"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
קצת הבנת הנקרא לא תזיק לו. זוהרן ממדאני| צילום: רויטרס

אולי עכשיו אפשר לספר לממדאני את האמת על ישראל

לאורך כל קמפיין הבחירות שלו, ראש העיר הנכנס של ניו יורק לא הפסיק להשמיע דברי הבל נגד ישראל • שיעור קצר בהיסטוריה יסביר לו מדוע הוא טועה ומטעה, בעיקר מתוך בורות • וגם: מה פרשת הפצ"רית לא יכולה למחוק, וד"ש לחברי הליכוד ה"מחוננים"

,עודכן
0השמעה

אתבחירתו של זוהרן ממדאנילראש עיריית ניו יורק, אפשר לצרף למחיר שעולה לנו מלחמת השנתיים.הצעיר בן ה־34זרק לאוויר העולם אין־סוף דברי הבל נגד ישראל, הנובעים ברובם מאי הבנת הנקרא, שאת חלקם הכחיש ואל חלקם התכחש, אבל על קביעה אחת הוא חוזר ללא היסוס בכל פעם שהוא נשאל אם הוא תומך בישראל. תשובתו היא שהוא אינו תומך באף מדינה המתבססת על הגדרות גזעיות או דתיות להצדקת קיומה.

ממדאני: לא אפחד מהנשיא הזה // צילום: רויטרס

יכול להיות שעכשיו, משנבחר, אפשר יהיה לנהל איתו שיחה שאינה רוויית סיסמאות, ולהסביר לו כי העולם החליט על הקמת בית לאומי לעם היהודי בוועידת סן רמו, לפני 105 שנים, וכי היה זה האו"ם שהחליט על כינונה של מדינה יהודית לצידה של מדינה ערבית בפלשתינה־א"י. אילו קיבלו הערבים את הצעת ועדת פיל הבריטית מ־1937, כפי שדוד בן־גוריון וחיים ויצמן קיבלו אותה, או אילו קיבלו את החלטת האו"ם עשר שנים אחר כך, יכול מאוד להיות שהיינו חוסכים לעצמנו את כל שנות הסכסוך. המדינה היהודית היא מדינת העם היהודי ולא מדינת הדת היהודית, כשם שהמדינה הפלשתינית שתקום תהיה מדינת העם הפלשתיני ולא מדינת הדת המוסלמית. התנגדותו לעצם רעיון המדינה היהודית היא הכרזה על שלילת קיומה של מדינה החברה באומות המאוחדות. אולי הוא פשוט איננו מבין זאת.

שלא יעבדו עליכם.הפצ"רית, האלופה יפעת תומר־ירושלמי, עשתהמעשה בחוסר שיקול דעת, והחליטה לחשוף את סרטון ההתעללות של חבורת המילואימניקים בעציר הפלשתיני, כדי להוכיח למבקריה כי מדובר במעשה חמור מאוד. גילוי העובדה שהיא היתה זו שהדליפה את הסרטון סתם את הגולל על הקריירה המשפטית שלה, וגורם לה לסיים את כהונתה הצבאית בדרך מחפירה. אבל מי שלא התעניין בפרטי הפרשה, עלול עוד לחשוב כי הסרטון מבוים וכי מדובר בעלילה שהעליל הצבא על עצמו.

עבור הימין הקיצוני, וגם זה הקיצוני פחות, זו עוד הזדמנות להתאנות למערכת המשפטית, אותה שומרת סף המונעת ממנו לעשות ככל העולה על רוחו, ללא מגבלות וללא סייגים. כרגיל, כלי העבודה של הימין הוא ההנחה כי העולם אינו מתעניין בפרטים או שאיננו מבין בהם, ואין לו שום בעיה להפוך את ההדלפה החמורה הזו לסוג של הוכחה לכך שכל סיפור ההתעללות הוא המצאה של שונאי ישראל או שונאי עצמם.

אבל זו אינה אמת. המשפט נגד חמשת המתעללים (לכאורה, כמובן) אינו קשור כלל בהדלפת הסרטון. הם יעמדו למשפטם, ואם תוכח אשמתם - יקבלו את עונשם. מדינת חוק לא יכולה להשלים עם תופעות כאלו, בלי קשר לשאלה מיהו הקורבן. מעשיה של הפצ"רית ראויים לעונש, על פי הודאתה. אבל הקולות העולים מן הימין העמוק, הקושרים את ההדלפה עם הניסיון לפטור את הסוהרים מעונשם ולהציג את המערכת המשפטית כבלתי ראויה, מעלים קבס.

היא ראויה לעונש, אבל גם המילואימניקים. הפצ"רית יפעת תומר־ירושלמי,צילום: אורן בן חקון

בדיחה לשבת.חסד עשה עימנו הקב"ה ששיגר לסיעת הליכוד בכנסת אישים מחוננים כמו טלי גוטליב, חנוך מילביצקי וניסים ואטורי, שהניחו השבוע על שולחן הכנסת את ההצעה להקים רשות לאומית לאיחוד העם. הנה, סוף־סוף נמצא הפתרון לבעיית הקרע בעם. אכול קנאה אני מהלך בימים האחרונים, ואיני יכול להבין איך זה ש־20 שנה בכנסת לא העניקו לי את הרעיון הפשוט הזה, ואני מתקנא בשלישייה הזו, אשר לאחר שנים מעטות בבית הנבחרים, הצליחה לפענח את הדרך שבה ניתן יהיה לפתור את הבעיה באופן הקל וההגיוני ביותר. אני בטוח שמנהיג מחונן אחר, שר האוצר, ימצא בקלות את המקור הכספי למימון הרשות החדשה. הוא תמיד יוכל להגדיל קצת את הגירעון. בינתיים זכינו בנקודות לא מעטות בתחרות עם צ'אושסקו.

יוסי ביילין

בעל טור במגזין

כדאילהכיר