גם בימי שגרה מערכת החינוך בישראל מתמודדת עם קצוות ושסעים, ונדרשת לתת מענה לילדי ישראל באשר הם: יהודים חילונים, חרדים, דתיים וערבים. אבל המלחמה הביאה את המתח הזה לשיאים הזויים. כך, למשל, מצד אחד מערכת החינוך מלווה ומשקמת כ־40 תלמידים פדויי שבי.
קיש בכנס מנהלי אגפי החינוך לקראת ישיבת הממשלה: "דואגים לילדים בעזה ולא לילדים בישראל" ללא קרדיט
מהצד השני אותה מערכת נאלצה להתמודד עם כ־20 תלמידים תושבי מזרח ירושלים, שהורשעו בעבירות טרור, ושוחררו בהסכם בתמורה לאותם החטופים. "יצרנו מעטפת מאוד פרטנית ומדויקת לכל הילדים ששוחררו מהשבי. חלקם עוד מתמודדים עם הורים שנותרו בשבי, חלקם איבדו הורים ובני משפחה קרובים. סיפורים מזעזעים. כל המערכת מגויסת כדי לתת להם את המענה המקצועי הכי טוב שאפשר", אומר שר החינוך יואב קיש, מי שמוביל את המערכת המורכבת הזו בשנתיים ושבעת החודשים האחרונים.
"במקביל, התמודדנו, במסגרת מתווה החטופים הקודם, עם שחרור מהכלא של נערים ערבים שהורשעו בטרור. אלה נערים ממזרח ירושלים שלא רצינו שיתקבלו בכיתות שלהם כגיבורי על. הבהרנו להם שהם לא יוכלו לחזור לבית הספר המקורי שלהם מלפני המאסר. היתה פה מורכבות משפטית, כי בסוף חובתנו לתת להם מענה חינוכי. לכן, בסופו של דבר, הקמנו עבורם מסגרת ייעודית, שבה הם לומדים בנפרד".
את קיש, 56, אני פוגשת לרגל פתיחת שנת הלימודים הקרובה, בלשכתו במשרד החינוך בירושלים. אם החינוך נראה כמו החנייה במקום, מצבנו בכי רע. צפוף מאוד בחצר המבנה הישן, והנהגים חוסמים כמדיניות זה את זה ומותירים פתק עם מספר טלפון על שמשת הרכב. צפוף כמו בכיתות העמוסות, ומקומות חנייה חסרים כמעט כמו מורים. גם משרדו של קיש, ביחס למשרדי שרים אחרים, קטן וישן. ובכל זאת הוא נחוש להמשיך בתפקיד שר החינוך גם בקדנציה הבאה.
אתה רוצה להיות ראש ממשלה?
"כרגע, אם אבחר לעוד קדנציה, אני רוצה להמשיך ולהיות שר החינוך, כדי להמשיך להטמיע את התוכניות החדשות שקידמתי", הוא מתחמק באלגנטיות מהשאלה. "משרד החינוך מאפשר לעשות הרבה מאוד דברים חשובים, בעיקר בשנתיים האחרונות סביב המלחמה. אני חושב שעשינו פה - ואני אומר את זה בגאווה גדולה - המשרד כולו, כל עובדי ההוראה והצוות בהובלתי, דברים שבאמת־באמת הם הצלת נפשות".
לבד מהטיפול בילדים שורדי השבי, מביא קיש עוד דוגמאות לעיסוק בדיני נפשות. "יש לנו ילדים שהם שורדי טבח או ניצולים יחידים ממשפחתם. אריאל זהר, למשל, נסע על האופניים באותו בוקר וניצל מהטבח, כשכל משפחתו נרצחה. אימצה אותו דודתו, ואנחנו משתדלים לתת לו תמיכה רחבה. הייתי אצלם בשבעה ובהמשך גם בבר המצווה שלו. היו שם רגעים מרגשים, כשהרב לאו דיבר איתו, כילד שגם הוא איבד את שני הוריו. כשאתה שותף לעשייה הזו, אתה יודע שאתה מציל כל הזמן אנשים, גם אם אין לזה פרסום וכותרות".
חודש אחרי פרוץ המלחמה, קיבל קיש מסרון מתלמידת י"ב מתיכון נופי הבשור באשכול. "היא כתבה לי שהמחזור שלה, 140 ילדים, מפוזר ב־80 מקומות שונים. 'אנחנו גמורים. יש לנו חברים שנרצחו וחטופים, ואנחנו רוצים להיות יחד. תעשו לנו פנימייה'".
איך תלמידה משיגה את הנייד של שר החינוך?
"זה לא קשה. אני נגיש. אבל לא בכל פנייה אני מצליח לטפל באופן אישי". בפנייה הזו טיפל באופן אישי ביותר. הוא ישב לפגישת זום עם הנערה וחבריה ובהמשך גם עם ההורים, שהביעו תמיכה מלאה ברעיון. "בתוך חודש הקמנו מעין פנימייה בעין גדי. והם כולם הגיעו. היו שני רגעים מרגשים שזכיתי להיות בהם - היום שבו הגיעו, והיום שבו סיימו את התיכון. זה שהם נותרו יחד הציל אותם. אין תחליף לכוח של הקהילה וליכולת להיות ביחד.
"כדי להקים את הפנימייה הזו השקענו 10 מיליון שקלים. שום אילוץ לא ימנע מאיתנו לעשות את מה שצריך לעשות. לפעמים נאלצנו לעקוף את הביורוקרטיה. היו מקרים שאמרתי, שילכו ויתבעו אותי בבית משפט על זה שלא חיכיתי לאישור של כל הגורמים. מה לעשות? יש מצבים שבהם לא מתנהלים כרגיל, שמענה מהיר הוא קריטי".
באופן דומה הוקם בתוך חודשיים מבנה בית ספר חלופי לתיכון "הר וגיא" שקיבוץ דפנה. "זה תיכון עם יותר מ־1,000 תלמידים, שיושב ממש על הגבול. התלמידים שפונו מצאו את עצמם בתנאים־לא־תנאים. לקחנו מול ראש פינה מפעל ריק ובנינו בתוך חודשיים בית ספר לאלף תלמידים, עם מיגוניות".
הזכרת שינויים שהכנסת למערכת החינוך. מהם?
"היו שתי מגמות במשרד החינוך, עשרות שנים לפניי, שבלמתי. הראשונה היא הרחבת גמישות המנהלים, שהגבילה מאוד את היכולת לקדם מדיניות. המגמה השנייה היתה הימנעות מעיסוק בזהות היהודית בגלל המורכבות במדינת ישראל, שיש בה גם תלמידים ערבים. מרוב רצון לפנות לקונצנזוס, בניית הזהות טושטשה והלכנו לאיבוד".
אכן. עשינו תחקיר על כך. על איך למשל שיעור מולדת הלך ונכחד.
"נכון. כשהתחילו בשיטת האשכולות, הכניסו את שיעור מולדת לאשכול יחד עם סביבה וגיאוגרפיה, ואז כשלימדו על משבר האקלים או על נזקי פלסטיק, זה היה לכאורה שיעור מולדת. בין זה לבין מולדת אין קשר. דרך תוכניות בחירה נכנסו למערכת, למשל, משפחות שכולות פלשתיניות. חסמתי את זה, אבל הם עוד נאבקים מולי בבית המשפט, שנלחם איתי ורוצה לכפות על תלמידי ישראל את האפשרות לקבל את התוכניות האנטי־ציוניות האלה שנלחמות בצבא מבפנים. זה הזוי.
"לכן עשינו כמה שינויים. צמצמנו את הגמישות של המנהלים והוצאנו החוצה מהאשכולות את שיעור מולדת ותנ"ך. לשניהם נתנו מקום ייחודי, ייעודי ומדויק. התוכנית הזו מתחילה בשנת הלימודים הקרובה. כל תלמיד, מהיסודי ועד תיכון, חייב ללמוד לפחות שיעור שבועי אחד בתנ"ך. אבל תנ"ך ממש.
"היו בתי ספר שעשו משיעור תנ"ך שיעור על גיבורים, ואז לימדו על גיבורים במיתולוגיה היוונית. זה הגיע להזיות מטורללות. עצרנו את זה. הכנסנו את מקצוע התנ"ך ללימודי ליבה, והוספנו מבחן מיצ"ב בתנ"ך בכיתה ו'. זה כלי שיחייב את בתי הספר ללמד תנ"ך. אנו רוצים לראות מה הרמה של הילדים בתנ"ך בסיום בית הספר.
