"כמו במצור": הפיגוע שפוצץ את הבועה של הקהילה היהודית. או שלא

"קינת יוֹרְק". כך נקרא ההספד שנוהגים יהודי אנגליה לומר לזכר 150 איש שנרצחו בפוגרום בעיר בשנת 1190. ככל הידוע, זו היתה הפעם האחרונה שבה יהודי נרצח בשל יהדותו על האדמה שהפכה להיות בהמשך "הממלכה המאוחדת".

עד ליום הכיפורים האחרון. "ג'יהאד". זה שמו של האזרח הבריטי ממוצא סורי שרצח כאן, בבית הכנסת "היטון פארק" במנצ'סטר, שני מתפללים בעיצומו של היום הקדוש. עונשו טרם נגזר.

הבריטים, ובוודאי היהודים המקומיים, מומחים כידוע בהפגנת כושר עמידה. "המשכנו כרגיל, כי זה מה שאנחנו עושים במצבים כאלה, ועשינו את זה כמה שיותר מהר", כפי שאומרת הילארי פוקסלנד, נשיאת בית הכנסת.

אלן לוי, מנהל קהילת בית הכנסת, מעדכן כי מאז הפיגוע מספר המתפללים בבית הכנסת דווקא גדל. "בשבת שאחרי הגיעו לכאן 1,000 איש. שרנו, רקדנו והתפללנו. כיום יש לנו 20 חברים חדשים. אנחנו לא ניתן לרשע לנצח".

"למה שנבטל את ה'מצווה דיי'?!" מקשה לוי. אל אולם בית הכנסת זרמו בשעת צהריים של יום שני מאות ילדים, בנים ובנות, חנוטים בחליפות שמרניות, מצייתים למבטים נוקשים של המורים, נלהבים - עד כמה שהתלהבות באה כאן לידי ביטוי - לקראת הופעתו של ישי ריבו. כמותם הגיעו מאות מחברי הקהילה היהודית הבוגרת.

"אתם הדור הבא של ישראל, המשרד שלי ילווה אתכם לאורך כל התהליך", יאמר להם בהמשך שר העלייה והקליטה הישראלי אופיר סופר, שבא לכאן כדי להזמין אותם באופן אישי לבוא הביתה, לישראל.

סופר הוא גם מי שיזם את "יריד העלייה", שנערך כאן בבית הכנסת המותקף מייד לאחר ההופעה. המטרה היתה לא רק לעודד עלייה, אלא גם להביע מסר של סולידריות עם הקהילה הפגועה בשם מדינת ישראל. דגלי כחול־לבן הונחו על מושבי המתפללים. המילה "צה"ל" נענתה מצידם בתשואות. את השירים של ישי ריבו רבים מהצעירים ידעו בעל פה. אין ספק כי גם מי מהם שלא יבואו ארצה, מחוברים לארץ בעבותות. גם זה משהו.

המסר של רב בית הכנסת, דניאל ווקר, היה שונה. "קרו פה דברים", אמר באיפוק בריטי אופייני. כ־800 איש מילאו את אולם התפילה, על שתי קומותיו. כל הקהילה באה, נשים וגברים, זקנים ותינוקות, נערים ונערות.

הם יודעים שווקר הוא גיבור שהציל חיים רבים. בעיצומה של התפילה בלם בגופו את המחבל ומנע אסון גדול בהרבה. התושייה וקור הרוח היו שלו. את ההכשרה קיבל מארגון הביטחון של יהדות בריטניה (CST - Community Security Trust), שנאלץ לתפוח לממדי ענק מאז אוקטובר 2023. גם מדינת ישראל תורמת מאחורי הקלעים את שלה, כדי שאנשים כמו ווקר יידעו מה לעשות בשעת חירום.

אך לא על דבר מכל זה דיבר הרב עם הקהל. גם לא על עלייה לארץ. "התרופה לחושך היא אור. התרופה לעצב היא שמחה. זו לא תהיה סתם הופעה. זו התרוממות רוחנית קהילתית, העמקה של הקשר שלנו עם ה' ושל המחויבות שלנו ליהדות, ובפרט יהדות שמחה ומשגשגת. זו התשובה שלנו למי שתוקף אותנו. כך אנו עומדים. עם ישראל חי!" נסך כוחות בצאן מרעיתו.

לשוב הביתה

בחוץ זרחה השמש, חריגה באפרוריות העונה והמקום. ליד בית הכנסת, שהמגן דוד שלו מתנוסס בגאון, התנועה הרגלית והרכובה התנהלה כרגיל. למרות האירוע הגדול, בהשתתפות הישראלים המפורסמים, אפילו ניידת משטרה לא נראתה ברחוב.

אז השגרה חזרה? הרב ווקר יוצא להלוויה של אחד מחברי הקהילה. מאז הפיגוע שני מאבטחים צמודים מלווים אותו בכל אשר ילך. במנצ'סטר, העיר האנגלית ההיסטורית שב־2017 ספגה פיגוע התאבדות באצטדיון, כבר 20 אחוז מהתושבים הם מוסלמים.

המשמעות, בוודאי ליהודים, ברורה. גם במנצ'סטר, גם בלונדון ביום ראשון, שמעתי אותם משפטים. "לפני ההתקפה לא דאגתי כל כך לביטחון. היום אנשים שואלים את עצמם אם בטוח לחיות פה, או בממלכה המאוחדת בכלל", אומר לוי.

"מה שקורה בשנתיים האחרונות (ההפגנות נגד ישראל ויהודים, א"כ) - לא ראינו דבר כזה במנצ'סטר. לפני שנתיים האפשרות של עלייה לא היתה קיימת. לא היה דיבור על זה, היה פה בטוח. עכשיו אנשים מדברים על זה הרבה יותר, בעיקר הצעירים. אני לא שוקל זאת, אבל אתמוך במי שיעלה", הוא מוסיף.

פוקסלנד מספרת על "שני זוגות בשנות ה־30 לחייהם שיעלו בקרוב, הם שקלו זאת קודם לכן. הילדים שלי מדברים על זה הרבה יותר מאשר לפני כן".

ישי ריבו דוחק בקהל "להתאחד בארץ ישראל", ונענה במחיאות כפיים. זה לא אומר שכולם יבואו. אדרבה, אחרי ההופעה הרוב שבו לביתם, ורק כשליש עברו ליריד העלייה. אך המעט הזה הוא למעשה הרבה מאוד. מעולם לא נערך במנצ'סטר יריד עלייה. 300 מתעניינים בקהילה עם סממנים חרדיים הם נתון התחלתי גבוה. חבל, כמובן, שהנסיבות הן עצובות.

את היריד מפעילים משרד הקליטה וההסתדרות הציונית (גילוי נאות: הם גם הטיסו אותי לכאן). סופר כשר הקליטה ניסה עוד לפני המלחמה להגביר את מאמצי העלייה מהמערב. "אנחנו יודעים מה קורה בצרפת ובאנגליה. המשרד שלנו ילווה אתכם לאורך כל הדרך. אתם הדור הבא של ישראל", אמר לאלפי השומעים, גם כאן במנצ'סטר, גם ביריד שנערך יום קודם לכן בלונדון. למחרת פגש בארץ 15 מנהלים של בתי ספר יהודיים, שהגיעו לסיור היכרות עם המוסדות להשכלה גבוהה הרלוונטיים לתלמידיהם. ככה, בעבודת שטח עקבית, מניעים תהליכים.

גלי האנטישמיות שהביאה איתה המלחמה למערב אירופה וטיפול אפקטיבי של הרשויות מחזקים את המגמה. עוד לפני הפיגוע במנצ'סטר גדל מספר העולים מבריטניה מ־200 בשנה ל־700 לערך. מכל הסיבות האלה הצפי הוא לעלייה בעלייה.

