פוטין חושש: הקץ מתקרב

אחד מגיבוריו של ארנסט המינגוויי מספר ש"פשיטות הרגל מתרחשות תחילה לאט־לאט - ואז בבת־אחת". מתחילת השנה מתגברים ברוסיה הסימנים להידרדרות שלטונית, ובתחילת החודש הזה נראה שהמשטר קרוב לנקודת שבר יותר מאי־פעם מאז פלש לאוקראינה.

בסוף השבוע הזה אמור להיערך במוסקבה מצעד יום הניצחון המסורתי של בריה"מ על גרמניה הנאצית, אולם השנה הוא ייערך במתכונת מצומצמת: רק בהשתתפות צוערים, ללא כלים ממוכנים ומשוריינים וללא טילים, ובסופו אמורים לחלוף מעליו מטוסים.

במשרד ההגנה הרוסי הסבירו בלקוניות שהסיבה לכך היא "המצב המבצעי השוטף", ואיש לא היה זקוק לשום פירוט נוסף: כאשר בחזית לוחמים רוסים יוצאים להסתער באופניים ובסוסים, להציג טנקים מצוחצחים בכיכר האדומה יהיה בגדר אצבע בעין.

ואם לא די באלה, ברוסיה נותרים פחות ופחות מקומות שאליהם לא מגיעים הכטב"מים של קייב. "אולי הם יוכלו להשתתף במצעד", עקץ אתמול נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי את הקרמלין - ואיש במוסקבה לא מפקפק עוד באמינות האיום.

אבל הבעיה הרבה יותר גדולה מרק איום של כטב"מים: בתום השליש הראשון של השנה הבעיות של רוסיה מידמות יותר ויותר לכדור שלג, וגם ולדימיר פוטין, שלפנים נודע בהליכת הברווז הבוטחת שלו, מידמה לברווז צולע.

הכטב"מים של קייב שולטים בשמי רוסיה

"ברוסיה כאילו השתנה ההרכב של האוויר, או אם מביטים מבחוץ - מרגישים את הערפל", היטיב להמחיש לפני ימים אחדים את מצב האומה הסופר והעיתונאי אלכסנדר באונוב. "אנו עוקבים אחרי שלושה תהליכים חופפים: היחס לפוטין משתנה; נעלמת האופטימיות הכלכלית ואיתה הפטריוטיות היומיומית, שמרוצה בעצם ההישרדות; ומחלחלת ההבנה שהמלחמה השתנתה ומזערה את היתרונות הרוסיים".

ובאמת, הצרות מגיעות בכל ממד ומכל כיוון. מבחוץ, אוקראינה ביצעה ב־8-6 החודשים האחרונים קפיצת מדרגה בכל היבט צבאי. לכל אורך החזית מערכות ההגנה האווירית מושמדות באופן שיטתי, והמסדרונות לעומק רוסיה נפתחים עבור הכטב"מים של קייב.

מסופי נפט ובעיקר מאגריו בוערים מטואפסה ונובורוסייסק שלחופי הים השחור עד פרם בהרי אורל וכלה באוסט־לוגה ופרימורסק שליד סנקט פטרבורג; ובחמשת החודשים האחרונים הצליחה רוסיה לגייס כ־148.4 אלף לוחמים - אך איבדה 156,735, וזה רק באמצעות פגיעות רחפנים, כלומר עם תיעוד מאומת.

במצב הזה רוסיה לא מספיקה לבצע רוטציה בין היחידות ובתוכן, שלא לדבר על אגירת כוחות לצורך מתקפות, ואילו האוקראינים, עושה רושם, פתרו את בעיית הנחיתות המובנית דמוגרפית והמחסור הקבוע בכוח האדם באמצעות הטמעה חסרת תקדים של מערכות רובוטיות.

רק לפני כשבועיים קבל הכתב הצבאי של "קומסומולסקאיה פרבדה", העיתון האהוב על פוטין: "אנחנו מביאים משאית עם אלף חיילים, והאוקראינים מביאים משאית עם אלף כלים קרקעיים". לנוכח התפנית, בלוגרים רוסים תומכי מלחמה חדלו מלהציע להכריז על גיוס מלא: עוד כוח אדם בחזית פירושו רק הפיכתו לבשר תותחים. אדרבה, בחודש שעבר, ולראשונה מאז המבצע האוקראיני במחוז קורסק הרוסי, מוסקבה איבדה יותר שטחים באוקראינה מאשר השיגה.

אבל אלה רק הצרות מחוץ. בחודשים האחרונים האלה המלחמה התחילה להעסיק יותר ויותר את תושבי רוסיה, גם את אלה ה"א־פוליטיים", ואפילו את תומכי המשטר.

זה לא קרה בגלל האינפלציה והבעיות המאקרו־כלכליות אלא דווקא בגלל שהמדינה, שהחלה לאבד אחיזה, חדרה לאזור הנוחות האחרון: השימוש באינטרנט. תחילה היה זה המאמץ לכפות מעבר למסנג'ר MAX השקוף לגמרי עבור שירותי הביטחון ולזנוח את הטלגרם, ואחר כך החלו ניתוקי האינטרנט הסלולרי, בטענה שהדבר נדרש למניעת התקיפות של הכטב"מים האוקראיניים.