"נוסף על כך הכנסנו השנה שיעורי מולדת חובה ביסודי, ובשנה הבאה גם בחטיבות הביניים. קראנו לשיעור 'בשבילי המורשת', וילמדו בו היסטוריה יהודית, ציונות, תקומה וסמלי המדינה. כל הדברים שאנחנו גדלנו עליהם. אני מאמין שבלי תנ"ך ושורשים לצד קידמה ומדע, לא נצליח לשרוד פה. אם לא יהיה לנו את העוגן הפנימי של חיבור לזהות הלאומית, לא נוכל לענות לשאלות: למה אנחנו נלחמים ולמה אנחנו נשארים פה. אנחנו רואים שמהנוער שלנו, זה שקראנו לנו 'דור הטיקטוק', יצאו לוחמים אריות".
זה באמת מפתיע, אבל נראה שזה קרה למרות מערכת החינוך ולא בזכותה.
"אני לא יודע אם זה נכון לומר 'למרות'. בסוף, מערכת החינוך היא עצומה. יש מקומות שהדברים נעשים בהם בצורה טובה מאוד, יש מקומות שפחות. לצד מערכת החינוך הפורמלית יש גם תנועות נוער ומכינות, שהן חלק ממערכת החינוך. בחרנו השנה את 'שורשי עמי' כנושא שנתי, ואני מאוד ממוקד ברעיון הזה.
"אני רוצה שלבוגר מערכת החינוך יהיו שתי רגליים - אחת נטועה עמוק בשורשים ובערכים שלנו, והשנייה עם הפנים לקידמה, לטכנולוגיה, לבינה מלאכותית. ישראל מצליחה מאוד בתחומים האלה, אבל יש לנו עוד לאן לשאוף. לצערי, הלכנו אחורה במבחנים הבינלאומיים במתמטיקה. כשנכנסתי לתפקיד, בתחילת 2023 פורסמו התוצאות, ירדנו ממקום 9 למקום 23. הבנו שעשינו כמה טעויות בחינוך המדעי.
"לכן השקנו כעת את 'ישראל ריאלית', תוכנית שקיבלה גם תקצוב משמעותי, יותר מחצי מיליארד שקלים, חלקו הסטות וחלקו תקציב חדש - יותר ממאה מיליון. גם פה צמצמנו גמישות למנהלים, והחזרנו שעות מדעיות כשעות חובה במערכת".
"הכבשה השחורה"
קיש גדל בתל אביב ובחיפה, למשפחה עם שורשים עמוקים. מצד אמו הוא צאצא של הרב שמואל סלנט. סבו מצד אביו, בריגדיר גנרל פרדריק קיש, היה מנהיג ציוני, שנהרג במלחמת העולם השנייה כמפקד כוחות ההנדסה הבריטיים בצפון אפריקה, ועל שמו קרוי כפר קיש. אביו היה צנחן שנלחם במלחמת יום הכיפורים. "אני הכבשה השחורה במשפחה. אחי גם הלך לצנחנים, אבל אני הגעתי לטיס. הם התנחמו בכך שלפחות צנחתי".
במשך שנים שירת בקבע ובמילואים כטייס קרב על F16. בהמשך עבד כטייס באל על. הוא אב לארבעה ילדים. בנו מתן נפטר בגיל 13 בשנתו, לפני 11 שנים. לפני שלוש שנים נישא בשנית לטלי שר, והיום הם מגדלים יחד גם את שני ילדיה.
אתה עוד אוהב לטוס?
"לצערי כבר לא נותנים לי. טייסי קרב יכולים לטוס עד גיל 50. הצלחתי למשוך עד 51, ואז עשו לי טיסת פרידה סופית. זה היה קשה מאוד. אתה מרגיש שחלק ממך הולך לאיבוד. היום הדבר שהכי חשוב לי זה המשפחה. אני רואה בזה ערך מרכזי. לילדים של אשתי אין אבא, אז אני כמו אבא שלהם. הבת הגדולה שלה, שמשרתת בקבע במודיעין, מתחתנת בעוד עשרה ימים.
"הבן הגדול שלי הוא לוחם בקבע. בן נוסף שירת בדובר צה"ל והתחיל קורס קצינים, ושני הבנים הצעירים, אחד שלה ואחד שלי, לומדים בכיתה י"א. ביום שישי האחרון היינו באזכרה של בני מתן. אם הוא היה חי היום הוא היה בן 24. המשפחה זה הבסיס להכל, לפני השליחות הציבורית".
איפה אתה מרגיש שנכשלת?
"ניסיתי ולא הצלחתי להוביל את מערכת החינוך למקום מאחד שירפא את השסעים. אנחנו עדיין לא שם. אני חווה את השנאה כלפי כאיש ציבור דרך המפגינים שבאים אלי הביתה ומקללים אותי, את אשתי וילדיי. אני שואל את עצמי איך הגענו למקום הזה, לכזו שנאה בתוכנו? אם היינו מאוחדים יחד, המלחמה היתה נראית אחרת. חמאס כל הזמן מתחזק מכל השסע הפנימי בינינו".
אתה סופג יותר אש משרים אחרים?
"אני גר באזור שהוא פחות מזוהה עם ציבור הבוחרים שלי, בהוד השרון".
הפרופיל שלך מתאים יותר למפלגה של גנץ.
"כי אני אשכנזי, טייס מהוד השרון? אני מגיל צעיר ליכודניק. אמא שלי חברת מרכז ליכוד. כל החיים שלי הייתי ליכוד. הייתי יושב ראש שדולת ארץ ישראל. לא השתניתי, אבל אני מושך אש. התחילו להציק לי עוד לפני המלחמה. אלה אותם אנשים שהפגינו על הרפורמה המשפטית, ועכשיו מפגינים במסווה של כאילו חטופים. זה שמאל קיצוני שרוצה להפיל את הממשלה.
"בשביל לא לשמוע את הקללות במגאפונים אני משמיע מוזיקה יפה, שירי ארץ ישראל. ניסו לצייר מצג שקרי שבזמן שנאמה אם שכולה שמתי מוזיקה כדי לא לשמוע. שקר מתועב, לא ידעתי שהיא שם. כשהגיעו משפחות חטופים הכנסתי אותן לביתי, כך הייתי נוהג גם עם אם שכולה".
אם 7 באוקטובר היה קורה תחת ממשלת שמאל, הימין היה משתולל בדרישה להחליף את הממשלה.
"אני לא יודע. אם היו אנשי שמאל בשלטון אולי היו מעירים אותם באותו בוקר נורא. יש כאן הרבה דברים שצריכים להיחקר ומובן שיש אחריות גם לממשלה. האחריות המרכזית היא לשנות את המצב מהיסוד, וזה לא היה קורה אם הממשלה היתה נופלת. השמאל היה עוצר את המלחמה לפני הכרעת לבנון, לפני רפיח ולפני איראן. רק לוותר ולוותר. לו היינו נכנעים לתפיסת השמאל, נסראללה עוד היה ממשיך לצחוק. חבל לי שקומץ מצליח ליצור כל כך הרבה שנאה".
בוא נתמקד רגע בשסעים, ונדבר על הפילים בחדר: לצד החינוך הממלכתי, החינוך החרדי והחינוך הערבי.
"בתוך החינוך החרדי יש שונות מאוד גדולה. יש את הממ"ח, החינוך הממלכתי חרדי, שנמצא תחת פיקוח ויש בו לימודי ליבה ותוכנית אופק חדש למורים. עשינו מאמץ גדול והצלחנו להגדיל אותו בצורה משמעותית בשנה האחרונה, מ־16 אלף תלמדים ל־28 אלף תלמידים. אבל זה עדיין רק 7 אחוזים מתוך החינוך החרדי.
"יש את רשתות החינוך החרדיות, שבהן כל הבנות לומדות לימודי ליבה וגם שיעור גבוה מאוד מהבנים. ויש את החינוך המוכשר ויש את הפטור, ששם לומדים ליבה באופן חלקי. אנחנו עושים הרבה מאוד מאמצים כדי לדחוף את כולם קדימה. פעלתי כדי להכניס את אופק חדש ברשתות החרדיות וגם במוכשר, ואז להכניס מאה אחוז לימודי ליבה, פיקוח, ומבחני מיצ"ב. יש לחץ מהמורים החרדים, שרוצים ליהנות מהתנאים של אופק חדש.