אולם הנסיבות לא מספיקות. צריך לעבוד כדי שהפוטנציאל ימוצה. אביגדור ליברמן, למשל, ששלט במשרד הקליטה בעשור שעבר, לא מינף את הפיגועים הקשים אז נגד יהודי בצרפת לעידוד עלייה. זו היתה החמצה היסטורית, ממניע פוליטי, שכן ההתעניינות היתה עצומה.

סופר לא רוצה לחזור על הטעות של ליברמן, ולכן מפנה לכאן מאמצים, תקציבים וירידים. ואגב, זו לא היתה נסיעת תענוגות, אם מישהו חושד. סופר לא ישב במחלקת עסקים בטיסה, ואת הדרך מלונדון למנצ'סטר עשינו ברכבת שלא נמצאו בה מקומות ישיבה. רק מסיבה זו, אחרי חצי שעה של עמידה, נרכשו כרטיסים למחלקה הראשונה. האמת היא שאפילו מבחינה ביטחונית זהו מחדל. שר בממשלת ישראל לא אמור להתגלגל ברכבת כמו נווד אנגלי.

"אנחנו מנצחים"

האופרציה של "יריד עלייה" מורכבת. עשרות אנשים ממשרדי הממשלה, מעיריות, מההסתדרות הציונית ומהמגזר השלישי פורסים דוכנים לכמה שעות בודדות, בכל פעם בנקודה אחרת. מטרתם לספק לכל המתעניינים בעלייה מקסימום מידע והדרכות על משמעות המעבר לארץ.

לא תשמעו כאן נאומים ציוניים לוהטים, ובוודאי לא תביעה קטגורית מהיהודים לבוא לארץ, כפי שהיה בימי קדם. הדיונים הפנימיים האלה נערכים בתוך הקהילות ובתוך המשפחות. מה שהמדינה והגורמים הנלווים לה יכולים להציע הוא הדרכות, עצות והמלצות. בסוף מדובר בהגירה - במקרה של שתי הקהילות האלה, הגירה של אנשים מבוססים כלכלית בדרך כלל - ומעבר מארץ אחת לאחרת לעולם אינו דבר קל.

שני הירידים השבוע נערכו בקהילות אורתודוקסיות, משום שבמקרה של בריטניה מהמגזר הזה מגיעים רוב העולים. החרדים שחיים פה, וגם הרפורמים, פחות בעניין.

גבריאל אברהמס, תושב הנדון זה 26 שנה, הגיע ליריד בבית הכנסת סנט ג'ון ווד בלונדון כדי לבדוק מה יש למדינת ישראל להציע. "אני והחבר'ה שלי מדברים על זה (עלייה) כל הזמן. התחושה היא שכבר לא משנה מי פה בשלטון. על כל מהגר בלתי חוקי שנכנס למדינה, הם מביאים לפחות עשרה נוספים. בתוך 25 שנים או 30 הם יהיו הרוב. לקהילה היהודית פה יקרה מה שקרה לקהילה ביוהנסבורג שבה נולדתי. היא לא תיעלם, אבל כן תצטמק", חוזה אברהמס.

בין הסובבים ביריד בלונדון נמצא מי שלפני שנים רבות כבר עלה מכאן לישראל, האב השכול אבי רוזנפלד. בנו, סמל נתן רוזנפלד הי"ד, נפל מפיצוץ מטען בג'באליה לפני חצי שנה.

במרתף בית הכנסת אנחנו משוחחים על חייו, שהשתנו לחלוטין מאז מות בנו. "הרבנות אפשרה לנו לראות אותו לפני שסגרו את הארון, ופניו היו שלמות. ראיתי עליהן את כל ההיסטוריה היהודית, מאברהם אבינו. 4,000 שנה מנסים להרוג את היהודים, ואנחנו עדיין כאן. ולא רק נמצאים, אלא מנצחים".

אבי, שנולד בשבדיה וחי כאן בלונדון עשר שנים, עלה לארץ עם אשתו וארבעת ילדיו ב־2012. עוד קודם לכן שירת בצה"ל, כפי שעשה אביו ניצול השואה.

