אלקס ריף, מנכ"לית עמותת "לובי המיליון"משוררת, יזמית ופעילה חברתית. מחברת הספר "יותר יהודי ממך - כך מוחקת מדינת ישראל את זהותה של העלייה הגדולה בתולדותיה" (הוצאת סלע מאיר)
אלקס ריף, לפני כמה שנים טובות יצאת עם צבר ישראלי, וכשהגעת לפגוש את אמו ציפה לך אירוע שהיכה אותך בהלם.
"אחרי ההיכרות הראשונית הלכתי למטבח ושמעתי אותם מתלחששים, ואמו שאלה אם אני יהודייה. נפגעתי עד עמקי נשמתי, וכל כך כעסתי ששוב מוטל ספק ביהדות שלי, למרות שהרגשתי הכי יהודייה שיש. הסבתות והסבים שלי הגיעו מהעיירות היהודיות ביותר - וויז'ניץ, סאדיגורה ושרגורוד. גדלתי על סיפורי אנטישמיות, ואפילו שמי המקורי היה יהודי־יידישאי - שיינדל. רציתי להגיד לה: אני יותר יהודייה ממך".
וכך גם התגלגל הרעיון לספרך החדש, "יותר יהודי ממך" (הוצאת סלע מאיר), שמתאר בעיה קריטית: 1,300,000 עולים שהגיעו לישראל לאורך השנים זוכים ליחס מורכב. בבריה"מ חשדו בהם שהם יהודים, ואילו כאן חושדים בחלקם שאינם יהודים. החשד המרחף הזה יוצר לעיתים חיים של הסתרה, במעין זהות כפולה.
"אני מרגישה שבמשך שנים חייתי בשקר. עליתי לארץ בגיל 5, ומאז מחקתי כל קשר לזהותי הרוסית - מבטא, שפה, הקשרים תרבותיים. התביישתי כשסבתא שלי הביאה אותי לבית הספר. המחיקה הזו גרמה לי להיות אדם אחד בחוץ ואדם אחר בפנים. העדות היחידה שהשאירה את הסובייטיות שלי בחוץ היא לכתוב את שמי, אלקס, בק' ולא בכ'. ברוסית אין ממש כ', אלא רק ק', וזה חיבר אותי לשורשים".
עד כמה הדחקת הרוסיות היתה נפוצה, לדעתך, בקרב עולים שעלו בעלייה הגדולה?
"מדובר בספקטרום שנע בין מחיקה מוחלטת של הרוסיות לבין הישארות מסוימת בקבוצות דוברות רוסית. בשנות ה־90 זה היה נדיר למצוא מקום מאוזן בין שתי הזהויות. או שהשתייכת לקבוצות דוברות רוסית, או שהשתייכת לקבוצות המורכבות מצברים כדי שיקבלו אותך ותוכל להתקדם. אני בחרתי להשתייך לקבוצה השנייה - והייתי במסע כומתה ישראלי: שנת שירות, קצונה בצה"ל, תארים באוניברסיטה העברית, תוכנית צוערים לשירות המדינה, עבודה במשרד הכלכלה.בשלב מסוים, כשהסתכלתי על המשך החיים, הבנתי שלא באמת טוב לי ושזו לא אני".
מתי הבנת שאת לא יכולה להסתתר יותר, שאת מציבה את השורשים שלך במרכז?
"השינוי הפנימי אצלי צבר תאוצה בגיל 27, כשסבתא שלי נפטרה. היא היתה מהות הסובייטיות, רחוקה מהזהות הצברית שרציתי לנכס לעצמי, והמוות שלה טלטל אותי וחיבר אותי מחדש לשורשים. החלטתי ללמוד תסריטאות, וכשנשאלתי מה הסיפור הייחודי שרק אני יכולה לספר - הבנתי שמדובר בסיפור העלייה שלי. כך, אט־אט, הוא הפך ממקור לבושה למקור לגאווה. התחלתי לקיים ערבי תרבות רוסית, ערבי שירת עלייה שבהם שרתי ברוסית".