"מי שהרגה את התהליך זו היועמ"שית. היא לא מאמינה לחרדים. היא מעדיפה שהם יישארו נחשלים ובורים, ולא לתת להם עוד תקציב. בעיניי זו אפליה. לחרדים זה היה מאוד חשוב, אז יכול להיות שהיועמ"שית רצתה לפגוע פוליטית בממשלה. אני רואה בה שחקנית פוליטית לכל דבר ועניין, והיא עושה כל מה שהיא יכולה כדי להפיל את הממשלה. לכן התאים לה לפגוע באופק חדש לחרדים. בעיניי טעות גדולה. היה יכול להיות פה מהלך, שאני מאוד מאמין בו, לחזק את החינוך החרדי, את השכלת המורים ולימודי הליבה. לצערי נבלמתי".
מה קורה עם לימודי עברית בחינוך הערבי?
"גם פה יש גיוון: ערבי־ישראלי, המגזר הבדואי, וערביי מזרח ירושלים. המענים הם שונים בכל אחד מהמגזרים האלה, אבל בכולם השפה העברית היא אתגר והמכשול המרכזי להשתלבות בחברה הישראלית. בעבר, ברוב הכפרים לא היו דואר ומכולת, אז הצעירים היו יוצאים לסביבה היהודית. היום, כשהכל נמצא בכפר, כולל בנקים וקופת חולים, נוצר מצב של נתק מהחברה היהודית.
"שמנו דגש על לימוד עברית דבורה, כיעד מרכזי לחברה הערבית. נפרדנו מהתוכניות הישנות, של בנייני פיעל והתפעל, ועברנו לתוכנית חדשה שמתמקדת בדיבור עברית. זו תוכנית שיצאה לדרך בשנה שעברה ונראית מאוד מוצלחת. במסגרת הלמידה יש שיעורים שבהם הם מדברים עם יהודים פנים אל פנים או בזום.
"נוסף על כך, במסגרת קידום האקדמיזציה בתיכון, אנחנו מכניסים קורסים אקדמיים לתיכון, שהציון בהם מחליף את ציון הבגרות. הכנסנו אפשרות גם לגשת למבחן בעברית לדוברי ערבית באקדמיה. הם עושים את המבחן והציון שלהם בעברית נקבע לפי זה, ובמקביל שערי האקדמיה נפתחים עבורם. אגב, אנחנו עושים את זה גם באנגלית לדוברי העברית, עם מבחן עמירם".
ומה עושים עם החינוך במזרח ירושלים?
"אנחנו נאבקים שם על זהות ישראלית מול זהות פלשתינית. סגרנו שישה בתי ספר של אונר"א. זה היה אתגר לא פשוט. העברנו את הילדים למסגרות אחרות. אנחנו מטפלים במורים מסיתים. אנחנו מנסים להעביר כמה שיותר בתי ספר לבגרות ישראלית ולא לבגרות פלשתינית.
"כשנכנסתי לתפקיד, רק 5 אחוזים עשו בגרות ישראלית. זו הזיה. עכשיו זה כבר 15 אחוז. יש מגמה חיובית, אבל היא איטית. זה אתגר גדול. אנחנו מקדמים חקיקה כדי שמורים לא יוכלו לקבל הכשרה ברשות הפלשתינית. מורה זה לא רופא. הוראה זה לא רק עניין מקצועי, יש בה גם ערכים וזהות".
מה עושים עם המחסור החמור במורים? עוד מעט רובוטים ילמדו את הילדים שלנו.
"אנחנו פותחים שנה עם מחסור במורים, אבל הוא לא יותר משמעותי מהשנה שעברה. יש לנו 250 אלף עובדי הוראה, והמחסור כרגע הוא פחות מאלפיים, כלומר פחות מאחוז. תמיד יהיה חסר מורה פה ושם. אנחנו משקיעים הרבה בהסבה מקצועית מהתעשייה להוראה. חשוב לנו לחזק את מעמד המורה, להקטין משמעותית את הכיתות, ולהקל כך על המורים, אלה יעדים להמשך".
"הייתי מורה שש שנים, וכמו עבד עברי יצאתי לחופשי בשנה השביעית", אני חושפת בפני השר את עברי כמורה לפיזיקה ומחנכת. קיש בולע חיוך קל ומייד מנסה לגייס אותי חזרה למערכת. אין ספק, אני מהרהרת, הוא נואש.
"חמאס הבין שזה הזמן"
השבוע שוב עלה נושא המחאה והסרבנות והקשר למלחמה. עד כמה סרבנות, בדגש על חיל האוויר, השפיעה על 7 באוקטובר?
