לתנועת "אחים לנשק" יש מחלקת גרפיקה מצוינת. לקראת ההפגנה בשבוע שעבר בכיכר הבימה השתמשו מעצבי הקמפיין בשלושת העיגולים של הפסל המפורסם של קדישמן כדי לפרט את שלוש מטרותיה: "ועדת חקירה ממלכתית, התנגדות לחוק ההשתמטות, עד החטוף האחרון". לתוספת תוקף גם הודיעו מראש "רוב העם כאן", אם כי רוב העם ביום פקודה מנה אלפי אנשים בלבד. אבל תודעת רוב אף פעם לא היתה מצרך במחסור אצל החבר'ה האלה.
מן הראוי לציין שהיה זה הרוב הנכון, כפי שהעידו על עצמם האחים בדף הפייסבוק שלהם: "ההתמדה שלנו, שעצרה את ההפיכה המשטרית והחזירה את החטופים - היא זו שתביא להקמת ועדת חקירה ממלכתית, לעצירת חוק ההשתמטות ולמיגור השחיתות!" הלב הנוסטלגי נזכר באחד מגלגוליה הקודמים של מחאת קפלן (היו כל כך הרבה), כאשר חלוציה ירדו לחיי היועמ"ש מנדלבליט עד שניאות להגיש כתב אישום כנגד השחיתות השלטונית המדומיינת של נתניהו.
אחרי שהמחאות נגד הרפורמה הסלימו לכדי קריאה לסרבנות והפגנות אלימות, המלחמה קצת הרסה את הווייב, אך הגחלת המשיכה לרחוש. חלפו שנתיים, כל החטופים החיים חזרו, וחוק הגיוס נראה לא שייך. אבל זה מה שיש - אז עובדים עם מה שיש. וכמובן, מכיוון שכל מחאה אזרחית זקוקה למטרה נאצלת מהסוג של "לא ימין ולא שמאל" - נראה שבינתיים "ועדת חקירה ממלכתית" מספקת את הסחורה. מי לא רוצה ועדת חקירה? ועוד ממלכתית? "ממלכתית" היא מילת קסם, יותר מאשר "ועדה בראשות יצחק עמית".
אורח מכובד בהפגנה - ויש שיאמרו מפתיע - היה ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט. החיבור בינו לבין "אחים לנשק" מעניין ולא מובן מאליו. במארס 2023 כתב בנט פוסט, שבו גינה בתוקף את הסרבנות: "אסור לנו להגיע לסרבנות בשירות צה"ל או לביטול הגעה למילואים, זה קו אדום שאין לחצות". והנה - כעבור שנתיים הוא מתייצב במלוא הדרו בהפגנה שארגנו האנשים שקראו לסרבנות. סליחה - אי־התייצבות. ניכר כי כבר אז ראה בנט את הנולד והקפיד שלא לכרוך את הסרבנות ואת "אחים לנשק" באותה הודעת גינוי, אולי כדי לא לפסול את האפשרות כי בבוא היום יזדקק לתמיכתם במסעו הפוליטי. בסופו של דבר, נתן להם הוא את תמיכתו.
אין להתפלא על האופוזיציה לגווניה, על כך שדבקה בדרישה ל"ועדת חקירה ממלכתית". היא הרי זקוקה להסוואת המטרה הקדמונית והקבועה, שהיא תיקון הבאג במערכת שבגללו הציבור מתעקש להצביע ימין. על פי ההיגיון הזה ועדת חקירה בניצוחו של יצחק עמית תניב תוצאה רצויה: האשמת נתניהו וממשלתו והמלצות אישיות ברוח המלצות ועדת החקירה לאירועי סברה ושתילה. זו המליצה להדיח את שנוא נפשו של השמאל, שר הביטחון אריאל שרון. שרון סירב להתפטר, אך פוטר בכל זאת על ידי הממשלה. אפשר לסמוך על עמית וחבריו שלא יסתכנו ולא יסתפקו בהמלצה, אלא יקבעו שכל חברי ממשלת נתניהו לא זו בלבד שפסולים מלכהן בממשלה, אלא גם מלעבוד כסדרנים במשרד הרישוי.
