בשלוש וחצי השנים האחרונות, מאז נאלץ סקוט מוריסון לעזוב את תפקיד ראש ממשלת אוסטרליה, חסרונו הורגש היטב. מאז הפיגוע הנורא בחוף בונדיי שבסידני, שגבה את חייהם של 15 איש, ההרגשה הזו התעצמה. בהשוואה לאנתוני אלבניזי המתרפס, שהחליף אותו בראשות המדינה, מוריסון נראה נפיל.
למעשה, הם התבררו כניגודים גמורים. בשונה ממוריסון, שהצליח למצב את ארצו כבעלת ברית עקבית ואמיצה ליהודים ולארצם, אלבניזי הרס ופישל. הוא פישל לפני הפיגוע (מתן פרס לטרור בדמות ההכרה האוסטרלית ב"מדינה פלשתינית" היה רגע שפל בהידרדרותו, ושל אוסטרליה תחת הנהגתו), וגם אחריו.
ההצהרה הראשונה שסיפק אלבניזי לציבור בעקבות פיגוע הדמים ראויה להילמד בפקולטות למדעי הצביעות והניתוק. אף על פי שבשעה שניתנה כבר נודעו פרטי האירוע - ואף פורסמו ברבים - האיש שעומד היום בראשה של אוסטרליה בחר להתעלם מזהות הנרצחים היהודים, מזהות הרוצחים הג'יהאדיסטים ומן העובדה שאלה באו לבצע את זממם בחגיגה של חג יהודי. כל הפרטים המהותיים האלה הועלמו במפגיע מן ההצהרה.
זה לא ממש השתפר בהמשך. דרו פבלו, בלוגר אוסטרלי, חישב כי בזמן שחלף מאז הטבח שביצעו שני האסלאמיסטים ביהודים שהגיעו להדליק נר ראשון של חנוכה, אלבניזי אמר בפומבי 5,022 מילים על מה שקרה. ביניהן, לא היה אפילו אזכור אחד למהות המעשה ולמניעים האמיתיים של הרוצחים. אלבניזי לא הצליח להגות את המילים "מוסלמים", "אסלאם" או "אסלאם קיצוני", ועמד על סירובו לקרוא למפלצת הרצחנית בשמה גם מול גופות הקורבנות.
"המקום שאליו נמלטו יהודים בעבר הפך עתה למקום שממנו יהודים מבקשים להימלט", אומר סקוט מוריסון (57) מדם ליבו בשיחה בלעדית עם "ישראל השבוע", בתגובה לטבח. "זהו חילול הקודש. אנו אומה שליבה נשבר. אך בעבור הקהילה היהודית שלנו, הפכנו לאומה שהפרה את הבטחתה. בגדנו בהבטחה של אוסטרליה אליהם - אותה הבטחה הניתנת לכל מי שבא לחזק את ארצנו. זאת היתה הבטחה לביטחון. הבטחה שיוכלו לחיות את חייהם חופשיים מרדיפה ומפחד. הבטחה לכך שיזכו לכבוד על תרומתם, ושלא יישפטו לפי שבטם, אמונתם או מוצאם. הבטחה אוסטרלית ייחודית להזדמנות הוגנת למי שמוכנים להתאמץ".
מי היו המתאמצים?
"לאחר תום מלחמת העולם השנייה אוסטרליה הפכה למקלט בטוח עבור שורדי השואה, שביקשו לפתוח בה בחיים חדשים. היהודים האלה הצטרפו לקהילה היהודית המשגשגת שכבר פעלה במדינה, ושתרמה לחייה הלאומיים של אוסטרליה תרומה גדולה ביחס לגודלה, יותר מכל קהילה אחרת במדינתנו המודרנית. שורדי השואה הללו הפכו לחלק מסיפור הצלחה אוסטרלי רחב יותר של הגירה לאחר המלחמה - סיפור שהצמיח את אחת המדינות המצליחות בעולם בתחומי ההגירה והרב־תרבותיות. כיום, אחד מכל שני אוסטרלים נולד מחוץ למדינה, או שלפחות אחד מהוריו נולד מעבר לים. אוסטרליה הפכה לנושאת דגל עולמית של גיוון תרבותי ולכידות חברתית. הקהילה היהודית שימשה מופת מובהק לסיפור זה".
ואז משהו השתבש.
"בעבור יהודי אוסטרליה, המדינה היתה מקום של ביטחון, חירות והזדמנות. אך לאחר אירועי השנתיים וחצי האחרונות, שהגיעו לשיאם בפיגוע, אוסטרליה איבדה את הזכות לספר סיפור מופת זה".
ירושלים תחילה
מי שכיהן כראש ממשלתה ה־30 של אוסטרליה יודע היטב על מה הוא מדבר. מוריסון, נוצרי אוונגליסטי בהשקפתו, מעולם לא הסתיר את זיקתו הערכית לעם היהודי ולמדינת ישראל. כבר עם כניסתו לתפקיד בשנת 2018, הוא הבהיר כי הוא רואה בישראל שותפה אסטרטגית, וקבע כי אוסטרליה מחויבת לביטחונה ולזכותה להגנה עצמית של מדינת היהודים. עמדה זו באה לידי ביטוי הן בהצהרות פומביות והן בצעדים מעשיים בזירה הבינלאומית.
אחת מההחלטות הבולטות ביותר של ממשלת מוריסון היתה הכרה רשמית בירושלים כבירת ישראל בדצמבר 2018 - צעד שנעשה זמן קצר לאחר מהלך דומה של ממשל טראמפ בארה"ב. אף שאוסטרליה לא העבירה בפועל את שגרירותה מתל אביב, עצם ההכרה נחשבה צעד חריג בנוף הדיפלומטי של מדינות המערב, והתקבלה בישראל כהבעת אמון עמוקה. מוריסון עצמו הדגיש כי מדובר בהכרה במציאות, ולא במחווה פוליטית גרידא.
במהלך כהונתו, אוסטרליה הקפידה להצביע באופן עקבי נגד החלטות אנטי־ישראליות חד־צדדיות במוסדות בינלאומיים, ובראשם האו"ם. ממשלתו פרשה מגופים ומהצבעות שנתפסו בעיניה כנגועים באפליה שיטתית נגד ישראל, וביקרה בחריפות את השימוש הציני במועצת זכויות האדם של האו"ם ככלי לניגוח המדינה היהודית.
יחסו של מוריסון ליהודים לא הוגבל למדיניות חוץ בלבד. בזירה הפנימית באוסטרליה הוא נקט קו תקיף נגד אנטישמיות, והיה מהמנהיגים הראשונים במדינתו שאימצו רשמית את הגדרת האנטישמיות של IHRA, הברית הבינלאומית לזיכרון השואה. אימוץ ההגדרה, לדבריו, נועד לספק כלים ברורים לרשויות, למוסדות חינוך ולמערכת האכיפה בהתמודדות עם גילויי שנאה כלפי יהודים - כולל כאלה המתחזים, לכאורה, לביקורת פוליטית.
"אוסטרליה בהנהגתי אף הפכה לחברה מלאה בברית הבינלאומית לזיכרון השואה ביוני 2019, והצהירה בכך על מחויבותה לחינוך השואה, להנצחה ולמאבק באנטישמיות", מפרט מוריסון. "במסגרת זו, הוקצו תקציבים להקמת מוזיאונים נוספים לזיכרון השואה ולהגברת האבטחה עבור קהילות יהודיות ברחבי המדינה. כמו כן, אימצנו את הגדרת העבודה של IHRA לאנטישמיות בכנס הבינלאומי במאלמו".
מוריסון הרבה להופיע באירועים של הקהילה היהודית, להשתתף בטקסי זיכרון לשואה ולהביע הזדהות עם תחושת האיום שחווים יהודים בעולם. לאחר פיגועים אנטישמיים או גילויי אלימות כלפי מוסדות יהודיים, הוא נהג לפרסם גינויים חד־משמעיים ולדרוש אכיפה נחושה. בעיניו, מאבק באנטישמיות לא היה עניין מגזרי, אלא מבחן לערכיה של הדמוקרטיה האוסטרלית.
כראש ממשלת אוסטרליה במשך ארבע שנים, מוריסון נחשב אחד מהמנהיגים המערביים המזוהים ביותר עם קו פרו־ישראלי גאה ובלתי מתנצל. בתקופה שבה מדינות רבות במערב החלו להתקפל בפני גלי שנאת ישראל, מוריסון בלט כמי שבחר להעמיד את היחסים עם ירושלים ואת המאבק באנטישמיות בראש סדר העדיפויות המדיני והערכי. גם כשהותקף על כך - הוא לא ויתר.
עיניים עצומות לרווחה
איך אפשר היה בתוך זמן קצר לקלקל את כל הירושה היפה שהשאיר לממשלת הלייבור, שהגיעה לשלטון ב־2022? "בתוך שלוש שנים בלבד, רה"מ אלבניזי הפר באופן מפורש את ההבטחה האוסטרלית כלפי הקהילה היהודית שלנו, וסיים 75 שנים של קונצנזוס דו־מפלגתי ביחסה של אוסטרליה למדינת ישראל", משיב מוריסון. "ממשלתו של אלבניזי לא העניקה לקהילה היהודית את ההזדמנות ההוגנת הראויה לה. ההבטחה של אוסטרליה לקהילה היהודית נשמרה בידי 30 ראשי ממשלה שקדמו לו, לאורך יותר מ־100 שנה. אותה מפלגה שנטלה חלק גאה ומכונן בהקמתה של מדינת ישראל היא גם המפלגה שכיום הפנתה לה עורף, ועמדה מנגד שעה שהרוע של האנטישמיות הלך והתבסס - במיוחד לאחר מתקפות הטרור נגד ישראל ב־7 באוקטובר 2023".
כדי להמחיש את חומרת המצב בארצו, מוריסון מציג בפניי את גרף האירועים המכוונים נגד יהודים באוסטרליה במהלך תריסר השנים האחרונות. העמודות האדומות מדברות בעד עצמן טוב יותר מהרצאות של שעות. אם בתקופתו כראש ממשלת אוסטרליה התקריות האנטישמיות הסתכמו במאות בודדות - תחת עינו העצומה של אלבניזי, וביתר שאת אחרי זוועות 7 באוקטובר, המספר קפץ ליותר מ־2,000 בשנה.
"לפני עלייתה לשלטון של ממשלת אלבניזי בשנת 2022, ממשלתי הובילה את אוסטרליה לעמדה החזקה ביותר של תמיכה בישראל ובאוכלוסייה היהודית בתולדות המדינה", מזכיר מוריסון. "תוך שמירה על המחויבות הדו־מפלגתית של ממשלות קודמות, הלכנו צעד נוסף וגינינו בגלוי את היחס המביש כלפי ישראל באומות המאוחדות, כשהתנגדנו למקהלת ההחלטות השנתיות נגד ישראל - החלטות שבעבר אוסטרליה נמנעה מהצבעה עליהן ובחרה לשבת על הגדר. בין היתר מדובר ב'החלטת ירושלים', הכוללת לשון מוטה וחד־צדדית שתוקפת את ישראל ומכחישה את זיקתה ההיסטורית לעיר הקודש ירושלים, וב'החלטת הסדר שלום לשאלת פלשתין', המעניקה לרשות הפלשתינית מעמד שאין לה - ושלא ראוי שיהיה לה".
על אילו עקרונות הגנת כשניסחת את מדיניותך ביחס למדינת ישראל?
"עמדנו נחרצות לצד ישראל במאבקה מול אויביה. הכנסנו הן את חיזבאללה והן את חמאס אל רשימת ארגוני הטרור, והצבענו בגלוי על מעורבותה של איראן באמצעות שליחים אלה בניסיון לערער ולבצע אלימות נגד ישראל. כמו כן, הכרנו בבירת ישראל בירושלים המערבית. זה היה רגע שיא. עמדנו לצד ישראל כשהדבר היה חשוב באמת. אמרתי אז כי ישראל תוכל תמיד לסמוך על אוסטרליה, משום שאנו מאמינים בה ובמה שהיא מייצגת - בזכותה להתקיים בשלום ובתוך גבולות בטוחים המוכרים ברמה הבינלאומית. אמרתי שנאמר זאת כל עוד נשמה באפנו. מדיניות זו, ותמיכתה ההיסטורית של אוסטרליה בישראל, הסתיימו עם סיום כהונת ממשלתי".
ואז אנתוני אלבניזי החליט "להתהפך" על ישראל, ואף להכיר ב"מדינה פלשתינית". מה דעתך על הצעדים שלו?
"לא יכול להיות גינוי חמור יותר להחלטת ממשלת אלבניזי להפוך את מדיניות אוסטרליה כלפי ישראל, מאשר השבחים שקיבלה על כך מחמאס עצמו, כשהכירה באופן חד־צדדי במדינה פלשתינית - מבלי שאף אחד מתנאי הסף לכך מולא. בעוד ישראל היתה נתונה במלחמה מול חמאס ושלוחותיו האיראניות, ובראשן חיזבאללה, ממשלת אוסטרליה ויתרה על אחת מדרישות הליבה שנדרשו מחמאס, ובכך גמלה למחבלים על הזוועות שביצעו ב־7 באוקטובר. שינויי המדיניות של מפלגת הלייבור יצרו את הקרקע לניצול בידי אנטישמים. הם עיצבו סביבה שבה התנהגויות אנטי־ישראליות, אנטי־ציוניות ובסופו של דבר אנטישמיות יכלו לפרוח, ובמקביל אפשרו לציבור האוסטרלי - מתוך כוונות טובות - ליפול קורבן להטעיה בהיקפים תעשייתיים".
את החגיגה הפרועה של שנאת ישראל שכבשה את רחובות אוסטרליה ראינו במהדורות החדשות. מוריסון חזה במתרחש מקרוב, וליבו נחמץ: "אוסטרלים מצאו את עצמם צועדים בהפגנות - לרבות על גשר הנמל המפורסם שלנו בסידני - כשהם מזדהים עם קריאות ל'אינתיפאדה עולמית' ול'מוות לצה"ל' ועם סיסמת 'מן הנהר ועד הים', הקוראת לחיסול המדינה היהודית ותושביה, ובמקביל מניפים דיוקנאות של האייתוללה. ההפגנות הללו נמשכו שבוע אחר שבוע, ללא הפרעה, בגיבוי מדיניות של אדישות מצד הממשלה. בתי המשפט אף ביטלו את החלטת ראש ממשלת ניו סאות' וויילס, שניסה למנוע את הצעדה על גשר הנמל של סידני".
אלבניזי עדיין מסרב לראות כיצד כל זה הוביל לפרץ אדיר של אנטישמיות. מה אתה משיב לו?
"במקביל להפגנות נגד ישראל, נפוצה תופעת ה'דוקסינג', חשיפה ופרסום של פרטים אישיים של אנשי מקצוע, אמנים ועיתונאים יהודים. עסקים בבעלות יהודית הותקפו ונאלצו לסגור את שעריהם. בתיהם של יהודים הושחתו בכתובות אלימות. בתי כנסת הפכו ליעד לפגיעה, ואף הוצתו באמצעות בקבוקי תבערה כשמתפללים בתוכם. סטודנטים יהודים הפכו למנודים בקמפוסים, ואנשי אקדמיה נאלצו להירתע ולהיכנע ל'אורתודוקסיה הפרוגרסיבית' בנוגע לישראל - או גרוע מכך. אין פלא שאנטישמים, שזממו אלימות כלפי הקהילה היהודית, שכנעו את עצמם שזהו זמנם. באשליותיהם המוזנות משנאה, אולי הם אף ראו עצמם גיבורים פופולריים".
בעצם, אתה אומר שהכתובת היתה על הקיר?
"האזהרות היו רבות, אך לנוכח ממשלה שבמקרה הגרוע ניהלה משחק פוליטי ציני בניסיון לחזר אחר הקול המוסלמי, ובמקרה הטוב פעלה בתמימות וברשלנות ושחררה כוחות שפשוט לא הבינה - התוצאה היתה מחרידה. 15 חפים מפשע נרצחו, ורבים נוספים נותרו עם פציעות חמורות ומשנות חיים. קהילה שלמה נושאת צלקת רגשית עמוקה, ושמה של אומה שלמה הוכתם".
לפרוק את הנשק
גם לאחר סיום כהונתו, מוריסון ממשיך להשמיע קול ברור בזירה הציבורית. הוא ביקר בחריפות מגמות של ריכוך עמדות כלפי גורמים אסלאמיסטיים קיצוניים, והזהיר מפני הסכנות הטמונות במתן לגיטימציה לשונאי ישראל - מי שצועקים את הקריאה הידועה לשמצה "מן הנהר ועד הים, פלשתין תשוחרר", למשל. ניסיון העבר מלמד כי שיח כזה מחלחל במהירות לאלימות כלפי יהודים, טען - וצדק לאורך כל הדרך. בעקבות הטרגדיה שהתרחשה בעירו, מוריסון החליט להגיע לישראל ולהשתתף בוועידה בינלאומית למאבק באנטישמיות, שתתקיים בינואר 2026 בהובלת שר התפוצות עמיחי שיקלי. באי הוועידה ישמעו ממנו את תיאור המצב הקיים, ולצידו את ההצעות ליציאה מן הבור שאליו דרדרה ממשלת השמאל את ארצו.