זה כבר היה הרבה יותר מדי אפילו עבור תומכי המשטר, או בכל אופן עבור דמויות כמו ויקטוריה בוניה - מגישת טלוויזיה ודוגמנית, שחיה חיי פאר במונאקו אבל הקליטה סרטון פנייה לפוטין שבו הטיחה, פחות או יותר, כי הוא אינו מחובר למציאות ולא יודע מה קורה במדינה. הסרטון, באורך 18 דקות, צבר יותר מ־10 מיליון צפיות בתוך שעה, אילץ את הקרמלין להתייחס, ואת התועמלן מספר אחת בשירות הקרמלין להזמין אותה לשיחה.

בוניה, שהפכה ל־vox populi (קול העם), לא היתה לבד. בלוגרים צבאיים הגיעו לרמות ביקורת חסרות תקדים על תת־תפקוד הצבא (ואחד מהם, עם 250 אלף עוקבים, פרסם הודעה שבה קרא לפוטין "להפסיק לשקר"); תועמלן ופרובוקטור שעבד בשירות מינהלת הנשיאות, איליה רמסלו, העז להשתלח בפוטין ובמשפחתו ולמנות את כל חולשותיו (ואחר כך הוכנס למוסד פסיכיאטרי, אך למרבה ההפתעה שוחרר ממנו).

מכל רחבי רוסיה מגיעים סרטונים של אזרחים ואזרחיות שכבר לא חוששים לתקוף את פוטין ישירות על הפקרת הגנתם לטובת הזיות אימפריאליות. "אדון פוטין, איפה המקלטים שלנו? למה לא דאגתם לנו עד עכשיו? שב אתה בעצמך במרתף", נשמעת אזרחית מצ'ליאבינסק מטיחה במנהיג. הנוסחה הרוסית הקלאסית, שבה רק האצילים או הפקידים מנוולים אך הצאר אינו אשם בדבר, נשברה - או לפחות החלה נסדקת במהירות.

מבוכה אפילו בסקרים

אפילו הסקרים הרשמיים מלמדים שלציבור מתחיל להימאס. זה שבעה שבועות מכון VCIOM הממלכתי מזהה ירידה ברמת התמיכה בפוטין. 24.1% מהרוסים כבר אינם סומכים עליו, 23.3% לא מרוצים מתפקודו - אלה מספרים גבוהים מאוד למשטר כמו הרוסי, וסביר שבפועל הם גבוהים אף יותר.

ואם לא די באלה, גם פוטין עצמו נראה כמי שמאבד אחיזה. הדיבור שלו נעשה יותר מעורער, הוא מתקשה להעביר מסרים בחדות וגולש לפטפטת תלושה. גם המנגנון סביבו מתרשל ולא דואג לנקות את שגיאותיו. כך, לקראת יום האישה הבינלאומי הופצה ברכתו של פוטין ללא עריכה - והמנהיג שלפנים צולם דוהר על סוסים בחזה חשוף נחשף בפני כל כשהוא משתעל ולא מצליח לייצב את הקול.

במצב הזה אולי לא צריך להפתיע דוח המודיעין שנחשף הבוקר באתר התחקירים הרוסי העצמאי Istories, והודלף במקביל ל"פייננשל טיימס" ולרשת CNN. לפי הדוח, שמקורו באחת ממדינות האיחוד האירופי, פוטין חושש מהפיכה, ואמצעי האבטחה סביבו תוגברו באופן משמעותי.

המחברים טוענים כי נשיא רוסיה "חושש במיוחד מהתנקשות באמצעות שימוש ברחפנים", אולם לא מצד האוקראינים אלא דווקא מצד "נציגי האליטה הרוסית". שר ההגנה לשעבר סרגיי שויגו, שלפנים היה אחד מידידיו הקרובים ביותר, מוזכר כמי שעשוי להיות שותף לקנוניה כזו בשל ריבוי המעצרים במשרד ההגנה באשמת שחיתות.

בעקבות החששות מהתנקשות או מהפיכה הגבירו בשירות האבטחה הפדרלי (FSO) עוד יותר את רמת האבטחה. מצלמות הותקנו בבתי העובדים של הקרמלין - טבחים, מאבטחים וצלמים שעובדים עם פוטין; נאסר עליהם להשתמש בתחבורה ציבורית; עובדים מהמעגל הקרוב ביותר רשאים להשתמש רק בטלפונים ניידים ללא גישה לאינטרנט; והמגיעים לפגישות עם הנשיא צריכים לעבור כעת עוד בדיקות.

במקביל, צומצם דרמטית מספר המקומות שבהם מבקר פוטין, ומתחילת השנה הוא לא ביקר באף אירוע או מתקן צבאיים. הנשיא ומשפחתו לא מגיעים עוד למעונו בנובו־אוגריובו שליד מוסקבה ונטשו את ולדאי, שם נמצא מתחם מגורים פרטי עצום.

"חוקרים, שמתארים את קיצם של עידנים פוליטיים, מזהים את הריח הזה, שקשה להעבירו במילים, של דעיכה, כאשר השלטון הישן עוד לא עזב, אבל כבר אינו נתפס כמובן מאליו. כבר לא שואפים להישען עליו כעל מקור כוח", ציין החוקר באונוב במאמרו. "מתחילה תפנית בהלכי הרוח החברתיים, שנפתחת כלפי אפשרויות מפתיעות, מושכות וזורות אימה כאחת. ברוסיה הוקדשה לרגש הזה ספרות ענפה בתחילת המאה הקודמת. ייתכן שתוקדש עוד אחת גם בנוכחי".