היום עיקר העיסוק שלך הוא בדיוק אותו חיבור לשורשים אותו תיארת: את המנכ"לית ואחת המייסדות של התנועה החברתית "לובי המיליון", עמותה הפועלת לקידום צרכים וזכויות של ישראלים דוברי רוסית בישראל.
"החלטנו להכניס לתודעה הציבורית את תרבות יהדות בריה"מ. שילבנו פרויקטים שעוררו עניין עצום - כמו למשל 'נובי גוד ישראלי', שמשך מיליון ישראלים שאינם דוברי רוסית לחגוג את תחילת השנה האזרחית בגרסתה הרוסית. עמדנו גם מאחורי 'מבצע וטרן', שבמרכזו ניצבו סיפורי הגבורה של וטרנים יהודים שלחמו בצבא האדום במלחמת העולם השנייה".
אחת הביקורות עליכם היא שעסקתם יותר מדי בנושאי תרבות, על חשבון נושאים קריטיים החיוניים לעולים.
"תרבות היא שער הכניסה, והבנתה מסייעת בהפחתת סטיגמות. מעבר לכך, העיסוק בתרבות אפשר לנו לפעול בתחומים העיקריים שבהם אנחנו פועלים כיום: חברה וכלכלה, קליטת עלייה, דת ומדינה וחינוך ותרבות. בחברה וכלכלה אנחנו עוסקים בנושא של עוני קשישים. 86% משורדי השואה העניים הם קשישים דוברי רוסית. הנגשת זכויות גם היא נמצאת במוקד הפעילות שלנו. הבאנו לתרגום אתר 'כל זכות' לרוסית, ועד היום תורגמו כבר יותר מ־3,000 עמודים בו.
"בשלוש השנים האחרונות הגיעו לארץ יותר מ־130,000 עולים חדשים ממדינות בריה"מ לשעבר, אבל לצערי המדינה מדשדשת בתגובת הקליטה שלה. במדד קליטת העלייה השנתי עלה שיותר אנשים בוחרים לא ללמוד באולפן, רק 18% מהעולים עובדים במקצוע שלמדו, והכי חמור - 56% מהעולים מעידים שבישראל הם מרגישים רצויים במידה מועטה או כלל לא. אלה אותן רעות חולות של שנות ה־90.
חשוב לזכור שמדובר באוכלוסייה שמהווה הון אנושי וכלכלי עצום למשק, בדיוק כמו העלייה הגדולה שכבר כונתה על ידי רומן ברונפמן ולילי גלילי 'המיליון ששינה את פני המזרח התיכון'. המדינה צריכה לנסות לסייע עוד יותר. בסוף, כפי שאני רואה זאת, המדינה שלנו אוהבת עלייה, היא רק לא אוהבת לעזור לעולים להיקלט".
וזה נכון ספציפית לעולי בריה"מ?
"ברמה מסוימת זה נכון לכל העולים, אבל לדעתי הממשלה הזו לא מתייחסת בצורה שווה לכל העליות. הדגמתי את זה במספר הציוצים של שר העלייה והקליטה בשנה האחרונה: בנוגע לצרפת ובריטניה, שמהן יש כמה מאות עולים בשנה, היו שבעה ושמונה ציוצים בהתאמה. על רוסיה, אוקראינה, בלארוס - אפס ציוצים. מה שלדעתי מעניין את משרד העלייה והקליטה זה לעודד עלייה מהמדינות שהן האלקטורט שלו, ולעודד עלייה של עולים שנחשבים יהודים יותר, משום שחלק גדול מעולי בריה"מ לשעבר אינם יהודים לפי ההלכה".
לבנות גשר ציוני
סוגיית היהדות היא נדבך מרכזי בספרך.
"עולי שנות ה־90 הגיעו לכאן אחרי 70 שנים של מחיקה דתית תחת שלטון קומוניסטי. הם לא חגגו חגים, לא הלכו לבית הכנסת ונאסר עליהם לעבור ברית מילה. אלא שהשלטון הקומוניסטי עדיין השאיר את סעיף הלאום בתעודת הזהות - יהודי. זה היה מקור לאנטישמיות, לכך שלא קיבלו אותם למקומות עבודה או לאוניברסיטאות מסוימות. יהודים זכו שם לכינוי גנאי, ז'ידים, ואילו כאן בישראל, כאמור, הטילו ספק ביהדותם. מדובר, כאמור, ב־800 אלף יהודים לפי ההלכה שהוכיחו יהדות כשעלו לישראל".
מדוע בעצם כל כך קשה לעולי בריה"מ לשעבר להוכיח יהדות, ביחס למדינות אחרות?
"אם מדובר בעולים מצרפת או מבריטניה, אין בעיה להוכיח - מתקשרים לרב. אבל במדינות בריה"מ לשעבר אין רבנים, אין קהילות, ולכן אנשים מתארים שהם עוברים מסכת ייסורים ברבנות. אגב, נתוני עבר הראו כי יותר מ־85% ממי שעברו את הבירור הזה הוכיחו יהדות, אבל רבים מרגישים בעקבותיו דחייה מוחלטת מהממסד הדתי, שהם לא רוצים שום קשר לכל יהדות שהיא. ויש עוד 10% שהמסמכים שלהם נשרפו בשואה, חלקם יתומים שמשפחתם נרצחה בבור הריגה ולא יכולים להוכיח. יש גם 3%-2%, כ־3,000 אנשים, שמנסים לעבוד על המערכת, ובגללם מטילים ספק ב־800 אלף עולים. התחושה היא שהיהדות שייכת רק ליהודים מסוימים".
ואחרי 7 באוקטובר תחושה זו התעצמה.
"בספר יש הרבה סיפורי חיילים, וביניהם הקצין הבכיר ביותר בצה"ל שעלה מבריה"מ, האלוף רומן גופמן. כולם מתארים חוויה שלפיה הם ישראלים לכל דבר, מתגייסים באופן מלא, אבל לא נתפסים כשווים. וזה חלק מהבעיה. האנשים המופקדים על שער הכניסה ליהדות לא מתגייסים בחלקם. לכן חייבים כאן רבנות ציונית שתרצה למצוא פתרונות, לפתוח את השערים, ולא להפך. שם תהיה תחילת התשובה".
עוד בהתייחס ל־7 באוקטובר, עד כמה אירועים שבהם נרצחים בפעולות איבה נקברים מעבר לגדר משפיעים על קהילת העולים?
"בעיניי אלה סיפורים טרגיים שמשפיעים על רבים מהעולים. קח למשל את דז'ון אסלנוב ז"ל, שנרצח בבוקר 7 באוקטובר, לא הוכר כיהודי מהבחינה ההלכתית ונקבר מחוץ לגדר. המקרים האלה מצטרפים לסיפור סביב סעיף הנכד, המקנה את הזכות להתאזרח בישראל גם לילדיהם, לנכדיהם ולבני זוגם של יהודים."קיים חשש, במיוחד מצד זרע ישראל - אותם אנשים עם קשר משפחתי לעם היהודי שלא נחשבים יהודים לפי ההלכה - שסעיף הנכד יבוטל. זה ייצור תחושת זרות כלפי המדינה והרבנות. כיום אלה אנשים שחיים ומרגישים יהודים. כל עוד אנחנו נתפסים כלא יהודים ויש שמטילים ספק ביהדותנו, אין לנו סיכוי להיות ישראלים עד הסוף. לנצח נהיה סוג ב', וחייבים לתקן זאת".
את יכולה גם לדלג על הרבנות בחלק מהמקרים - קבורה אזרחית, חתונה אזרחית.
"בשביל לדלג על הרבנות לא צריך אותי, וכבר יש היום בישראל חתונות וקבורות אזרחיות. אני עצמי לא התחתנתי ברבנות, בגלל היחס לעולים. אבל מצד שני, אני לא רוצה לשלוח את העולים לפתרונות אזרחיים. אני רוצה שהמדינה היהודית שלהם תקבל אותם, שהם ירגישו כאן בבית, כי היהדות חשובה לדוברי הרוסית.
"בתקופה האחרונה אני נפגשת עם חברי כנסת כדי לתת להם את הספר החדש, ובסך הכל התחושה היא חיובית. חובשי כיפה, רבנים בחלקם, אנשים מאמינים, אמרו שהספר החדש מעורר מחשבה. לא על הכל הם מסכימים, אבל עצם האפשרות לשיח מעוררת אופטימיות".
