מסכן את הביטחון או מאתגר את צה"ל: מי אתה באמת, ישראל כ"ץ?

ב־19 בנובמבר 2024, עשרה ימים לאחר מינויו לשר הביטחון, התלווה ישראל כ"ץ לרה"מ בנימין נתניהו בביקור במסדרון נצרים. לאחר שקיבלו סקירה מהרמטכ"ל ומראש השב"כ, התייצבו השניים, חנוטים בקסדה ובשכפ"ץ קרבי, מול המצלמה של לשכת העיתונות הממשלתית. מאחוריהם נצנץ הים של עזה.

"זה היה הרגע שישראל כ"ץ חיכה לו במשך שנים", אומר אדם שעבד לצידו בעבר. "ישראל הוא ביצועיסט, זה כבר ידוע. ברור גם שהוא חזק בליכוד. אבל הוא תמיד חיפש את המעטה הביטחוני, כי זה הדבר היחיד שהיה חסר לו בדרך לראשות הממשלה. ישראל כל הזמן אומר שבבוא היום הוא יחליף את נתניהו, ושעד אז הוא לא יתחרה נגדו בחיים. היה לו ברור שהוא צריך להכין את הקרקע ליום הזה, ומשרד הביטחון מבחינתו הוא גולת הכותרת. אם יש משהו שהוא חיכה לו, זה הזדמנות להצטלם בפוזה של שר הביטחון, עם הקסדה והאפוד בשטח האויב".

אלא שחלומו של כ"ץ הפך במהרה לסיוט. גם אוהדיו מודים שהתמונה ההיא של כ"ץ מרצועת עזה - בפרצופו החמוץ, בעמידתו הנטויה, בקסדתו העקומה ובשכפ"ץ שנראה קטן עליו בשתי מידות - לא עשתה לו טוב. במיוחד כאשר לצידו עומד נתניהו, זקוף ומתוקתק כהרגלו. "אין מה לעשות", אומר אדם שכיהן בתפקיד בכיר תחת כ"ץ באחד ממשרדי הממשלה ומעריך את פועלו, "מאז ומעולם יש בעיה בדמות שהוא מקרין. מאוד קל לצחוק עליו". לדברי גורם אחר שעבד בעבר בצמוד לכ"ץ, "חבל שלא היה בסביבה מישהו שיסדר לו את הקסדה על הראש, כי בסצנה הזו ישראל כ"ץ כתב בעצמו את המערכון של 'ארץ נהדרת'".

ואכן, לא חלף שבוע ודמותו המוגחכת של כ"ץ, בגילומו של השחקן ירון ברלד, כיכבה בפריים טיים של ערוץ 12, עם הקסדה העקומה על הראש. "כ"ץ מאוד מוטרד מהחיקוי הזה, ואני בהחלט מבין אותו", אומר אדם שמכיר אותו שנים, "'ארץ נהדרת' מקבעת דימויים, והדימוי שלו כרגע בקרב הציבור הרחב הוא שהוא פשוט לא מתאים להיות שר הביטחון".

ייתכן בהחלט שהקסדה הצבאית לא מתאימה לאנטומיה של ישראל כ"ץ, אבל אם בוחנים אותו במדדים אובייקטיביים, משרד הביטחון דווקא תפור היטב למידותיו. "ישראל כ"ץ חבר קבינט זה 15 שנה", אומר אחד ממקורביו, "פרט לאיווט ליברמן, הוא הבן אדם היחיד שהיה גם שר החוץ, גם שר האוצר וגם שר הביטחון, וככזה הוא מכיר את המערכת הביטחונית והמדינית על כל צדדיה. עוד לפני כן הוא היה השר לענייני מודיעין, והיה חשוף לכל מבצעי המוסד והשב"כ. אני יודע מה אומרים עליו ב'ארץ נהדרת' ובשמאל הלעגני, שהוא גולם, דחליל, שפוט של ביבי. אבל אחרי נתניהו, ישראל כ"ץ הוא הבן אדם עם הניסיון הכי גדול בזירה המיניסטריאלית, ואין מתאים ממנו למשרד הביטחון".

כך או אחרת, בשני תחומים קשה לחלוק על הישגיו של כ"ץ בשנה האחרונה. בזירה הפוליטית, מי שסיים את הפריימריז האחרונים בליכוד במקום ה־12 והמאכזב, מינף את תפקידו הנוכחי כדי להחזיר לעצמו את אהבת המתפקדים, ובסקרים שנערכו לאחרונה מוצב באופן קבוע ברביעייה הראשונה ברשימת המועמדים לכנסת. בזירה הביטחונית כ"ץ עמד בשני היעדים המרכזיים שהציב לצה"ל, ושאותם ניסח כבר בפגישתו הראשונה עם פורום מטכ"ל: מניעת נשק גרעיני מאיראן והשבת החטופים משבי חמאס.

