המקום הכי קריר בישראל הרותחת של אוגוסט 2023 היה כנראה דרך הולכי הרגל בעיר דוד. הארץ מלאה אז הפגנות, חסימות, סרבנות, תחושה של כאוס וחורבן קרב. באתר החורבן הקודם היה שקט. במקום שבו התחבאו אחרוני המורדים, בתעלות הניקוז מתחת לרחוב, ג׳יימי המדריך הושיט לי דף מודפס מספרו של יוספוס פלביוס. ב־11 באוקטובר, כשביקשתי שישלח לי בווטסאפ עותק, סיפר שנתן אותו לכל אחד מהאח"מים שביקרו בעיר דוד. הם התרגשו, עלו למפלס הרחוב וחזרו למלחמות היהודים המודרניות. הקטע עוסק בשאלה ששאלו את עצמם הרומאים, האם להיכנס לירושלים תוך ניצול העימותים הפנימיים, או לחכות:
״וכל שרי צבאות הרומאים שמחו על מריבות האחים בקרב שונאיהם כמוצאי שלל רב ורצו למהר ולעלות על העיר, וגם האיצו באספסינוס, בחשבם כי יצליח כל חפצו בידו הפעם. ודברו אליו, כי עתה האלהים נלחם להם, בסכסכו את אויביהם איש באחיו. אולם הגלגל חוזר מהרה, ואולי ייעפו היהודים ממלחמת האחים או ינחמו על מעשיהם וישלימו ביניהם.
"ולדברים האלה ענה אותם אספסינוס: ׳דעו כי שגיתם מאוד בעצתכם בפעם הזאת. אמנם משתוקקים אתם להראות את כח ידיכם ואת הדר נשקכם כדרך העומדים בבית חזיון, אך הדבר הזה קשור בסכנה ואתם אינכם שמים לב לתועלתכם ושלומכם. הן אם תמהרו לעלות על העיר מיד, תקימו בידיכם ברית שלום בין שונאינו ובעצם ימינם יסתערו עלינו. ואם תתנו להם ארכה, ימעט אחרי כן מספר שונאינו, כי תאכל אותם אש המריבה. כי האלהים מיטיב לערוך את המלחמה ממני, והוא יסגיר את היהודים בידי הרומאים חינם וייתן את הנצחון לצבאותינו בלי עמל וסכנה. ובעוד האויבים הולכים וכלים איש בידי רעהו, כי קמה עליהם קללה נוראה, מלחמת אחים, טוב לנו להתבונן אליהם מרחוק ולשבת במנוחה מאשר להתערב בריב אנשים הולכים למות, הנלחמים ביניהם ברוח שיגעון׳״.
ציר הרשע דגל בגישה הסבלנית של אספסינוס. יחיא סינוואר, שר הצבא הדרומי של איראן, חשב אחרת. הוא לא חיכה להוראות מלמעלה, ונכנס.
הורסים את הווילה
מאז 7 באוקטובר מתנהל ויכוח עז בשאלה מה הביא לטבח, סרבני אחים לנשק וקפלן או מטלטלי מערכת המשפט מהממשלה. מדובר בהמשך מלחמות היהודים באמצעים אחרים. האמת העגומה היא שמבעד לשנאה הפתולוגית, האנטישמית, היוקדת של חמאס ליהודים באשר הם, לא הבחינו שם בהבדלים בין קפלניסטים וימניים, חרדים וחילונים. "הנה התנחלות", הם חגגו בצילומי הגו־פרו כשנכנסו לקיבוצי העוטף, לא בדיוק אוהדים מושבעים של מפעל ההתנחלויות. באתרים שלהם, כאשר מציירים חייל ציוני רשע הם מדביקים לו זקן, פיאות וכיפה שחורה גדולה, או בקיצור: חרדי. לא שמעו שם שהבעיה מספר אחת של ישראל היא שהחרדים לא כל כך רוצים ללכת לצבא.