נתן ז"ל רצה להמשיך את דרכם ובחר בהנדסה קרבית. בעקבות נפילתו אבי עזב את העבודה ומקדיש את זמנו לשיחות חיזוק עם קהילות ישראל בתפוצות. הוא גם מקים בימים אלה עמותת סיוע לחיילים.

"המסר שלי הוא של חיזוק ואחדות. המדינה היא הנפש של עם ישראל, ואנשים פה מתחילים להבין את זה בגלל הלחץ מסביב. כשז'בוטינסקי הגיע ללודז' כדי להזהיר את היהודים בקהילה של סבא שלי, צחקו עליו. פה זה לא אותו דבר, כי רוב האנגלים לא אנטישמים. אבל החושך בא לאט. יש קבוצה אחרת שנמצאת בחוץ (מפגינים אסלאמים) והתוכנית שלה היא להשתלט, גם אם זה ייקח מאה או אלף שנים. כך שליהודים אין מקום אחר חוץ מישראל. זה המקום שלנו, זו המשפחה שלנו. כמה פעמים צריך להבין את זה?!"

כמי שגר פה בעבר, רוזנפלד מתרשם שעכשיו "החיים פה הם כמו במצור. לאן הגענו אם לא נותנים לאוהדים של מכבי תל אביב להגיע למשחק נגד אסטון וילה? ותמיד יש להם כל מיני סיבות. הם אומרים לך, 'אנחנו לא נגדך, אלא להגנתך'. אבל זה אומר שהם נותנים את הכוח לצד השני. עוד מעט הם (האסלאמיסטים) יהיו הבוסים. תמיד מתחילים ביהודים, ואז עוברים לעם שהם גרים בתוכו. אותו הדבר יהיה בגרמניה ובניו יורק. לנו יש ערכים ומוסריות, וזה מה שהאנשים בחוץ לא אוהבים".

אין דין ואין דיין

ואכן, בעודנו מדברים כוחות גדולים של משטרת לונדון מרחיקים מאות מפגינים, שניסו להפריע לאירוע בסנט ג'ון ווד. על קירות בית הכנסת הוקרנה הסיסמה "כאן מוכרים אדמה גנובה", כלומר, ליהודים אין זכות בארץ ישראל. למקרה שמישהו לא הבין את המסר, הם כרזו בקול: "מדינת ישראל צריכה ללכת".

ובכן, מדינת ישראל לא הולכת לשום מקום. אדרבה, מפה הולכים אליה. "היום הבן שלי חזר מבית הספר וסיפר על משפחה מאוד מכובדת שהחליטה לעלות. אחריהם יבואו נוספים", מספר מתן בר נוי, השליח האנרגטי של ההסתדרות הציונית בלונדון.

אשתו הותקפה לא מזמן, כשהושלכו עליה ביצים ברחוב. הילדים שלו וחבריהם סופגים קללות ודחיפות ברכבת התחתית או במדרכות כדבר שבשגרה. "הקהילה היהודית עוברת טלטלה. דברים שמעולם לא חוו קורים פה. אין דין ואין דיין, עוד מלפני הרצח, וזה מחולל שינוי. יש זינוק של 60 אחוז במספר תיקי העלייה שנפתחו. גם ההגעה החוזרת לפה של שר העלייה יוצרת בקרב היהודים תחושה שרוצים אותם. תוסיפו לכך את המצב הכלכלי בבריטניה ואת הפשיעה הנרחבת - ברמה של חטיפת טלפונים ברחובות - ותבינו למה כל כך הרבה אנשים שהשקיעו במדינת ישראל במשך שנים, עכשיו חושבים שהיא הופכת רלוונטית עבורם".

כמי שנשוי לבת הקהילה, בר נוי יודע שיהודים נוהגים עד היום שלא לישון בעיר יוֹרק, זכר לפוגרום ההוא בן 800 השנים. לראש רק מתנגבת התהייה מה יהיה אם כך ייראה עתידה של ניו יורק, בניהולו של ראש עיר אסלאמיסטי.