דיברת לפני כחודשיים עם הרב דוד יוסף. מה עלה בשיחה איתו? את מזהה ניסיון לסייע?
"אנחנו מרגישים שיש רצון. גם הרב דוד יוסף הסכים איתנו שיש קרע בין יהדות בריה"מ לבין הרבנות. הוא דיבר על כך שיש להקים פורום שיתחיל לחשוב על כיוונים לעתיד, נוסף על פורום רבנים, כדי שביחד ניתן יהיה לחשוב על פתרונות ולבצע פעולות הסברה. כבר שמענו תשובות כאלה מהממסד הרבני, ואני מקווה שהפעם הכוונות ישתקפו במעשים.
"נדרשת פה רבנות אמיצה, שתקבע שמה שהיה הוא לא מה שיהיה, בדיוק כפי שהרב עובדיה יוסף החליט במקרה של יהדות אתיופיה. הטילו ספק ביהדותם, החמירו איתם, ובשלב מסוים הוא אמר - די, מספיק, לא עוד. מישהו צריך להציב את הגבול הזה גם עכשיו עבור עולי בריה"מ. צריך להחליט שהמטרה היא לא להקשות על עולי בריה"מ, אלא לנסות לקרב אותם בחזרה ליהדות. צריך לזכור שזה נס שהעלייה הזו הגיעה לכאן. אלמלא עבודתו של יצחק שמיר בנושא - העלייה הגדולה היתה יכולה להיות מנותבת לארה"ב".
הקול שלך ברור ונוקב, השאלה היא מדוע אנחנו לא שומעים יותר קריאות לשינוי.
"זו עלייה שיתרונותיה הם חסרונותיה. העולים הללו גדלו תחת שלטון טוטליטרי, כך שזאת לא עלייה שמתלוננת והיא גם לא יודעת למחות בצורה קולקטיבית. לא תראה המוני עולים שיוצאים לרחובות, וגם אין כמעט עמותות בנושא. לצד זאת, בפודקאסט החדש שלי, '99 זה לא 100', אני גם מתייחסת למצוינות האינהרנטית שיש בעלייה הזאת. המצוינות הזו הצילה אותנו בבריה"מ, וגם דחפה את מדינת ישראל קדימה ב־30 השנים האחרונות.
"אני מקווה שהמצוינות הזאת תביא כאן לשינוי, משום שנדרש כאן תיקון היסטורי. אסור לרשום ניצחון לזכות סטלין והקג"ב, שניסו לגדוע את הענף היהודי משורשיו. הציונות הדתית בישראל יכולה להוות גשר בינינו לבין החרדים, ואם היא תחליט שזה פרויקט חייה - משם תגיע התשובה, כך אני מאמינה".
תגובות
ממשרד העלייה והקליטה נמסר בתגובה: "בשלוש השנים האחרונות עובר המשרד רפורמות מקיפות, המשפרות באופן דרמטי את קליטת כלל העולים בישראל. השינויים מתבצעים לאחר עשרות שנים שבהן לא טופלו נושאים מרכזיים, וכעת הם עוברים מהפכה: רפורמה תקדימית ברישוי מקצועות לעולים, סיוע מוגדל בשכר דירה לעולים, שיפור לימודי העברית ומערך ליווי עולים.
"המשרד פועל במקצועיות ובשקיפות שלא נראו שנים, בקליטת כלל העולים ללא הבדל. בניגוד לעבר ולמה שהיה נהוג בעבר.
"בהתאם למדיניות שר העלייה והקליטה ניתן דגש על עידוד עלייה ממדינות המערב, לאחר שנים רבות שבהן כמעט ולא התקיימה פעילות במדינות אלו. עידוד עלייה ממדינות כמו אנגליה, צרפת וצפון אמריקה תואם את פוטנציאל העלייה בתקופת המלחמה, ואכן העלייה ממדינות אלו גבוהה יותר מכל השנים האחרונות".
להצעות ולתגובות: Ranp@israelhayom.co.il