"חיל האוויר לא נלחם ביום הראשון כי תפסו אותו באפס מוכנות. אני לא חושב שהסרבנות השפיעה בהקשר הזה. אנשים כן התייצבו, אבל לקח זמן להזיז את חיל האוויר, ובזמן הזה טבחו בנו. בימים הראשונים חיל האוויר נלחם במתכונות של הקש בגג, במקום להבין שאנחנו במלחמה. חיל האוויר נהיה אפקטיבי מאוד בהמשך, בלחימה בלבנון, בסוריה ובאיראן. היו לו נחישות, יוזמה והפתעה מול איראן, בדיוק מה שהיה חסר לנו ב־7 באוקטובר, והיה לאויבים שלנו".
לדעת קיש, המקום שבו הסרבנות אכן השפיעה הוא המתיחות בין הדרג המדיני לצבאי, על רקע הטיפול הרופס בתופעה. "כשהגעתי לראש הממשלה בשבת אחר הצהריים (ב-7 באוקטובר; י.א), הבנתי ממנו ששר הביטחון והרמטכ"ל לא פועלים לפי ההוראות שהוא נותן. זו בושה וחרפה. זה הנזק של הסרבנות.
"נוצרה לעומתיות של 'אנחנו' ו'הם'. ביבי דיבר נגד הסרבנות וניסה לפטר את גלנט על הרקע הזה. הוא לא הצליח. גם הרצי הגיב באופן חלש מאוד ביחס לסרבנות. מעבר לכך שזה יצר אצל חמאס את ההבנה שזה הזמן להכות בנו, זה גם יצר משבר עמוק בין ההנהגה הצבאית למדינית, שהשפיע על כך שלא העירו את הדרג המדיני ולא נלחמו בימים הראשונים".
בנימין נתניהו צריך לרוץ לעוד קדנציה?
"אני מאמין שיש לו תמיכה רחבה מאוד בליכוד שאותו הוביל להצלחות גדולות. אני חושב שהוא צריך להמשיך ולעמוד בכל יעדי המלחמה, לשחרר את החטופים ולהכריע את חמאס, ולהמשיך להוביל את הליכוד גם בבחירות הבאות".
יש רגע במלחמה שבו התפרקת? יש איזו חוויה שנצרבה בך?
"אני לא מתפרק. אבל אני בוכה בהלוויות, והייתי בהרבה. אני משתדל לא לשאת דברים בהלוויות, אלא רק להקשיב".
כדי לחפש חוויה שנצרבה הוא שולף מהתיק יומן שבו כתב מה עשה במלחמה. הוא לא מוכן לאפשר לי להציץ בו, אבל משתף בחוויה. "ב־10.10 הגעתי לבית חולים ברזילי, ופגשתי את סבין תעסה מנתיב העשרה, שאיבדה את בעלה גיל ואת בנה אור ז"ל בטבח. לצידה היו שני ילדים, אחד מהם פצוע, ששרדו את התופת, אחרי שזרקו עליהם רימון. ישבתי ושמעתי את הסיפור שלהם והתחלתי להבין את גודל ההפקרות והאסון".
בטח במבצע באיראן השתגעת מקנאה בטייסים.
"זה אירוע שהתכוננתי אליו שנים. התנחמתי בזה שהדור הבא של טייסי חיל האוויר עשה את המשימה הזו באופן יוצא מן הכלל. בלילה דאגתי לטייסים. זה שאף טייס לא נפל זה הישג מטורף. מזל שלא היה לי הרבה זמן לקנא ולדאוג, כי היתה לי מערכת שלמה על הראש, לקראת סוף שנת לימודים, עם בגרויות שצריך לדחות, ומוסדות שנפגעו מטילים. להוביל את המערכת הזו בזמן מלחמה זה אתגר ענק. זה הצלת נפשות".
תגובות
מהייעוץ המשפטי לממשלה נמסר: "יישום אופק חדש מחייב בין היתר שבתי הספר יעמדו בחובת הבסיס שלהם ללמד מלוא לימודי ליבה, בהתאם לדרישות משרד החינוך עם מורים המוכשרים לכך. מנתונים שהציג משרד החינוך עולה כי חלק ניכר מהמוסדות ברשתות החינוך החרדי אינם עומדים בדרישות אלה. משרד החינוך הודיע לבית המשפט כי הוא עומל על תכנית פיקוח ואכיפה".