בשבועות האחרונים שוחחנו עם עשרות גורמים במערכת הביטחונית והפוליטית, דיברנו עם אנשים בסביבתו של כ"ץ בהווה ובעבר וצללנו אל מסמכים פנימיים של משרד הביטחון, בניסיון להבין מי הוא ישראל כ"ץ: דחליל עושה דברו של נתניהו שלעולם לא יתאושש מהחיקוי של ברלד, או פוליטיקאי ממולח בעל רקע מיניסטריאלי עשיר שחוצב בימים אלה את דרכו לראשות הממשלה? נתקלנו בתשובות רבות, לעיתים סותרות לחלוטין. יש, למשל, מי שטוענים שכ"ץ מערער את מעמדו של צה"ל עד לכדי איום על ביטחון ישראל, בעוד אחרים משוכנעים שהוא הצליח להעמיד את בכירי המטכ"ל במקומם, לנצח במלחמה ולבצר את ביטחון המדינה.

במלאת שנה לכהונתו, כך נראית הקדנציה של ישראל כ"ץ במשרד הביטחון.

העימות על הרמטכ"ל

ב־5 בנובמבר 2024 הטיל נתניהו פצצה, כאשר פיטר את שר הביטחון דאז יואב גלנט מתפקידו, לאחר חודשים ארוכים של חילוקי דעות בין השניים שהחלו עוד סביב הרפורמה המשפטית. במסגרת הקונסטרוקציה הפוליטית החדשה שבנה, העביר נתניהו את כ"ץ למשרד הביטחון והציב במקומו את גדעון סער כשר החוץ.

הרושם הראשוני שהותיר כ"ץ על אנשי משרד הביטחון לא היה טוב במיוחד. "הוא בעיקר עשה רוח", אומר אחד מהם. הרוח הזו באה לידי ביטוי בנטייתו של כ"ץ לנפק ציוצי רהב בטוויטר: הוא איים להטיל את כל עשר המכות על הח'ותים בתימן, הזהיר את תושבי עזה ש"ישלמו את מלוא המחיר" על סירוב חמאס להשבת החטופים, והבהיר לאזרחי טהרן שיפציץ אותם מהאוויר - עניין שעליו נאלץ להתנצל. בניסיון מעט פתטי להבליט את עברו הצבאי, הוא אפילו העלה בטוויטר זיכרונות מימיו כקצין שריון זוטר בשנות ה־70. לזכותו של כ"ץ יש לציין כי הטוויטר שלו מוקדש גם לניחום משפחתו של כל חלל צה"ל שנפל במהלך כהונתו.

דוגמה נוספת לניסיון לשוות לעצמו פסאדה צבאית התקבלה במהלך התקיפה באיראן, ימים שבמהלכם כ"ץ התאהב, כנראה, במילה שרווחה באותם ימים בצה"ל - לקלף. "תמשיכו לקלף את עור הנחש פיסה־פיסה", אמר באחת מהערכות המצב בהשתתפות הרמטכ"ל, "תקלפו את הגרעין, תקלפו את ההגנ"א, תקלפו את הטילים, תקלפו את כל המטרות".

הגישה חסרת הקלאס הזו שיוותה לכ"ץ דימוי של מי שמתאמץ יותר מדי להוכיח שהוא ראוי לתפקיד. אלוף לשעבר בצה"ל, שהשתתף בטקס צבאי בנוכחות כ"ץ, מספר שהתגרד כאשר שמע את שר הביטחון נואם. "לא ידעתי איפה לקבור את עצמי", הוא אומר, "זה נשמע שהוא לא מבין על מה הוא מדבר. אתה חושב לעצמך 'הבן אדם לא באותו עמוד, לא באותו ספר ואפילו לא באותה ספרייה'. ראיתי הרבה שרי ביטחון, ואני לא חושב שהם חייבים להיות אנשי צבא פר־אקסלנס. אבל אתה לא יכול פשוט לזרוק ביטויים לאוויר ולצפות שקציני צה"ל ילכו אחריך".

ההתנהלות המתאמצת של כ"ץ עמדה גם על רקע התפיסה הרווחת, שהוא מונה לתפקיד אך ורק כדי שלא להפריע לנתניהו לנהל את המלחמה. גורם שעבד במשרד הביטחון בתקופת כ"ץ טוען כי "לפי מה שראיתי, כ"ץ היה בובה של נתניהו. בגלל זה הוא התמקד בציוצים בטוויטר".

עם זאת, כעת מתברר שכבר בפתיחת הקדנציה שלו התעמת כ"ץ עם נתניהו סביב סוגיה קריטית, שעוד תצבע את הפוליטיקה של המלחמה בחודשים שיבואו. בינואר 2025 ניצל כ"ץ את סמכותו הבלעדית והכריז על רשימת המועמדים לתפקיד הרמטכ"ל הבא, לאחר התפטרותו של הרצי הלוי: אייל זמיר, אמיר ברעם ותמיר ידעי. לפי כמה גורמים שבקיאים בפרטים, כ"ץ בחר בשלושת המועמדים הללו בעצמו, ומבלי שאישר זאת קודם לכן מול נתניהו.

לדברי אחד המקורות, נתניהו ביקש עוד קודם לכן לצרף לרשימת המועמדים לרמטכ"ל את האלופים דוד זיני (שמונה מאז לראש השב"כ), ואת מזכירו הצבאי, רומן גופמן. כ"ץ סירב והפתיע את נתניהו כאשר הודיע בתקשורת על רשימת המועמדים הסופית, מבלי שעדכן אותו מראש. נתניהו זעם, התקשר לנזוף בכ"ץ, ולפי אחת הגרסאות אף איים לפטר אותו. "אבל כ"ץ לא היה מוכן שנתניהו יתערב בהחלטות שנמצאות באחריות שר הביטחון", אומר גורם שמעורה בפרטים.

לדברי אותו גורם, כ"ץ גם היה הגורם הדומיננטי מאחורי הבחירה הסופית בזמיר לרמטכ"ל. "ביבי לא רצה את זמיר. זמיר רמטכ"ל בזכות ישראל כ"ץ, כי ישראל חשב שבראיונות הוא זה שהציג את ה'אני מאמין' שהכי התאים לאג'נדה שלו".

מי שמצייץ ראשון

נדמה שמינוי הרמטכ"ל היה האירוע המז'ורי הראשון והאחרון, שבו הפגין כ"ץ שרירים אל מול ראש הממשלה. "בניגוד לגלנט, ישראל הוא לא שר לעומתי, אבל כן שר דעתני", מנסח זאת אדם שראה את כ"ץ ונתניהו משתפים פעולה. "לא במקרה ישראל הוא אחרון דור הנפילים בליכוד. הוא שרד כי ביבי מעריך אותו, וכי ישראל ידע לעבוד איתו בשיתוף פעולה. מה עדיף, ראש ממשלה ושר ביטחון שלא מדברים אחד עם השני?"

"ראש הממשלה ושר הביטחון רואים עין בעין את מטרות המלחמה ואופן השגתן", מעריך קצין בכיר לשעבר, שעבד מול הדרג המדיני. "זה חלק מהסיבה שנתניהו בחר את כ"ץ לתפקיד הזה, בעיקר על רקע אי־ההסכמות שהיו לו עם גלנט".

ייתכן שכ"ץ נמנע מלהתעמת שוב עם נתניהו, לאחר שגילה עד כמה תמיכתו בזמיר רודפת אותו בזירה הכי פחות נוחה לו - דעת הקהל בימין. שם סומן זמיר כמי שאינו מסוגל להכריע את חמאס ומוביל מדיניות לעומתית לממשלה. "יש תסכול מאוד גדול מנושא מינוי הרמטכ"ל", אומר בכיר בליכוד, "עוד לא יבשה הדיו על מינויו והוא יצא נגד הממשלה, ולגישת גורמים בממשלה, אינו מספיק התקפי. האצבע מופנית לכ"ץ".

בשלבים מסוימים היה ניכר שכ"ץ מנסה לתקן את הרושם שנוצר, כאשר התעמת באופן גלוי עם הרמטכ"ל, לפעמים גם באמצעות הודעות לתקשורת או ציוצים בטוויטר. "זה לגיטימי ששר ביטחון ינזוף ברמטכ"ל, אבל מה שכ"ץ עשה זה לזהות הזדמנויות להתנגח ולנצל אותן לצרכים פוליטיים", אומר גורם במערכת הביטחון. "זה לא אומר שאי אפשר להתווכח, או לצרוח אחד על השני, אבל צריך לעשות את זה בתוך חדר סגור ומתוך כבוד הדדי. אנחנו מתעסקים בנושאים הכי משמעותיים לביטחון ישראל ויש דברים שלא עושים, גם לא בשביל רווח תקשורתי. התחושה במערכת היא שאנחנו ושר הביטחון לא מדברים באותה מערכת מושגים של ערכים".

ייתכן בהחלט שההתנהלות הזו של כ"ץ נועדה לצורכי חוץ בלבד. גורם שנוכח בישיבות הקבינט טוען ש"בציוצים כ"ץ אמנם מאתגר את הרמטכ"ל, אבל בתוך החדרים הסגורים הוא מיישר איתו קו". גורם אחר, שנכח בפגישות משותפות לכ"ץ ולזמיר, אומר ש"הקשר ביניהם קורקטי. אין הפגנת חיבה גדולה, אבל גם אין ברוגז. יחסי עבודה מקצועיים".

העימות מול זמיר לא היה המקרה היחיד שבו כ"ץ ניצל את מעמדו כשר ביטחון כדי לפזר בתקשורת הצהרות שקידמו אותו פוליטית. לדברי גורם במערכת הביטחון, לא פעם פרסם כ"ץ הודעות לתקשורת או ציוצים שבהם בישר על פעולות מבצעיות של צה"ל, מבלי שאלו עברו קודם לכן חוות דעת ביטחונית.

"מישהו תפס פה קונץ פטנט", הוא אומר, "התקשורת הצבאית במדינת ישראל זה הדבר הכי סקסי, הכי מוכר, ומבחינה אלקטורלית זה חתיכת דיווידנד. כשאתה מנכס פעולות צבאיות לעצמך זה בהכרח משכנע את הבייס, אבל אף שר ביטחון לפני כ"ץ לא פעל ככה. זה ניצול הזדמנות מטורף של המידע הביטחוני שנמצא ברשותו. מדובר בכשל מערכות".

איראן במוקד

נושא נוסף שאליו נדרש כ"ץ מייד עם כניסתו לתפקיד, היה התקיפה באיראן. ממסמכים פנימיים של משרד הביטחון עולה שכבר ב־11 בנובמבר 24' הוא קיים ישיבה עם פורום מטכ"ל בנוגע ל"נוהל קרב הילה", השם שניתן להיערכות למתקפה. "יש לנו הזדמנות, ואתם צריכים ויכולים להביא את היכולת המוחלטת לבצע את זה, ואני מאמין ובטוח שגם תדעו איך לעשות את זה", אמר כ"ץ לנוכחים. "אם הייתי איראני כרגע, הייתי מאוד מודאג".

בימים הבאים סימן כ"ץ את אפריל 2025 כתאריך המוכנות לתקיפה, חרף ההבנה ש"היכולות האופרטיביות של צה"ל לא יגיעו לבשלות" עד אז. הוא נימק זאת ברצון להכות באיראן זמן קצר לאחר המהלך המוצלח להכרעת חיזבאללה, וההבנה כי חילופי הממשל בארה"ב יסייעו לישראל. "יש לך את טראמפ בגיבוי, אנחנו צריכים אותו בשותפות לפחות לגבי פורדו", אמר בדיון אסטרטגי שעסק באיראן ב־25 בדצמבר.

בדיונים שנערכו בהמשך היה כ"ץ מהדוחפים למבצע עריפת המטכ"ל האיראני. "אחד הדברים שיכולים למנוע את התגובה שלהם (על התקיפה הישראלית, א"א) בדקה שאחרי או בשעתיים שאחרי, זה שכל הדרג המחליט שם פשוט מסוכל", הסביר.

מעיון בפרוטוקולים הללו כ"ץ בהחלט נראה כמי שמבין את החומר הצבאי שמונח לפניו, וכמי שמנחה את המערכת לפעול בכיוונים הרצויים. ואולם בדיון מאוחר יותר, שנערך בימים שבהם חיל האוויר כבר היה כמעט ערוך לחלוטין לתקיפה, לשר הביטחון ברח בכל זאת ה"כ"ץ": הוא הנחה את צה"ל להכין תוכנית "להריסת טהרן", לא פחות, "שתהווה איום ברור להרתיע מפני תקיפה איראנית מאסיבית לעורף הישראלי". התוכנית הזו לא יצאה לפועל, אך לדברי גורם שהיה מעורב בדיונים, כ"ץ היה זה שדחף לפגיעה במטרות משטר בטהרן ולפינוי אוכלוסייה, מה שאכן בוצע, וזאת בניגוד לעמדת הצבא.

לדבריו, כ"ץ גם היה זה שדחף לכניסת צה"ל לחרמון הסורי לאחר נפילת משטר אסד, וזאת אל מול התנגדויות שעלו בקבינט. כ"ץ, לצד נתניהו, השר רון דרמר וממלא מקום ראש השב"כ, גם תמך במבצע לחיסול צמרת חמאס בקטאר. גם הפעם הוא עשה זאת בניגוד לעמדת צה"ל. "לא תמיד צריך לגבות את הצבא אם אתה חושב שהצבא טועה", אומר אותו גורם.

אם יש נושא ביטחוני־מדיני שכ"ץ מודר ממנו כמעט לחלוטין, זהו הסכם הפסקת האש בין ישראל לחמאס, שנחתם בשארם א־שייח' בראשית אוקטובר ושהוביל להחזרת החטופים החיים. את המשא ומתן הזה, שהבשיל בחג הסוכות, הוביל נתניהו באמצעות השר דרמר, בעוד כ"ץ נאלץ להסתפק בתמונה שבה הוא אוחז בארבעת המינים בתוך רצועת עזה, ובהצהרות גנריות לתקשורת כי הנחה את צה"ל "להגיב בעוצמה רבה לכל איום".

עם זאת, גורמים בסביבתו של כ"ץ טוענים שגם אם הוא לא היה חלק מתפירת ההסכם, הוא בהחלט שיחק תפקיד מרכזי בדרך אליו. "כ"ץ היה הראשון שהעלה לדיון את האפשרות של כיבוש עזה, כמנוף לחץ על חמאס", אומר אחד מהם. "זה קרה בדיון פנימי עם הרמטכ"ל, עוד לפני שהנושא הגיע לשולחנו של ראש הממשלה".

מפרוטוקולים פנימיים שהגיעו לידי "ישראל היום" מדיוני שר הביטחון עם צה"ל, עולה כי כבר ביולי 2025 סימן כ"ץ את 7 באוקטובר של אותה שנה כתאריך היעד ל"הכרעת המלחמה, תוך מימוש כלל יעדיה ובתוך כך החזרת כלל החטופים". מבין החלופות שהעלה צה"ל, תמך כ"ץ בתמרון קרקעי בתוך העיר עזה, בהנחה ש"כיתור לבדו לא יאפשר הכרעה". לדברי גורם שמכיר את פרטי הדיונים בצמרת המדינית והביטחונית, "כל הצבא ניסה להסליל את הקבינט להחלטה שאומרת לא ללכת לכיבוש אלא לכיתור, ואז להמתין לעסקה. אבל כ"ץ אמר 'אנחנו חייבים ללכת לכיבוש עזה, זה הדבר היחיד שיזיז אותם מהסירוב לעסקה'".

לא חותמת גומי

המתח בין שר הביטחון לבין הרמטכ"ל וראשי הצבא - בין שהוא אותנטי ובין שהונדס לצרכים פוליטיים - הוא המאפיין המרכזי של יחסי השר כ"ץ וצה"ל.

בניגוד לקודמו גלנט, איש צבא בעברו, מי שהיה מתואם כמעט לחלוטין עם הרמטכ"ל הלוי, ושתפס עצמו כמייצגו של צה"ל אל מול הדרג המדיני - כ"ץ התמקם מהרגע הראשון בפוזיציה לעומתית מול הצבא. "גלנט היה שפוט של הרצי והצבא, הוא לא אתגר אותם בשום דבר", מנסח זאת קצין בכיר לשעבר, "כשישראל כ"ץ נכנס לתפקיד, הגישה הזו השתנתה. הוא, למשל, החליט שהלחימה בעזה תיעשה במוד אחר ממה שהמטכ"ל המליץ עליו. הוא אמר 'תבואו אלי עם גישה יותר התקפית. תגידו לי מה לא עבד בשנה הראשונה של המלחמה, ואיך אפשר לפעול אחרת'".

אחד המקומות שבהם החיכוך בין כ"ץ למטכ"ל העלה ניצוצות, היה בכל מה שנוגע למינוי קצינים בכירים. באופן מסורתי שר הביטחון, שבסמכותו לאשר מינוי של כל קצין מדרגת אלוף משנה ומעלה, סומך את ידיו על הרמטכ"ל ואינו מתערב בהליכי השיבוץ הצבאיים. כ"ץ פעל אחרת. במהלך קיץ 2025 התחוללה סאגה פוליטית ותקשורתית ארוכה סביב סירובו של כ"ץ לאשר את רשימת המינויים של הרמטכ"ל לקצינים בדרגת תת־אלוף. רק אחרי זמן רב אישר כ"ץ את מרבית המינויים, למעט ארבעה קצינים שהיו מעורבים, לדבריו, במחדל 7 באוקטובר.

"אם יש משהו אחד שמאפיין את כ"ץ, ולדעתי בזה הוא שונה לגמרי מכל השרים שראיתי בעבר, זה הסיפור של לא להיות חותמת גומי בנושא של המינויים", אומר תא"ל (במיל') אמיר אביבי, לשעבר ראש לשכת הרמטכ"ל ומייסד תנועת "הביטחוניסטים". "משבר האמון של 7 באוקטובר יצר הבנה מאוד ברורה שהדרג המדיני לא יכול לתת לצבא לעשות מה שבא לו, ושהסמכויות הללו ניתנו לשר הביטחון כדי שיעשה על הצבא בקרה. שיידע לראות, למשל, שלא נוצרות בצבא חונטות ושלא מתפתחת חשיבת עדר - תופעות שהיו נפוצות בצה"ל".

מנגד, גורם צבאי טוען שהתערבות כ"ץ במינויים נעשתה משיקולים פוליטיים גרידא. "ההתערבות של כ"ץ במינויים של תא"לים לא עניינית. הוא לא מכיר את הקצינים האלה, ואין לו יכולת לדעת אם אותו קצין מתאים לתפקיד. לא במקרה שרי ביטחון בעבר היו מאשרים את מינויי הרמטכ"ל כמעט אוטומטית". גורם שמכיר את כ"ץ היטב מצטרף לכך: "הדבר היחיד שמעניין את כ"ץ בהיבט של המינויים, זה שלא יתפסו אותו כחותמת גומי. זו אג'נדה פוליטית, לא ביטחונית".

אחד הקצינים שכ"ץ סירב לאשר את מינויו הוא תא"ל אליעד מואטי, שזמיר ביקש להציבו כמפקד אוגדה. כ"ץ פסל את המינוי בנימוק שמואטי שימש ב־7 באוקטובר מפקד חיל הגנת הגבולות, זה שאחראי לתצפיתניות בצה"ל. זאת, אף שמואטי כיהן בתפקיד פחות משבועיים בטרם 7 באוקטובר.

לטענת חלק מהמרואיינים לכתבה, כ"ץ פעל כך כדי לרצות את הורי התצפיתניות, שניהלו קמפיין כנגד המינוי של מואטי. ואולם לדברי גורם במשרד הביטחון, "אנחנו בדקנו, יחד עם מבקר המשרד, וגילינו שמואטי נכנס לתפקיד לא מוכן. גם אם הוא שירת בו ימים ספורים בלבד, בתהליך החפיפה שלו היו כשלים מהותיים".

אייל אשל, שבתו התצפיתנית רוני ז"ל נהרגה בבסיס נחל עוז, מחזק את ידיו של כ"ץ בהחלטה שלא לחתום על מינוי מואטי. "נפגשתי עם ישראל כ"ץ יותר מפעם אחת, לפעמים ביוזמתי ולפעמים ביוזמתו, והכל בשביל לתת את ההרגשה שלא נשב בשקט לשנייה אחת, עד שהאנשים שאחראיים לשבת 7 באוקטובר ישלמו על כך", הוא אומר. "כ"ץ גילה אוזן קשבת והקדיש לנו את מלוא הזמן. זה משהו שאני לא מקבל מיתר השרים. הוא מצטייר כבן אדם שקשוב למשפחות השכולות, ועל כך אני אומר רק תודה".

אשל, שלא חוסך ביקורת מהממשלה הנוכחית, טוען שהוא מפריד בין הפוליטיקה לבין היחס שקיבל מכ"ץ. "אני זוכר מאיזה בית גידול הוא מגיע, אני זוכר שהוא איש ליכוד. אבל אני רוצה לקוות שהוא איש ליכוד כפי שהליכוד היה שנים רבות אחורה, ושהוא מנסה לתקן דרך שלמה בעשייה שלו".

"אין אבא ואמא"

התעקשותו של כ"ץ בנושא מינויי הקצינים היא רק חלק מפאזל גדול יותר, שמרכיב את מערכת היחסים המתוחה בינו לבין לצה"ל. גורמים במערכת הביטחון טוענים שמערכת היחסים הזו פוגעת בצה"ל, ואף בביטחון המדינה. "יש שרים בממשלה שבכל שני וחמישי שוברים את הדרג הצבאי, בצורה גלויה, ואין לך גיבוי של שר ביטחון", אומר אחד מהם. "כל שרי הביטחון לדורותיהם, לרבות נתניהו, היו מגבים את הצבא. עכשיו כיבוש צה"ל הושלם: לצבא אין אבא ואמא, אין לו שר ביטחון לפנות אליו. אין תקדים למה שכ"ץ עושה במשרד הביטחון".

"בלשכת שר הביטחון יש עובדים ותיקים שמסתובבים עם חרדה קיומית", מצטרף גורם אחר, "היו בעבר שרי ביטחון שלא שירתו כקצינים בכירים בצבא, לא כולם היו יצחק רבין. כולם גם הביאו את העולם המוזר שלהם ללשכת שר הביטחון, וכולם היו דמויות פוליטיות, וזה בסדר גמור. אבל בניגוד לכ"ץ, שרי ביטחון בעבר תמיד קידשו את מערכת הביטחון, את הצבא".

לדברי אותם גורמים, היעדר הגיבוי של שר הביטחון פוגמת בהתנהלות צה"ל. "הצבא צריך מישהו שיסנכרן, שידחף. זה תפקידו של שר הביטחון", אומר אחד מהם. "הסוגיות פה גדולות יותר מצה"ל, והן קשורות גם ליתר גופי הביטחון, לדרג המדיני, לעורף האזרחי וכו'. אין מי שינהל את הקומה שמעל צה"ל. מדינת ישראל מתנהלת באחת משעותיה הקשות מבחינה ביטחונית, כשתהליכים בקומה של משרד הביטחון לא מתקיימים".

טענה נוספת שעולה מאנשים במערכת כלפי כ"ץ, נוגעת לקיום תהליכים סדורים מול הצבא. לדברי גורמים שפועלים על הציר שבין לשכת הרמטכ"ל ללשכת שר הביטחון, כ"ץ ממעט לקיים דיונים והערכות מצב. "באופן כללי שר הביטחון לא נמצא בקריה", אומר אחד מהם, "גלנט ישן בקריה, הוא כמעט לא הלך הביתה. הוא גם היה משגע את הצבא עם הערכות מצב, ישיבות ודיונים, יש שיגידו באופן מוגזם. כ"ץ נמצא בצד השני של הספקטרום. הרבה מאוד מהדיונים מתנהלים בטלפון".

גורמים אחרים במשרד הביטחון הודפים את הביקורת וטוענים כי "האמירה שהוא לא מקיים דיונים וחיתוכי מצב הזויה", וכי בכל יום הוא מעורב בדיון ביטחוני כזה או אחר. לדבריהם, כ"ץ מגיע ללשכת שר הביטחון בקריה בעיקר בימי חמישי, כפי שתמיד היה נהוג. "בימי ראשון יש ישיבת ממשלה, בימי שני ורביעי יש מליאה בכנסת ואלו ימים שבהם הוא נמצא בירושלים", מסביר אחד מהם, "ימי שלישי מוקדשים לעניינים ביטחוניים אחרים, וימי חמישי להערכות המצב השבועיות בקריה, עם הצמרת הצבאית. זה מאז ומתמיד היה הלו"ז של שר הביטחון".

הכוורת

אל תפקיד שר הביטחון נכנס כ"ץ דווקא כתלמיד שקדן. את ימיו הראשונים בילה בפגישות ארוכות עם בכירים לשעבר במערכת הביטחון, שרובם ככולם מזוהים עם הצד הימני של המפה הפוליטית. עם הבכירים הללו ניתן למנות את האלוף (מיל') יפתח רון־טל ותא"ל (מיל') אפי איתם, שעדיין מייעצים לו מעת לעת. שניהם סירבו להתראיין לכתבה.

קצין בכיר אחר לשעבר, שנפגש גם הוא עם כ"ץ בראשית הקדנציה שלו, אומר שבפגישות הללו כ"ץ "נתן לדבר, רשם רשימות ארוכות ושאל שאלות, אבל בסוף הוא פוליטיקאי שמקבל את ההחלטות שמשרתות אותו". לדברי בכיר לשעבר במוסד, שנפגש עם כ"ץ, "אני התרשמתי שהוא מקשיב. אני לא יכול להגיד שהוא יצא מהפגישה עם דעות אחרות, אבל הוא היה סבלני ומכיל".

אחת הפגישות שערך כ"ץ לאחר כניסתו לתפקיד היתה עם תנועת "הביטחוניסטים", שמורכבת מיוצאי מערכת הביטחון ושדוגלת בגישה ביטחונית ניצית. "הוא הקשיב קשב רב לכולם ורשם המון, מילה במילה", אומר יו"ר התנועה, תא"ל (מיל') אמיר אביבי. "דיברנו על האיום האיראני, על אופציות בעזה, והוא היה מאוד מחובר לנושא. זה לא משהו שנפל עליו בפעם הראשונה".

אל משרד הביטחון הביא עימו כ"ץ את אותם אנשים שהקיפו אותו במשרדי התחבורה והחוץ. האדם הקרוב ביותר אליו הוא ראש המטה עידן פרץ, שמלווה אותו זה כ־20 שנה. גם מנהלת הלשכה של כ"ץ, סימה זגורי, נמצאת לצידו עוד מימיו כשר התחבורה. גורם נוסף שנדד כל הדרך ממשרד התחבורה למשרד הביטחון יחד עם כ"ץ הוא קובי בליטשטיין.

בליטשטיין הוא אמנם אלוף משנה במילואים, אך את עיקר הקריירה עשה בתחום הניהול הציבורי. ב־2016 מינה אותו כ"ץ למשנה למנכ"לית משרד התחבורה, ובהמשך למנכ"ל משרדי האוצר (כממלא מקום), האנרגיה והחוץ. "בליטשטיין הוא איש מקצוע נפלא בתחבורה", אומר גורם שעבד לצידו. "אך אין לו הבנה בביטחון, באנרגיה או ביחסי חוץ. אבל הוא עושה דברו של כ"ץ ואתה צריך אנשי אמון במקומות כאלה".

בפברואר 2025, לאחר שנחשפה "תוכנית טראמפ" לפינוי רצועת עזה מתושביה, מינה כ"ץ את בליטשטיין לראש מנהלת ההגירה מרצון, שהוקמה במשרד הביטחון כדי לקדם את חזון הנשיא האמריקני. בדומה למינוי זמיר, גם המינוי הזה לא הניב לו תשואות פוליטיות. "יש ביקורת מאוד גדולה בימין על מנהלת ההגירה", אומר בכיר בליכוד, "כ"ץ מיהר להקים את המנהלת, עשה מינויים פוליטיים, ובמבחן התוצאה יש היעדר הצלחה מובהק".

שתי הדמויות הצבאיות המרכזיות בסביבת כ"ץ הן מנכ"ל משרד הביטחון, האלוף (מיל') אמיר ברעם, שמונה על ידיו לתפקיד לאחר שלא קיבל את הרמטכ"לות, והמזכיר הצבאי תא"ל גיא מרקיזנו, השריד היחיד מתקופת גלנט במשרד הביטחון.

מצעד פוליטי

גורמים שהזדמנו בחודשים האחרונים ללשכת שר הביטחון באופן קבוע, טוענים שלא במקרה האנשים שמקיפים את כ"ץ מגיעים רובם מהשדה הפוליטי. "הוא ללא ספק שר הביטחון הכי פוליטי בשנים האחרונות", אומר אחד מהם, "כל הזמן, אבל כל הזמן, חברי מרכז ליכוד מסתובבים במסדרונות של הקומה ה־14 בקריה. זה משהו שלא היה נהוג בעבר. מבחינה פוליטית, אפשר להגיד שנפתחו שערי הגיהינום".

בסביבתו של כ"ץ לא מכחישים שגורמים פוליטיים מגיעים מעת לעת ללשכת שר הביטחון בתל אביב, אך טוענים שמדובר בנוהל מקובל, ושממילא את מרבית זמנו בקריה מקדיש כ"ץ לנושאי ביטחון, וכי מי שעורכים את הפגישות מול הפעילים בקריה הם ראש המטה או היועץ הפוליטי של השר. בכל אופן, במערכת הביטחון יש מי שמשוכנעים שהפגישות הללו בקריה נועדו בעיקר ל"שופוני". "כ"ץ רוצה שפעילי הליכוד יתרשמו מזה שהוא שר הביטחון, ונותן להם גישה לקומה ה־14", אומר אחד מהם.

לא רק במערכת הביטחון סבורים כך. גם גורמים בליכוד, ובהם שרים, לא רווים נחת מהאופן שבו כ"ץ מנצל את מעמדו כדי לשפר את מצבו לקראת הפריימריז. "האיש הזה (כ"ץ) הוא עסקן שמנתב את הדרך שלו רק על פי עסקנות", אומר גורם בליכוד. "עכשיו, כשקיבל על עצמו להיות השאוויש של נתניהו, הוא שם את האפוד הצבאי ומנצל אותו לצורכי הפריימריז. הביטחון לא מעניין אותו". לדברי אחד משרי הממשלה, "מבחינה פוליטית כ"ץ היה גמור, אבל ביבי מינה אותו לשר הביטחון והוציא אותו מהקבר הפוליטי".

אם יש מקום שבו העסקנות הפוליטית של שר הביטחון באה לידי ביטוי מובהק, זהו המאבק סביב מינוי השר והשגריר לשעבר גלעד ארדן ליו"ר התעשייה האווירית. מתוקף תפקידו שר הביטחון צריך לאשר את זהות יו"ר החברה הממשלתית, לצד השר הממונה על החברות הממשלתיות דודי אמסלם. גלנט ביקש למנות את ארדן לתפקיד היוקרתי, אך מרגע שכ"ץ החליפו בתפקיד, הוא טרפד את המינוי, למורת רוחו של אמסלם.

חילוקי הדעות בין כ"ץ לאמסלם במינוי ארדן הובילו לכך שזה כמעט שנה אחת התעשיות הביטחוניות החשובות והגדולות בישראל פועלת ללא הנהלת קבע, וזאת בזמן מלחמה. עקב כך אף הוטל על התעשייה האווירית קנס של כמעט מיליון שקלים מצד הרשות לניירות ערך. "היה פה תהליך רע מאוד שהוביל לכך שהחברה הביטחונית הגדולה בישראל מתנהלת בלי יושב ראש", אומר אחד מחברי הדירקטוריון של התעשייה האווירית. "עשינו ככל שביכולתנו כדי לעזור לתהליך הזה להגיע למיצוי, כולל בג"ץ, אך ללא הועיל".

אדם שמכיר את כ"ץ שנים אומר ש"אחד החסרונות הכי גדולים של ישראל זה שהוא עקשן ונכנס בקירות. אם כ"ץ החליט שהוא לא ייתן לארדן לכהן כיו"ר התעשייה האווירית, שום דבר לא יעזור. מבחינתו זה קרב על היום שאחרי נתניהו, הוא חושש מארדן פוליטית. יכול להיות שכל ההתנהלות של כ"ץ עכשיו היא כדי שיום אחד נתניהו יגיד 'אני מעביר לך את הלפיד. בוא קח'".