ישראל משנה את תודעתה

1. ניסיון החיסול של ראשי חמאס בדוחא, ליבה של ממלכת הטרור קטאר - המעודדת והמממנת של האחים המוסלמים בעולם, אלה שאחראים לגל האנטישמיות הגדול, ופטרונית חמאס, שאירחה את ראשיה ביום הטבח, שעה שצהלו והודו לאליליהם אפיים ארצה - הוא הצהרה מהדהדת: אין מקלט בעולם לרוצחי יהודים. וגם: מי שמארח את גדולי רוצחי היהודים במאה ה־21, מסתכן בזיהויו איתם. רה"מ בנימין נתניהו ושר הביטחון ישראל כ"ץ כבר מסמנים את המטרות הבאות.

בד בבד, משרד החוץ בראשות גדעון סער מקדם מדיניות תקיפה, אחרת מזו שהורגלנו בה. ממשלת ספרד פועלת נגדנו, מפיצה שנאה ופוגעת במעמדנו - היא תיתקל בתשובה חזקה, כולל הגבלות על כניסת בכירים ספרדים לישראל. יש לעצור גם את שיתוף הפעולה הצבאי והמודיעיני איתם, עד שיחזרו בהם.

2. ערב גירוש היהודים בקיץ 1492 התחנן דון יצחק אברבנאל בפני פרדיננד ואיזבלה מלכי ספרד לבטל את הגזירה. הוא הציע סכומי כסף אדירים. לשווא. היהודים גורשו אחרי שחיו שם כ־700 שנים. כיום איננו זקוקים לטובתה של מדריד, אבל היא זקוקה לנו. המוסלמים לא ויתרו מעולם על "אל־אנדלוס", היא ספרד, אף שממשלתה חושבת להפיס את תיאבונם באמצעות הקרבת היהודים: היא תכיר במדינת טרור אסלאמית הקיימת רק בדמיון הספרדי, והמוסלמים יניחו לה. כדאי שילמדו ערבית - האסלאמיסטים מכוונים לכיבוש ארצם.

לפני כ־15 שנים, עם פרוץ "האביב הערבי", סיפר לי חוקר האסלאם הדגול פרופ' ברנרד לואיס ז"ל, שפעם שהה בספרד לרגל כנס אקדמי. הוא שוחח עם חוקרים בטורקית, כשנציג המרכז האסלאמי המקומי ניגש והזמינם לביקור. המארחים במרכז סיפרו בהתלהבות שספרד היא מדינה מוסלמית שנכבשה על ידי הכופרים, חלק מ"דאר אל־אסלאם". הם אמרו שכל האנשים סביבם הם צאצאי מוסלמים שאולצו להמיר את דתם, וש"חייבים לעמול כדי להחזיר את ספרד לדאר אל־אסלאם". הממשלה במדריד לא ערה לסכנה, שכן רוחה הרעה של האינקוויזיציה והאנטישמיות הישנה מעוורות את עיניה.

3. כך באשר לעמדה התקיפה מול צרפת, שנשיאה הכושל (18 אחוזי תמיכה בסקר האחרון!) מבצע החייאה בגוויית הקריירה שלו על ידי קידום הכרה במדינת טרור פלשתינית. השבוע שלח תנחומים על הפיגוע הנורא בירושלים. כדי כך לקה בשיפוט המציאות. מדינת טרור על גב ההר אחרי 7 באוקטובר תהיה "עזה על סטרואידים" ותביא לפיגועים נוראים יותר. מקרון כבר לא יהיה בתפקיד כדי לשלוח תנחומים. כדאי שיחסוך מאיתנו את דמעות התנין.

השינוי בעמדת ישראל יגיע משינוי התודעה. חטא המרגלים, שבעקבו סבלנו גלויות, נבע מתודעתם הכושלת של המרגלים. מצידם היו "ראשי בני ישראל", אך כשראו את יושבי כנען, שכחו זאת: "וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם". ישראל תורמת למדינות רבות יותר משהיא מקבלת מהן - בתחום המודיעין, הסייבר, צבא, שת"פ משטרתי, טכנולוגיה עילית, ועוד. על פי רוב, לא ביקשנו תמורה במטבע מדיני.

מאז קום המדינה מדיניות החוץ היתה אפולוגטית, מתוך תודעה של "עלינו לשבח" את מי שהסכים לקשור איתנו קשרים, להעניק לגיטימציה ולחלצנו מאימת הבדידות.

