי שצבע עורו לבן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו