בפעם הראשונה זה לא עבד באופן מושלם.
ב-13 באוקטובר 2023, שבוע בלבד לאחר מתקפת הפתע של חמאס, פיזר צה"ל כרוזים בצפון הרצועה. "תושבי עזה - נועו דרומה למען ביטחונכם האישי וביטחון משפחותיכם. הרחיקו עצמכם ממחבלי החמאס שמשתמשים בכם כמגן אנושי", נכתב בהם. בחמאס ניסו למנוע מהאוכלוסייה לפנות את האזורים שעליהם הכריז צה"ל, ובתוך כך חלקים מהעיר עזה, אך ללא הועיל: מאות אלפי תושבים מבוהלים ארזו את חפציהם בזריזות, ונמלטו לאזור שהפך מאז לשם נרדף למרחב הומניטרי – המואסי.
"הנהגת חמאס מוכרת אתכם בזול": הסרטון של צה"ל לתושבי עזה // צילום: דובר צה"ל
תמונות שיירות הפלסטינים, שצעדו עם מטלטליהם לאורך החוף ועל ציר צלאח א-דין, פורסמו בעולם וזכו בתקשורת הפלסטינית לכותרות "נכבה שנייה", אבל בצה"ל היו מרוצים: היה נראה שמבצע פינוי האוכלוסייה, הצעד הראשון לקראת תחילתו של תמרון קרקעי רחב היקף, פעל בהצלחה.
אלא שבפיקוד הדרום מיהרו יותר מדי. "סגרנו מוקדם מדי את ציר היציאה שלהם", אומר גורם שהיה מעורב אז בניהול הלחימה. "הכוחות תמרנו בצורה כזו שחסמה את היכולת של כרבע מיליון איש לנוע דרומה, והם נותרו לכודים". בעקבות כך, רבבות העזתים שנלכדו בצפון הרצועה בחודשים הראשונים של המלחמה נעו בתוכה "מצד לצד", כדברי אותו גורם, בכל פעם שצה"ל התקדם לעיירה או שכונה חדשה. "זו היתה טעות שלנו", הוא מודה.
מאז הופקו הלקחים וצה"ל, ופיקוד דרום בפרט, התייעלו בכל מה שנוגע לפרקטיקה של "הנעת האוכלוסייה האזרחית לצורך הגנתה", כפי שהיא מוגדרת באופן רשמי. בחודשים הבאים אזורים נרחבים ומאוכלסים בצפיפות כמו רפיח וחאן יונס התרוקנו כמעט לחלוטין מתושבים ביד מכוונת, מה שאפשר לאוגדות צה"ל לתמרן בהם ביתר קלות, תוך צמצום הסיכון לכוחות הלוחמים ולבלתי מעורבים כאחד. מנגד, יצרה הפרקטיקה הזו אתגרים מוסריים וחוקיים.
כעת, לקראת ההשתלטות (או כיבוש, תלוי את מי שואלים) הצפויה על העיר עזה, עומד פיקוד הדרום בפני האתגר הבא שלו. בימים הבאים אנו צפויים לראות את תחילתו של אחד ממהלכי פינוי האוכלוסייה הגדולים עד כה במלחמה, כצעד מקדים לכניסה הקרקעית לעזה. כמיליון איש יידרשו להתפנות מהעיר ולנוע דרומה מעבר לציר נצרים, שיהווה את קו הגבול שמעליו תתנהל הלחימה.
מי שאמון על מהלך הפינוי המורכב הזה הוא "מכלול הנעת האוכלוסייה" בפיקוד דרום, שדבר קיומו נחשף כאן לראשונה. "המכלול הזה הפך לגוף הידע הלאומי בכל מה שקשור להנעת אוכלוסייה", אומר קצין בכיר במילואים.
לחישה באוזן
הפרקטיקה של הנעת אוכלוסייה החלה במלחמת לבנון הראשונה, ושודרגה במהלך שני המבצעים שנערכו בדרום לבנון בשנות ה־90, "דין וחשבון" ו"ענבי זעם". בכתבה שפורסמה במהלך מבצע ענבי זעם, סיפר קצין ישראלי כי בתוך יומיים בלבד התפנו כ-200 אלף תושבים מכפרים שיעים בדרום לבנון, לאחר שצה"ל פנה אליהם באמצעות תחנות הרדיו המקומיות וכרוזים שהוטלו ממטוסים. לאחר מכן עבר הצבא למסרים יותר תקיפים.
"ירינו פגזי עשן שתפקידם לסמן, להזכיר להם, 'ללחוש' להם באוזן", הסביר הקצין. בשלב ראשון נחתו הפגזים כ-100 מטרים מהבית הקיצוני בכל כפר. בשלב הבא, צומצם המרחק ל-20 מטרים בלבד.
ב-2003 השתמשו גם האמריקנים בפרקטיקה של הנעת אוכלוסייה בכיבוש עיראק, בין היתר כאשר פינו כ-200 אלף איש מהעיר פלוג'ה. על פי נתונים של האו"ם, רוב התושבים חזרו לביתם לאחר סיום הלחימה, אבל כמה עשרות אלפים נותרו פליטים, מכיוון שלא הייתה להם יכולת כלכלית לשקם את בתיהם שנהרסו.
אלא שעם כל הכבוד לשומרון, לבנון ועיראק, עזה היא אופרה אחרת לגמרי. "אין מה להשוות", אומר גורם צבאי. "בלבנון ובאיו"ש אנשים יכולים לצאת מאזור הלחימה ולמצוא פתרון זמני, למשל בבית של קרובי משפחה. בעזה משפחות שלמות נעות עם אוהלים".
הנפץ הוא המסר
מי שאמון על מבצעי ההנעה בעזה הוא כאמור "מכלול פינוי אוכלוסייה", שפועל במטה פיקוד הדרום ושעליו מפקד קצין בקבע (מכלול דומה קיים גם בפיקוד צפון). בעבר פעל הגוף הזה תחת "מכלול השפעה", אך לאחר התפתחות התחום בשנים האחרונות, הפך לגוף עצמאי. "ככל שחלף הזמן נושא הנעת האוכלוסייה קיבל יותר תשומת לב והתמסד", מסביר גורם לשעבר בצה"ל.
תיעוד: תושבי עזה מתפנים במסדרון ההומניטרי // צילום: דובר צה"ל
ראשיתו של המכלול ב-2013, אז מונה תא"ל אודי בן-מוחה לראש מטה פיקוד הדרום. בן-מוחה החל לשכלל את תורת הנעת האוכלוסייה, כחלק מהתוכניות המבצעיות לתמרון קרקעי עתידי ברצועה. "הוא לקח את הפרקטיקה הזאת והפך אותה לאמנות מלחמה", אומר תא"ל (במיל) ארז וינר, שבמהלך המלחמה הנוכחית שימש כמפקד צוות התכנון האופרטיבי בפיקוד הדרום.
השיטות שפותחו במכלול נוסו לראשונה באופן חלקי במבצע "צוק איתן" ב-2014, והפכו לחלק אינהרנטי משיטת הלחימה במבצע "שומר החומות" ב-2021. במסגרתן חולקה רצועת עזה לבלוקים, שגבולות הגזרה שלהם התבססו על היגיון עזתי, ולא כזה שנכפה מבחוץ. "זו לא חלוקה של קצין בריטי", כפי שמנסח וינר. "קווי המתאר של הבלוק מתאימים לשכונה, לחמולה, לסמטאות".
מי שניסח את תוכן הכרוזים הם אנשי יחידה 504 של אמ"ן, המתמחה בחקירת שבויים והפעלת סוכנים. אנשי היחידה היו אמונים גם על מאמץ נוסף לתקשור עם האוכלוסייה, שכלל אלפי הודעות סמס ושיחות טלפון אישיות, שתוכנן הותאם לכל נמען ונמען.
כבר בינואר 2024 הודיע צה"ל כי במהלך המלחמה הוטלו מעל 7 מיליון כרוזים, נשלחו מעל 13 מיליון הודעות סמס ובוצעו מעל 15 מיליון שיחות טלפון (רובן עם הודעות מוקלטות). לוחמים של 504 אף כרזו לתושבים להתפנות רגע לפני כניסת הכוחות המתמרנים, מרמקולים שהוצבו על רכבים צה"ליים שנעו מסביב ובתוך השכונות. גם במקרה הזה, המסרים הותאמו לכל שכונה ושכונה, על בסיס החמולה שמתגוררת בה.
בשלב הבא, הפגזות ארטילריה שקדמו לכניסה הקרקעית ונועדו בעיקר לשם הרתעת האוכלוסייה האזרחית, העבירו את המסר הברור ביותר שיש להתפנות. "צה"ל הפעיל בעזה עוצמות אש שלא נראו כמוהן בתולדות המלחמה, בטח שלא מול אוכלוסייה אזרחית", אומר קצין ההיסטוריה אביעד. "זה כנראה אמצעי השכנוע הכי טוב, יותר מכל כרוז".
"בסוף אנשים לא ממהרים לוותר על הבית שלהם, ולכן האמצעי העיקרי לשכנוע זה באמצעות פחד", מסביר בכיר לשעבר בצה"ל שהתמחה בלוחמה פסיכולוגית, ענף שממנו נגזרות שיטות הפעולה של הנעת אוכלוסייה. "כשנופלות פצצות בכזו מאסה, גם הבנאדם הכי אמיד עוזב את הבית. בנוסף אפשר להחשיך את הרדיו, הטלוויזיה ולבסוף את האור. כל הכלים האלה נמצאים בארסנל".
לאתר פרצוף בודד בתוך מיליון איש
מכלול הנעת האוכלוסייה אחראי על מיפוי האוכלוסייה ואיסוף המודיעין עליה מבעוד מועד, ועל תיאום הפעולות שנועדו להנעתה. הוא מחבר לשם כך מספר רב של גורמים, ובתוך כך מודיעין, מתפ"ש, ארטילריה, חיל האוויר, כוחות קרקע ועוד. חלק מרכזי שבו תופסים אנשי הפרקליטות הצבאית, שמוודאים שהפעולות הנעשות בשטח תואמות את הדין הבינלאומי (עוד נגיע לכך).
המכלול מפעיל גם כלים בכדי לנטר את תנועת האוכלוסייה, מרגע שזו החלה. "במלחמה הנוכחית המכלול כבר היה ערוך ברמת המיקרו-ניהול של האופרציה", אומר וינר. "מה תהליך ההודעות, מי מודיע, מתי ואיך, וכיצד עוקבים ורואים שבאמת יש תגובה בצד השני, ושהאוכלוסייה נעה. כי בסופו של דבר, צריך לתת אינדיקציה של איזה אחוז מהתושבים יצא, כדי שיהיה אפשר לפתוח אזורים מסוימים לאש".
האחוז הזה הוא אפס?
"אני לא חושב שנכון להיכנס לזה, כי אז ניתן לאויב כלים. אבל השיטה היא שאתה מפעיל מערכות תצפית, ניטור ובקרה על תנועת האוכלוסייה, אתה בונה תמונת מצב, ובכל זמן נתון מכלול הנעת האוכלוסייה יודע להגיד כמה אחוזי אוכלוסייה נותרו בכל אזור".
מרכיב נוסף במבצעי הנעת האוכלוסייה הם נקזים, המוקמים לאורך צירי הפינוי. בצה"ל מציבים בנקזים האלה אמצעים טכנולוגיים של זיהוי פנים, כדי לאתר בתוך זרם האזרחים – שיכול להגיע עד למאות אלפי אנשים ביממה – פעילי טרור המתחזים לאזרחים תמימים, ואף חטופים.
גורם נוסף שמכיר את עבודת המכלול מסביר שהנעת האוכלוסייה, מגיעה על חשבון גורם ההפתעה. "תחשוב שכשאתה מורה לאוכלוסייה להתפנות, אתה חושף בפני האויב לאן אתה מתכנן לתמרן", הוא אומר. "למרות זאת, בצה"ל מבינים את חשיבות העניין. המטרה פה היא לא לצאת ידי חובה ולהגיד לתושבים 'הודענו לכם, עכשיו זו בעיה שלכם', ולתקוף. יש באמת רצון לאפשר לאוכלוסייה לצאת החוצה".
למרות זאת התרחשו מספר מקרים שבהם אזרחים שלא התפנו מבתיהם, נפגעו במהלך הלחימה. האירוע הידוע ביותר התרחש בחאן יונס בחודש מאי האחרון: תשעה מעשרת ילדיה של ד"ר עלא א-נג'אר, רופאה בבית החולים נאסר, נהרגו בתקיפת צה"ל שבוצעה באזור שהיה אמור להיות נקי מתושבים. בעלה ובנה בן ה־11 נפצעו קשה.
התקרית הטרגית זכתה לכותרות מהדהדות ברחבי העולם. בצה"ל טענו אז כי התקיפה בוצעה מכלי טיס לעבר בית, שבו אותרו חשודים שפעלו בסמוך לכוח קרקעי, והבטיחו לתחקר את האירוע.
למרות זאת, בצה"ל מסמנים את תחום הנעת האוכלוסייה כאחת ההצלחות של המלחמה הנוכחית. "זה עבד מעולה לאורך כל המלחמה, למרות שהסבירו לנו – החל מגורמים במטה הכללי, דרך גורמים בעולם, דרך אנשי הצבא האמריקני וכל מיני לשעברים למיניהם – שזה לא יעבוד", אומר וינר. "בתחילת המערכה פינינו כמיליון איש מצפון הרצועה והעיר עזה דרומה, בקבועי זמן קצרים. אחרי זה פינינו 300 אלף איש מחאן יונס בזמן מאוד קצר, ואז הגענו לסוגיית רפיח".
גורמים שהיו מעורבים במהלכים שקדמו לכניסה לרפיח, מגדירים את נושא פינוי האוכלוסייה כ"מוקש" העיקרי מול הממשל האמריקני, אז בראשות ביידן, שהתנגד נחרצות לכניסה הישראלית לעיר. "אמרו לנו שהאנשים ברפיח כבר נעקרו מבתיהם, ולכן לא יתפנו שוב", אומר וינר. "אבל בפיקוד בנו תוכנית שכללה שבועיים הכנה ועוד שבועיים לכל הפינוי. בדיעבד זה לקח בסך הכל עשרה ימים". במהלך התקופה הזו התפנו כמיליון איש מרפיח.
מה שמחזיר אותנו לעיר עזה. לאחר הנסיגה הישראלית מציר נצרים בראשית השנה, בעקבות עסקת החטופים השנייה, התאפשר למאות אלפי עזתים שפונו בראשית המלחמה מהעיר, לשוב אליה. במהלך מבצע מרכבות גדעון, שהחל במאי 2025, בוצעו מהלכים נרחבים נוספים של הנעת אוכלוסייה, שחלקה התפנתה גם היא לעיר עזה. כעת, לצד אזור המואסי ומחנות המרכז, הפכה העיר למקום שבו מרוכזים מרבית אזרחי הרצועה.
על פי נתוני האו"ם, כ-82 אחוזים מתושבי הרצועה חיו לפני המלחמה באזורים שצה"ל הגדיר כ"אזורים לפינוי". הסיוע למיליוני התושבים המפונים הללו, הוא חלק בלתי נפרד מהעיקרון של הנעת האוכלוסייה. כפי שמסביר ד"ר רון שלייפר, ראש מרכז אריאל לתקשורת וביטחון ומומחה ללוחמה פסיכולוגית, "אף אחד לא אוהב לעזוב את הבית, ולכן אתה צריך לשכנע אותו שהאלטרנטיבה להישאר, גרועה מאשר לעזוב וללכת אל הבלתי נודע".
חלק בלתי נפרד מהנעת האוכלוסייה, הוא קיום ההבטחה שבאזורי הפינוי אותה אוכלוסייה תזכה לקורת גג, מזון ושירותי בריאות. "אתה מבהיר להם שיש מעבר בטוח שדרכו הם יכולים לנוע, ושבמקום הבא יהיה להם אוכל ומחסה. אתה עובד גם עם הגזר וגם עם המקל", מנסח זאת בכיר לשעבר בתחום הלוחמה הפסיכולוגית בצה"ל.
אם ייגמרו האוהלים
עד כה התעקשה ישראל שהגזר – כלומר הסיוע ההומניטרי לרצועה - יסופק וינוהל בידי האו"ם וארגונים בינלאומיים, דוגמת הקרן האמריקנית GHF, וזאת בין היתר מטעמים משפטיים. אלא שהמרחבים ההומניטריים שסימן צה"ל לא תמיד הוכיחו עצמם. הקשיים בהעברת וחלוקת הסיוע הובילו לכאוס ולטענות על רעב חריף בעזה, שישראל מתקשה לאחרונה להתמודד איתן. נוסף על כך צה"ל הוסיף לתקוף במואסי, בין השאר כאשר חיסל בכירים בחמאס שניצלו את המרחב הזה בשביל להסתתר, ובהם מוחמד דף. התוצאה היא שכעת ישנו חשש כי תושבי העיר עזה יעדיפו להישאר בבית, גם במחיר של סיכון חייהם, ולא יסמכו על האלטרנטיבה שמציע להם צה"ל.
בצה"ל מכירים בכך שמבצע הפינוי מעזה, ידרוש הקמת מחסות הומניטריים והקמת נקודות נוספות לחלוקה של מזון. הצבא גם מכיר בכך שהמערכת ההומניטרית הבינלאומית בעזה שחוקה, מה שיקשה עליה להתמודד עם העתיד הצפוי.
מי שכבר החל לפעול בעניין "הגזר" למפוני העיר עזה הוא מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש). שם מנסים בימים האחרונים לסייע עד כמה שניתן לארגונים הבינלאומיים, בכדי להכין את התשתית שנועדה לקלוט את מאות אלפי המפונים החדשים. "אתה לא יכול להניע לפני שאתה מוודא שהתשתיות ההומניטריות - מזון, מים, רפואה, סניטציה - עומדות בדרישות הדין הבינלאומי", אומר גורם שבקיא בנושא.
כך למשל, כבר בסוף יולי אישר המתפ"ש, בהנחיית הדרג המדיני, לקדם את היוזמה האמירתית לחיבור קו מים ממתקן ההתפלה במצרים ועד למואסי. במקביל חובר קו חשמל מישראל למתקן ההתפלה הדרומי בעזה, מה שיאפשר להכפיל פי עשרה את היצע המים לשתייה בדרום הרצועה. השבוע אף אישרה ישראל, לראשונה מאז הפסקת האש במרץ 2025, להכניס אוהלים וציוד למחסות לתוך רצועת עזה. "אתה לא יכול להתחיל לשנע אוכלוסייה ואז להגיד 'אופס, אין מספיק אוהלים'", מסביר אותו גורם. "לכן ישראל כבר מכינה את התשתית לפינוי".
לאחרונה גם פרסם שגריר ארה"ב בישראל, מייק האקבי, הודעה לפיה יש כוונה להרחיב את פעילות קרן הסיוע ההומניטארית האמריקנית GHF, שמפעילה כעת ארבעה מרכזי חלוקה ברצועה, ולהוסיף 12 מרכזים נוספים. ברקע הדברים עומדות שיחות המתנהלות בין הממשל האמריקני, האו"ם וישראל, על שיתוף פעולה אפשרי בין האו"ם לקרן האמריקנית, לצורך הרחבת המאמץ ההומניטרי בעזה.
המבצר האחרון
הסוגיות המבצעיות וההומניטריות שעומדות כעת בפני צה"ל מצטרפות לשאלות החוקיות והמוסריות, שנושא הנעת האוכלוסייה מייצר. המשפט הבינלאומי מכיר בצורך לפנות תושבים מאזור מלחמה, אך קובע כי פינוי כזה עשוי להיחשב חוקי בתנאי שמדובר בפינוי זמני.
כבר בראשית המלחמה עלו טענות חריפות כי הנעת האוכלוסייה היא צעד ראשון, שנועד בסופו של דבר לאלץ את תושבי עזה להגר החוצה מגבולותיה באופן קבוע. במהלך מבצע "מרכבות גדעון" אף הגישו שלושה לוחמי מילואים עתירה לבג"ץ, שבה טענו כי פקודת המבצע מפירה את הדין הבינלאומי מכיוון שהיא כופה גירוש על האוכלוסייה.
בצה"ל טענו לאורך כל הדרך כי הנעת האוכלוסייה נעשית לצורך זמני, ולא כאקט שנועד לעודד הגירה, הגליה או גירוש. לפי נתוני המתפ"ש, מאז ראשית המלחמה עזבו את עזה רק כ-38 אלף פלסטיניים למדינה שלישית, כולם כאלו שמחזיקים באזרחות כפולה, שקיבלו אשרת שהייה ממדינה אחרת, או שקיבלו אישור להתפנות על רקע רפואי. גורמים רשמיים מודים השבוע שעד כה, הניסיון לאתר מדינה שלישית שתקלוט פליטים פלסטיניים, נכשל.
כך או אחרת, ככל שמתקדמת המלחמה, החבל המשפטי שעליו צועד צה"ל בכל מה שנוגע להנעת אוכלוסייה - הופך דק יותר ויותר. פינוי העיר עזה והשתלטות צבאית עליה, כך לפי כמה גורמים ששוחחו איתנו, עשויים לשמוט את החבל הזה סופית מתחת לרגליו של הצבא.
לדברי ד"ר שלייפר, לאחר פינוי העיר עזה "אנחנו צריכים לאבטח את חלוקת המזון בצורה שוויונית והוגנת, עד כמה שניתן, מבלי שתהיה ספסרות ומעורבות של חמאס". לדבריו ניסיון העבר מוכיח, שלא ניתן לבצע את כל זה באמצעות גורמים בינלאומיים. "נצטרך להקים ערי אוהלים ולדאוג לאוכלוסייה האזרחית, להקים מערכת חינוך וכו', ולהתארגן בכל האספקטים של קיום חברה. מה שמדינת ישראל צריכה לעשות בשביל זה, הוא להחיות ענף צבאי שנחנק ונזרק – ממשל צבאי".
אבל המטרה של ממשלת ישראל, לפחות ברמה המוצהרת, היא שלא יהיה ממשל צבאי.
"אנחנו נגיע לממשל צבאי, אם אנחנו רוצים או לא רוצים. אנחנו מספרים לעצמנו כל מיני סיפורים, אבל ברור שנצטרך לשלוט בעזה, או לפקח באיזושהי צורה על מה שמתרחש ברצועה. לדעתי אין שום פתרון אחר".
גם לדברי מספר גורמים לשעבר בצה"ל שעסקו בנושא, הנעת כמות כזו גדולה של אזרחים לתא שטח קטן – בסך הכל כ-25 אחוזים משטח הרצועה כולה – יאלץ את צה"ל להעניק בעצמו למפונים פתרונות דיור, מזון ובריאות, ויגרור את הצבא בפועל להחלת ממשל צבאי בעזה, עניין שבכירי צה"ל נמנעו ממנו עד כה. "צה"ל נדחק למעשה לעשות את המהלך, ובגלל זה הוא כל כך מתנגד", אומר אחד מהם. "השלכות המהלך הזה עצומות, ועלולות להוביל לסנקציות בינלאומיות ואף לתנועת סרבנות. מעבר לזה, קיים תרחיש שחמאס יחזיק באוכלוסיית העיר עזה כבני ערובה, ושבניגוד לעבר הפינוי יתבצע בצורה מאוד איטית וישחק את המומנטום הישראלי. עד כה חמאס לא הצליח למנוע הנעת אוכלוסייה, אבל העיר עזה זה המתחם האחרון שיש בידיהם, ושם מרוכזים רוב הכוחות שלהם. הם לא יוותרו בקלות".
לדברי וינר, החששות הללו מוגזמים. "כדי לשכנע את תושבי עזה להתפנות, צריכים לקרות שני דברים", הוא אומר. "אחד זה לוודא שהסיוע ההומניטרי לא ייכנס לעיר עזה, אלא לאזורי הפינוי בלבד. השני זה להפסיק לדבר על עסקה חלקית. אנחנו צריכים להגיד בקול רם שאנחנו לא מתכוונים לעצור את המהלך בעזה, ולכן כדאי לכם לצאת, כי עוד מעט יגיעו ההפצצות והזחלים".