"ועדת חקירה" היא מותג, היא סימבול, היא סיסמה, היא פטיש והיא פֶטִישׁ, והיא כלי לניגוח פוליטי, והיא עוד תירוץ להפגנה, והיא משאת נפש והיא סלע מחלוקת
אלו הן פנטזיות השמאל בנוגע לוועדת חקירה ממלכתית, אך גם לימין חלומות משלו: ועדת חקירה שתרד לעומקם של הסכמי אוסלו ונזקיהם, ההתנתקות והשלכותיה, הקונספציה של הדרג המדיני, רשלנות הדרג הצבאי, התערבות בית המשפט והפרקליטות הצבאית בנוהלי פתיחה באש, הסרבנות - האחראים לה, היקפה ונזקיה, וכל זאת נוסף על בדיקה יסודית של הכשלים המבצעיים, המודיעיניים והפיקודיים של 7 באוקטובר עצמו.
ועדת חקירה של 7 באוקטובר אמורה להבהיר מה השתבש ומי אחראי לשיבוש. באופן הגיוני, ניתן להניח כי הידע הזה אמור לשמש את אזרחי המדינה, נבחריה ומערכותיה כדי לתקן את השיבושים ולמנוע מחדלים דומים בעתיד. זוהי מטרה ראויה אך קשה לביצוע. מטבע הדברים, כאשר מדובר באירוע מז'ורי כמו מלחמה, שדה הפעולה של ועדת חקירה מלכתחילה רחב בהרבה מאשר זה של ועדות רצח ארלוזורוב או מהומות אוקטובר 2000, וקשה להאמין שיש ועדה שתצליח לברר את כל השאלות עד תומן. קשה גם להאמין שמסקנותיה יתקבלו בהסכמה אחידה. אבל גודל המחדל העניק למונח "ועדת חקירה" הילה של כוח עליון, חיצוני למערכת, המרחף מעליה כמו לוויין אובייקטיבי ופולט נתונים אובייקטיביים.
ואין לשכוח את תפקיד "ועדת חקירה" כפטיש גדול להכות בו על ראש היריב הפוליטי. ממשלת בנט פתחה את הקדנציה הקצרה שלה בשתי ועדות חקירה, שצריך להיות סלחן במיוחד כדי לנתק אותן מהקשר פוליטי: הוועדה לחקירת אסון מירון והוועדה לחקר רכישת הצוללות וכלי השיט. שני אירועים שהתרחשו בתקופת ממשלת נתניהו. חיבתו של בנט לוועדות שחוקרות את ממשלות נתניהו הובילה אותו לזרועות "אחים לנשק". אכן זיווג הגון.
גם ועדת חקירה פריטטית, כפי שהציע נתניהו, לא תוכל למלא את כל הציפיות. ראשית, מפלגות קפלן לא מעוניינות בוועדה, אלא בהפלת נתניהו, ולכן ימשיכו בזעקות שבר על ועדה פוליטית. שנית, גם אם תוקם ועדה כזו היא לא תצליח לספק בדיקה מקיפה ומעמיקה של רשימת החלומות של אנשי הימין. היא גם לא תצליח להשביע את רצונו של מי שבאמת רוצה לדעת מה קרה, מכיוון שטווח החקירה שלה מתוחם מלכתחילה.
פנטזיית ועדת החקירה המושלמת לא נועדה להתגשם. "ועדת חקירה" היא מותג, היא סימבול, היא סיסמה, היא פטיש והיא פֶטִישׁ, והיא כלי לניגוח פוליטי, והיא עוד תירוץ להפגנה, והיא משאת נפש והיא סלע מחלוקת. עד שתגיע ועדת החקירה כמו דאוס אקס מכינה, קיבלנו תחקירים צבאיים חלקיים וענישה סמלית. השב"כ לא ביצע גם את זה. בהמתנה לוועדת החקירה האידיאלית מתמסמסות החקירות המערכתיות הרגילות. אבל העיקר שיש על מה להפגין ועל מה להגיש עתירות לבג"ץ.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו