טהרן מתייבשת: כך משבר המים באיראן עלול להשפיע על הגרעין

"משבר המים לא נוצר בן לילה. הבית כבר עלה באש ואנשים כמוני הזהירו את הממשלה במשך שנים שזה המצב שיתפתח. הסימנים הופיעו ועכשיו אי אפשר יותר להכחיש את הלהבות. אנחנו דנים עכשיו על היום שבו הברזים יתייבשו בטהרן ובערים אחרות שהיו חסינות למחסור. זה תוצר של ניהול כושל במשך עשורים, שהוחמר בעקבות בצורת ממושכת ושינויי אקלים. כאשר לאנשים נגמרים המים והחשמל, אתה מתמודד עם בעיות ביטחוניות פנימיות ולאומיות. כאלה שאפילו אויבי איראן - הנשיא טראמפ או ראש הממשלה נתניהו - לא היו יכולים לייחל שיתרחשו", כך תיאר השבוע מומחה הסביבה, פרופ' קווה מדני, את המתחולל באיראן.

מדני, יליד ואזרח איראן, הוא מדען בתחום המים ששימש בתפקידים רשמיים במשרד הסביבה וגלה מהמדינה לפני מספר שנים. כיום הוא חי בקנדה ומשמש כמנכ"ל של המכון האוניברסיטאי למים, סביבה ובריאות של האו"ם. מעין מרכז מחקר בינלאומי. זה שנים שהוא מתריע בנוגע למשבר המים, שהכה עד עכשיו בעיקר ב"פריפריה" של הרפובליקה האסלאמית. מדני הוא דוגמה נפלאה לדרך שבה המשטר מתייחס למדע. כל עוד העבודה משרתת אותו, הכול מתנהל כרגיל. אבל ברגע שהמציאות לא מסתדרת עם האידיאולוגיה המהפכנית, ההתנגשות היא עניין של זמן.  

לאחרונה גם הנשיא מסעוד פזשכיאן נתקל בתופעה כשהודה בחומרת המחדל, והעלה את האפשרות המדהימה שמיליוני איראנים יאלצו להתפנות מטהרן  - עיר שמהווה בית לכ-9 מיליון תושבים. בבירה עצמה, רבים תהו בציניות כיצד פינוי שכזה יועיל בהקלת המשבר, הרי גם בנקודה הגיאוגרפית שיעברו אליה הם יידרשו למים - אלא אם הם יעזבו לחו"ל. בכל מקרה, בפרלמנט (המג'לס) היו מי שהפכו את הנשיא חסר המזל לשעיר לעזאזל.  

"מר פזשכיאן התלונן על מה שיקרה אם לא יירד גשם עד אזאר (החודש הנוכחי בלוח השנה האיראני; ש"ק)", אמר נציג טהרן במג'לס כמראן גזנפרי. "צריך לשאול אותו מדוע פחתו הגשמים. האם אינך חושב שאתה אחראי חלקית למצב הזה? מר פזשכיאן, על ידי התנגדותך לחוק הצניעות והרעלה, גרמת להתפשטות של שחיתות וזנות במדינה. כשהנשיא מתנגד בגלוי לצניעות ולרעלות, גם ברכות האל פוחתות".

לחבר המג'לס הייתה הצעה מקורית: "בנוגע לפינוי, אנחנו ממליצים שמר פזשכיאן יעביר תחילה את הממשלה מחוץ לטהרן לאחת הערים, ואחר כך שיסגור את מוסד הנשיאות לחלוטין. אם הוא יעשה את זה, הרבה מהבעיות של המדינה ייפתרו. רוב הבעיות נגרמות בגלל פעולות הממשלה הזו".     

אחרי שש שנים של בצורת, מתוך חמשת הסכרים שמספקים מים לטהרן, אחד התייבש ואחד נוסף פועל עם מפלס מים של פחות מ-8%. לפי דיווח באתר חדשות מקומי, שלעת עתה נמחק בתזמון מעורר חשד, לפחות 74 גופות התגלו בקרקעית הסכר של העיר כרג'. חלק מהקורבנות היו קשורים בידיהם או מכוסים בבדים ובשטיחים.