4. לפני אלפי שנים הגדיר נביא קדמון את מערכת היחסים בינינו לאומות העולם: "הֵן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב (יִסָּפֵר)". אנחנו עם עולם, התקדמנו בבדידות מזהרת במסלול היסטורי שונה משאר האומות. עבור פרנסי המדינה קביעתו של בלעם היתה גם קללה, הם חששו ממנה. עד היום מאיימים עלינו ב"צונאמי מדיני" של בידוד והחרמה, כדי לשכנע אותנו לקבל תכתיבים שמשמעותם כניעה ותבוסה ואפילו התאבדות, חלילה, במקרה של מדינת פלשתינית על גב ההר.

במקורותינו מצאנו גישה דיפלומטית של הכנעה כלפי בעל הכוח. כבר אבינו השלישי השתחווה שבע פעמים בפני אחיו האדום וכינה אותו "אדוני" ואת עצמו "עבדך". זה השתלם; עשיו התרצה והתפייס. התורה מציעה אפשרות נוספת: יעקב נותר לבדו כפי שאירע לעמנו פעמים רבות, ואז מתנפל עליו עשיו (או נציגו) לסגור את חשבון עלבונו. אבל יעקב השתנה - בגלות למד להיות בעצמו קצת עשיו, והוא לא בורח יותר אלא נאבק ומתגבר עליו. כשעשיו רואה שלא יוכל לו, הוא מבקש "הפסקת אש" (מוכר...). ויעקב: "לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ, כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי". הוא לא ישחרר את עשיו מלפיתתו עד שיודה בברכה שקיבל האח הצעיר, שירושת יצחק - הארץ והעם - שייכת ליעקב. ואז מקבל את שמו החדש: "לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ, כִּי אִם יִשְׂרָאֵל - כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל".
כשאנו שבים הביתה, אנו חוזרים לשמנו הראשון: ישראל. לא עוד יהודים בגלות, הנאלצים להסתדר עם הפריץ, אלא עם עולם הניעור מתרדמה בת אלפיים. הכבוד הלאומי אינו דבר זניח אלא עניין קיומי. כשישראל שומרת על כבודה, האומות רוצות להיות איתנו ביחסים טובים וגם שלום יהודי התפוצות נשמר. וההפך.

5. "עם לבדד" אינו אפוא בידוד עולמי, אלא בדידותו של זה שאחראי לשלום כולם. ייעודנו ההיסטורי משחר קיומנו היה לדאוג לשלומן ולטובתן של אומות העולם ("וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה"). המערכה הצבאית בשנתיים האחרונות היא מלחמתו של העולם החופשי מול אלה הרוצים לשעבד אותו בשמה של אמונת מוות. יש לנו בשורה לעולם, זה יותר מ־3,000 שנה. בלעם הבין זאת - ברגע האמת הודה ששקר נחלו אבותיו, והכריז שכדאי שהעולם יקשיב לבשורה שלנו.
ישראל צריכה לספר לעולם גם את הסיפור הזה. לא רק אינטרסים, הייטק, דמוקרטיה ובירת החופש העולמי. זה לא מספיק. יש לספר לעולם על המורשת האדירה שאנחנו מעמידים לרשותו. באלפי שנותינו בנינו גורד שחקים טקסטואלי, אינטלקטואלי ומוסרי אדיר, ששום אומה לא העמידה לצאצאיה כמותו. אנחנו פותחים את דלתותיו וקומותיו בפני מי שמצטרף אלינו במסע לתיקון העולם. ישראל אינה עוד מדינה, אלא מייצגת ציוויליזציה עתיקה שהיא הבסיס של המערב. אלה שנלחמים בה מבקשים למעשה להכניע את המערב כולו. משום כך אומה התומכת בישראל מחזקת את קיומה שלה.

6. לקראת סוף דבריו הביע בלעם נבואה סתומה: "אוֹי, מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל!" רבי יוחנן, שחי במאה ה־3 תחת שלטון האימפריה הרומית, ראה בנבואה עיקרון היסטוריוזופי: "אוי לה לאומה שתימצא בשעה שהקב"ה עושה פדיון (גואל) לבניו; מי מטיל כסותו (מעז להפריע) בין לביא ללביאה, בשעה שנזקקים זה עם זה?". ישמע העולם: עם ישראל חזר הביתה, בניו ובנותיו ממשיכים לשוב לציון, ואוי למי שיתנגד לזה. החשבון ההיסטורי לא תם. רק התחלנו