מה השתנה הפעם בספרד

1

1391. היו פוגרומים עוד קודם, והסוף המר הגיע ב־1492, אבל ב־1391 התפרצה בעיית האנוסים בספרד לממדים היסטוריים. המושך בהדק היה כוהן דת קנאי בשם פראנד מרטינז בעיר קטנה בבישופות סביליה. קיומם של עשרות בתי הכנסת היה בלתי נסבל מבחינתו. השעה שיחקה לו מבחינה פוליטית: מי שעמד בדרכו חלף מן העולם - הממסד הספרדי והכנסייתי, כולל יהודי החצר.
מרטינז הטיף לגרש את היהודים מכמה ערים, להרוס את בתי הכנסת ולעשות שמות בקהילות. הממסד הספרדי לא שלח צבא להשתלט על המשבר, והסתפק בקריאה להנהגת הערים לשמור על הסדר. כך לא נותר כוח מרכזי לבלום את האספסוף, ומרטינז חגג.

ב־4 ביוני 1391 פרץ ההמון לשכונת היהודים בסביליה. 4,000 יהודים נטבחו ורכושם נבזז. נשים וילדים נמכרו לעבדים. המפלט היחיד היה הכנסיות. גדול הדור, רבי חסדאי קרשקש, דיווח: "דרך ה' קשתות האויב על קהילה סביליה... הציתו באש שעריה והרגו בם עם רב; אך רובם המירו, ומהם מכרו לישמעאלים מהטף והנשים... ומהם מתו על קידוש השם, ורבים חיללו ברית קודש (כלומר, התנצרו)".

2

מסביליה התפשטו המהומות לכל ספרד. האספסוף הסתער בקריאות "צלב או מוות" על הקהילות היהודיות בקורדובה, טולדו, מדריד, סיודד ריאל, קרמונה, סוֹריה, בורגוס, ולנסיה, ברצלונה, גירונה, מיורקה ועוד. הפורעים פרצו לבתים ולחנויות, רצחו, בזזו וגררו יהודים לאגן הטבילה. על הדרך שרפו את רישומי הבעלות על רכוש היהודים ואת המסמכים שהעידו על חובות שנוצרים חבו להם.
במובנים רבים, פרעות קנ"א (1391) היו מרד נגד הממסד והסדר החברתי, שהתנקז לפרעות ביהודים. הממסד החלש לא הצליח לדכא את המרידה בכוח הזרוע, והרגיע את הרוחות בהסכמה שבשתיקה לפגוע ביהודים, כמו פעמים רבות במהלך ההיסטוריה.

היו מקומות שבהם היהודים ביקשו מקלט במצודה. חסדאי קרשקש מספר על התוקפים בברצלונה: "ויילחמו עם היהודים אשר במגדל עם קשתות ובליסטראות, ויכום ויכתוּם שמה במגדל. רבים קידשו השם, ובתוכם בני יחידי, חתן שה תמים, העליתיו לעולם; אצדיק עלי את הדין ואתנחם לטוב חלקו ולנעימת גורלו. ומהם רבים ששחטו עצמם, ומהם הפילו עצמם מהמגדל... וכל השאר המירו (התנצרו)". והסיכום המחריד: "וברוב עוונותינו אין היום בברצלונה איש בשם ישראל יכונה". עם חרב על צווארם, יהודים רבים גדשו את הכנסיות. הבלבול והאובדן היו רבים.

3

לצד ההתנצרות מאונס, היו המרות דת מרצון. רבי שלמה הלוי, רבה של קהילת בורגוס, ניסה לשכנע את צאן מרעיתו לקבל את הנצרות לפני בוא הפורעים. מעטים שמעו לו, אך הוא התנצר "מתוך שינוי אמונה שבלב", ואיתו ארבעת ילדיו הצעירים ואחיו. אשתו נותרה ביהדותה. הוא בחר בשם פבלו דה סנטה מריה, ועלה במדרגות הכנסייה עד שמונה לבישוף בעירו, בורגוס.

הוא השתוקק שהיהודים יכירו בסוד שגילה וילכו בדרכו, ומשלא התגשמה משאלתו - התמלא שנאה וביקש נקמה. הוא התקרב למלכי קסטיליה, וקידם שורת חוקים נגד הכופרים שנועדו לבודד אותם מהנוצרים, לפגוע בהם כלכלית ולאלצם להתנצר. הם אולצו לשאת סימן מבדיל וללבוש בגדים נחותים, והורחקו מרוב עיסוקיהם המסורתיים.

נזיר דומיניקני בשם ויסנט פרר הוביל מסע שידול אימתני לניצור המוני של היהודים (והמוסלמים). הוא נהג להתפרץ לבתי כנסת בשעת התפילה, בידיו צלב וספר תורה, ואחריו שובל נזירים מזמרים נושאים אבוקות ומלקים את גופם. בכל מקום היו יהודים שנכנעו והתנצרו, ובמקומות קטנים הצליח פרר לנצר את הקהילה כולה. ישנם דיווחים שבערים גדולות, כגון טולדו, פרר העביר לנצרות 4,000 נפשות ביום אחד! במסע הצלב הזה הוסבו בתי כנסת רבים לכנסיות.

4

היו ויכוחי דת פומביים עם חוקים שהגבילו את יכולת הטיעון של היהודים - למשל ויכוח טורטוסה המפורסם, שהחל בפברואר 1412 והסתיים 21 חודשים לאחר מכן. הוויכוח אורגן בעצתו של המומר יהושע הלורקי, שלאחר התנצרותו כונה הירונימוס דה סנקטה פידה ("איש האמונה הקדושה", שהיהודים כינוהו מגד"ף, מאיסטרי ג'רונימו די סנטה פי). התוכנית עלתה יפה וחוללה גל חדש של מתנצרים. בין הנטבלים היו אישים ידועי שם, ואפילו רבנים. יהדות ספרד שוב איבדה רבבות, אולי כ־50 אלף, נוסף על הרבבות שאבדו בפרעות קנ"א.

לא רק הספרדים - גם יהודים שהמירו דתם פעלו נגד בני עמם לשעבר: הם חדרו לשכונות היהודים והתגרו בהם, ומקצתם השגיחו על כשרותם של מתנצרים שחיו כאנוסים. כך מספר רבי יצחק בר ששת ברפת (ריב"ש): "מאחר שהמירו... אף אם תחילתן באונס, אחר כך פרקו עול שמיים... ומרצונם הולכים בחוקות העכו"ם, ולא עוד אלא שרודפים אחר היהודים האומללים את ביניהם להעלילם... וגם על האנוסים אשר ליבם לשמיים... אלה הרשעים מוסרים אותם למלכות".

5

כשגורשו היהודים מספרד ב־1492, הם חיו בה יותר מ־1,000 שנה! זו היתה הקהילה היהודית הגדולה, העשירה והמתורבתת ביותר בעולם. באותם הימים, ומאותו הנמל שממנו יצאו ספינותיו של קולומבוס לגלות ארץ חדשה, הפליגו ספינות הגולים היהודים ליעדים לא ידועים באותה מידה. הגולים השאירו ארץ שבה נולדו אבות אבותיהם, ומבחינתם הם חיו בה מאז ומתמיד, עד שהחלו לראות בספרד את ציון האחרת, ירושלים הזמנית, שבה ינוחו מצרותיהם עד לבוא המשיח.

במקום המשיח קם עליהם טורקמדה, האינקוויזיטור הגדול, לרסק את זהותם, ומלכי ספרד פרדיננד ואיזבלה חגגו את סיום תהליך כיבושה מחדש (הרקונקיסטה) של ארצם מידי המוסלמים, באמצעות כפיית ברירה נוראה על היהודים: לוותר על דתם או על ארצם. ספרדים רבים כיום הם צאצאים לאותם יהודים. ייתכן שגם פדרו סאנצ'ס, ראש ממשלת ספרד. בכל מקרה הוא ממשיך את המורשת ההיא, אם של היהודים המומרים ואם של האספסוף שהוסת בידי הכנסייה. יהודים כמעט לא נותרו בארצו - בתהליך היסטורי ארוך, צאצאיהם שבו למולדתם העתיקה והקימו בה מדינה שבה לא יחיו תחת חסדי הצלב הספרדי - אז הוא פועל נגד מדינתם.

6

העת החדשה בתולדות אירופה נפתחה בחורבן מאסיבי, מאורגן בידי מדינה, של החיים היהודיים, בהיקף שלא נודע כמוהו קודם לכן בימי הביניים. התהליך ההיסטורי הסתיים כחמש מאות מאוחר יותר, עם חורבן אדיר של החיים היהודיים ביבשת כולה, שאורגן אף הוא בידי מדינה. עכשיו צאצאי המחריבים מבקשים להקים לנו חליפוּת טרור על גב ההר, מרחק נגיעה ממרכזי האוכלוסייה הגדולים ומשדה התעופה הבינלאומי של ישראל. זה לא יקרה. כאבק פורח וכחלום יעוף. ראינו את כולם וניצחנו. שנה טובה.