הממשלה הודיעה כבר על הקצאות מים לצורך מילוי המאגרים, וקראה למשקי בית להפחית את הצריכה ב-20%. מעבר לכך, בראיונותיו לתקשורת המערבית, הוסיף פרופ' מדני כי "אם המחסור במים יימשך, כל תוכנית גרעינית תהיה נתונה להשפעתו. מחסור בגשם פירושו פחות ייצור של אנרגיה הידרו-אלקטרית, מה שמוביל להפסקות של מים וחשמל".  

אסון אסטרטגי

היו איראנים שהזכירו השבוע כי שופרות המשטר העדיפו לתקוף את מדני בתפקידו הקודם בארגון סביבתי בחו"ל, כשהזהיר מפני המחדל. "ב-2019, היומון אל-ווטן תיאר אותו כשקרן כשאמר שאיראן נכנסת לבצורת ולא לתקופה גשומה", ציין אזרח איראני. ואכן, הכותרת הכריזה באותו יום: "פחד ובושה", ובכותרת המשנה תהו לעצמם העורכים הראשיים בלגלוג: "האם ההתעקשות המוזרה של סגן ראש הארגון הסביבתי הנמלט להכחיש שאיראן שוב נכנסה לתקופה גשומה, נובעת מחוסר מידע, או מחזקת את החשדות הביטחוניים לגביו?". מדני עצמו סיפר שהוא חש עצב עבור איראן ובני עמה לנוכח תחזיותיו שהתגשמו, והיה מוטב לו היה טועה בהן.

ובכל זאת, קם הדבר ונהיה. הגיע היום שבו נסגרו הברזים. ברחבי הרפובליקה האסלאמית הצטברו התלונות על לחץ נמוך בצנרת, ניתוקים שנמשכים שעות ארוכות ואיכות ירודה. "יש מים, אבל הם מריחים כמו כלור או רוויים בבוץ. לפעמים הם מריחים כמו ביצים רקובות", סיפר אחד התושבים. אחרים התלוננו: "אנחנו מקבלים מי שתייה בבקבוקים ומי בישול במיכלים של 20 ליטר. ארורה הממשלה הזאת, ארורים המולות (אנשי הדת השיעים הבכירים; ש"ק) וארורה הרפובליקה האסלאמית".

בעיתונות האיראנית עסקו במשבר בחוכמה שבדיעבד, כאדם שמתריע על תאונת דרכים קטלנית שהתרחשה מזמן. מומחה המים דארוויש מוח'ארי הציע בעיתון הכלכלי "אסכנאס" לנתק אספקה ליחידות מגורים ריקות או עם "מעט תושבים" כחלופה לפינוי הכולל של טהרן. עורך העיתון השמרני "אכאה", טען כי המשבר נובע מחקלאות מסורתית וצריכת מים מופרזת. לדבריו, הפתרון טמון ב"רפורמות מקיפות בענף החקלאות ובניהול אסטרטגי של המים".

בעיתון המזוהה עם הזרם הרפורמיסטי, "ארמאן מלי", הזהיר פרופ' איסמעיל כהרם כי משבר המים אינו "בעיה עונתית", אלא הפך לאסון אסטרטגי שמאיים על חיי החברה ועתיד המדינה. לטענתו, הסיבה העיקרית נובעת מפוליטיזציה של החלטות בתחום הסביבה, והיעדר ניהול מדעי תקין.

"ההצהרות של נשיא איראן בנוגע לחלוקת המים דרך מערכת של הקצאות חושפות את עומק המשבר", כתב, "הרחבת בניית הסכרים וייבוש הנהרות הם אלה שהובילו למחסור במים. כך גם התכנון החקלאי הלקוי וקידוח הבארות, שתרמו לדילול מי התהום". כהרם מתח גם ביקורת חריפה על דחיקתם של מומחי סביבה (כמו פרופ' מדני) אל מחוץ למוקד קבלת ההחלטות. "רוב ההחלטות בתחום מתקבלות לפי המגמות הפוליטיות, במקום על פי יסודות מדעיים". 

אפילו בעיתון "ג'וואן", המזוהה עם משמרות המהפכה, נמתחה ביקורת חריפה למדיי. עורכיו התלוננו על "מנטליות של טלאים" במקום תכנון לטווח הארוך. "הסיבה האמיתית היא ניהול כושל של משאבים. יותר מ-30% מהמים מבוזבזים ברשתות ישנות וסדוקות, בעוד מי השתייה לא מהווים יותר מ-6% מהצריכה. מדוע משרד האנרגיה לא חושב על חידוש צינורות או חינוך אנשים לחיסכון במים? הבצורת אינה צו משמיים, אלא תוצאה של עשרות שנים של ניהול מבולבל", נכתב.  

כפי שניתן להבין, הרבה גורמים אחראים למחדל, מלבד אדם אחד ששמו לא מוזכר. כאילו מדובר באיזו סערה בעיירה נידחת שלא נוגעת לאותו פיל עצום בפינת החדר. מאז פרוץ המשבר, קולו של המנהיג העליון עלי חמינאי כמעט לא נשמע בנוגע למשבר הלאומי. מבחינת אנשי הזרם השמרני של המהפכה האסלאמית, אותו הוא מייצג, דווקא מדובר בהחלט בעונש משמיים. 

חוסיין מט'פארי, נציגו של השליט במחוז קזבין בצפון-מערב הרפובליקה, הבטיח למתפללים בדרשותיו: "אם נטהר את ליבנו, יירד גשם. באנו לומר לאל שאנחנו מצטערים. אם נכשלנו בתפילותינו, אם הפכנו למפיצי לשון הרע, אם התרשלנו בנושא הצניעות בציבור, אנחנו מבקשים את סליחתך". מט'פארי הבטיח כי "במידת הצורך, תפילה זו תחזור על עצמה בשבועות הקרובים".

  האקלים הפוליטי

צריך להגיד, למען ההגינות, שבמדינות רבות, כולל בישראל, מתפללים מדי יום לגשמים. מצד שני, השלטונות שלהן לא משקיעים הון עתק בארגוני טרור במזרח התיכון במקום במשק מים מודרני ומתקדם. לפי מחלקת האוצר בארה"ב, רק מאז ינואר 2025 כוח קודס של משמרות המהפכה העביר כמיליארד דולר לחיזבאללה בלבנון. בזמן שבמקומות אחרים השקיעו במערכות התפלה מתקדמות, באיראן העבירו עשרות מיליארדי דולרים לחמאס, לג'יהאד האסלאמי, לחות'ים ולמיליציות בעיראק ובסוריה. וזה עוד בלי להזכיר את העלות האסטרונומית של פרויקט הגרעין ומערך הטילים הבליסטיים, לצד ההפסדים מהסנקציות הבינלאומיות.         

זמן רב שבאופוזיציה האיראנית מזהירים שהאייתוללה בן ה-86 מנותק מהמציאות. באחת הפעמים היחידות שבה הזכיר את סוגיית המים בנאומיו ב-2011, חמינאי הביע זלזול מוחלט: "האקלים, משבר המים, משבר האנרגיה משבר ההתחממות הגלובלית, מועלים כסוגיות המרכזיות, אך אף אחת מהן איננה סוגיה מרכזית. רוב הבעיות של האנושות נובעות מסוגיות הקשורות לרוחניות, למוסר, להתנהגות חברתית. אחת מהן היא סוגיית הגברים והנשים. מעמד האישה וכבודה בחברה, זה באמת משבר".

כשהוא כן מתייחס לנושאים סביבתיים, מדובר באמירות חלולות כגון: "צמחים, עצים וכל מה שנובע מהם הם יסודיים בבניית הציוויליזציה האנושית", או לדוגמה: "אנחנו רואים את העצים, הצמחים והסביבה באופן רוחני". אפילו בטקסט המתאר את עמדותיו ביחס לסביבה באתרו הרשמי, משבר המים שמלווה את איראן בשנים האחרונות, לא מוזכר כלל. ובכל זאת, מוזכרת האחריות הקפיטליסטית לניצול יתר של משאבי הטבע.   

ואולם, חמינאי עצמו אחראי לאחד המהלכים ההרסניים שהובילו בדיוק למצב הזה. "כלכלת ההתנגדות" היה מונח שהנחיל משרדו של המנהיג כתשובה לסנקציות של מעצמות המערב. מדובר בניסיון היומרני (והשקרי) של משטרו לנהל "משק אוטרקי", שלא תלוי במדינות אחרות. במילים אחרות, משטרו הורה לפתח באופן חסר פרופורציות את ענף החקלאות כדי להסתמך פחות על ייבוא מזון. למרות זאת, ההערכות הן שאיראן עדיין מסתמכת על כ-40% של ייבוא בתחום המזון.        

העיתונאית האיראנית הגולה, מריים סינאי, הזהירה בקיץ ב"איראן אינטרנשיונל" כי "במחיר של יצירת מחסור חמור במים, המגזר החקלאי התרחב באופן משמעותי בעשורים האחרונים במרדף אחר עצמאות תזונתית. (עכשיו) המדינה כבר מתמודדת עם אחד ממשברי המים הקשים ביותר במזרח התיכון, עם יותר מ-300 ערים שחוות כיום מצוקת מים, על פי נתונים סטטיסטיים רשמיים".     

סינאי הזכירה כי שר החקלאות לשעבר עיסא קלנטארי הודה בעצמו כי המגזר צורך 77 מיליארד מטר מעוקב של מים מדי שנה - המהווים 90-85 אחוזים מסך צריכת המים. כך נוצר מצב שהחקלאות במדינה מניבה תוצר של 40 מיליארד דולר, אך גובה "עלות סביבתית" (נזקים של זיהומים וכיוצא בכך) של 44 מיליארד דולר.

כוח עליון

למרות הנורות האדומות, חמינאי לא רק דחף לפיתוח נוסף של ענף החקלאות, אלא גם להמשך הגידול באוכלוסייה. בעשור האחרון, הרשויות באיראן הפנו עורף למדיניות של צמצום הילודה. בשנת 2022, למשל, משרד הבריאות אסר על חלוקה בחינם של אמצעי מניעה ודרש לכך מרשם מרופא. במקביל, הוחמרו ההגבלות על נשים בנוגע להפלות. הליכים מסוג זה הותרו רק במקרים של מומים חמורים בעובר, כשהאם בסכנת חיים ובארבעת החודשים הראשונים להיריון. יתר על כן, המשטר החל להציע תמריצים כספיים ואחרים לעידוד ילודה, כולל קרקעות בחינם. כל זאת, כשמספר התושבים המוערך עומד על כ-92 מיליון תושבים.

ולמי שתהה לגבי האפשרות של מחאות, במשמרות המהפכה עדיין עוסקים כל העת בדיכוי אלים ומתמשך, שמקשה על כל שינוי אמיתי. לפעמים מדובר באכזריות בנאלית ונטולת כל מטרה. כך קרה כאשר אחמד באלדי, תושב העיר אהוואז במערב המדינה, איים להצית את עצמו במחאה על הריסת דוכן האוכל המשפחתי. כשהתחנן לצד אימו בפני נציגי השלטון המקומי, אחד מהם השיב לו בהתגרות: "תן לי לראות איך אתה נשרף". בלאדי הצית את עצמו ומת מפצעיו השבוע בבית החולים. במקרה אחר, צעיר איראני ממחוז לורסטאן תיעד את עצמו בתחילת החודש שורף את תמונתו של חמינאי. לא חלף זמן רב, וגופתו אותרה ברכב כשהוא ירוי בראשו עם אקדח על ידיו. תושבים ידעו לספר שהוא נחטף ועונה למוות. השלטונות טענו שהוא "הרג את עצמו".

ככה זה כשדוחקים את המשבר הצידה ומקפידים על הפרקטיקות הישנות, באש – ובעיקר במים.