המתקפה נועדה לצאת לפועל עוד בחגי תשרי שנה קודם לכן, כשרוטמן ולוין היו חברי כנסת באופוזיציה וקפלן היה רק שם של רחוב. החולשה הכללית שהפגינה מדינת ישראל והשתקפה בעימותים הפנימיים שבה שימשה לסינוואר סיוע מוראלי, לא מניע עיקרי. בראיון נדיר ב־2006 לערוץ 2 מהכלא הסביר שישראל לא ניתנת להשמדה והראיה היא חיל האוויר האימתני שיש לה. בהדרגה שוכנע שהיא דווקא כן ניתנת להשמדה. בוודאי ראה בדיווחים המופרזים וההיסטריים על "התפרקות חיל האוויר" סימן מלמעלה שאללה איתו. אבל ההכנות החלו עוד הרבה קודם לכן.
ראש השב״כ הקודם, רונן בר, התריע ב־2021 שאם ישראל היתה חולה בהשגחה, כל המדדים שלה היו בירידה. לאחרונה נודע לי שהוא בכלל לא התכוון למאבק הפנימי אלא לרוח הגבית המטורפת שקיבל האסלאם הפונדמנטליסטי מהבריחה האמריקנית מאפגניסטן והשלכותיה על התפיסה שהטרור גובר בסוף על המערב, גם לדרך שבה הסתיים מבצע "שומר חומות". באזהרה שהשמיע בפני נתניהו על הצורך בגניזת הרפורמה הוא דווקא לא התכוון שהאויב מזהה בקרע חולשה, אלא שיש צורך במכת מנע משמעותית לציר, ומכת המנע היזומה יכולה להתקבל רק בקונצנזוס לאומי, לא כאשר הרחובות בוערים. נתניהו חשב שבר הוא עוד פקיד שמשתמש בחוות דעת מקצועית כדי לסכל מהלך פוליטי שהוא מתנגד לו, ראש השב״כ לא זיהה שמדרום תיפתח הרעה, והסוף הטרגי ידוע.
ולכן, אף שהראיות האובייקטיביות מלמדות שאין קשר בין הקרע הפנימי והטבח הנורא, ברור לי מה שהיה ברור לג׳יימי המדריך, ומה שיהיה ברור להיסטוריונים: יש קשר רוחני. כאשר היהודים שוכחים באיזו שכונה הם חיים ומתפנים להרס הווילה שלהם כאילו אין ג׳ונגל מסביב, באה החרב. כאשר הכותרת בעיתון, יממה לפני 7 באוקטובר, על המחאות הצפויות סביב ההקפות בכיכר דיזנגוף, היא "מלחמת שמחת תורה", בוא תבוא מלחמה כזו, רק אחרת. לא מאמינים במילה "רוחני"? אפשר גם "קארמה איז א ביץ'".
אחדות, אבל אחרת
היעדר פרופורציות פראי הוביל לאמירות מתריסות על יריבים פוליטיים שהם גרועים מחמאס וחיזבאללה, או להצהרות ש״חיזבאללה זה בעיה של ביבי, אני לא מתייצב למלחמה הבאה״ (אחד מראשי אחים לנשק, הושעה מאז משירות מילואים). רובם המכריע לא התכוון לכך כלל, ולראיה ההתייצבות בבסיסים כשחמאס וחיזבאללה אכן תקפו.
אבל במשך שנים ארוכות התנהלה המערכת כאילו אין אויב בשכונה. מדינות שלוות, עשירות, גדולות וותיקות מאיתנו היו שוקלות פעמיים לפני שהשיקו את הקרקס המטורלל של חמש מערכות בחירות רצופות. פה, במזרח התיכון, התפיסה היתה שהכרעת הצד השני חשובה יותר מהעברת תקציב, מגיבוש תוכניות ארוכות טווח, ממלחמה בגרעין האיראני.
ולכן, ואף שזה לא נראה כך כרגע, נדמה לי שהמסקנה של הזרם המרכזי בחברה הישראלית, בניגוד לזרמים המרכזיים בארה"ב, בריטניה, גרמניה וצרפת, היא שהדרך לניצחון עוברת באחדות, שממשלה צרה היא צרה ביותר ממובן אחד. לא אחדות נאיבית של צו פיוס, אחדות של הצורך בצו גיוס.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו