נקודת התחלה. ליושבים על המדוכה בשאלה מאיזה תאריך להתחיל בחקירת הגורמים שהובילו ל־7 באוקטובר, ראוי לשקול בכובד ראש את ההחלטה המופקרת של יצחק שמיר לדחות על הסף את "הסכם לונדון" בין המלך חוסיין ושר החוץ שמעון פרס, מ־11 באפריל 1987. דחיית ההזדמנות להגיע להסכם עם ירדן הובילה להחלטת המלך, ב־31 ביולי 1988, לוותר על כל תביעה לגדה המערבית, ולהחלטת אש"ף, ארבעה חודשים אחר כך, לאמץ את החלטת מועצת הביטחון 242 ולהתנער מטרור. מי שדחה את ירדן אך גם לא רצה את אש"ף, לקח את הסיכון הגדול ביותר לעתידה של ישראל היהודית והדמוקרטית.
אבו מאזן באו"ם: "שלום לא יושג בלי צדק - וצדק זה מדינה פלשתינית" // צילום: רויטרס
לפני חודש וחצי מלאו לאבו מאזן 90. בפגישה ארוכה מאוד שהיתה לנו ב־2004, לאחר שיאסר ערפאת דחק אותו אל מחוץ לכיסא ראש הממשלה הפלשתינית, אמר לי כי לאחר ערפאת יהיה זה תורו לקבל את תפקיד יו"ר הפת"ח, שמשמעותו גם יו"ר אש"ף ונשיא הרשות הפלשתינית. לא יהיה לו עניין למלא תפקיד זה שנים רבות, והוא לא יהיה מנהיג כיכרות כמו ערפאת, אלא יסתפק בתקופת שלטון קצרה, ואחרי שיכשיר את הקרקע וייצב את הממשל הפלשתיני, יפנה את מקומו לבא אחריו.
רק חלק מן הצפי שלו התרחש. לאחר מות ערפאת נבחר מחמוד עבאס, ברוב גדול, בבחירות דמוקרטיות, אבל מאז נותר בתפקידו. המועצה המחוקקת הפלשתינית הושעתה, הוא מנהל את שטחי הרשות הפלשתינית באמצעות צווים נשיאותיים, הרשות עצמה הוחלשה על ידי ממשלות נתניהו, עובדי הרשות מקבלים מדי חודש רק חלק קטן ממשכורתם, וגם הצלחתו המדינית לשכנע את העולם להכיר במדינה פלשתינית אין לה תרגום מוחשי בחיי תושבי יהודה ושומרון.
שיחות חשאיות, בלי צד שלישי
השבוע אני מוצא אותו אופטימי, ונערך לבאות. העולם הבין כי ללא נתיב למדינה פלשתינית לא יהיה פתרון לסכסוך, וללא הרשות הפלשתינית לא ניתן יהיה לשקם את עזה. כל הפתרונות האחרים שהועלו מאז 7 באוקטובר התאדו. הוא מוכן לשוב לעזה וליטול אחריות לניהול הרצועה לאחר שהרצועה תפורז. הכוונה היא שהרשות תמלא תפקיד בפירוז הרצועה, הנשק יועבר אליה והיא תעבירו למדינה ערבית. לה עצמה אין לא עניין ולא צורך בנשק. המדינה הפלשתינית שהוא רואה בעיני רוחו תהיה מפורזת.
יש לו טענות לא מעטות. לממשלת ישראל, לממשל טראמפ, למדינות ערב. במגעים שהיו לרש"פ עם האמריקנים סוכם על שינוי משמעותי בהעברת הקצבאות לאסירים הפלשתינים, והוקמה רשות אשר מעבירה את הקצבאות הללו על פי קני מידה סוציאליים, ובלי קשר לסיבות שבגללן מרצים האסירים את עונשיהם. האמריקנים אישרו זאת אך ישראל ממשיכה לסרב להעביר לפלשתינים את הכספים המגיעים להם מן המכס לפי הסכם פריז. מדובר ב־3 מיליארד שקל. הוא גם איננו מבין איך זה שהממשלה הישראלית, ימנית ככל שתהיה, כמעט ואינה עושה דבר למניעת האלימות הקשה של ישראלים כנגד אזרחים פלשתינים ביו"ש. במקרים רבים אין חיילי צה"ל מתערבים, ולטענתו יש מהם המצטרפים לאלימות כנגד הפלשתינים. אבל הנחייתו הקבועה היא להימנע מאלימות כתגובה על המתרחש מדי יום.
הוא מאמין כי פתרון שתי המדינות הוא הדרך היחידה לשני העמים, ומצר מאוד על כך שתהליך אוסלו הופסק ולא הגיע אל הסדר הקבע הנכסף. יש לכך סיבות לא מעטות, אבל השתיים העיקריות הן רצח רבין והאינתיפאדה השנייה (שהוא היה ממתנגדיה הבולטים). לדעתו, ניתן לחזור אל שולחן המשא והמתן, וכמו באוסלו - הוא מעדיף שיחות חשאיות, ללא מעורבות צד שלישי. בסופו של דבר, רק לישראלים ולפלשתינים אכפת באמת מה יקרה כאן.
הוא רוצה להיפגש עם ישראלים שונים ולשוחח איתם. גם מתנחלים. הוא מוכן להקשיב להם, ורוצה שיקשיבו לו. הדיאלוג הזה חיוני בעיניו. בגיל 90, חד ורהוט, הוא מתגעגע לרבין.