"על אף התוצאות הקטסטרופליות, אסור לאפשר לסיפור הזה להסתיים כאן", מחזיר מוריסון נופך של אור. "עלינו לכתוב כעת פרק חדש: פרק של חוסן, התאוששות והתחדשות. סיפור שבו אנו חולקים כבוד לחפים מפשע שעליהם אנו בוכים כעת - שורד שואה, ילדה בת 10, רב אהוב, פילנתרופ, תייר צעיר, שוטר אמיץ ורבים אחרים. עלינו לכבד אותם באמצעות התמודדות עם הלקחים הקשים: אוסטרליה נפלה קורבן להונאה מצד פעילים אנטי־ישראלים ואנטישמים ציניים, המוכנים לתמרן כל רגש ציבורי חיובי כדי לקדם את מטרתם".
מה נכון לעשות מכאן והלאה?
"עלינו לטפל בשורש המתקפות הללו. האנטישמיות היא הנשק הטעון הראשון שעלינו לפרוק; ובמקרה זה - אנטישמיות אסלאמית קיצונית. כפי שכולנו יודעים, אין זה הסוג היחיד של אנטישמיות, אך במקרה הנוכחי זהו הגורם התוקף. הטרוריסטים צמחו מתוכנו. הם עברו תהליך הקצנה כאן באוסטרליה, בתוך הקהילה האסלאמית המקומית. אחד מהם הגיע לאוסטרליה לפני עשרות שנים, ובנו נולד כאן. הגיעה העת שמנהיגי הדת והקהילה האסלאמית באוסטרליה יבצעו רפורמה יסודית בהסדרים המוסדיים המנהלים את תנועתם הדתית. פשוט לא קיימים אצלם אותם מנגנוני אחריותיות (accountability), משמעת, תמיכה והסמכה הקיימים בקהילות דתיות אחרות באוסטרליה. מצב זה מותיר את הקהילות שלהם פגיעות.
"על המנהיגים המוסלמים לפעול טוב יותר כדי להגן על המאמינים שלהם מפני השחתה והולכת שולל. הדבר נכון לא רק לאוסטרליה, אלא גם לרוב הדמוקרטיות הליברליות במערב. עליהן לעשות עבודה טובה יותר בהרחקת הזאבים מן הצאן. זוהי חובתן הרוחנית, כפי שהיא מוטלת על כל מנהיג דתי. אני האחרון שיקרא למדינה להטיל את ידה הרגולטורית על מימוש אמונתם של בני אדם - אך בהיעדר פעולה משמעותית, הקהילה האסלאמית מזמינה התערבות כזו בעתיד הנראה לעין. הפרדת הדת מהמדינה לא מהווה 'כרטיס חסינות' מפני מתן דין וחשבון. גם הזרמים הנוצריים יודעים זאת, וחוו כישלונות משלהם, ובראשם אלו שנחשפו על ידי ועדת החקירה המלכותית להתעללות מינית בילדים במוסדות".
אני כבר רואה לנגד עיניי קמפיין מתוזמר שיתייג אותך כאסלאמופוב.
"יהיו מי שיציגו את עמדותיי כאסלאמופוביה - זהו התירוץ הרגיל לחוסר מעש. אך קולי משקף רבים בקהילה המוסלמית ששותפים לחששות אלו. יש להקשיב להם, ולא להשתיקם, או גרוע מכך - להאשימם בחוסר נאמנות ולהוקיעם. אני לא מפחד מהאסלאם או מאלו המאמינים בו. ההפך: אני מברך כל אדם השותף לאמונה כנה שמטיפה למוסר, ענווה, אהבה וחמלה. אני מפחד מאלו שלא נוקטים פעולה כדי להגן על יושרת קהילתם הדתית, ושמאפשרים לרעל הקיצוניות להדביק את מאמיניהם".
מהם הצעדים האופרטיביים שנדרשים כעת?
"גם על הממשלות מוטלת החובה לתפקד טוב יותר. מדיניות של לכידות חברתית לא יכולה להסתכם בפסטיבלים, אוכל וריקודים פולקלוריסטיים. חייב להיות לה ממד ביטחוני. בממשלתי, שילבנו את מדיניות הלכידות החברתית בתוך מסגרת המדיניות והביצוע של ביטחון הפנים - מודל שבוטל על ידי ממשלת אלבניזי. לכידות חברתית, מעורבות ושילוב הם נשק יקר ערך נגד אנטישמיות, שנאה ואלימות על רקע תרבותי.
"כמו כן, במהלך הסקירות המבצעיות שייערכו בעקבות מתקפת הדמים של 14 בדצמבר, חיוני לזהות נקודות תורפה משמעותיות, במיוחד בנוגע להגירה ולאכיפת חוק. עם הצעדים הדרושים ניתן למנות שיפור בחוקי הנשק, תקצוב נוסף לסנכרון מאגרי מידע מודיעיניים והגדלת מספר המקורות של המודיעין האנושי בשטח. יש לזהות ליקויים אלו ולתקנם במהירות. עלינו להתחיל ביישום מלא של המלצות השליח המיוחד למאבק באנטישמיות, שהוגשו לראש הממשלה ושזכו להתעלמות מצידו. הדוח הזה שוכב כאבן שאין לה הופכין כמעט שישה חודשים מאז התקבל. הוא כולל המלצות לשיפורים חשובים במדיניות ההגירה, כגון סינון וחשיפה של מי שמחזיקים בעמדות אנטישמיות וביטול ויזות למי שעוסקים בהתנהגות אנטישמית".
האם לדעתך גורמי אכיפת החוק באוסטרליה זוכים למספיק גיבוי מצד הממשלה כדי להתמודד עם האנטישמיות שמקורה באסלאם הקיצוני?
"על הממשלות לשים קץ ל'תרבות ההיתר' להפגנות שטנה, לכפייה ברוח האנטישמיות ולבריונות, במיוחד במוסדות המתוקצבים על ידי המדינה כמו אוניברסיטאות, בתהליכי מענקי מחקר, באמנויות ובגוף השידור הציבורי שלנו, ABC. במקרים רבים החוקים הנכונים קיימים. לעיתים קרובות, גורמי אכיפת החוק רק זקוקים לאישור מהדרגים הגבוהים כדי לאכוף חוקים אלו בקפידה. אין לזה דבר וחצי דבר עם חופש הביטוי. במקרים אלו, טיעונים מן הסוג הזה הם רק תירוץ לביצוע פשעי שנאה.
"כל זה חייב להגיע לכדי מיצוי באמצעות הקמה של ועדת חקירה ממלכתית מקיפה, כפי שהציע שר האוצר וסגן ראש מפלגתי לשעבר, ג'וש פריידנברג, הפוליטיקאי היהודי הבכיר ביותר בתולדות אוסטרליה. לחקירה כזו יש כוח לחייב הצגת ראיות ומתן עדות. אסור לה להגביל את עצמה רק לאירועי 14 בדצמבר, אלא גם לתקופה שקדמה להם, מאז טבח 7 באוקטובר. עליה להתמודד עם המשימה הרחבה בהרבה של חקירת האנטישמיות באוסטרליה, תוך הסתמכות לא רק על משפטנים, אלא גם על מומחים לביטחון, ללוחמה בטרור, ללכידות חברתית ולמדיניות הגירה - כל אותם תחומים המהווים חלק מהפתרון".
מהו המסר שלך ליהודי אוסטרליה?
"האוסטרלים הם עם אופטימי. בדומה לידידינו היהודים בישראל, אנו מאמינים בדמוקרטיה שלנו ובעתידנו. ספגנו מכה קשה, אך נתאושש. נשיב לעצמנו את המורשת שלנו כאומה חיובית, בטוחה, מלוכדת ושלווה. וחשוב מכל, נעבוד קשה כדי לכבד שוב את ההבטחה של אוסטרליה לקהילה היהודית שלנו, ולהבטיח שהיא תהיה המקלט הבטוח והידידותי שהיתה בעבר. עם ישראל חי".
